להתקשרות מהירה
קבל/י עידכונים כל פעם שאעדכן את הבלוג שלי בפוסט חדש.

דף הבית>>קהילות>>ברנוביץ Baranavihy

קהילות

Baranovichi , Baranavičy, Baranavichy       ברנוביץ     

 

מבוא

עיר בנפת  נובורדוק, 55 ק"מ דרומית מזרחית לנובורדוק. שוכנת בצומת מסילות ברזל ולכן התפתחותה הייתה מהירה, עם פתיחת מסילות הברזל לליטא, רוסיה ופולין.

לצד תעשיית רכבות שהתפתחה בעיר, פיתחו בה גם תעשיות ברזל, שמן ורהיטים.                         

ברנוביץ' מוקפת ביערות ובאגמים, לכן היא התפתחה כעיר נופש וקיט.                                                    

 בין שתי המלחמות, אוכלוסיית היהודים היוותה למעלה ממחצית אוכלוסיית העיר. כיום אוכלוסיית העיר מונה  173,000 (1995).

ברנוביץ' נודעה בין היהודים בגלל הישיבה שהוקמה בה בראשית המאה ה-20. בראשה עמד הרב אלחנן וסרמן. קרבתה לעיר סלונים הפכה אותה למרכז לחסידות סלונים שפתחו שם את ישיבת "תורת חסד".

ההיסטוריה של העיר

ברנוביץ' נוסדה על אדמות משפחת רוזנים פולנית, הכפר ברנוביץ' מוזכר לראשונה בשנת 1706.       התפתחותה המואצת החלה בסוף המאה ה-18, כאשר מערכת הרכבות החלה לנוע, מיקומה של העיר היה בצומת של שלוש מסילות ברזל: מבריסק שבדרום בלארוס, דרך מינסק למוסקוה. מוילנה שבצפון ללבוב שבאוקריינה ומביא לסטוק שבפולין לברנוביץ' למינסק ומשם מזרחה לרוסיה.                                                                        

כבר בשנת 1883 היו בברנוביץ' כאלפיים תושבים.

בין שתי המלחמות הייתה העיר בשטח פולין. בסוף המאה ה-19 נבנו סביב העיר מחנות צבא (קסרקטין) של חיל  המצב הרוסי

אחרי מלחמת העולם הראשונה, שמשו המחנות את הצבא הפולני, והמקום היווה קו ראשון סמוך לגבול עם ברית המועצות.  קיומם של המחנות גרמו להתפתחות העיר, כשהיא מספקת את השירותים לצבא.

ברנוביץ' נהפכה לעיר הגדולה והחשובה ביותר בסוף העשור השלישי, בשנת 1939 היו בה כמעט 30000 תושבים.

העיר נתפסה על ידי הצבא הגרמני, זמן קצר אחרי מבצע ברברוסה, ב- 25 ביוני 1941. לאחר שלוש שנים נכבשה העיר על ידי הצבא האדום (6/7/1944), חלק גדול של האוכלוסיה הפולנית גורש לסיביר ולקזחסטן. בתקופת השלטון הסובייטי התפתחה העיר מבחינה תעשייתית ובשנת 1991 היא הפכה לחלק עצמאי של מדינת בלארוס.

ההיסטוריה היהודית של העיר

יהודים הגיעו לאזור בשנות ה-80 של המאה ה-18, מיד לאחר סלילת מסילת הרכבת הראשונה, מספרם הגיע לכ-300 כאשר נסללה המסילה השנייה.                                                                                       בתחילת המאה העשרים (1903) מספר היהודים היה למעלה ממחצית האוכלוסייה בברנוביץ. רוב היהודים עסקו בתעשייה זעירה, חלקם עסקו גם בענף הנופש והאירוח.

בית העלמין היהודי הראשון נפתח בשנת 1888. הקהילה היהודית באותה תקופה התחלקה למתנגדים וחסידים (חסידי סלונים וקוידנוב). כל קהילה החזיקה שירותי דת, בתי כנסת ובתי מדרש נפרדים למרות שהחסידות במזרח אירופה נחלשה בתחילת המאה העשרים, ברנוביץ' המשיכה להיות מעוז חסידי וכמה מראשי חסידות סלונים התיישבו בה.                                                                                                    

  מערכת החינוך בברנוביץ נשענה על בתי הספר של הגויים, מכיוון שהגבילו את היהודים בפתיחת מוסדות חינוך. בין תושבי העיר היו שוחרי השכלה. עיתונים עבריים רבים הגיעו לעיר.

בשנת 1907 פתח ר' יוסף יוזל הורביץ, מייסד ישיבת המוסר בנובורדוק, ישיבה בברנוביץ ברוח תנועת המוסר הליטאית "אהל תורה". ב-1910 ייסד ר' אברהם שמואל הירשוביץ (העילוי מטולצ'ין) ישיבה נוספת בשם "תורת חסד" בה שולבו שיטות לימוד של הישיבות הליטאיות והחסידות.

גם בברנוביץ ' הבנייה הייתה ברובה מעץ, לכן היו שריפות רבות. בסוף המאה ה-19 הקימו היהודים את אגודת מכבי האש של ברנוביץ' שבראשם עמדו יהודים.

בברנוביץ' פעלו תנועות ציוניות רבות, סניף ההסתדרות הציונית בעיר היה מאוד פעיל. בתחילת המאה ה-20 נוסד בעיר סניף של הבונד.

בימי מלחמת העולם הראשונה סבלו תושבי ברנוביץ' בגלל הקרבות שהתנהלו בעיר, חלק מהיהודים עזב את העיר. 

 

הגרמנים כבשו את העיר ב-1915 ושלטו בה במשך שלוש שנים, בתקופתם הייתה ליברליזציה בנושאים פוליטיים ותרבותיים, מה שאפשר ליהודים לחדש את הפעילות הציונית והתרבותית.

בסוף המלחמה הגיע לברנוביץ' הרב אלחנן וסרמן, תלמיד ישיבות וולוז'ין וטלז . הרב וסרמן היה גיסו של ר' חיים עוזר גרוז'ינסקי, רבה של וילנה ואחד מפוסקי הדור. בתקופתו שוקמה הקהילה היהודית בברנוביץ' וחזרה למעמדה כמרכז דתי חשוב בפולין, גם ישיבת "אהל תורה" שוקמה וגדלה.               

באביב 1919 נכבשה ברנוביץ' ע"י הפולנים ובקיץ 1920 השתלטו עליה הבולשביקים. בתקופה זו סבלו תושבי העיר, במיוחד היהודים. כעבור שבועות מספר נכבשה העיר שוב על ידי הפולנים ששלטו בה עד ספטמבר 1939, כאשר העיר צורפה לרפובליקה הבלארוסית הסובייטית.                                         

  בתקופה שבין שתי המלחמות התארגנה הקהילה היהודית בברנוביץ', בחירות ראשונות לקהילה התקיימו בדצמבר 1919. היהודים השתתפו גם בבחירות למועצת העיר וחלקם במועצה היה למעלה ממחצית החברים (חלקם באוכלוסיית העיר הייתה 68%). בבחירות שהתקיימו ב-1922 נבחר יהודי לסגן ראש העיר. בעקבות הנזקים שנגרמו מהמלחמה נאלצו היהודים בעיר להיעזר בכספים שהגיעו אליהם מארגוני עזרה יהודיים, כמו הג'וינט ו"היאס". היהודים בעיר עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה, חלקם התפרנסו גם מתעשייה.                                                                                                                                               הקהילה היהודית הפעילה גמחי"ם, מפעלי צדקה ובריאות. בשנת 1921 נוסד בברנוביץ' בית חולים יהודי נפתי. באמצע שנות ה-20 הקימו בעיר סניף של טא"ז (TOZ ), ארגון  הבריאות היהודי בפולין. בשנות ה-20 פעלו בעיר מספר בנקים בבעלות יהודית.                                                                                                    הרב וייצל כיהן כרב בברנוביץ' עד מלחמת העולם השנייה. בשנת 1921 השתקע בעיר האדמו"ר מקוידנוב, ר' נחמיה פרלוב. הוא ייסד כולל ולאחר שנפטר המשיך בנו לעמוד בראש קהל החסידים והכולל. עד שנספה בשואה. הרב אלחנן וסרמן המשיך לעמוד בראש ישיבת "אוהל תורה" ששוכן אחרי המלחמה בבניין גדול וחדש. בשנות ה-20 למדו בישיבה כ-400 בחורים והיא נחשבה כמרכז תורני חשוב בכל האיזור. גם ישיבת "תורת חסד" נחשבה כישיבה מבוססת, בראשה עמד האדמו"ר מסלונים ר' אברהם וינברג.

פעילות ציונית ענפה הייתה בברנוביץ' בין שתי המלחמות. "צעירי ציון" מנו למעלה מ-800 חברים, הם החזיקו מספר קיבוצי הכשרה שרוב חבריהם עלו לארץ ישראל. גם תנועות אחרות פעלו בעיר: המזרחי, השומר הצעיר, ברית הצה"ר ועוד כמה אגודות ספורט. הבונד חזר מיד אחרי המלחמה לפעילות מלאה. בגלל ההשפעה של התנועות הציוניות, ניהל הרב אלחנן וסרמן מלחמת חורמה נגד הציונות ואסר על תלמידי הישיבה לקרוא עיתונים ולהשתתף בערבי "עונג שבת". בקיץ 1938 פרסם הרב וסרמן את מאמרו "עקבתא דמשיחא" ובו התריס על התפשטות הנאציזם, הוא טען שהעונש הגיע משמים ואין כבר מה לעשות. כל זאת בגלל התפיסות הציוניות.                                                                                              מערכת החינוך בברנוביץ' התפתחה בין שתי המלחמות. לצד בית הספר "תרבות" נפתחו גם בתי ספר דתיים "יבנה ו"תחכימוני", מלבדם פעלו גם שני בתי ספר בשפה האידיש, ושני בתי ספר של אגודת ישראל – "יסודי התורה" לבנים ו"בית יעקב" לבנות.                                                                                              

 גם חיי התרבות היו תוססים, הופיעו מספר שבועונים באיידיש והמפלגות הציוניות הפעילו מופעי אומנות וערבי הווי. ב-1933 ביקר בעיר המשורר חיים נחמן ביאליק.

לקראת סוף העשור השלישי, עם התפתחותה של הלאומנות הפולנית, התנהלה בברנוביץ' הסתה אנטישמית שגרמה לעזיבה של יהודים מהעיר ומתיחות בין היהודים והפולנים המקומיים.

מלחמת העולם השנייה

ב-16 בספטמבר 1939 הופצצה העיר על ידי הגרמנים ולמחרת נכנס הצבא האדום לעיר וצירף אותה לרפובליקה הבלארוסית הסובייטית. עם כניסת הרוסים הולאמו כל המפעלים הגדולים, המפלגות והארגונים היהודיים פוזרו ובתי הספר היהודיים נסגרו. הסובייטים הגלו  את היהודים האמידים וביניהם את הרב של ברנוביץ' – הרב וייצל. הרב וסרמן פיזר את הישיבה וברח לוילנה וישיבת "תורת חסד" גלתה בשלמותה לטווריג בדרום ליטא. באותה עת היו בברנוביץ' 12000 יהודים.

ב-27 ביוני 1941 נכנסו הגרמנים לברנוביץ'. מיד עם הכיבוש, הקימו משטרת עזר של 170 שוטרים פולנים, שהוחלפו אח"כ בשוטרים באלרוסים.                                                                                                       

בגלל חשיבותה האסטרטגית, ברנוביץ' שימשה לגרמנים מרכז עורפי, היא ישבה בצומת רכבות ולכן הוקם בה בסיס גדול לתיקוני רכבות, כלי נשק ועוד'.                                                                                           

מיד עם כניסתם של הגרמנים, הם החלו להוציא יהודים להורג. גייסו עובדי כפייה והחרימו רכוש. יודנראט הוקם ובראשו נתמנה יהושע איזיקסון, איש ציבור נודע בעיר. בימים הראשונים לאחר הכיבוש נצטוו היהודים למסור את מקלטי הרדיו, לענוד סרט זרוע לבן שעליו מגן דוד צהוב (אח"כ הוחלף בטלאי צהוב), ולהיות בעוצר בשעות החשיכה. 73 יהודים נרצחו בעוון קומוניזם , בסוף חודש יולי 1941 נרצחו 350 יהודים נוספים וכעבור שבוע נשלחו 700 יהודים נוספים למותם במחנה הריכוז קולדיצבו.                       

ב-12 בדצמבר 1941 פונו רוב יהודי ברנוביץ' לגטו בדרום העיר, בעלי המקצוע, רופאים ומומחים אחרים הורשו להישאר בעיר. הגטו היה מגודר והצפיפות בו הייתה איומה, לאוכלוסייה של למעלה מ-10000 נפשות הוקצו 60 בתים, עבודות הכפייה נמשכו וכ-5000 יהודים עבדו מחוץ לגטו.

ב-3 במרס 1942 הייתה אקציה ראשונה בה נרצחו 2300 יהודים. ראש היודנראט הובא לחזות ברצח ואחר כך נרצח גם כן.כל זאת בגלל שהוא נדרש להעמיד מספר גדול של יהודים בלתי כשירים לעבודה והוא לא עמד בניסיון. אחרי האקציה הזו הובאו לברנוביץ' יהודים מעיירות וכפרים בסביבה ולראש היודנראט מונה שמואל יענקלביץ'.

ב-19 באוגוסט 1942 נשלחו 700 צעירים למוות בעיירה מולודצנה.

ב-22 בספטמבר 1942 החלה האקציה השנייה שארכה 10 ימים ובה נרצחו כ-3000 יהודים.

מספר חודשים לפני כן קמו בגטו שלושה ארגוני מחתרת שהתאחדו כעבור זמן ומנו כ-200 חברים. במחתרת התנהלו ויכוחים היכן לערוך את הקרב עם הגרמנים, בגטו או ביער, לבסוף הוחלט לנהל את הקרב בגטו. התקוממות שתוכננה לאקציה שנערכה בחודש ספטמבר נמנעה לבסוף בטענה שזו לא אקציה אלא הוצאת יהודים לעבודה. לבסוף חלק מחברי המחתרת ברחו ליערות.

האקציה השלישית התקיימה ב-17 בדצמבר 1942, בה נרצחו כ-3000 יהודים והגטו חוסל. 700 יהודים נשארו לצורכי עבודה, חלקם ניצלו. לפחות 450 יהודים ברחו ליערות.

 

ברנוביץ' שוחררה ב-8 ביולי 1944 ע"י הצבא האדום. תוך זמן קצר חזרו לעיר כ-150 יהודים, מתוכם כ-100 בני המקום. הם הקימו מצבות על קברי האחים ביער גרבוביץ' (אח"כ המצבות חוללו). כיום יהודים מועטים בברנוביץ.

 

הרחבות:

ספר: המאבק לחיים של יהודי ברנוביץ' - קובץ זכרונות על השואה של ניצולי גיטו ברנוביץ׳ ולוחמיו

ספר הזיכרון של ברנוביץ':  www.otzar.org/wotzar/book.aspx?157223

ברנוביץ' בשואה, אתר "יד ושם" : http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%20812.pdf

הפרטזנים של בלארוס, יחידת ברנוביץ':

http://belaruspartisans.blogspot.co.il/2011/05/36.htm

ישיבת "אהל תורה" של הרב וסרמן בברנוביץ': http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1163

 

סרט על העיר ברנוביץ' : https://www.youtube.com/watch?v=IsYMrSCrTO8

 

לדף הקודםלדף הבא
RSS