קבל/י עידכונים כל פעם שאעדכן את הבלוג שלי בפוסט חדש.

סיור לדוגמה בקובנה
לפניך מפת סיור דינמית של גוגל.
באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה.
להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.
לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.
לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה 





הצג את סיור בקובנה במפה גדולה יותר


(1) המצודה Kaunas Castle Papilio g.
המצודה נבנתה לראשונה במפגש הנהרות ניימן ווילייה במאה ה-13 על ידי קאסטוטיס (Kestutis) להגן על הדרך לטראקיי. זו הייתה המצודה הראשונה שנבנתה בליטא לצורך הגנה ואמנם השתמשו בה בקרב המרכזי על העיר. עוביים של הקירות שהקיפו את המצודה היה גדול במיוחד בהשוואה למצודות אחרות. המצודה נהרסה בשנת 1362. מאז נבנתה, נהרסה ונבנתה, מספר פעמים. עד תחילת המאה ה-15 התפתחה העיר סביב המצודה לכיוון מרכז העיר של היום. בשנת 1408 איבדה המצודה את חשיבותה, כאשר זכויות הנסיך מגדבורג ניתנו לקובנה ולכן כל חיי העיר עברו למרכז אחר, סביב ככר השוק ליד אולם העיריה.

(2) אולם העיריה וככר העיר ("הראטושה") Town Hall Rotuŝês a.
נבנה בשנת 1542, מכיל סגנונות ארכיטקטונים רבים: גוטים, בַרוק וקלסי.
המקום שימש כמרכז בו התנהלו חיי השוק מסביב. הבניין שופץ ב- 1970 והוא משמש כיום
כאולם חתונות, אולם לקונצרטים, יש בו משרד לרישום נישואין, ובאגף אחר יש בו מוזיאון
לקרמיקה.
מחסני העיריה שהיו באולמות, בזמן מלחמת העולם השנייה, נחשבו כמקום עבודה מכובד
ביותר ליהודי הגטו בתקופת השואה.
בככר העיר שכן גם מוזיאון החברה האתנוגרפית היהודית, היה בה ריכוז עשיר מאוד של
"יודייקה".
בצידו הדרומי של הככר, ליד המנזר, הייתה דירתו של הכומר ברוניוס פאוקשטיס (Paukstys)
ששימשה תחנת מעבר לפליטי הגטו שהצליחו לברוח.

(3) הבזיליקה (ארכי- קתדראלה) Sts.Peter&Paul's Cathedral -Basilica Vilniaus g.1
הבזיליקה היחידה בליטא שנבנתה בסגנון גותי. נבנתה לראשונה ב-1408, נהרסה
ונבנתה מספר פעמים, לאחרונה שופצה ב- 1921, הסגנון הפנימי מתאים לבַרוק ולרנסנס.
יש בקתדראלה 9 מפלסים, בקיר הדרומי של הקתדראלה נמצא הקבר של הסופר והמשורר
ג'ון מאקוּּליס מֵרוניס (1862-1932) (Maironis). בקתדראלה קבור גם הבישוף הראשון של
ליטא מוטיג'יוס ואלנצ'יוס ( (1801-1875) (Valančius.

(4) בית פירקונס Perkûnas House Aleksote g. 6
אחד מהבתים המרשימים הבנויים בסגנון גותי צעקני במקצת, מקורי בכל ליטא.
הבית נבנה בסוף המאה ה-15 ע"י סוחרים אָנזים (Hanze) .
במאה ה- 19, נמצאה באחת הקירות בבנין דמות פגאנית ומאז משמש המקום כמרכז
לפגאנים. (פירקונס הוא אלוה הפגאנים).
ב-1844 החל הבניין לשמש כתיאטרון והוצגה בו ההצגה הראשונה של תיאטרון קובנה.
הבניין שייך לקולג' הישועי.

(5) מגדל הפעמונים Kaunas Carillon Vienybės a.
במגדל הפעמונים מתנגנת מוסיקה מיוחדת שמבוצעת ע"י סדרה של פעמונים במגדל המפוזרים בשלוש קומות, הפעמונים מנגנים ע"י "מפתחות חכמים" שפותחו במיוחד, וההפעלמגדל מנגנים קונצרטים לפעמונים החל משנת 1

(6) פסל החרות Stature of Libert Vienybės a.
הוקם ע"י הפסל זיקַארֶס (J.Zikaras ). משמש כסמל של הממשל הליטאי החל משנת 1928.
האנדרטה נהרסה תחת השלטון הרוסי ונבנתה מחדש ב- 1989.

(7) אנדרטת ויטאטוס הגדול בהצטלבות של Laisvės al. ו- Sapiegos g.
נבנתה ע"י הפסל גריבס (V.Grybas) בשנת 1932 לזכרו של הדוכס הגדול ויטאוטס,במל
500 שנים לשליטתו.
(8) רחוב וילנה Vilnius Pr.
הרחוב היפה ביותר בעיר העתיקה של קובנה. הרחוב מורכב מבתים שנבנו במאה ה- 16,
חלקם חודשו ונמצאים עתה במהלך שיפוצים. חלקו של הרחוב משמש כמדרחוב שבו
ניתן להבחין בתאי טלפון ישנים. הרחוב מקשר בין העיר העתיקה והעיר החדשה.
בקצה הרחוב , בית מס' 33, נמצא ארמון הנשיאות ההיסטורי, בו השתכן הנשיא, אוהד
היהודים אנטנס סמטונה. אחרי המלחמה השתמשו בבנין לבית הנוער הקומוניסטי המרכזי.
     שדרות החירות
(9) שדרת ליסוויס (שדרת החרות) Laisvės a.

השדרה משתרעת לאורך 1.7 ק"מ. הוקמה במאה ה-19, עוברת בחלקי העיר העתיקה והחדשה.
ברובה היא מדרחוב העובר מזרח קובנה למערבה. בשדרה זו רוב החניות היו של יהודים והיו סגורים בשבת.

(10) הרכבל לאלקסוט ולהר הירוק
קובנה היא העיר היחידה בליטא שיש בה רכבל (אין בליטא הרים). מדובר בשני רכבלים
העולים במעלה ההר, משם ניתן לצפות במראה פנוראמי על העיר משני כיווני הנהר.

(11) גן החיות Zoologijos sodas Radvilėnų pl. 21, Kaunas
גן החיות היחידי בליטא , בפארק אוק העתיק (Old Oak). בגן מאות סוגי חיות
ממדינות שונות בעולם.
טלפון: 332540 37 370 +, אינטרנט:
www.zoosodas.lt

(12) כנסיה ומנזר הישועים Jesuits' Church and Monastery Rotuŝės 7
הכנסיה נבנתה בסגנון הברוק בתחילת המאה ה- 17 , כנסיה ומנזר אורתודוקסים, כיום
המבנה משמש בית ספר תיכון (משנת 1990).

(13) כנסית ויטאטוס Vytautas Church Aleksote g. 3
נבנתה במאה ה- 15, אחד מהבניינים הראשונים שנבנו בקובנה בסגנון הגותי,
הכנסיה שייכת למנזר הפרנציסקאני, והייתה ידועה בתקופת כיבוש נפוליון. בין השנים 1845- 1953
שימשה הכנסיה את האורתודוקסים.
בכנסיה קבור הסופר ג'ימס טומאס ויגזאטאס. (Vaižgantas) (1869-1933).

(14) כנסית המלאך מיכאל St. Michael the Archangel Church
Nepriklausomybės Aikšte g. 14
נבנתה ב-1892 , בסגנון ניאו-ביזאנטי ע"י ארכיטקטים רוסיים. בתקופת השלטון הרוסי
שימש המבנה כגלריה לאומנות. היום כנסיה קתולית.

(15) כנסית התחייה Resurrection Church Žemaiĉiq g. 31a
נבנתה בשנים 1932- 1940, הכנסיה הגדולה ביותר במדינות הבלטיות.

אתרים יהודיים בקובנה

בקובנה היו עשרות בתי כנסת, פנקס הקהילות על קובנה מציין כי כבר בסוף המאה ה-19 היו בקובנה למעלה משלושים בתי תפילה. רוב בתי הכנסת היו שייכים לחברות מקצועיות (חייטים, קצבים ועוד'), בתי כנסת מרכזיים היו מועטים. בסלבודקה היה בית כנסת גדול, נבנה בשנת תקל"ב (1772), לפי עדויות נכנסו בו למעלה מ-3000 מתפללים, מבנה בית הכנסת היה דומה למבנה של בית הכנסת הגדול בוילנה, הוא נהרס ואין כיום סימן למיקומו. בקובנה העיר היו כמה בתי כנסת גדולים. המסייר כיום בקובנה יכול לבקר במספר מועט של מבנים ששימשו כבתי כנסת.

(18) בית הכנסת הכוראלי "אוהל יעקב" "כור שול" – רח' אוזישקו Ožeškienės g. 17
בית הכנסת הוקם ע"י משכילי העיר, היה תחילה בבית הספר מאפו ברחוב מאפו שבעיר העתיקה,
בית הכנסת נבנה בשנת 1871. התפרסם בחזנות ובקונצרטים שנשמעו בו, "כור שול" מלשון מקהלת בית הכנסת. המקום שימש גם כאכסניה לפגישות קהילתיות, כדוגמת הפגישה עם ח.נ. ביאליק בכ' באלול תר"ץ.
במלחמת העולם השנייה הוא שרד מכיוון שהאולם המרכזי שימש את הצבא הגרמני כמחסן נעליים. לאחר המלחמה הוא נשאר לשרת את יהודי הקהילה שנותרו בקובנה. בית הכנסת מפואר ובולט בכל הסביבה כיום הוא פעיל ומשמש את הקהילה היהודית המקומית. עבר שיפוצים יסודיים בשנת 1992.
בתוך בית הכנסת כתובות רבות על הכתלים, בקיר הקדמי מצד שמאל, לוחות שהוצבו ע"י דב שילנסקי, מי שהיה יו"ר הכנסת בישראל שנולד בשאוולי, המציינים את ימי הזיכרון של העיירות בליטא. מאחור לוח של תקנות בית המדרש באידיש ולוח זיכרון לחיילים שנפלו לצען ליטא (בשנת 1991 נכתבה תוספת ללוח) מימין לוחות תודה לתורמים לשיקומו של בית הכנסת.בפינה השמאלית תמונות של רבני קובנה המרכזיים ותמונות מחזור של ישיבת סלבודקה.
                               האנדרטה לנרצחי השואה
כדאי לעלות לעזרת נשים, כאן מוצגת תערוכה של תמונות ומסמכים מעברה של ליטא ומתקופת השואה בקובנה. התערוכה נערכה ונאספה ע"י גבאי בית הכנסת ויליד המקום, משה ביירק. בית הכנסת פתוח בדרך כלל במשך כל ימות השבוע בשעות אחר הצהריים לתפילות מנחה ומעריב וכן לתפילת שבת בבוקר.
בחצר בית הכנסת אנדרטה לנרצחי השואה שבראשה שתי דמויות, אחת מהן כרותת ראש.
לצד האנדרטה לוחות זיכרון לנרצחים בציון מספרהנרצחים, מקום הרצח ותאריכי עריכת האקציות.

( 19 ) בית המדרש הגדול החדש – רח' בריסטונו 14Birštono פנת Puodziu
בית המדרש הגדול החדש ניבנה ביוזמת רבי יצחק אלחנן ספקטור במחצית המאה ה- 19.
בבית כנסת זה התפלל הרב אברהם דובר כהנא שפירא והוא היה מקום התפילה המרכזי
בקובנה. בית המדרש התפרסם בחזניו, ברוך קרלינר ויצחק לייב.
מבנה בית המדרש החדש נשאר, בנין גדול וקל לזיהוי. אחרי מלחמת העולם השנייה נבנו
בו מחיצות והוא שימש כבית מגורים. בתחילת המאה ה- 21 הוא הוסב למוסך. מהחצר
האחורית אפשר עדיין להבחין בחלונות המעוטרים המקוריים ובמקום בו עמד ארון הקודש.
אם נמשיך ברחוב הנושק לבית המדרש, רח' גרדינוׁ ( Puodziu) בחצר בית מס' 39 היה
ביתו של ר' יצחק אלחנן ספקטור.
( 20 ) בית המדרש ובית הכנסת ברחוב זמנהוף - L. Zamenhofo g. 7,9
שני הבתים שופצו ובהם מרכז ליעוץ קהילתי. בעבר היה כאן בבית השמאלי בית
כנסת (שימו לב לצורת המבנה), ובבית הסמוך (הימני) היה בית המדרש שיסד הנדיב החרדי ר'
צבי נאביאז'ר ונקרא על שמו ('נאביאז'ר קלויז') הלימוד בבית המדרש התנהל על פי עקרונות של תנועת המוסר.

בית הכנסת שליד רחוב וילנה( 21 ) בית כנסת שליד ברחוב וילנה - Daukšos 27A (חוצה את המדרחוב)
על מנת להגיע למבנה בית הכנסת יש להיכנס לחצר של בית מס' 11 ברחוב Ramzis , שימו לב
לב לגודל הבניין ולצורתו החיצונית.

(38) בית המדרש של הרב דוד שפירא Vaisiʮ.g-ve 30
ביתו של הרב היה בחצר בית המדרש, הרב דוד שפירא היה הרב של ההר הירוק.
להגיע לבית המדרש, יש לעלות במעלה רח' Savanoziʮ (הרחוב המקביל לרחוב של בית
הכנסת "אהל יעקב"), לפנות שמאלה לרח' A.Mackevičiaus ואח"כ ימינה לרחוב בו בית
המדרש. בית המדרש סגור, המפתח נמצא אצל גבאי בית הכנסת "אהל יעקב" (משה).

מבנים ששימשו בתי כנסת בקובנה ונשארו שלמים עד היום (לא מסומנים במפה)
* Muitinės g. 9
* Gedimino g. 26B * Mapų g. 18
המבנים לא משמשים כבתי כנסת ויש להם תפקודים אחרים.

(22)בית הקברות החדש באלקסוט – H.ir O.Minkovskiҹ
הכניסה מרח' מינקובסקיה דרך בית החרושת נלקיסטה ((Naleksta שהיה בעבר מחנה צבאי. בבית הקברות מצבות מהמאה האחרונה ומשמש כבית קברות פעיל עד היום. לבית הקברות הזה העבירו את קברו של ר' יצחק אלחנן ספקטור שהיה הרב של קובנה ובנו הרב צבי הירש ראבינוביץ', ששימש אחריו ברבנות. על קבריהם נבנה אוהל. ההעברה נעשתה בשנת 1984. ליד האוהל נבנתה אנדרטת זיכרון ליהודים שנשרפו בעת חיסול הגטו בסלובודקה, הם נקברו בתחילה בבית הקברות שבגטו. משם גם העבירו בשנת 1979 את קברו ומצבתו המקורית של הרב אברהם דובר כהנא שפירא, קברו נמצא במעלה ההר, ליד גדר בית העלמין וליד האוהל של הרב גודז'ינסקי, אחד מרבני ישיבת סלבודקה. (המצבה על קברו הינה העתקה מדויקת למצבה שהייתה בבית הקברות בגטו).
במרכז בית הקברות אנדרטה לזכרם של הנפטרים מבית הקברות ברומשישק והקדושים שנרצחו בשואה בתש"א. את עצמותיהם העבירו מהעיירה הסמוכה לקובנה לאחר שבנו בשטח העיירה ובית הקברות, תחנת כח המשתמשת במי נהר הנימן העובר בסמוך.

(17) המצפה באלקסוט - במעלה ההר ליד תחנת הרכבל (Veiveriʮ g. ),
מצדו הדרומי של נהר הנימן. מול גשר אלקוסט (ניתן להגיע גם מסביב דרך S.Girėno g. ). במצפה מראה פנוראמי יפה על קובנה.
נוף העיר שעליו השקיף מהסוכה שעל הר אלקסוט, היה למשורר והסופר אברהם מאפו (נולד בשנת 1818) מקור השראה ואותו תיאר ברומן שלו "אהבת ציון".
להר אללקוסט שמות נוספים, יש שקראו לו "הר נפוליאון" ויש שקראו לו "הר היהודים". לאה גולדברג מתארת בשיריה את הר אלקוסט כמקום שהיו הולכים לטייל בו.
מצידו הדרומי של רח' ג'ירינו (S.Girėno g. ) הוקם שדה תעופה, אליו היו צועדים כל יום כמה אלפי יהודים שבאו מהגטו בסלבודקה לבנות ולשפץ את המקום לנחיתת מטוסי הגרמנים.

(23) בית הקברות במעלה ההר הירוק - רח' ראדבילי Radvilėnq p .

בית הקברות הישן של קובנה נרכש ע"י היהודים בשנת 1862, הקבורה נמשכה בו עד מלחמת העולם השנייה.(יש כמה מצבות גם אחרי המלחמה) בבית הקברות הזה נקבר רבה של קובנה הרב יצחק אלחנן ספקטור, אהל נבנה על קברו ומסביב נקברו כל בני משפחתו. לימים (1984) הועתק קברו וקבר בנו, הרב צבי הירש ראבינוביץ' לבית הקברות החדש באלקוסט. בית הקברות ברובו שרד את המלחמה, בחלק משטחו היה מחנה צבאי, כיום בית הקברות במצב מוזנח ביותר, המצבות בתוכו זרוקות ושבורות, חלק משטחו מכוסה בצמחיה עבותה, הוא משמש כמעבר לתושבים וכמקום בילוי לבני הנוער.
בשנת 1991 גדרו אותו והציבו בכניסה שלט מאבן גרניט עליו נכתב בעברית ובאידיש: "בית העלמין הישן, יהי זיכרון הקדושים לעולם". (הגדר והשער נפרצו)

(24) בית הקברות בגטו סלבודקה – רח' נריס קרנטין Nerues Krantine

נמצא בשכונת סלבודקה מעברו השני של גשר ורניק (Varniҹ ) שעל נהר נריס, ליד תחנת הדלק ובסמוך לתחנת כח חשמלית.
בית הקברות של הגטו הוקם ב- 18 באוגוסט 1941 בעת שהייתם של היהודים בגטו, על מגרש ליד בורות השופכים והמזבלה המקומית. הגרמנים אסרו לישר את הקרקע ולהציב מצבות, אחרי השתדלויות הסכימו לסמן את מקומות הקבורה במספרים, במשך הזמן הגרמנים הפסיקו להקפיד, אז התחילו להציב מצבות עץ עם כתובית בעברית ובאידיש. אנשי "חברא קדישא" של הגטו החזיקו את בית העלמין והשקיעו בו עמל רב. הוא היה מגודר והיו בו פרחים רבים. ה"חברת קדישא" של הגטו ניהלה מיפוי שמי מדויק של הנפטרים . בבית הקברות הזה נקבר רבה האחרון של קובנה, הרב אברהם דובר כהנא שפירא, קברו בלט על פני הקברים האחרים. כמו כן נקברו בו היהודים שנותרו בגטו ונשרפו עם חיסולן הגטו בשנת 1944.
כיום לא נותר במקום כל סימן, פרט ללוח גרניט עליו מצוין שכאן היה בית הקברות של גטו סלבודקה.

(25) רחוב מאפו -ספריית מאפו - A.Mapu g. 10
רח' מאפו נקרא על שם הסופר והמשורר אברהם מאפו (שם הרחוב נשאר גם בתקופת שלטון הרוסים),
ברחוב זה היה בית הספר היהודי שהיה באותו רחוב, בו לימד אברהם מאפו.
הספרייה נוסדה בשנת 1908 בתחילה במבנה בית הספר אחר כך עברה למבנה הקבע שלה
(בית מס' 10), ברוב זמנה נוהלה ע"י ד"ר יצחק פינברג.
הבית הוא חד קומתי בנוי מלבנים אדומות, דלת הכניסה בצבע אדום. במשקוף ניתן להבחין
בסימני מזוזה. לימים גם מכאן הספרייה נדדה ועברה לרחוב אוז'ישקו, סמוך לבית הכנסת
הכוראלי.
בסמוך לספריה בחצר שליד בית הספר שכן בית יוצאי הצבא הליטאי היהודי, הלו הוא בית
השאוליסטים היהודיים.

(26) בית היתומים מיסודו של הרב יצחק אלחנן ספקטור –Smalininkҹ g. 21 פנת J.Gruodžio
כאן היה בית היתומים היהודי, שימו לב לציון השיש בפינת הבניין למעלה (כתוב בעברית).

(27) בית היתומים ( מחוץ למפה שבעמוד 122 ) - Lopselio g. בשכונת Vilijampole
בית היתומים בו רופא הילדים פיאטרס באורליס, בעזרת הצוות, הצילו ילדים מגטו קובנה,
בשנים 1942 – 1944. ממול הכניסה לבית ניתן לראות שתי כניסות למרתפים, שם החביאו
את הילדים.
בית הקברות של סלובודקה היה בשדה בסמוך לכניסה לחצר בית היתומים, במקום נשארו מספר מועט של מצבות (במעלה הגבעה),
בכניסה לוח זיכרון המציין שבמקום היה
בית העלמין הישן של סלובודקה.
ליד לוח הזיכרון מצבה לזכרם 800 הקדושים
שנרצחו בפוגרום בשני ימי ראש חודש תמוז תש"א
( 25-26.6.1941),וכנראה הובאו לקבורה בבית
העלמין הזה.

(28) בית החולים היהודי - A.Jakšio g.
בניין בית החולים היהודי – "ביקור חולים" בקובנה, בית החולים היהודי היה מודרני, בתקופה שלפני המלחמה היה בית חולים כללי, עבדו בו יהודים(רוב הרופאים והאחיות) וגם ליטאים. מנהלו היה ד"ר אלחנן אלכס, לימים עמד בראש המועצה היהודית בגטו (עלטעסטן-ראט). הבניין עומד כיום ללא שימוש.

(29) הגימנסיון העברי "שוואבה" - Karaliaus Mindaugo pr. 11
בניין הגימנסיה העברית של קובנה, פעל בשנים 1940-1927. בניהולו של ד"ר שוואבה,
ידוע כי רמת הלימודים בבית הספר הייתה גבוהה, היה בבית הספר חותם חינוכי מיוחד,
שפת ההוראה הייתה ברובה בעברית. בין תלמידי הגימנסיה למדה גם לאה גולדברג, בשנת
2010 הוסיפו על קיר בית הספר לוח לזכרה , בו מצוין שהיא סיימה את לימודיה במוסד
בשנת 1928.

(30) ביתה של לאה גולדברג וביתו של ד"ר אלחנן אלקס - Kestuĉio g. 16A
המשוררת לאה גולדברג נולדה ב-1911 , למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטה
בקובנה. עלתה לארץ ישראל בשנת 1935. גרה בבית זה בקומה השנייה. (אין עדיין לוח
זיכרון).
באותו רחוב, בית מס' 16 , התגורר בין השנים 1930–1941 ד"ר אלחנן אלקס, ראש קהילת
יהודי גטו קובנה (ה"אלטסטנראט"). נפטר בשנת 1944 במחנה הריכוז דכאו. על הבית הוצב
לוח זיכרון.

(31) אנדרטה לרצח היהודים במוסך לייטוקיס (Lietukis ) Misko g. 9
ב- 27 ביוני 1941 נרצחו 52 יהודים בחצר המוסך של החברה הליטאית לייטוקיס, תחת כפת
השמים ולעיני המון גדול של סקרנים ליטאים שצפו במחזה בהנאה. היהודים נחטפו ברחוב
והובאו למוסך בידי פארטיזאנים ליטאים. תחילה הכריחו אותם לנקות בידיהם זבל וצואה
שהיו מונחים בחצר, אחר כך הכו אותם גרמנים וליטאים במוטות ברזל במשך שעות רבות
עד שיצאו נשמותיהם בייסורים רבים. המרצחים גם תחבו לתוך פיותיהם של מעונים אחדים
צינורות,שהיו משתמשים בהם לשטיפת מכוניות ודרכם הזרימו מים לתוך הפיות עד שנחנקו.
על מנת להגיע לאנדרטה יש צורך להיכנס לבית ולעבור את העמודים לכוון החצר, בסמוך
לאנדרטה בית ספר תיכון, תלמידיו עוברים על פני האנדרטה מדי יום. האנדרטה עשויה
מאבן גרניט עליה כתובת המספרת את פרטי האירוע.

(32) בית הסוהר ברחוב מיצקביץ' - 9 A. Mickevičiaus g.
בצידו של רחוב מיצקביץ' לצד הנהר, חומה של בית הסוהר. לכאן הובאו, אחרי הכיבוש, על
ידי 'הפארטיזאנים הליטאים' ראשוני היהודים, לאחר שהייה במקום של כמה ימים הם
הובלו ונרצחו ב"פורט השביעי".
(16) שכונת סלבודקה

(33) אנדרטת הכניסה לגטו סלבודקה – Neries krantinĕ & Linkuvos g.
לאחר שחוצים את גשר וילימפולה שעל הנירס, בפניה הראשונה ימינה, בהצטלבות הרחובות
נריס קרנטינה ולינקוויס, עמד השער הראשי של הגטו (הגדול), במקום הוצב עמוד זיכרון מגרניט עליו מצוין, בעברית ובליטאית: שער הגטו בשנים 1941-1944.

פרוט האתרים בגטו סלבודקה ראה בעמוד 133.
(34) הפורט התשיעי - (מחוץ למפה שבעמוד 122) Žemaiĉiq pl. 73
הכניסה לאתר היא ליד הכביש המהיר וילנה – קלייפדה ( A1)
המבצר הוקם בימי רוסיה הצארית כחוליה ברשת של מבצרים (תשעה במספר), שנועדה
להגן על קובנה מפני פלישה גרמנית.
המצודה נבנתה כשישה קילומטרים מצפון מערב לעיר ונחשבה למבצר הראשי ברשת
ביצורים זו.
בתקופת הרפובליקה הליטאית העצמאית שימש "הפורט התשיעי" כבית סוהר לאסירים
שנשפטו למאסר עם עבודות כפיה.


'הפורט התשיעי'

המצודה הייתה כרויה בתוך הר הנשקף על סביבתו, ועל הקיר היחיד שהיה גלוי לעין, חלשה מערכת מוצבי שמירה. הכניסה אל המבצר הייתה מבעד לשער ברזל רחב שפנה אל הכביש. המבנה המרכזי במצודה, היה מבנה בטון דו-קומתי ובו 14 תאי מאסר, כל התאים פנו אל פרוזדור ארוך מרושת בסבכות פלדה. מהקומה השנייה של המבצר הוליכה רשת סמויה של מחסנים ומנהרות תת-קרקעיות עד סמוך לחומה החיצונית. המצודה הייתה ממוקמת במרכז של מתחם גדול דמוי טרפז בגודל של (220 110 ) מטר, אשר הוקף בתעלה, ובוצר ע"י חומת בטון שהתנשאה לגובה 6 מטר , מעליה נמתח גדר תיל.
"הפורט התשיעי" נזכר בהקשר לתקופת השואה בנשימה אחת עם "פונאר" ו"באבי-יאר" כסמל לאתרי ההריגה שבהם נרצחה האוכלוסייה היהודית.
"הפורט התשיעי" נבחר כאתר הרג מרכזי בהתאם לתכנון מוקדם כחלק מתכנית "הפתרון הסופי" של הבעיה היהודית. לקראת הכנת האתר להרג המוני פונו, בפקודת הגסטאפו, כל האסירים שהוחזקו במצודה לבית הסוהר המרכזי בקובנה. לשם חפירת קברי הענק הובאו אל
"הפורט התשיעי" כאלף שבויי מלחמה רוסים, והוכרחו לחפור 14 בורות ענק דמויי תעלה – רוחב כל בור 3 מ' , עומקו 2 מ' , ואורכו כ-100 מ' .
כל חפירה נועדה להכיל כשלושת אלפים גופות. בתום העבודה הוצאו להורג כל האסירים שנותרו בחיים. הקרבה שבין "הפורט התשיעי" לפרבר סלובודקה בו הוקם גטו קובנה, הייתה, כנראה, הגורם לבחירתו כאתר ההרג המרכזי באזור זה. היהודים הובלו בקבוצות של 500 איש, במרווחים של לפחות 2 ק"מ אל מקום ההוצאה להורג. האחריות הכוללת לארגון הרצח ההמוני הייתה נתונה בידי מטה משטרת הביטחון הגרמני בליטא, אולם מעורבותם העמוקה של בני העם הליטאי בהשמדה באה כאן לביטוי קיצוני.
הרצח ב"פורט התשיעי" החל מספטמבר 1941 ונמשך עד לאקציות הילדים והזקנים, רצח אנשי המשטרה היהודית במרץ 1944, ולמשלוח קבוצת יהודים שהגיע ממחנה דראנסי שבצרפת במאי 1944.
עד לתחילת חודש נובמבר 1943 נרצחו היהודים מקובנה וסביבתה וגם יהודים שהובאו למקום ממרחקים (גרמניה,אוסטריה,בוהמיה ומורביה), ונקברו בבורות.
החל מ-1 בנובמבר 1943 החל מבצע טשטוש העקבות והחלו לשרוף את כל הגופות שבבורות. ביצוע עבודת הוצאת הגופות ושריפתם נעשתה ע"י 64 יהודים – אסירים כעובדי כפייה באתר ההרג. בליל ה-25 בדצמבר 1943 התקיים מבצע בריחה של הקבוצה, רובם נהרגו בבריחה, 28 מהם הצליחו להגיע למקום סתר.
בבורות המוות שנחפרו סביב ה"פורט התשיעי" נרצחו בשנים 1941 – 1944 כ- 45,000 נפש, בהם קרוב ל-30,000 יהודים.
מאז תום מלחמת העולם השנייה ובמשך כ-40 שנים, התעלמה ההיסטוגרפיה הליטאית (שהוכתבה על ידי הסובייטים) מזהותם היהודית של מרבית הקורבנות שנרצחו ב"פורט התשיעי", כמו גם מיהדותם של מארגני הבריחה ומשתתפיו. בשנת 1958 החליטה מועצת השרים של ליטא הסובייטית להקים בשטח "הפורט התשיעי" מוזיאון ל"קורבנות הפשיזם בליטא". בשנת 1959 נפתחו שעריה של המצודה כאתר הנצחה לגבורה הסובייטית. שינוי התצוגה ב"פורט התשיעי" עם חידוש העצמאות הליטאית ביטא את הקו ההיסטוריוגראפי החדש. במקום נפתחו שתי תצוגות: תצוגת קבע המוקדשת לתולדות העם הליטאי ולסבלו בתקופת השלטון הסובייטי, ותערוכה נוספת (במצודה) תחת הכותרת: "הטרגדיה של יהדות ליטא",בנוסף לכך הוקדשו חדרים מיוחדים לבריחה ולאקציה הגדולה.
ליד בורות המוות הוקמה אנדרטה מרשימה לזכר הקורבנות שנרצחו שם. היא מורכבת משלושה חלקים המסמלים רצח, מאבק וניצחון.
בדרך לאנדרטה הוצב לוח זיכרון גדול
ועליו כתובת בחמש שפות:ליטאית, עברית,
יידיש, אנגלית ורוסית. בכתובת נאמר:
"במקום זה רצחו הנאצים ושותפיהם
יותר מ-30,000 יהודים מליטא וארצות אירופה בשנות השואה תש"ב-תש"ד".

מועדי הביקור במוזיאונים של ה"פורט התשיעי":
בימים א' , ג – שבת 1000 – 1800, ביום שני סגור. טלפון: 37377750 370 +
מחיר כניסה: למוזיאון החדש (הליטאי) : מבוגר – Lt 5, ילד – Lt 3.
למצודה (היהודי) : מבוגר –Lt 5, ילד - Lt31.
ניתן לקבל הדרכה במקום בשפות שונות.

(35) ה"פורט השביעי" - בשכונת Kalniečiai מדרך Tyirtavĕs al.
פונים לרחוב Archyvo מגיעים לסוף הרחוב עד שער המחנה הצבאי, פונים שמאלה לרחוב Algirdo .
ליד המבצר שמשמש את הצבא הליטאי, הובאו בקיץ 1941 6000 עד 8000 יהודים (המספר המדויק אינו ידוע) וכלאו אותם בחום הקיץ, בלי מים ואוכל.
ב- 18 באוגוסט רצחו בבורות שליד המבצר 500 גברים בעלי השכלה (אקצית האינטליגנטים). בסוף אוגוסט הובאו לכאן ונרצחו 1200 גברים, שנחטפו מספר ימים לפני כן ונכלאו בבית הסוהר שברחוב מיצקביץ'.
במקום הוקמה אנדרטה גדולה ועליה הכתובת בעברית ובליטאית: "פה, במבצר השביעי, רצחו הנאצים ועוזריהם המקומיים בשנת 1941 בערך 3000 אנשים, רובם יהודים בקובנה".


האנדרטה בפורט השביעי

(36) ה"פורט הרביעי" Kainiečiҹ 25
ליד הפורט הוקמה אנדרטה ועליה הכתובת בעברית ובליטאית: "פה במבצר הרביעי, רצחו בשנת 1941 הנאצים והעוזרים המקומיים בערך 4000 יהודים. ב-18 באוגוסט בלבד נרצחו יותר מ-500 אסירים משכילים של הגטו היהודי בקובנה".

(37) בית סוגיהרה (מוזיאון) – Vaižganto g. 30
סוגיהרה היה הקונסול היפני בליטא בשנים 1939-1940 . יחד עם הקונסול הדני הוא הציל יהודים רבים על ידי שהנפיק להם ויזות שאפשרו יציאה מליטא דרך ברית המועצות. הוא עשה זאת למרות סירובם של שלטונות יפן. בבית הזה התגורר סוגיהרה עם משפחתו, כאן היה גם משרדו.
כיום נפתח מוזיאון קטן המתאר את סיפור ההצלה.
שעות הפתיחה:
בחודשים נובמבר – אפריל, בשבת בין השעות 11.00-15.00, ביום ראשון בהזמנה בלבד.
בחודשים מאי – אוקטובר, בשבת בין השעות 10.00-17.00, ביום ראשון בין השעות 11.00-16.00.
כרטיס כניסה – Lt 10 למבוגר ו- Lt 5 לתלמיד.

לדף הקודםלדף הבא
RSS