קבל/י עידכונים כל פעם שאעדכן את הבלוג שלי בפוסט חדש.

אתרים יהודיים במינסק

לפניך מפת סיור דינמית של גוגל.
באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה.
להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.
לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.
לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה






הצג את סיור במינסק במפה גדולה יותר
 

פרבר טרויצקויה (Troizkoe predmestye)

בעבר הוא היה פרבר ליד מינסק (העיר התחילה בגבעה ממול, עליה שתי הקתדראלות), כיום הוא במרכז העיר.
בפרבר זה התיישבו יהודים עוד בתקופת ניקולאי (במאה ה-15), הם עסקו במסחר שהתנהל על גדות נהר סוויסלוץ (Svislach ) העובר בסמוך. בגלל העיסוק במסחר עודדו השליטים המקומיים
את היהודים להתיישב במקום.
בגדת הנהר הקרובה לפרבר התנהל שוק החלב, בגדה שממול (בצד הגטו), התנהל שוק הבשר. בתוך היישוב היהודי נבנו מספר בתי כנסת.
במלחמת העולם הראשונה נשרף הפרבר, מספר קטן של בתים שנשארו הושמדו אח"כ. משנות העשרים של המאה ה-20 ועד לשנות ה-60, שימש המקום כאזור מגורים של בעלי מלאכה ובפרבר התקיים גם שוק מקומי.
בשנת 1964 ביקר במינסק הנשיא נקיטה חרושצ'וב, שליט ברית המועצות דאז. הוא ביקש לראות את שרידי העיר העתיקה של מינסק, אבל לא היה מה להראות לו. כשחזר לקרמלין הוציא צו לשחזור הפרבר. הוא הקצה לפרויקט תקציב גדול וגייס את טובי האדריכלים לשחזור השכונה העתיקה. (שלושת האדריכלים שזכו בשיקום בפרבר היו גם אלו שבנו את המונומנט בחאטין, ביניהם האדריכל היהודי יעקב לוין, שקיבל את פרס לנין).
בשנת 1985 נפתחה השכונה לביקור הקהל, כל הבתים העומדים כיום בשכונה שוחזרו, ביניהם גם בית הכנסת (אין בו סמלים יהודים בגלל גזרות השלטון הקומוניסטי). (נסו אתם למצוא משהו יהודי!).השכונה המשוחזרת משמשת כסמל גאווה לתושבי העיר, המקום מהווה איזור תיירותי מרכזי. בשכונה מספר בתי קפה ומסעדות יוקרתיים, מוזיאון וגלריות לאומנות.

נתחיל את הסיור בקצה הפרבר ברחוב oǔskajažVul.Stara , (CtopoχeвckaЯ ) מס' 3.
בבית זה היה בית הכנסת הקנטוניסטי. נעבור לתוך השכונה במעבר שליד בית מס' 5. אנחנו נמצאים עכשיו בתוך השכונה המשוחזרת. נתרשם מהבתים היפים, גלריות ובתי קפה. במרחק כ-100 מטרים מלפנים ברחוב M.BarAahoв (arAaнoaiyaб) מס' 9a שוחזר בית הכנסת שנבנה לראשונה בשנת 1874 ונקרא קוידנוב (קיידן) שטיבל. בבית הכנסת ששוחזר ע"י האדריכל יעקב לוין אין סמלים יהודיים, אבל נוכל להבחין בבליטה של ארון הקודש לפנים, ומאחור 12 חלונות (שבטי ישראל) ועזרת הנשים. כיום בית הכנסת משמש כמוזיאון לספרות ע"ש מקסים בוגדנוביץ', שנולד בבנין הסמוך ונתמך ע"י המשורר היהודי בדולה שלקח אותו לביתו כשהיה זקן.


בית הכנסת המשוחזר קוידנוב

נמשיך לקצה השכונה, ליד הנהר חנות ספרים שהוקדשה למשורר היהודי בדולה. בהמשך שורת הבתים במקביל לנהר, בית מרזח Kapjma , באותו בית היה בעבר בית מרזח יהודי.
נתקרב לגדת הנהר ונצפה על הגבעה משמאל, נבחין מיד בשתי צריחי קתדראלות שנבנו אחרי השריפה הגדולה שהייתה במינסק (1506), מאחורי הקתדראלות עומד בית העירייה. לפני הקתדראלות נבחין במדרגות היורדות לכוון הנהר, משם יש תצפית יפה על נהר סוויסלוץ ועל הגטו היהודי. משמאל לצריחי הקתדראלות נבחין בגג ירוק של בית האופרה. ברחבה שלפני הבית רוכזו כל היהודים של מינסק בתקופת השואה.
מימין לקתדראלות, מתחת לגבעה, ליד הכביש, עומד בית גבוה (כתוב עליו Vetcom ), בית זה עומד על הריסות בית הכנסת האורתודוכסי הקר. מימין לבית ניתן עדיין להבחין בהריסות בית הכנסת. עד היום יש מניין שמתפלל במרתף הבית. הרחבה שלפני הבית נקראה חצר השולהויף (חצר בתי הכנסת). "שול" בשפת האידיש פירושו בית ספר או בית כנסת, הרחוב העובר שם נקרא עד היום סקולנסקה (בית ספר = school).
נמשיך לאורך גדת הנהר ונגיע לרחובСТАРАВИЕНСКАЯ . נמשיך ברחוב זה לכוון אי הדמעות (גשר מוביל אליו),בית מס' 16 משחזר את הבית בו היה בית הספר לחרשים שנבנה בשנת 1864 ע"י סופיה אלקין.
משמאל לרחוב בצד הנהר נבחין באי קטן המחובר בגשר לגדת הנהר,על האי אנדרטה "האמהות הבוכות", מצבת זיכרון לחיילים הבאלרוסים שנהרגו במלחמת אפגניסטן. לאי קוראים אי הדמעות. המנהג במינסק שכל כלה באה לפני החתונה להצטלם על האי. מיכאל פרסלר, ניצול שואה ממינסק מספר שליד אי הדמעות היה צריף בו הודפסו כרוזים בזמן שהיהודים היו בגטו.

 

 


הגטו היהודי

(המספרים בסוגריים מסומנים במפת אזור הגטו)

הגטו המרכזי של מינסק השתרע סביב ככר היובל. נכללו בו 34 רחובות ושטח בית העלמין. לגטו רוכזו כל יהודי מינסק (פרט ליהודים שנשלחו לגטאות לבעלי מלאכה), ויהודים מעיירות שבסביבה. סך הכל רוכזו בגטו כ-100.000 יהודים.
בסמוך למפגש הרחובות מלניקייט (Mel'nikajtĕ ) וראקוסקיה (זסלבסקיה) (Rakauskaja ) הנקרא ככר היובל, (1) אנדרטה גדולה עליה מצוין בשלוש שפות:עברית, אנגלית ובלארוסית , שבמקום הזה היה הגטו, בו היו 100.000 יהודים. האנדרטה הוצבה בשנת 2008 במלאת 65 שנה לחיסול הגטו. האנדרטה עומדת על עגול צהוב המסמל את העגול הצהוב (בקוטר 10 ס"מ) שהיהודים בגטו היו חייבים לענוד, החל מ-19 ביולי 1941. עד שנת 2008 הייתה במקום אנדרטה קטנה, בה לא הוזכר הגטו כלל.

בככר היובל היו, בין השאר, ריטואלים של יום ראשון, היהודים רוכזו בככר, והגרמנים צחקו עליהם והתעללו בהם.מפקד הגיסטאפו מגיע לככר ועורך אקציות. כאן בככר תלו יהודים וחייבו את היהודים לבוא ולהשתתף בטכס. לככר היובל הגיעו לביקור רומל ואייכמן וקבלו במקום את ההחלטה להוציא להורג בשיטת "משאית החנק".
לככר היובל הגיעו ברכבות גם יהודים מגרמניה (נקראו יהודי המבורג ע"ש הקבוצה הראשונה שהגיע), תפקיד היהודים שהובאו מגרמניה היה, בין השאר, לפנות את גופות היהודים מהככר. יהודי גרמניה שוכנו בשני בתים סמוכים לככר, ברחוב רומנובסקיה-סלובודה ( (Ramanauskaja Slabadaמס' 1 ו-3. היהודים שגרו בבתים שפונו, נרצחו.
בפנת הככר ברחוב סקויה (Suhaja )(CyxaЯ ) מס' 2, (יש שם תחנת מטרו) עומד בית שעליו ציור. הבניין שמאחורין, שופץ לאחרונה,עם שורה ארוכה של חלונות, היה בית חולים למחלות מדבקות (אינפקציוני), היום הבניין משמש כבית ספר למוסיקה. (3) במרתפי בית החולים ובחדרי ההסקה, פעלו אנשי המחתרת היהודית , בראשותו של סמולאר, יחד עם 300 יהודים נוספים.(הגרמנים לא נכנסו לבית מחשש שידבקו). המחתרת הזו , בין שאר פעולותיה, הצילה יהודים רבים בגטו על ידי שהבריחה אותם מחוץ לגטו ליערות שבהן פעלו הפרטיזנים.
בקצה רחוב סקויה נמצא בית הקברות היהודי (4), נוסד בתחילת המאה ה-20. לאחר המלחמה נשדדו ממנו רוב המצבות. כיום נשארו ארבע מצבות בלבד.

מקום בית הקברות
נחזור לרחוב ראקוסקיה (זסלבסקיה), שהיה אחד מהרחובות המרכזיים בגטו, ברחוב נשארו בתי עץ מתקופת הגטו, המשמשים כיום כמלון, בבית מס' 24 היה בית כנסת לעניים (5), ובהמשך מאפיה ללחמים(6). בסוף הרחוב המקביל, רחוב רומנובסקיה-סלובודה ( (Ramanauskaja Slabada היה שער הגטו. (7)
נחזור לככר היובל ונרד לכוון הנהר ברחוב מילינקייט (Mel'nkajtĕ ) (בעבר רח' שפאלרנה (Shpalerna ). מצד שמאל במקום הבית מס' 5, עמד בניין עץ בו שכנו משרדי הידנראט, ראשי היודנראט היו מושקין ואח"כ יעקב יׂפֶה שנתלה בככר היובל.(8)
בצידו השני של הרחוב, בבתים מס' 6-8 היה בית יתומים יהודי שחוסל ב- 2 במרץ 1943,(9) כל הילדים שהיו בו הובלו לבורות הרצח. בבית היתומים היו 60 מקומות, אבל בתקופת בגטו, היו בו 300 יתומים.
בהמשך הרחוב מצד שמאל, בורות ההריגה והאנדרטה שהוקמה שם. הדרך שבין ככר היובל לבורות ההריגה נקראה גם "דרך צעדת המוות", מכיוון שב-21 באוקטובר 1943 הוצעדו מהגטו 4000 יהודים לבורות הרצח.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


אנדרטת "ימה"


בפארק שבפינת הרחובות מילינקייט (Mel'nkajtĕ ) (בעבר רח' שפאלרנה (Shpalerna ) ורח' זאסלאקיוול (Zaslauskajavul), בגינה הוצבו לוחות זיכרון לחסידי אומות העולם. ליד בור ענק, בו נרצחו יהודי מינסק והסביבה, נבנה , מיד אחרי המלחמה, אתר הנצחה שבו רצח היהודים לא נזכר. בשנת 1946 הוצב במקום שלט זיכרון ע"י חיים מג'יבסקי שכתב על השלט גם בשפת האידיש, בגלל שהרוסים רדפו אותו על כך, הוא נאלץ לברוח לאיברג'אן.
בשנת 1998 פנו לאדריכל לוין (תכנן גם את האנדרטה בחאטין). הוא פיסל קבוצת אנשים שהולכים למוות בבור עם ראש מורם (אחרי העמדת האנדרטה התנהל ויכוח על הרעיון שבאנדרטה). לוחות הזיכרון שבבור, עליהם כתוב בעברית ובאידיש, הוצבו לאחר קבלת עצמאות בלארוס,בשנת 1991.

לדף הקודםלדף הבא
RSS