להתקשרות מהירה
קבל/י עידכונים כל פעם שאעדכן את הבלוג שלי בפוסט חדש.

דף הבית>>פרסומים>>מאמרים>>"דילמות מוסריות בסוגיית הילדים בגטו שאוולי"

מאמרים

הרצאה זו איננה באה להציג חידוש בתחום המחקר, אלא להסב את תשומת הלב אל זווית מיוחדת במציאות הסוריאליסטית של הגטו בשאוולי, ליטא. את ההרצאה נחלק לשלושה חלקים: המבוא יעסוק בסקירה קצרה של קורות הגטו ותפקידם של אנשי הנציגות, החלק המרכזי יביא את מרכזיותם של הילדים בגטו והדילמות שהתעוררו סביבם, ולבסוף נסכם על ייחודו של הגטו ביחסם אל הילדים וכיצד התמודדו עמם.
העובדה שהגטו הקטן בשאוולי הצליח להחזיק מעמד במשך רוב שנות המלחמה, כאשר גטאות גדולים בהרבה ממנו נשמדו, הוא דבר פלא. עלינו לזכור כי לעומת הגטאות בפולין, הגטאות בארצות הבלטיות קמו לאחר הרג המוני, ולאחר פקודה של השמדת היהודים באיזור. מה אם כן גרם להישרדותו של גטו שאוולי? ישנם כמה וכמה גורמים לכך, אך ניתן לציין בבירור את תרומת הגורם האנושי, קרי אנשי הנציגות היהודית, שעבדו במסירות, לא פעם מתוך סיכון עצמי, על מנת להטיב עם תושבי הגטו. הגטו פעל עם מנגנון מסודר מול המינהל הגרמני, כח העבודה של הגטו הצליח להוכיח את עצמו, ואלו תרמו בין השאר לאריכות ימיו של הגטו.
אחת התכונות המיוחדות בגטו זה, הוא התיעוד הבלעדי שהשתמר ממנו. אנשי הנציגות הבינו, עוד בשעת מעשה, את החשיבות ההיסטורית של תיעוד מאורעות התקופה, והם תמכו בכתיבתו על ידי המזכיר אליעזר ירושלמי. ספרו של ירושלמי משמר את הן את האירועים עצמם כפי שהתרחשו והן את הפרוטוקולים של ישיבות היודנראט במשך שנות קיומו. מתוך דבריו של ירושלמי אנו עדים לדילמות המוסריות הקשות שהם עמדו בפניהם, כאשר מצד אחד הם ביקשו להטיב עם התושבים, אך מצד שני המחיר הכבד של שיתוף פעולה עם הנאצים ועוזריהם, בין השאר כאשר נדרשו למסור למותם את העוברים על החוק.
אחת הדילמות הקשות ביותר שעולות מדבריו הוא נושא הילדים בגטו. למרות שהנציגות הבינה הבינו שאלו לא מספקים "כח עבודה" ואוכלים על חשבון האחרים, הם דאגו להם לכל מחסרם, ואף הסתירו אותם בעת הצורך. ירושלמי עצמו הקים בית ספר שפעל בגטו לתקופה קצרה, על מנת לדאוג לתעסוקתם של הילדים, לכלכלתם ולחינוכם. כפי שמעיד ירושלמי, הילדים הוסיפו חיים ועודדו נפשית את תושבי הגטו. כאשר בית הספר נסגר, הקימו מנגנון של "משטרת ילדים" על מנת לשמור על מסגרת עבור הילדים, וילדים אלו עסקו בעבודות ניקיון וסדר.
בקיץ 1942 משטרת הביטחון העבירה פקודה אל הנציגות היהודית, בה אסרו על לידות ילדים בגטו. לאחר העברת ההודעה אל הציבור, התקיימה אסיפה מאוד קשה בין הנציגים לבין הרופאים בגטו, בה דרשו מהרופאים לבצע הפלה מלאכותית בנשים מעוברות, אפילו בשלבים מתקדמים, על מנת להציל את שאר התושבים. מתוך דברי האסיפה אנו עדים לזעזוע העמוק שפקד את כל הנוכחים, בהחלטתם לפגוע בילדים.
נקודת שוד ושבר ששינה את יחסם של הנציגות, היה אקציית הילדים ב-5/11/1943. חיסול כל הילדים בערמה הביא לנציגות סתירת לחי והעמידם על כך שהם לא היו ערניים דיו לסכנות. הנציגות, שעד אז ניסתה למנוע בריחה של אנשי הגטו, התחילה לעודד זאת בכל דרך אפשרית.
הארכת ימיו של גטו שאוולי ועצם היותו גטו קטן, הביא ליחס מיוחד ואנושי של אנשי הנציגות אל תושביו. היחס אל הילדים מוכיח כי הם בחרו להתעלות מעל לשיקולים של "כח עבודה". הילדים תפסו מקום מאוד מרכזי בגטו, וביקשו לעזור להם במידת האפשר, והקימו עבורם מסגרות מיוחדות. יחד עם זאת, כאשר הלידות סיכנו את התושבים, הנציגות הקשיחה עמדה כלפיהם. חיסולם של הילדים בערמה פגעה קשות בכל תושבי הגטו ובייחוד באנשי הנציגות, ששינו את יחסם אל תפקידם, והתייאשו משיתוף פעולה עם הנאצים ועוזריהם.

לדף הקודםלדף הבא
RSS