להתקשרות מהירה
קבל/י עידכונים כל פעם שאעדכן את הבלוג שלי בפוסט חדש.

דף הבית>>קהילות>>קהילת קלייפדה

קהילות

קליפדה בעבר נקראה מֶמֶל  (Memel) ביידיש מעמל ובגרמנית ממלבורג,  היא עיר ייחודית בליטא.

מושפעת בעיקר מגרמניה שכנתה הקרובה. היא משמשת  כשער של ליטא לים.  מיקומה ליד הים מאפשר לה להיות עיר נופש  קיט ושעשועים, לתושבי ליטא ולתיירים ממדינות אחרות, כדוגמת ערי חוף אחרים באירופה.

 מה המיוחד בעיר? בארכיטקטורה שלה היא קרובה יותר לארצות הצפון ולמרכז אירופה. עיר שתושביה גאים בה ואינם מוכנים לעוזבה, מכיון שקליפדה היא עיר מקסימה ומיוחדת, צעירה ברוחה ובסגנונה, יפה ודינאמית. העיר משמשת כחממה לסופרים, אומנים, שחקנים וכוכבים צעירים.

סביבת העיר היתה מיושבת במאה ה-12 בשבטים בלטיים. קלייפדה נוסדה על ידי אבירים טבטונים בשנת 1252 ונקראה בשם "קסטרום ממלה", בגרמנית ממלבורג או מימלבורג. ב-1254 הוקם בממל על ידי המסדר הליבוני מבצר שתפקידו היה לשמור על הציר ריגה – ממל – קאלינגרד ( קניגסבורג).  ידוע כי האבירים הטבטוניים דחפו את תושבי האזור להתנצר.

כל האזור נשלט ברוב הזמן על ידי הפרוסים. בשנת 1525 עברה ממל ללותרניזם, תחת שלטונו של הדוכס אלברט פון ברנדנבורג-אנסבך מפרוסיה. בזמנו התחילה בעיר תקופה ארוכה של שגשוג כלכלי, הוא דאג לפתח את הנמל, ששימש גם את ליטא השכנה. ממל זכתה אפילו לשמש כעיר בירתה של פרוסיה לתקופה קצרה.        

עם הקמת מדינת גרמניה המאוחדת, לאחר האיחוד עם פרוסיה (1871), הפכה ממל לעיר הנמל הצפונית ביותר של המדינה.

בהסכם רובנטרופ-מולוטוב שבין גרמניה לרוסיה, נקבע שממל תינתן לגרמנים, היא סופחה לגרמניה במרץ 1939. עוד לפני כן קיבלו הגרמנים שגרו בממל רוב בבית הנבחרים והיא הפכה לכאורה לעיר גרמנית.

במשך מלחמת העולם השנייה, שימשה ממל כעיר נמל וכבסיס ימי לצי הגרמני. בשל הקרבות שניטשו בעיר, ברחו התושבים לכוון ליטא.

שמה של קליפדה יצא לאחר המלחמה במיוחד בכל הקשור למערכת החינוך והתרבות שבה.

הידיעה הראשונה על נוכחות יהודים בממל היא משנת 1567. בשנה זו פורסמה הודעה, על ידי הרוזן אלברכט, בהשפעת הכמרים, שעל כל היהודים לעזוב את ממל תוך 21 ימים (יש גרסה – 21 שבועות). במשך 75 השנים הבאות, אסור היה ליהודים לגור בממל.

למרות שליהודים באופן רשמי אסור היה לגור בממל, הם השתתפו בירידים שהתקיימו בעיר בחודשי הקיץ. ביריד נמכרו בעיקר מוצרים חקלאיים ובדים. ברישום שנעשה בפנקסי הקהילות בליטא, נכתב שביריד שהתקיים בשנת 1854 השתתפו למעלה מ-14,000 יהודים. ידוע על סחורות "מיוחדות" שנסחרו ביריד: ספרים בעברית, שסי"ם וספרות רבנית אחרת.

בתחילת המאה ה-19 הביאה התחיקה הליברלית לביטול ההגבלות על היהודים. לאחר מספר שנים החלו להתיישב יהודים בממל.

המשפחה היהודית הראשונה בעיר שקיבלה אזרחות הייתה משפחת בר-כהן, שהביאה איתה את השוחט יוסל ואלד.

באמצע המאה ה-19 היו בעיר כ- 400 יהודים, הם התחלקו לשתי קהילות נפרדות: יהודים שבאו מגרמניה ויהודים שבאו מפולין וליטא.

המוסד הדתי הראשון של יהודי ממל היה בית הקברות היהודי. בשנת 1823 נטמן בו היהודי הראשון.

 

בין  השנים 1865–1898 כיהן בממל  הרב ד"ר יצחק רילף  כרבה של עדת יהודי גרמניה, הוא היה היוזם של פיתוח פעולות חינוך, תרבות וסעד בעיר. בשנת 1879 יסד הרב רילף בית ספר לילדי עניים, שקיבל הכרת השלטונות. בשנת 1898 עזב הרב רילף את ממל ובמקומו הגיע הרב ד"ר עמנואל קרליבך. באותה שנה הוקם בית הספר ללימודי דת לילדים היהודיים. בשנת 1896 נוסדה "חברת קרית ספר" שמטרתה הייתה להקנות ליהודי ממל יוצאי גרמניה שהתרחקו מן היהדות, ידיעות בספרות ובהיסטוריה של עם ישראל.

בשנת 1875, לאחר שהגיעה קבוצת יהודים מקובנה, הוקם בממל בית מדרש. ב-1886 נבנה בית כנסת נוסף "הסינגורה" עבור יהודי גרמניה. בשנת 1861 ישב בממל ר' ישראל סלנטר (אבי תורת המוסר), הוא  פתח בעיר את "חברת לומדי גמרא" והוציא לאור שבועון בשם "התבונה" בו פורסמו חידושי תורה על ידי גדולי הדור. בשנת 1886 חגגו 25 שנים לפעולותיה של "חברת לומדי גמרא" יחד עם נציגי "אגודת חובבי ציון" בממל.

התרבות הגרמנית השפיעה על יהדות ממל  וגרמה להתבוללות גדולה. התהליך נמשך גם כאשר גברה בעיר השפעת הנאציזם. יהודי ממל דיברו גרמנית והתייחסו בבוז ליהודי ליטא ("האוסט יודן").

בשנת 1938 עם גבור השפעת הנאצים באזור, הונהגו בעיר "חוקי נירנברג". הלחץ על היהודים גרם לעזיבתם של למעלה מארבעת אלפים יהודים, מחצית מיהודי ממל, לקובנה ולמקומות אחרים. חלק גדול מרכושם נשאר בממל.

ב-22 למרץ 1939, עם כיבוש ממל ע"י הוורמאכט הגרמני, עזבו את העיר למעלה מ-20,000 תושבים, רובם ליטאים וכמעט כל  היהודים שנשארו בעיר. הנאצים השתלטו על הרכוש היהודי הפרטי והציבורי ששוויו היה רב.

לאחר המלחמה, בשנת 1945, עברה ממל לשליטתה של ליטא הסובייטית, ויהודים החלו להתיישב בה מחדש. בשנת 1967 היו בה כ-1000 יהודים. 

בסוף 1989, כאשר החלה להתבסס מחדש ליטא העצמאית, היה אירוע אנטישמי בממל, המון ליטאי תקף פקיד יהודי בשם ליכטנשטיין.

ב-1 בינואר 1990 היו בקליפדה 681 יהודים. באותה שנה הוקם בעיר סניף של "האגודה לתרבות יהודית" שמרכזה בוילנה,  והוקם בעיר ובית ספר של יום ראשון בעברית. לאחר שניתנה האפשרות לעלות לישראל, עלו רוב היהודים.

את בית הקברות היהודי הישן הרס השלטון הסובייטי לצורך הקמת תחנת רדיו אזורית. ב-10 במאי 1991 נערכה ביוזמת ה"אגודה לתרבות יהודית" לוויה לעצמות שהתגוללו בשטח בית הקברות.

 ליד שער בית העלמין הוקם קיר זיכרון עליו רוכזו מספר מצבות ושברי מצבות שהיו זרוקות, במרכזו נקבע לוח זיכרון עליו נכתב בעברית, יידיש וליטאית: "לזכר הקהילה היהודית של קליפדה, שהושמדה באכזריות בידי הנאצים".

ליד לוח הזיכרון נמצא המרכז היהודי של קליפדה בו נערכות פעילויות חברתיות ותפילות בחגים. לאחרונה החל לפעול במקום בית מדרש (כולל) לבחורים. מקוה טהרה נבנה בצמוד לבניין.

לדף הקודם
RSS