http://www.jerusalem-lita.co.il/ האתר מירושלים לליטא עוסק בשחזור חייה של קהילת ליטא, החל מתקופת התיישבות היהודים בליטא ועד ימינו. האתר מירושלים לליטא עוסק ביהדות ליטא רבתי, השואה והנצחתה ומהווה מרכז למחקר ולחינוך. האתר מירושלים לליטא מציע סמינרים, השתלמויות, ימי עיון , סיורים לימודיים במזרח אירופה להשלמת הנושאים המפורטים. האתר מירושלים לליטא מפרסם פרסומים שונים בתחום לימודי היהדות והשואה במזרח אירופה בכלל ובליטא רבתי בפרט. האתר מירושלים לליטא משמש כבמה לכל קהילה ופרט שירצו לקחת חלק במשימה החשובה. כמו כן משפחות ופרטים יכולים להיעזר בו לצורך מחקרי שורשים ולימודים מעמיקים. he <p>&nbsp;</p> <p align="center">&nbsp;&nbsp; <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/4ssZ3cOupEo" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/1/וילנה_בין_שתי_מלחמות_העולם__אורחות_חיים_דתיים_ 23/11/2011 17:31:43 <p align="justify"><span style="COLOR: #000000">הכניסה לגטו היהודי מתחילה ברחוב גאונו, הוא הגאון מווילנה. הגטו היהודי נמצא במרכז העיר העתיקה של וילנה, בה נבחין בבניינים רבים שנבנו בסגנון הבארוק שבחלקם&nbsp; שוכנים היום מלונות יוקרה, מסעדות צמרת, שגרירויות זרות ואטרקציות אחרות לתיירים.<br /> מיד עם כניסתנו לרחוב הגאון נבחין על הבית הראשון מצד ימין לוח זיכרון גדול הכתוב בליטאית וביידיש, (1) מסוג הלוחות שנתקל בהם במקומות רבים בגטו היהודי, על הלוח כתוב: "במקום הזה עמד השער של הגטו הקטן, דרכו נשלחו למוות למעלה מ-11 אלף יהודים בין ה-6 בספטמבר וה- 29 באוקטובר 1941". בהמשך רחוב הגאון, עשרות מטרים מתחילתו בבית מצד שמאל, בית מס' 6, שוכנת כיום השגרירות האוסטרית (2), בעבר היה במקום הזה בית הכנסת של הקהילה היהודית, המסורת מספרת שבבנין זה נולד הגר"א. בפתח בניין השגרירות&nbsp; נקבע לוח זיכרון, עליו כתוב גם בשפות יידיש, ליטאית&nbsp; אנגלית וגרמנית:&nbsp; "בבנין זה מהמאה ה- 16 שכן בשנים 1941-1860 בית כנסת של הקהילה היהודית".&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> בהמשך הרחוב מצד ימין, רחוב גאונו(Gaono) מס' 7, (3) שכנו משרדי הקהילה היהודית.&nbsp; אם נמשיך ברחוב הגאון נגיע בסופו לרחוב גלעזער (Stikliy),זהו בעבר רחוב הזגגים, מימין נבחין במלון שנקרא על שם הרחוב, במקום זה ההסתעפות של רחוב היהודים (Zydu) מימין&nbsp; וקריאסשקא (M.Antokoiskio) משמאל. אם נמשיך ברחוב היהודים נבחין מצד ימין בית פינתי, כאן גר הגאון מווילנה בשנים 1784-1795.&nbsp; (4)&nbsp; בהמשך יש רחבה בה עומד תבליט של הגאון ועל הקיר שלידו לוח זיכרון, עליו נכתב: "הגאון מווילנה,אליהו, חי בבית הזה שניצב כאן".&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></p> <p align="center"><span style="COLOR: #000000"><img title="התבליט על ביתו של הגאון מוילנא" border="0" alt="התבליט על ביתו של הגאון מוילנא" align="middle" src="../../../UserFiles/התבליט על ביתו של הגאון מוילנא_250.jpg" width="250" height="142" /></span></p> <p align="justify"><span style="COLOR: #000000">בהמשך הרחוב נגיע לרחבת השולהויף – חצר בתי הכנסת (10), שלא נותר מהם מהומה, מה שנשאר מההפצצות נהרס אחר כך על ידי הרוסים.(5) כיום יש כאן לוח זכוכית המתאר תמונה גדולה של בית הכנסת הגדול שהיה במקום. (מפת השולהויף בעבר, בתרשים להלן) . <br /> מעבר לשולהויף נמצא רחוב רחב, הלוא הוא הרחוב הגרמני (דויטשע גאס) שהיום נקרא Vokiĉiu&nbsp;&nbsp; (14) הרחוב הזה היה הגבול שבין הגטו הראשון לשני, מהרחוב הזה בין הבתים 10 ו-12 הייתה הכניסה לחצר השולהויף.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> השולהויף ( היה לבם של כל בתי הכנסת, היו לו שתי כניסות ראשיות, אחת מצד הרחוב היהודי ואחת מצד הרחוב הגרמני. בשולהויף שכנו שנים עשר בתי כנסת, כמניין שבטי ישראל.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> בית הכנסת החשוב שבשולהויף היה בית הכנסת הגדול שנבנה לראשונה מעץ בשנת 1573.&nbsp; בשנת 1592 פרצו פרעות בעיר ובית הכנסת נשרף, הוא נבנה מחדש ב-1593.&nbsp; בית הכנסת היה גדול ומפואר, למרות שמבחוץ היה נראה כבית רגיל. בבית הכנסת הגדול של וילנה עברו לפני התיבה כל החזנים הגדולים וביניהם סירוטה, יואל&nbsp; דוד, האחים קוסוביצקי, הרשמן ועוד. הרבה אגדות סופרו סביב בית הכנסת הגדול. אגדה אחת מספרת על מנהרה שיצאה מבית הכנסת לטראקיי, ואחרת שבית הכנסת הציל את המוני היהודים בהתקפת רוסיה על וילנה בשנת 1794, כאשר פגז תותח נפל על גגו ולא התפוצץ.<br /> </span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/2/סיור_בעיר_העתיקה_בוילנא 27/11/2011 14:19:10 עעיעיי http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/3/סיור_לדוגמא_בטאלז 27/11/2011 15:15:39 <div align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <strong><span style="FONT-SIZE: 12pt">&nbsp; <span style="TEXT-DECORATION: underline">עמדת ממשלת ליטא כלפי השואה!<br /> </span></span></strong><br /> <br /> <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/כנס אפרתה_200.jpg" />וכוח נוקב ביחס לעמדתה של <strong>ממשלת ליטא </strong>העצמאית <strong>לשואה היהודית </strong>שהתרחשה על אדמת ליטא בקיץ 1941, התנהל בין המרצה האורח <strong>פרופ' שארונס לייקס </strong>מאוניברסיטת וילנה ובין <br /> <strong>ד"ר אפרים זורוף </strong>ממרכז שמעון ויזנטל.<br /> הוויכוח התקיים בכנס רב משתתפים שנערך ביום חמישי כ"ז במר חשון תשע"ב <br /> (24/11/2011) במכללת אפרתה בשיתוף עם המרכז "מירושלים לליטא", בנושא "<strong>הקיץ הנורא ההוא – 70 שנה להשמדת הקהילות היהודיות בערי והשדה בליטא</strong>". התוכנית כללה ארבעה מושבים בהם הרצו אורחים מישראל, ארה"ב וליטא .<br /> נושאי המושבים היו: יהודי ליטא בצל הגזרות, השמדת היהודים בליטא והשתקפותה בתיעוד, הגזרות בדברי מנהיגים רוחניים, התמודדות עם זיכרון השואה בליטא.<br /> ברכו את הכנס מר דוריס דגוטיס, שגריר ליטא בישראל שהביא בפני הקהל את עמדת הממשלה הליטאית בנושא השמדת הקהילות היהודיות בליטא. מר אברהם דובדבני, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית שהעלה על נס את הקהילות היהודיות במזרח אירופה והמאמצים שנעשים שם לחינוך יהודי ועברי של ילדי ישראל.<br /> <br /> <a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Pages/25/מאמרים" target="_blank">לקריאת תקצירי ההרצאות הקלק כאן</a></span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/4/עמדת_ממשלת_ליטא_כלפי_השואה! 30/11/2011 22:56:44 <div align="justify"><span style="COLOR: #000000">בכנס הגנאולוגיה הבינלאומי בירושלים 2004,&nbsp; שמעתי הרצאתה של הגב' שרה שור&nbsp; מ"יד ושם", "שימור זיכרון המשפחה ומחקר גנאולוגי באמצעות מחקר חפצים מהשואה".&nbsp; החפצים וסיפוריה המלווים של גב' שור,&nbsp; מוצגים במוזיאון החדש.<br /> הרעיון הרשים אותי עד מאד והחלטתי על דרך זו להנצחת משפחת אימי, באמצעות חפץ משפחתי אחד שנותר.<br /> סיפרתי את הסיפור למען הדורות הבאים של בני המשפחה.&nbsp; בחרתי לעשות זאת באמצעות מצגת PowerPoint והשתדלתי שהעלילה תובא בצורה&nbsp; מעניינת, תכלול פרטים חשובים ורבים&nbsp; ותלווה בתמונות ובמוסיקה מתאימה.<br /> בהתייעצות עם אמא ז"ל לפני מותה, מסרתי את החפץ (כף כסף)&nbsp; והמצגת לבית לוחמי הגטאות, על מנת שיציגו את הכף וישתמשו במצגת בסדנאות של בני נוער,&nbsp; כדי להראות להם דרך ולעודד אותם להנציח את משפחתם.<br /> <br /> הסיפור מתחיל בעיירה קלם בליטא, מקום הולדתו של הסבא-רבא שלי באמצע המאה ה- 19, מתמקד בכפות כסף שהוענקו לסבתי לנישואיה, ע"י חמותה בשלהי המאה ה 19, ומסתיים באיחוד הניצולים בארץ בשנות ה- 60&nbsp; והקורות אותם עד פטירתם.<br /> העלילה מתפרשת על פני עיירות וערים בליטא: קלם, טבריג, קרוז', שאבלי, ציטוביאן, ובארץ: פתח תקווה, ירושלים, תל אביב&nbsp; וקיבוץ יגור, אליהם התגלגלו בני המשפחה.<br /> משפחת סבי – מֶר היא לב הסיפור, כשנזכרים בו אבות סבתי: משפחת גורדון ששמות בניה שונים בשל בעיית הקנטוניסטים באותה התקופה. <br /> השואה הייתה כמובן נקודת מפנה בתולדות המשפחה, כשכל אחד מבניה מצא עצמו במקום אחר ובסיטואציה אחרת. ההורים נרצחו עם כניסת הגרמנים לליטא ביער סמוך לעיירה ציטוביאן בה התגוררו בין שתי מלחמות עולם. הבת הצעירה ברחה מהטבח ולא נמצאה, בן אחד נרצח בפוניבז', האחר נפל כקצין בשורות הצבא האדום ברוסיה, בת אחת עברה את תלאות גטו שאבלי, והמחנות: שטוטהוף ואושוויץ. כפות הכסף נמסרו למשמרת והבת שניצלה קיבלה אותן לכששבה לעיירה לחפש זיכרונות. <br /> כפות עתיקות ועקומות אלו, הן המזכרת היחידה שנותרה מהמשפחה, הן חולקו בארץ לאחים שנותרו ומהוות את&nbsp; החוט המקשר של הסיפור. כף אחת שנשמרה אצל אימי,&nbsp; נמסרה עם המצגת לבית לוחמי-הגיטאות, כדי להמשיך ולנצור את זכר המשפחה באמצעותה.&nbsp; <br /> </span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/5/_כף_אחת_מכסף__-_הנצחת_המשפחה_באמצעות_חפצים 05/12/2011 17:41:30 <p align="justify"><span style="COLOR: #000000">האירועים הרצחניים הראשונים בשלהי יוני 1941 בקובנה הוגדרו כפוגרומים. אפיונם הספציפי היה התפרצות אלימות המובלת על-ידי לאומנים ליטאים, שנתפסו כאנשי מיליציות חצי- צבאיות, 'שאוליסטים' וכדומה. השפעתם על היהדות המקומית הייתה קשה ביותר, שכן לנגד עיניהם התמוטט עולם של סדר ומשטר יציב יחסית שאפיין את ליטא בשני העשורים הקודמים. הפוגרום במוסך ליטוקיס לא בלט דווקא במספר ההרוגים הגדול, נהפוך הוא, הוא היה קטן יחסית כ - 62 נרצחים, גם האכזריות הנוראה שליוותה אותו לא הייתה יוצאת דופן, אך השפעתו הייתה דרמטית. הוא התרחש במרכז העיר לעיני קהל רב ומבלי שאיש ינקוף אצבע לעזרה. הוא צולם על ידי איש צבא גרמני, וזאת בשונה מהפוגרום הגדול לאין ערוך בסלבודקה שהתחולל בשכונה צדדית באופן יחסי. ספרי הזכרונות מלמדים על השפעתו הקשה, ועל השלכותיו הפסיכולוגיות על יהודי העיר. ניתן לומר כי לפחות לגבי אנשים פרטיים רבים הוא היווה סיבה לשבירה פסיכולוגית. אחרי המלחמה הוא נתפס כסמל; היו נסיונות רבים של ליטא ושל ליטאים ספציפיים להתנער ממנו ולחפש את האשמה בגורמים שונים. הוגה הדעות הליטאי ונסלובה היה כמדומה הראשון שהיכה על חטא באופן פומבי על מה שקרה בליטוקיס. הוא היה ער לסמליות הקשה לגבי ליטא שפוגרום שכזה פרץ דווקא בסביבה שרחובותיה נקראים על שמות אישים המייצגים לכאורה את הסובלנות הליטאית כלפי יהודיה. היום העיסוק במה שקרה בליטיקוס הוא מורכב. בצד אנדרטה מטופחת המכירה בבעיה, נמשכים גם היום נסיונות ההכחשה.</span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/6/קיץ_1941_בקובנה_מקרה_ליטוקיס_–_הסיפור_והזיכרון 05/12/2011 17:48:25 <p align="justify"><span style="COLOR: #000000">הרצאה זו איננה באה להציג חידוש בתחום המחקר, אלא להסב את תשומת הלב אל זווית מיוחדת במציאות הסוריאליסטית של הגטו בשאוולי, ליטא. את ההרצאה נחלק לשלושה חלקים: המבוא יעסוק בסקירה קצרה של קורות הגטו ותפקידם של אנשי הנציגות, החלק המרכזי יביא את מרכזיותם של הילדים בגטו והדילמות שהתעוררו סביבם, ולבסוף נסכם על ייחודו של הגטו ביחסם אל הילדים וכיצד התמודדו עמם. <br /> העובדה שהגטו הקטן בשאוולי הצליח להחזיק מעמד במשך רוב שנות המלחמה, כאשר גטאות גדולים בהרבה ממנו נשמדו, הוא דבר פלא. עלינו לזכור כי לעומת הגטאות בפולין, הגטאות בארצות הבלטיות קמו לאחר הרג המוני, ולאחר פקודה של השמדת היהודים באיזור. מה אם כן גרם להישרדותו של גטו שאוולי? ישנם כמה וכמה גורמים לכך, אך ניתן לציין בבירור את תרומת הגורם האנושי, קרי אנשי הנציגות היהודית, שעבדו במסירות, לא פעם מתוך סיכון עצמי, על מנת להטיב עם תושבי הגטו. הגטו פעל עם מנגנון מסודר מול המינהל הגרמני, כח העבודה של הגטו הצליח להוכיח את עצמו, ואלו תרמו בין השאר לאריכות ימיו של הגטו.<br /> אחת התכונות המיוחדות בגטו זה, הוא התיעוד הבלעדי שהשתמר ממנו. אנשי הנציגות הבינו, עוד בשעת מעשה, את החשיבות ההיסטורית של תיעוד מאורעות התקופה, והם תמכו בכתיבתו על ידי המזכיר אליעזר ירושלמי. ספרו של ירושלמי משמר את הן את האירועים עצמם כפי שהתרחשו והן את הפרוטוקולים של ישיבות היודנראט במשך שנות קיומו. מתוך דבריו של ירושלמי אנו עדים לדילמות המוסריות הקשות שהם עמדו בפניהם, כאשר מצד אחד הם ביקשו להטיב עם התושבים, אך מצד שני המחיר הכבד של שיתוף פעולה עם הנאצים ועוזריהם, בין השאר כאשר נדרשו למסור למותם את העוברים על החוק.<br /> אחת הדילמות הקשות ביותר שעולות מדבריו הוא נושא הילדים בגטו. למרות שהנציגות הבינה הבינו שאלו לא מספקים "כח עבודה" ואוכלים על חשבון האחרים, הם דאגו להם לכל מחסרם, ואף הסתירו אותם בעת הצורך. ירושלמי עצמו הקים בית ספר שפעל בגטו לתקופה קצרה, על מנת לדאוג לתעסוקתם של הילדים, לכלכלתם ולחינוכם. כפי שמעיד ירושלמי, הילדים הוסיפו חיים ועודדו נפשית את תושבי הגטו. כאשר בית הספר נסגר, הקימו מנגנון של "משטרת ילדים" על מנת לשמור על מסגרת עבור הילדים, וילדים אלו עסקו בעבודות ניקיון וסדר.<br /> בקיץ 1942 משטרת הביטחון העבירה פקודה אל הנציגות היהודית, בה אסרו על לידות ילדים בגטו. לאחר העברת ההודעה אל הציבור, התקיימה אסיפה מאוד קשה בין הנציגים לבין הרופאים בגטו, בה דרשו מהרופאים לבצע הפלה מלאכותית בנשים מעוברות, אפילו בשלבים מתקדמים, על מנת להציל את שאר התושבים. מתוך דברי האסיפה אנו עדים לזעזוע העמוק שפקד את כל הנוכחים, בהחלטתם לפגוע בילדים.<br /> נקודת שוד ושבר ששינה את יחסם של הנציגות, היה אקציית הילדים ב-5/11/1943. חיסול כל הילדים בערמה הביא לנציגות סתירת לחי והעמידם על כך שהם לא היו ערניים דיו לסכנות. הנציגות, שעד אז ניסתה למנוע בריחה של אנשי הגטו, התחילה לעודד זאת בכל דרך אפשרית. <br /> הארכת ימיו של גטו שאוולי ועצם היותו גטו קטן, הביא ליחס מיוחד ואנושי של אנשי הנציגות אל תושביו. היחס אל הילדים מוכיח כי הם בחרו להתעלות מעל לשיקולים של "כח עבודה". הילדים תפסו מקום מאוד מרכזי בגטו, וביקשו לעזור להם במידת האפשר, והקימו עבורם מסגרות מיוחדות. יחד עם זאת, כאשר הלידות סיכנו את התושבים, הנציגות הקשיחה עמדה כלפיהם. חיסולם של הילדים בערמה פגעה קשות בכל תושבי הגטו ובייחוד באנשי הנציגות, ששינו את יחסם אל תפקידם, והתייאשו משיתוף פעולה עם הנאצים ועוזריהם.<br /> </span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/7/_דילמות_מוסריות_בסוגיית_הילדים_בגטו_שאוולי__ 05/12/2011 17:52:21 <p align="justify"><span style="COLOR: #000000">פעילות הזכרון והבניית הזכרון הקולקטיבי נתפסת, בדרך כלל, כנחלתם של המדינה או של ארגונים גדולים. אך כבר עמדו וינטר וסיון על כך שהמדובר במקסם שווא ושקבוצות וארגונים רבים נאבקים במגרש הזכרון על עיצוב הזכרון הלאומי ועל הכללת סיפורם בתוך הנרטיב הגדול.&nbsp; המקרה של קבוצת הפרטיזנים יוצאי קובנה הוא דוגמה לפעילות שיזמה קבוצה אחת של ניצולי שואה במטרה לשלב את סיפורה בזכרון הישראלי של השואה. <br /> הרצאה זו תעסוק בקבוצת ניצולי השואה מקובנה יוצאי הפרטיזנים שהתארגנו בראשית שנות החמישים לתעד את פעילותם בתקופת השואה ולהנציח את גבורת חבריהם הנופלים. תוך כדי כך פעלה הקבוצה כקבוצת תמיכה לחבריה למשך עשרות שנים. הקבוצה שקיימה מפגשים קבועים במשך עשרות שנים בחרה שניים מחבריה צבי בר-און ודב לוין על מנת שיאספו עדויות מחבריהם, יכתבו את סיפור לחימתם וישלבו אותו בספרות הנכתבת בארץ על השואה. כאשר באו אלו להגשים מטרות אלו היה עליהם להתמודד עם הפוליטיזציה שאפיינה את כתיבת סיפור הלחימה בשואה ועם נסיונות למזער את מלחמתם בשואה. על מנת להגשים את מטרתם היה על חברי הקבוצה לגבש אסטרטגיות משלהם לתיעוד ולאיסוף חומר ולהבאת הדברים לדפוס. עם הזמן הצליחו חברי הקבוצה, מעבר למצופה, לשלב את סיפור לחימתם גם בהיסטוריוגרפיה הישראלית האקדמית של השואה תוך השתלבות אישית באקדמיה. זוהי דוגמה קלסית של כתיבת היסטוריה 'מלמטה'.<br /> סיפורה של קבוצת קובנה ושל בר-און ולוין מלמד על המודעות ההיסטורית של אוכלוסיית הצעירים ניצולי השואה. הוא מראה גם שהצורך לתעד והנכונות להיכנס למפעל תיעוד היה גם נחלתם של קבוצות צעירות יותר ללא הכשרה אקדמית וללא רקע של פעילות במסגרות תרבותיות יהודיות.&nbsp; המעבר של מתעדי הקבוצה ובמיוחד של דב לוין להיות מהקובעים את סדר היום המחקרי והאקדמי מלמד כי את השפעתם על&nbsp; מחקר השואה והאקדמיה הישראלית. יש לבחון לאורך זמן ובמעגלים רחבים..<br /> </span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/8/_פרטיזנים_מקובנה_כותבים_את_סיפורם__דוב_לוין_וחבריו_מתעדים_לחימה_יהודית_ 05/12/2011 18:01:47 <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000" font-family:="" arial;="" color:="" #000000;="" font-size:="" 10pt``=""><strong><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 12pt">מסע בדרכיה של ליטא היהודית<br /> <br /> </span></strong>הסיור בהדרכת </span><span style="COLOR: #000000" font-family:="" arial;="" color:="" #000000;="" font-size:="" 10pt``=""><strong>עקיבא סלע<br /> </strong>בעקבות ההצלחה של הסיורים הלימודיים המתקיימים כבר שבע שנים, נקיים גם השנה סיור של 7 ימים מלאים במסגרת הסיור נבקר בערים ובאתרים בעלי חשיבות יהודית בעבר ובהווה: וילנה, פונאר, קובנה, קיידן, פונוביז`, טלז, קלייפדה (ממל), טראקיי , ריגה ועוד.<br /> <br /> הדרכה מקצועית והשתלמות צמודה תינתן לפני הסיור ובמהלכו, תוך דגש על מוטיבים יהודיים חשובים בהיסטוריה ובספרות היהודית.<br /> <br /> הסיור ייערך על ידי ``שי בר אילן``<br /> </span><span style="COLOR: #000000" font-family:="" arial;="" color:="" #000000;="" font-size:="" 10pt``=""><strong>אוכל כשר מובטח לאורך כל הסיור<br /> </strong>למעוניינים תינתן אפשרות לשלב ביקור במקומות פרטיים בתאום מראש.<br /> </span><span style="COLOR: #000000"><span style="COLOR: #000000" font-family:="" arial;="" color:="" #000000;="" font-size:="" 10pt``=""><strong>מספר המקומות מוגבל&nbsp; -&nbsp; כל הקודם זוכה<br /> </strong>אחרי פסח ייערך סמינר מכין בנושא ליטא היהודית למעוניינים <br /> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; לפרטים ורישום :&nbsp;&nbsp;</span><span style="COLOR: #000000" font-family:="" arial;="" color:="" #000000;="" font-size:="" 10pt``=""><a contact="" href_iwe="" http:="" www.jerusalem-lita.co.il="" 11="" צור_קשר``="" ``="">צור קשר - &nbsp;עקיבא סלע</a></span></span><span style="COLOR: #000000" font-family:="" arial;="" color:="" #000000;="" font-size:="" 10pt``=""><a href="" http:="" www.jerusalem-lita.co.il="" 11="" צור_קשר``="" ``="" contact=""><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></a><br /> <span style="COLOR: #000000">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; טל. &nbsp;050-5287379&nbsp;&nbsp; <br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong><span style="COLOR: #000000" color:="" #800000``="">בהדרכת: עקיבא סלע מנהל&nbsp;האתר ``מירושלים לליטא`` <br /> תאריכים:&nbsp;ה בתמוז תשע``ב&nbsp;– יא בתמוז תשע``ב&nbsp;&nbsp; 25.6.12-1.7.12</span></strong><br /> <br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``=""><strong>יום רביעי&nbsp; ה בתמוז תשע``ב 25.6.12<br /> </strong>לאחר נחיתה והתארגנות, נצא לדרך דרומה לכוון ליטא, מיד לאחר מעבר הגבול נערוך היכרות עם עיירה ליטאית טיפוסית בשם יאנישאק, נבקר בככר העיר ובשני בתי כנסת במקום. <br /> משם נסע ל``גבעת הצלבים``, מקום מרשים הכולל אלפי צלבים, המשמש כזיכרון לנופלים במלחמת העולם השנייה וכסמל ההתנגדות הליטאית לכיבוש. נראה מי מאיתנו יבחין בתוך יער הצלבים הגדול במגן דוד ! ונדון במשמעותו. ומשם נמשיך ליער קוז‘י, מקום הירצחם של יהודי שאוולי. מכאן נמשיך לשאוולי, נתארגן במלון ונצא לסיור לאזור הגטו היהודי, נשקיף על בית החרושת לעורות של פרנקל, נבקר בשרידי בית הקברות היהודי ואם יישאר לנו זמן נצא לסיור קצר במרכז העיר ובמדרחוב. נחזור למלון לארוחת ערב.<br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``=""><strong>יום חמישי&nbsp; ו` בתמוז תשע``ב 26.6.12<br /> </strong>לאחר ארוחת בוקר נצא לכוון דרום ונעבור בדרכנו בעיר פונוביז‘,נספר על פעילותיו של הרב כהנמן מייסד ישיבת פונביז‘ בליטא ובישראל. נצפה על בנין הישיבה, בהזדמנות זו נתוודע לעולם הישיבות הליטאי נבקר גם בבתי קהילה נוספים ביניהם בתי כנסת, בית הספר ומקום בית הקברות היהודי, שרק לאחרונה הקימו שם אנדרטה מרשימה. נסייר במתחם הגטו היהודי שם הוקמה אנדרטה להנצחת היהודים שגרו במקום.<br /> &nbsp;נעבור דרך העיירה קיידן. עיירה עתיקה שבה נשארו שלשה בתי כנסת, אחד מהם משמש כמוזיאון קטן להנצחת הקהילה במקום. בעיירה זו הכיר הגאון מוילנה את אשתו. נתרשם מכנסיית העץ שבמקום ומהכיכר המרכזית, ומבית הקברות היהודי שנשמר על ידי העיריה. מקיידן נמשיך בדרכנו דרום מזרחה לוילנה, אם ישאר לנו זמן נעבור דרך העיירה ז`ז`מר לבקר באחת מבתי הכנסת העתיקים מעץ שנשארו בליטא. נגיע למלון בוילנה ונאכל ארוחת ערב בחב``ד.<br /> <br /> <strong>יום ששי ז` בתמוז תשע``ב 27.6.12</strong></span></span></div> <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000" font-family:="" arial;="" color:="" #000000;="" font-size:="" 10pt``="">לאחר ארוחת הבוקר נתחיל בסיורנו בוילנה, נפקוד את בית הקברות היהודי אליו הועברו עצמותיו של הגאון וגר הצדק (הגרף פוטוצקי). במקום נטמנו רבני העיר לצד סופרים, משוררים ופרטיזנים יהודים. והרבה הרבה יהודים וילנאיים. נמשיך בביקור במוזיאון היהודי בו נראה תמונות ומסמכים רבים של הקהילה היהודית. ומשם נמשיך למקום בו היה בית הקברות הישן בוילנה, המשמש היום כמרכז ספורט שלידו לוח זיכרון לגאון ולגר צדק (הגרף פוטוצקי) שהיו קבורים שם. נסיים בככר המרכזית של העיר ליד המצודה . נעלה למבצר גדימינאס, המשמש כסמל לעיר, נצפה משם על העיר ופרבריה, נרד ונסייר בעיר העתיקה,ברחוב היהודים&nbsp; ליד ביתו של הגאון. והמקום בו היה הגיטו הקטן לאחר כבוש הנאצים.נחזורלמלון ונכין עצמנו לשבת. את תפילת השבת נערוך בבית הכנסת הגדול, או במרכז חב``ד הסמוך לו. לאחר מכן נסעד ארוחת שבת&nbsp; בצוותא עם חלק מיהודי הקהילה. <br /> </span></div><span style="COLOR: #000000" font-family:="" arial;="" color:="" #000000;="" font-size:="" 10pt``=""><strong> <div align="right" right``=""><br /> <span style="COLOR: #000000">שבת קודש ח` בתמוז תשע``ב 28.6.12 </span></div></strong></span> <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000" font-family:="" arial;="" color:="" #000000;="" font-size:="" 10pt``=""><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``="">לאחר התפילה וסעודת שבת נערוך סיור רגלי מקיף בגטו היהודי בוילנה, נבקר ליד הספריה, כאן בעלית הגג קרא אבא קובנר את הכרוז&nbsp; ``פונאר היא מוות. נחזור למלון למנוחה, לפני הסעודה&nbsp; השלישית נצא לסיור נוסף לראות את דפוס ראם ומחנה הא.ק.פ שם נרצחו אחרוני יהודי וילנה. מוצאי שבת יוקדש לסיפור יהדות וילנה – ``ירושלים דליטא``.<br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``=""><strong>יום ראשון ט` בתמוז תשע``ב 29.6.12<br /> </strong>לאחר ארוחת הבוקר נצא לגיא ההריגה פונאר, במרחק של כ – 12 ק``מ מהעיר. נצפה על בורות ההריגה שביער, בהם נטבחו רוב יהודי וילנה והאזור, נבקר במוזיאון הקטן שנמצא שם ונערוך טכס התייחדות לזכרם של הנרצחים.<br /> נמשיך לעיר העתיקה טראקאי, השוכנת בלב אגמים. טראקאי משמשת כמרכז הקראי הגדול&nbsp; במזרח אירופה, נבקר בבית הכנסת ובמוזיאון הקראי. נתרשם מהטירה המרשימה על אי בתוך האגם ומיופייה של העיר, ונסיים בביקור בבית הקברות העתיק של הקראים. <br /> נצא צפונה לעיר השנייה בגודלה קובנה. את הסיור בקובנה נתחיל בתצפית על העיר בגבעה על שמו של הסופר אברהם מאפו, כאן הוא ישב וקיבל את השראתו לסיפוריו. מתחת לגבעה זו, עומד בית הקברות היהודי החדש, לכאן העבירו את האוהל של ר‘ יצחק אלחנן ספקטור וגם את קברו של הרב שפירא, רבה האחרון של קובנה. ניסע לשכונת סלבודקה, כאן היה הגטו היהודי לפני שהיהודים הוצאו להורג ב``פורט התשיעי``, כאן גם הוקמה הישיבה הליטאית הראשונה אחרי הישיבה של ר‘ חיים בוולוזין. נבקר בבית הכנסת המפואר שנשאר במקום ואולי נספיק להצטרף לתפילת מנחה-מעריב עם זקני הקהילה. ניסע למלון להתארגן נצא למסעדה לאכול ארוחת ערב. לאחר ארוחת הערב נטייל להנאתנו ב- Laisves aleja&nbsp; המדרחוב המפורסם בו נהגו להיפגש עשירי יהדות קובנה.<br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``=""><strong>יום שני י` בתמוז תשע``ב 30.6.12<br /> </strong>לאחר ארוחת בוקר לפני שנצא מהעיר&nbsp; נערוך סיור ב``פורט התשיעי``, המצודה ששימשה מחנה מעצר ומקום הירצחם של יהודי קובנה בשואה. במצודה נבקר במוזיאון ונתרשם מגודל המבצר ומבואותיו. לסיום נערוך טכס התייחדות קצר ליד האנדרטה הגדולה והמרשימה. <br /> מכאן נמשיך מערבה בנסיעה של כשעתיים לעיר הנמל קלייפדה, שנקראה בעבר ממל. נסע למרכז היהודי, נראה את קיר המצבות שנאספו לאחר השואה ובית הכנסת המקומי. נחזור בטיול רגלי למלון דרך מרכז העיר. .לאחר שנתארגן במלון נצא למסעדה לארוחת ערב.<br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``=""><span style="COLOR: #000000"><strong>יום שלישי יא` בתמוז תשע``ב 1.7.12<br /> </strong>לאחר ארוחת בוקר,&nbsp; נעלה על מעבורת שתוביל אותנו לחצי האי נרינגה, אתר נופש מהידועים ביותר בצפון אירופה. לאחר שנתרשם מנופיו הייחודיים של המקום, וב``יער המכשפות`` בכפר ג`ודגנט, נשוב במעבורת לקלייפדה.&nbsp;&nbsp; נצא מזרחה בכביש הצפוני של ליטא לכוון העיר טלז ונעבור דרך העיירה פלונגיאן, בה הנציח חרש יהודי את הקהילה שנכחדה בשואה, אם יתמזל מזלנו ניפגש גם עם חרש העץ, יליד המקום. בטלז נבקר בשרידי הקהילה היהודית ובמיוחד בישיבה הגדולה שעדיין עומדת<br /> מכאן ניסע לריגה&nbsp; נאכל ארוחת ערב ונטוס חזרה, כשאנו עמוסים חוויות ורשמים רבים.<br /> <br /> ייתכנו שינויים במסלול, טל``ח<br /> <br /> <strong>•&nbsp;מחיר המסע 1390 יורו, תוספת לאדם בחדר לבד 260 יורו.</strong> </span> <div align="right" right``=""><br /> <span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``="">המחיר כולל :</span></div> <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``="">•&nbsp;-&nbsp; טיסה מתל אביב לריגה ומריגה לתל אביב.<br /> •&nbsp;-&nbsp; מיסי נמל בטחון ודלק<br /> •&nbsp;-&nbsp; סיורים מודרכים בלוויית מדריך מקומי דובר עברית.<br /> •&nbsp;-&nbsp; ביקורים וכניסות לאתרים המפורטים במסלול.<br /> •&nbsp;-&nbsp; 8 לילות אירוח בבתי מלון בדרגת תיירות טובה.<br /> •&nbsp;-&nbsp; לינה בוילנה בסמוך לבית הכנסת.<br /> •&nbsp;-&nbsp; כלכלה: כל ימי הטיול מבוססים על חצי פנסיון (ארוחת ערב על בסיס דגים, ירקות ופירות,<br /> •&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; ארוחות שבת בשריות). מים מינראליים בדרך.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> •&nbsp;-&nbsp; אוטובוס תיירים ממוזג וצמוד. <br /> •&nbsp;-&nbsp; מדריכים ישראליים מומחים.<br /> •&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; -&nbsp; דמי רישום ובטוח ביטול.<br /> •&nbsp;- ויזה לבלארוס</span></div> <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``="">&nbsp;</span></div> <div align="right" right``=""><strong><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``="">המחיר אינו כולל:</span></strong></div> <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``="">•&nbsp;הוצאת דרכון&nbsp; (יש להצטייד בדרכון בר תוקף לחצי שנה לפחות מיום היציאה לטיול)<br /> •&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; בטוח רפואי ובטוח מטען<br /> •&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; טיפים<br /> •&nbsp;הוצאות אישיות וארוחות שאינן מפורטות בתוכנית.</span></div> <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``="">•&nbsp;דמי ביטול:</span></div> <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``="">עד 30 יום לפני היציאה יוחזר כל הסכום ששולם למעט דמי טיפול (75 $ לאדם).</span></div> <div align="right" right``=""><br /> <span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``="">•&nbsp;המקומות הפנויים יינתנו על פי הכלל ``כל הקודם זוכה``.</span></div> <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``="">•&nbsp;אפשרות לביקור שורשים</span></div> <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``="">•&nbsp;משתתפים שירצו לשלב בסיור ביקור שורשים חייבים להודיע זאת מראש לצורך תיאום, המעוניינים יוכלו לקבל עזרה בארגון הנסיעה הפרטית שתעשה על חשבון הנוסע.</span></div> <div align="right" right``=""><br /> <a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Contact/11/צור_קשר" target="_blank" http:="" www.jerusalem-lita.co.il="" 11="" צור_קשר``="" ``="" contact=""><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``="">לפרטים ורישום נא לפנות לעקיבא סלע מנהל האתר</span></a><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``="">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;<strong>טל.</strong>&nbsp;<strong>050-5287379&nbsp;</strong>&nbsp;&nbsp; <br /> <br /> או&nbsp; ``שי בר אילן`` -03-9224410,</span></div></span></span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/9/מסע_בדרכיה_של_ליטא_היהודית 14/12/2011 14:48:48 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong><span style="COLOR: #800000; TEXT-DECORATION: underline">סיור לדוגמא בדרכי בלארוס היהודית <br /> <br /> </span></strong></span></div> <p align="right"><br /> <span style="COLOR: #000000"><strong>היום הראשון<br /> </strong>&nbsp;<br /> לאחר נחיתה והתארגנות במינסק, ניסע לבית הכנסת להתפלל ולאכול ארוחת בוקר. ממינסק לאחר ארוחת הבוקר נצא לוולוז'ין לראות את ישיבת וולוז'ין שנוסדה בשנת 1803, אם הישיבות של ליטא, על ידי ר' חיים מוולוז'ין, תלמידו של הגאון מוילנה.הישיבה פעלה עד שנת 1942 כאשר הנאצים נכנסו לישיבה והרגו את הבחורים שנותרו בה. נבקר גם בבית הקברות היהודי, שם נקבר ר' חיים מוולוז'ין. משם ניסע לאיוויה, נבקר במרכז העיר, הגטו, בתי הכנסת, בנין בית הספר וקבר האחים. משם ניסע לראדין, בדרכנו נחלוף דרך לידה, מקום בו יסד הרב ריינס את הישיבה של לידה. בלידה גם הוכרז על הקמת המזרחי על ידי הרב ריינס. ראדין, מקום מושבו של ה "חפץ חיים ", עיירה קטנה שנשארה כפי שהייתה בעבר. נוכל לראות בה את מקום בית המדרש של ה "חפץ חיים שנוסד ב-1869, ביתו שנשאר ברחוב הנושא את שמו, ונסיים בביקור בבית הקברות היהודי, שם נקבר. משם ניסע לגרודנא (הורודנה).</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>היום השני<br /> </strong>&nbsp;<br /> לאחר ארוחת בוקר ניסע לבקר בבית הכנסת הגדול שנשאר עומד על תילו (עדיין בשיפוצים), נבקר בגיטו היהודי בבית הספר "יבנה" ו"תרבות" , בית כנסת שמשמש היום כמרכז ספורט ועוד מבנים שונים ששימשו את הקהילה היהודית שחיה שם, לא נוותר על בית הקברות היהודי בו נטמנו ר' שמעון שקופ והרב זיסקינד. ניפגש עם חברי הקהילה היהודית במקום. נסיים את הסיור בגרודנא לאחר שנתרשם מהמבנים היפים בעיר שחלקם נשארו מימי הביניים. משם נצא בנסיעה דרומה לסלונים. עיר במערב בלרוס, ממנה יצאה חסידות סלונים הנחשבת לאחד הזרמים הידועים והייחודיים שבתנועת החסידות. נסייר בעיר ונראה את הככר הגדולה שמסביבה עמדו מבני הציבור של הקהילה, בית הכנסת שנשאר עומד,נמשיך לתחנת מכבי האש ולידה בית הספר ובית כנסת של המזרחי, בית החולים היהודי הממשיך לשמש גם כיום כבית חולים ונסיים בתצפית על הגטו מעבר הנהר. בדרך לברסט-בריסק נעבור באתר ההנצחה ברונייה-גורה, מקום הרצחם של יהודי בריסק והסביבה. משם נמשיך דרכנו דרומה לבריסק<br /> </span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>היום&nbsp; השלישי<br /> </strong>&nbsp;<br /> בבוקר, לאחר שנתארגן, נפתח את סיורנו בבריסק, עירם של ר' חיים וה "בית הלוי " ממשפחת סולובייצ'יק. כאן בין הרחובות שהיו בעבר בעלי אופי יהודי טהור, נבחין בבתים מאותה תקופה, באחד מהם גר ר' חיים, נעבור בגיטו ונתייחד ליד האנדרטה שהוקמה במקום,&nbsp; ונגיע לרחוב בודינובר, הרחוב הקדוש של בריסק, בו מצוי בית הקולנוע של בריסק, האולם הקטן בבית זה היה בית מדרשם של גאוני בריסק. משם נמשיך לכוון האצטדיון , בו היה טמון ה "בית לוי ", לא לפני שנעבור ליד מספר מבני ציבור שנשארו מאותה תקופה, נסיים את הביקור בבריסק במבצר שבו נבנתה אנדרטה ענקית לזכרם של הנופלים במלחמת העולם השנייה (בינהם הרבה יהודים). נצא מהעיר לכוון פינסק, לא לפני שנעבור דרך קוברין, עיר שהייתה מבורכת בישיבה שמשכה אליה תלמידים מכל קצווי פולין וליטא. פינסק הינה עיר קדומה ביותר, הישוב היהודי שבה הגיע כבר במאה ה-15, ידועה בפרבר שלה , בה צמחה חסידות קרלין. ערב מלחמת העולם השניה היו בה קרוב ל-20.000 יהודים שהושמדו בשואה. בביקורנו בעיר נבקר ליד המצבה לזכרם. נבקר גם באתרים נוספים שנותרו מאותה תקופה,בית החולים היהודי, בית המדרש ועוד'. כיום בפינסק פועלת קהילה יהודית הכוללת בית כנסת, ישיבה בית ספר ועוד'.</span></p><span style="COLOR: #000000"> <p align="right"><strong>היום הרביעי<br /> </strong>&nbsp;<br /> לאחר ארוחת בוקר בפינסק, נתחיל להצפין חזרה, נעבור בקלצק, שנחשבה כבר בעבר הרחוק כמקום תורה, התיישבו בה יהודים במאה ה-16, מהרבנים הידועים יש לציין את בית איזנשטט, גם הסופר מנדלי מוכר ספרים למד, כנראה, בביהמ"ד של קלצק, בסיורנו נעבור ברחובות בהם גרו היהודים, נראה את בית הכנסת הישן ומקום בית הקברות היהודי. משם נמשיך בנסיעה לנובורדוק, העיר שהתפרסמה בישיבה שבה בזכות תנועת המוסר.בנוברדוק נרחיב את הסיפור של הפרטיזנים היהודים וקבוצת בילסקי, נבקר במוזיאון שהוקם בתוך הגטו היהודי, בו נראה גם את מנהרת הבריחה. נעבור בככר העיר, מרכז החיים היהודי במקום, בו עמדו בתי הכנסת והישיבה. במקום גם מוזיאון לזכרו של אדם מיצקביץ שחי בנובורדוק. <br /> משם נמשיך למיר. שמה של העיר נודע בעולם היהודי בזכות הישיבה שפעלה במקום משנת 1815 ועד לכניסת הנאצים ב-1939, כאשר בית הישיבה נהפך לקולנוע(כיום הוא סניף דואר). רוב תלמידי הישיבה ברחו ליפן דרך קיידן ווילנה. גם כאן נצפה במה שנשאר מהעיירה היהודית, נעבור בבורות הרצח ונצפה על המבצר והמנזר שהיו קשורים למאבקם של היהודים במקום. ממיר נמשיך דרכהו למינסק ללינה. נמהר לנסוע חזרה למינסק להתכונן לקראת שבת.<br /> בערב נתפלל בבית הכנסת המקומי ונסעד ארוחת שבת בקהילה.</p></span><span style="COLOR: #000000"> <p align="right"><strong>היום החמישי</strong></p></span> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">לאחר ארוחת הבוקר, נצא ממינסק צפונה לביקור בחאטין. זהו כפר שנהרס ע"י הגרמנים, השוכן כ -60 ק"מ מצפון למינסק. כאן נרחיב את הסיפור על הפרטיזנים הרוסים, ונבקר ב"בית הקברות לכפרים" המנציח באנדרטאות מרשימות את בתי הכפר של חאטין ועוד 185 כפרים נוספים שנשרפו ע"י הגרמנים כנקמה על פעולות הפרטיזנים.<br /> לא נעזוב את המקום לפני שנבחין גם בסימנים היהודיים שיש באתר. נחזור למינסק דרך מספר אתרים מעניינים בדרך ונגיע למלון להתארגן לשבת. בערב נתפלל בבית הכנסת המקומי ונסעד יחדיו בקהילה.</span></p><span style="COLOR: #000000"> <p align="right"><strong>היום הששי</strong></p></span> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">לאחר התפילה וארוחת בוקר, נערוך סיור קצר ב"עיר העתיקה המשוחזרת", אלו הם פרברי טרויצקויה אשר התחילו להיבנות עוד בשלהי המאה ה-15, ושוחזרו בעקבות ביקורו של חרושצ'וב ב-1962 במקום. גם כאן,כמובן, נבחין ב"סימני היהודים" בשכונה משוחזרת זו. נחזור לסעוד ארוחת שבת וננפוש מעט במנוחת השבת. אחר הצהרים נסייר שוב רגלי באזור העיר העתיקה של מינסק, נחזור לאכול סעודה שלישית ונשב בצוותא לספר על חיי היהודים במקום, זכרונות מבית אבא </span></p><span style="COLOR: #000000"> <p align="right"><strong>היום השביעי<br /> </strong>&nbsp; <br /> זה היום האחרון לסיור, לאחר ארוחת בוקר נצא לכוון הגטו היהודי, נבקר במרכז הגטו ונצפה במספר מבנים שנשארו מאותה תקופה. נמשיך לכוון מקום בית הקברות היהודי ונסיים ב"ימה" – האנדרטה המרשימה שהוקמה להנצחת זיכרונם של יהודי מינסק, ליד הפארק של חסידי אומות העולם.<br /> </p></span> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/10/סיור_לדוגמא__בדרכי_בלארוס_היהודית_ 14/12/2011 14:54:36 <div align="right"><strong><span style="COLOR: #000000"><span style="COLOR: #800000">סיור - בעקבות הישיבות הליטאיות<br /> <br /> סיור בערים ובעיירות יהודי בבלרוס וליטא<br /> סיור מיוחד למורים. <br /> בהדרכת: עקיבא סלע מנהל&nbsp;האתר "מירושלים לליטא" <br /> <br /> <br /> </span></span></strong></div> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: center; "><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif; ">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt; "><span lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif; font-weight: bold; ">&nbsp; </span><span lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;</span><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">יום שלישי</span></span><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif; text-decoration: underline; "> - </span></span><span style="font-weight: bold; font-style: italic; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">:&nbsp;&nbsp;&nbsp; ת"א – ריגה –</span></span><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; "> שאוולי</span></span><span lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif; font-weight: bold; "> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic; ">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">לאחר נחיתה והתארגנות (תפילה וארוחת בוקר) בריגה נצא לדרך דרומה לכוון ליטא, מיד לאחר מעבר הגבול נערוך היכרות עם עיירה ליטאית טיפוסית בשם יאנישאק, נבקר בככר העיר ובשני בתי כנסת במקום. משם נסע ל"גבעת הצלבים", מקום מרשים&nbsp; הכולל אלפי צלבים, המשמש כזיכרון לנופלים במלחמת העולם השנייה וכסמל ההתנגדות הליטאית לכיבוש. נראה מי מאיתנו יבחין בתוך יער הצלבים הגדול במגן דוד ! ונדון במשמעותו. </span><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic; ">ומשם נמשיך ליער קוז'י, מקום הירצחם של יהודי שאוולי.</span></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; "> נמשיך לשאוולי,נצא לסיור </span><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic; ">לאזור הגטו היהודי, נשקיף על בית החרושת לעורות של פרנקל, נבקר בשרידי בית הקברות היהודי.</span></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; "> נסע לקובנה לארוחת ערב ולינה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">יום רביעי : - </span></span><span style="font-weight: bold; font-style: italic; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">קובנה –</span></span><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; "> קיידן – טלז - קובנה <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic; ">לאחר ארוחת בוקר נצא בדרכנו לכביש הצפוני של ליטא לכוון העיר טלז. </span></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">בדרך נעבור דרך העיירה קיידן. עיירה עתיקה שבה נשארו שלשה בתי כנסת, אחד מהם משמש כמוזיאון קטן להנצחת הקהילה במקום. בעיירה זו הכיר הגאון מוילנה את אשתו. נתרשם מהכיכר המרכזית, ומבית הקברות היהודי שנשמר על ידי העיריה. מקיידן נמשיך בדרכנו לטלז <span style="font-style: italic; ">, כאן נבקר בשרידי הקהילה היהודית ובמיוחד בישיבה הגדולה שעדיין עומדת. בהזדמנות זו נתוודע לעולם הישיבות הליטאי. </span>נחזור לכיוון דרום מזרחה לקובנה. לפני שניכנס לעיר&nbsp; נערוך סיור ב"פורט התשיעי", המצודה ששימשה מחנה מעצר ומקום הירצחם של יהודי קובנה בשואה. במצודה נבקר במוזיאון ונתרשם מגודל המבצר ומבואותיו. לסיום נערוך טכס התייחדות קצר ליד האנדרטה הגדולה והמרשימה. בערב נגיע לקובנה נצא למסעדה לאכול ארוחת ערב. לאחר ארוחת הערב נטייל להנאתנו ב- </span><span dir="LTR" style="font-family: 'Agency FB', sans-serif; font-weight: bold; ">Laisves aleja</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; "><span dir="RTL"></span>&nbsp; המדרחוב המפורסם בו נהגו להיפגש עשירי יהדות קובנה<span style="font-style: italic; "> <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold; font-style: italic; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">יום חמישי: - </span></span><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">קובנה -&nbsp; ז'ז'מר – וילנה<span style="font-style: italic; "> <o:p></o:p></span></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">לאחר תפילה וארוחת הבוקר נסייר בקובנה. נתחיל בגבעה הנקראת על שמו של הסופר אברהם מאפו, כאן ישב וכתב את ספרו "אהבת ציון". נמשיך לבית הקברות היהודי החדש,נסייר בעיר העתיקה, משם ניסע לגטו בשכונת סלבודקה המפורסמת. נעקוב אחר גבולות הגטו והתנהלות החיים בתוכו, נצפה על בנין ישיבת סלבודקה ובית החולים היהודי. נמשיך לבית הכנסת המפואר בקובנה, ומשם ניסע לכוון וילנה, לא לפני שנצפה בבית של לאה גולדברג ובגמנסיון העברי הראשון. בדרך לוילנה נסטה כמעה לעיירה&nbsp; זאזמארי, ונבקר בבית הכנסת מעץ שנותר שם. נגיע לוילנה נתמקם במלון ונצא לאכול ארוחת ערב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">יום ששי: וילנה – פונאר – וילנה <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">נצא&nbsp; לגיא ההריגה פונאר, במרחק של כ – 12 ק"מ מהעיר. נצפה על בורות ההריגה שביער, בהם נטבחו רוב יהודי וילנה והאזור, נבקר במוזיאון הקטן שנמצא שם ונערוך טכס התייחדות לזכרם של הנרצחים. נחזור<span style="font-style: italic; "> לוילנה, נפקוד את בית הקברות היהודי אליו הועברו עצמותיו של הגאון וגר הצדק (הגרף פוטוצקי). </span>במקום נטמנו רבני העיר לצד סופרים, משוררים ופרטיזנים יהודים. והרבה הרבה יהודים וילנאיים. .<span style="font-style: italic; "> ומשם נמשיך למקום בו היה בית הקברות הישן בוילנה, המשמש היום כמרכז ספורט שלידו לוח זיכרון לגאון ולגר צדק (הגרף פוטוצקי) שהיו קבורים שם. </span>&nbsp;נבקר במוזיאון השואה ונצא להתמקם במלון לקראת שבת. את תפילת השבת וסעודת השבת נעשה בבית חב"ד. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">שבת : - וילנה</span></span><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif; text-decoration: underline; "> </span></span><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; "> <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic; ">לאחר התפילה וסעודת שבת נערוך סיור רגלי מקיף בגטו היהודי בוילנה, נבקר ליד ביתו של הגאון, בחצר ה"שולהויף,&nbsp; נבקר ליד הספריה, כאן בעלית הגג קרא אבא קובנר את הכרוז "פונאר היא מוות.&nbsp; נחזור למלון למנוחה, לפני הסעודה&nbsp; השלישית נצא לסיור נוסף לראות את דפוס ראם , בית הקהילה, ביתו של ר' חיים עוזר גרוז'ינסקי , ונצביע על מקום ישיבת רמייליס. מוצאי שבת יוקדש לסיפור יהדות וילנה – "ירושלים דליטא". <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:11.3pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">יום ראשון : וילנה – (מעבר הגבול) – ראדין – גרודנה <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:11.3pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">לאחר ארוחת בוקר נצא דרומה למעבר הגבול של בלארוס. </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">נמשיך לראדין, עיירה קטנה בה ישב ה"חפץ חיים" בביקור בראדין נראה עיירה אוטנטית על בארות המים והבתים כפי שהיו לפני למעלה מ-100 שנים. נבקר בראדין באולם הישיבה- בית מדרשו של החפץ חיים, נצפה על מקום ביתו של ה"חפץ חיים" ונפקוד את קברו ששופץ לאחרונה. בבית הקברות היהודי שנשמר במקום</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">. מראדין נמשיך מערבה לגרודנה, נחל את סיורנו בעיר, נסעד ארוחת ערב ונבקר במרכז העיר. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:9.25pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:9.25pt;text-align:justify; text-indent:-11.3pt"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">יום שני: גרודנה – סלונים – ברנוביץ - נוברדוק - מיר - מינסק&nbsp; <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-top: 6.8pt; margin-right: 0cm; margin-left: 0cm; margin-bottom: 0.0001pt; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; את הבוקר נקדיש לביקור בגרודנה. אחת מהערים היהודיות החשובות שבמזרח אירופה. מכאן יצא ר‘ חיים עוזר מגרוז‘ינסקי וגאונים נוספים. נפתח בביקור בבית הכנסת הגדול שנשאר במקום ומשופץ כיום ע"י הקהילה. בסמוך לו נבחין בבנין הישיבה שהוקמה בגרודנה, נבקר בגיטו היהודי, נעצור ליד שער הגטו ונספר את סיפורו, לידו ביה"ס העברי "יבנה", ביה"ס "תרבות" וביכנ"ס נוסף שמשמש כיום כמרכז ספורט. בגרודנה היו 2 בתי קברות- הישן והחדש, על בית הקברות הישן נבנה אצטדיון גדול ולידו הוקמה אנדרטה לזכר יהודי גרודנה. בית הקברות החדש נשמר היטב (ע"י גויה שגרה בסמוך). שם נפקוד את קברם של ר‘ שמעון שקופ והרב זיסקינד. כשנצא מגרונדה נחלוף ברחובות המרכזיים שם נותרו מספר מבנים יפים עוד מתקופת ימי הביניים. בדרכנו מזרחה נעבור דרך סלונים,</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">&nbsp;&nbsp; </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">עיר ואם בה נוסדה חסידות סלונים הידועה, נגיע לככר המרכזית שמסביבה עמדו מבני הציבור של הקהילה, נמשיך לבית הכנסת המפואר שעומד עזוב ומוזנח, לכאן רוכזו כל יהודי סלונים לפני הוצאתם להורג. נמשיך לבית הכנסת של ה"מזרחי" ובדרכנו נעבור בתחנת מכבי האש שנוהלה ע"י יהודי המקום, ליד בית הכנסת, ביה"ס היהודי ובית החולים היהודי, המשמש גם כיום בית חולים מקומי. נערוך תצפית על הגטו היהודי מעבר לנהר ונסיים</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; "> בבית הקברות בו נטמן האדמור מסלונים. נמשיך לכוון נוברדוק, דרך העיר ברנוביץ'. נובורדוק היא&nbsp;</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">העיר שנתפרסמה בישיבתה בה הרב יוסף יוזל הורביץ- ה"סבא מנובהרדוק", פיתח את שיטתו בתוך תנועת המוסר, שיטת "שפלות האדם", מעיר זו יצאה גם דרך מנהרת הבריחה, קבוצת הפרטיזנים היהודים בראשותו של בילסקי, נבקר במוזיאון שהוקם בתוך הגטו היהודי המספר את ספור הבריחה. בככר העיר, נבחין בבנין בית הכנסת והישיבה ולפני שנצא נעבור ליד מוזיאון המנציח את דמותו של הסופר הידוע אדם מיצקביץ, תושב המקום, משם ניסע למיר שנודעה בעולם היהודי בזכות הישיבה שהיתה בה, בסמוך לבנין הישיבה נבחין בבתי הקהילה היהודית, בית ספר, בית כנסת ועוד. מיר זו הישיבה הליטאית היחידה שתלמידיה הצליחו לברוח לפני המלחמה דרך יפן והגיעו ארצה. נעבור בבורות הרצח ונצפה על המבצר והמנזר שהיו קשורים למאבק היהודים בגרמנים.לפני שנצא ממיר נפקוד את בית הקברות בו טמון ר' ירוחם משגיח הישיבה. משם ניסע למלון במינסק <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-top: 6.8pt; margin-right: 0cm; margin-left: 0cm; margin-bottom: 0.0001pt; "><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">יום שלישי : מינסק – חאטין – וולוז'ין – (מעבר הגבול) - וילנה <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">&nbsp;בבוקר נצא לסיור במינסק העתיקה. נערוך סיור בעיר העתיקה המשוחזרת- זו של המאה ה-15, יש בה מבנים שהיו שייכים לקהילה היהודית שחיה במקום וביניהם גם בית כנסת. נבקר בגטו היהודי, באנדרטה שנבנתה לזכרם של יושבי הגטו ולבסוף נסיים באנדרטה המרשימה ב"ימה" שהוקמה בפארק של חסידי אומות העולם, לזכרם של יהודי מינסק והסביבה.</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; "> </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">בדרך לוולוז'ין נעבור בחאטין, כפר מצפון למינסק שנשרף ע"י הגרמנים, היום המקום נבנה כ"בית קברות לכפרם" המנציח באנדרטאות מרשימות (שעוצבו ע"י יהודי) את הכפר חאטין ועוד 185 כפרים נוספים שנשרפו ע"י הגרמנים. במקום זה נרחיב את הסיפור על הפרטיזנים הרוסים והיהודים, לא נעזוב את חאטין מבלי שנבחין בסימנים היהודיים שבה</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">. </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">נשלים את סיורנו בבלארוס בלוולוזי‘ן שם היתה אם הישיבות הליטאיות. הישיבה נוסדה ב-1803 ע"י ר‘ חיים, זו היתה הישיבה המודרנית הראשונה בליטא, בה נוצרו רבים מן הדפוסים של הישיבות הליטאיות. באולם הישיבה נרחיב במקצת ממשנתו של ר‘ חיים מוולוז‘ין ונפקוד את קברו בבית הקברות היהודי הסמוך</span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif; ">.</span><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; "> </span></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">מכאן ניסע למעבר הגבול ונגיע לוילנה<span style="text-decoration: underline; ">. <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">יום רביעי : וילנה - פונוביז' – ריגה – תל אביב <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">בבוקר נשלים את חובותינו לוילנה והסביבה ונצא צפונה לפונוביז', </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">נספר על פעילותיו של הרב כהנמן מייסד ישיבת פונביז‘ בליטא ובישראל. נצפה על בנין הישיבה ובתי קהילה נוספים ביניהם בתי כנסת, בית הספר ומקום בית הקברות היהודי, המשמש כיום גינה ציבורית, לאחרונה נבנתה אנדרטה יפה פרט ללוח זכרון שניצב בצד הגן.</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; "> מכאן נמשיך צפונה לכוון ריגה, נשלים את מה שהחסרנו בתחילת המסע , נאכל ארוחת ערב במסעדה הכשרה של חב"ד ונצא לנמל התעופה בדרכנו מלאי חוויות חזרה לישראל. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpFirst" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">ייתכנו שינויים במסלול, טל"ח <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold; font-family: David, sans-serif; "><br /> </span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">מחיר המסע לעובדי הוראה הוא 1550 יורו, תוספת לאדם בחדר לבד 260 יורו.</span><span dir="LTR" style="font-family: 'Angsana New', serif; font-weight: bold; "> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span dir="LTR" style="font-family: 'Angsana New', serif; font-weight: bold; "> <o:p>&nbsp;</o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">המחיר כולל : <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">-&nbsp; טיסה מתל אביב לריגה ומריגה לתל אביב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">-&nbsp; מיסי נמל בטחון ודלק <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">-&nbsp; סיורים מודרכים בלוויית מדריך מקומי דובר עברית. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">-&nbsp; ביקורים וכניסות לאתרים המפורטים במסלול. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">-&nbsp; 8 לילות אירוח בבתי מלון בדרגת תיירות טובה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">-&nbsp; לינה בוילנה בסמוך לבית הכנסת. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">-&nbsp; כלכלה: כל ימי הטיול מבוססים על חצי פנסיון (ארוחת ערב על בסיס דגים, ירקות ופירות, <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;ארוחות שבת בשריות). מים מינראליים בדרך.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">-&nbsp; אוטובוס תיירים ממוזג וצמוד. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">-&nbsp; מדריכים ישראליים מומחים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;</span></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">&nbsp; &nbsp;-&nbsp; דמי רישום ובטוח ביטול. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">- ויזה לבלארוס</span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">המחיר אינו כולל:</span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">הוצאת דרכון&nbsp; (יש להצטייד בדרכון בר תוקף לחצי שנה לפחות מיום היציאה לטיול) <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;בטוח רפואי ובטוח מטען <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;טיפים <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">הוצאות אישיות וארוחות שאינן מפורטות בתוכנית. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">&nbsp;</span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">דמי ביטול: <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">עד 30 יום לפני היציאה יוחזר כל הסכום ששולם למעט דמי טיפול (75 $ לאדם). <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">&nbsp;</span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">המקומות הפנויים יינתנו על פי הכלל "כל הקודם זוכה". <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold; font-family: David, sans-serif; "><br /> </span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">אפשרות לביקור שורשים</span></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; "> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">&nbsp;</span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold; ">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt; font-weight: normal; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">משתתפים שירצו לשלב בסיור ביקור שורשים <span style="text-decoration: underline; ">חייבים להודיע זאת מראש לצורך תיאום</span>, המעוניינים יוכלו לקבל עזרה בארגון הנסיעה הפרטית <span style="text-decoration: underline; ">שתעשה על חשבון הנוסע. <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">לפרטים לפנות&nbsp; עקיבא סלע 050-5287379 <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">אי-מייל: </span><a href="mailto:akivasela@gmail.com"><span dir="LTR" style="font-weight: bold; ">akivasela@gmail.com</span></a><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; "> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="margin-left:-18.0pt; mso-add-space:auto"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">או&nbsp; "שי בר אילן<span style="font-style: italic; "> -</span>03-9224410,<span style="font-style: italic; "> <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">&nbsp;</span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpLast" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">&nbsp;</span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/11/בעקבות_הישיבות_הליטאיות_-_סיור_מיוחד_למורים 14/12/2011 15:08:59 <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong><span style="COLOR: #800000">סיור - ליטא-בלארוס – חרדים<br /> </span><br /> יום ד': </strong>: טיסה לריגה, בית כנסת, ארוחת בוקר, - דבינסק, בית העלמין היהודי, קברו של הרוגוצ'ובר בעל ה"אור שמח", <br /> בית כנסת, שכונות יהודיות. אליטה, בית כנסת, בית עלמין יהודי, בורות הרצח, - וילנה (לינה)<br /> <br /> <strong>יום ה': </strong>קובנה, בית הקברות הישן בהר הירוק, אהל ר' יצחק אלחנן ספקטור, שכונת סלבודקה, הגטו היהודי, <br /> ישיבת סלבודקה,העיר העתיקה, בית המדרש הגדול, בית הכנסת הגדול ה"כור שול", "הפורט התשיעי", וילנה<br /> <br /> <strong>יום ו': </strong>וילנה, יער פונאר, בורות הרצח, טראקיי (סיור), ז'זמר, בית הכנסת מעץ.וילנה<br /> <br /> <strong>שבת: </strong>(סיור רגלי) העיר העתיקה, בית הגאון, חצר השולהויף, הגטו היהודי, בית הכנסת "טהרת הקודש".<br /> <br /> <strong>יום א': </strong>וילנה, מעבר הגבול בלארוס, ראדין, ה"חפץ חיים"- בית המדרש ובית העלמין, גרודנה.<br /> <br /> <strong>יום ב': </strong>גרודנה, בית הכנסת הגדול, הגטו היהודי ובתי הכנסת, בית העלמין היהודי, ר' שמעון שקופ, ר' אלכסנדר זיסקינד, סלונים, בית הכנסת הגדול, השכונה היהודית , בית העלמין, ר' אברהם וינברג,, האדמו"ר מסלונים, בריסק.<br /> <br /> <strong>יום ג': </strong>בריסק, בית הכנסת הגדול, ה"בית הלוי", הגטו היהודי, פינסק, קרלין-סטולין, בית הכנסת, חסידות, בית העלמין. מיר, הישיבה והשכונה היהודית, בור הרצח, ר' קמאיי, בית העלמין, ר' תנחום ליבוביץ'. מינסק<br /> <br /> <strong>יום ד':</strong> מינסק, בית הכנסת, בית הקברות הגטו היהודי, אנדרטת ימה, סיור בעיר, וולוז'ין הישיבה, ר' חיים, בית העלמין. מעבר הגבול, וילנה.<br /> <br /> <strong>יום ה':&nbsp;</strong> וילנה, בית העלמין העתיק, אהל הגר"א , אהל ר' חיים עוזר גרוג'ינסקי, קיידן, בתי הכנסת הקר והחם, בית הכנסת של הגאון, בית העלמין היהודי. ככר העיר.. פונוביז', הישיבה, בית הכנסת, בית העלמין היהודי, באוסקה, ריגה.<br /> <br /> <br /> <span style="COLOR: #ff0000"><span style="COLOR: #000000"><br /> <strong><span style="COLOR: #ff0000">לפרטים נא לפנות לעקיבא סלע מנהל האתר, בטופס התקשרות מהירה בצד ימין (מתחת לתגיות)<br /> <br /> </span></strong><br /> <br /> <strong><img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/הפנייה באלכסון.jpg" /></strong></span></span></span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/12/ליטא-בלארוס_–_חרדים 14/12/2011 15:27:55 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>יום א':</strong> טיסה לריגה, בית כנסת, ארוחת בוקר, - דבינסק, בית העלמין היהודי, קברו של הרוגוצ'ובר בעל ה"אור שמח", <br /> בית כנסת, שכונות יהודיות. אלטיין, בית כנסת, בית עלמין יהודי, בורות הרצח, - וילנה (לינה)<br /> <br /> <strong>יום ב':</strong> וילנה, בית העלמין העתיק, אהל הגר"א , אהל ר' חיים עוזר גרוג'ינסקי, העיר העתיקה, בית הגאון, חצר השולהויף, הגטו היהודי, בית הכנסת "טהרת הקודש".<br /> <br /> <strong>יום ג:</strong> ' יער פונאר, בורות הרצח, טראקיי (סיור), ז'זמר, בית הכנסת מעץ.<br /> <br /> <strong>יום ד':</strong> קובנה, בית הקברות הישן בהר הירוק, אהל ר' יצחק אלחנן ספקטור, שכונת סלבודקה, הגטו היהודי, <br /> ישיבת סלבודקה,העיר העתיקה, בית המדרש הגדול, בית הכנסת הגדול ה"כור שול", "הפורט התשיעי"<br /> <br /> <strong>יום ה':</strong> וילנה, קיידן, בתי הכנסת הקר והחם, בית הכנסת של הגאון, בית העלמין היהודי. ככר העיר.. פונוביז', הישיבה, <br /> בית הכנסת, בית העלמין היהודי, באוסקה, ריגה.<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> </span><span style="COLOR: #ff0000"><strong><span style="COLOR: #000000">לפרטים נא לפנות לעקיבא סלע מנהל האתר, בטופס התקשרות מהירה (מתחת לתגיות)<br /> <br /> <br /> <img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/הפנייה באלכסון.jpg" /></span></strong></span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/13/ליטא_חרדים_–_5_ימים 14/12/2011 15:39:50 <div align="right" right``><span style="COLOR: #000000" COLOR: #000000`` FONT-FAMILY: Arial; #000000; FONT-SIZE: 10pt``><img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/קיידן_250.jpg" />קיידן היא אחת מהערים העתיקות בליטא, ממוקמת במרכז הארץ על גדות הנהר&nbsp; נֶווּאַזיס&nbsp;&nbsp;&nbsp; (Nevėžis ). <br /> עיר ייחודית שמאפיינת את הירושה שנשארה מליטא הקדומה במגוון המאורעות והתרבויות שהיו בה.<br /> קיידן נמנית על שבע הערים בליטא שנשתמרו בהם המרכזים העתיקים האותנטיים.<br /> העיר העתיקה של קיידן משתרעת על שטח של פחות ממאה דונם ונשארה כפי שהייתה הן ברחובותיה, בשוקיה ובמבנים רבים שנשארו בה מהמאה ה-15 ועד המאה ה-19. קיידן שימשה גם כמקום נוח למגורי יהודים,&nbsp; וכמרכז אזורי ליהודים, לפני פריחתה של קובנה. ישיבותיה היו ידועות בכל ליטא. בתקופה מסוימת התגורר בה הגר``א שנשא אשה מבנות קיידן. בדומה לעיר העתיקה שנשארה בעיר, נשמרו גם חלק מבתי הכנסת שהיו בה וגם בית הקברות היהודי.<br /> עד סוף המאה ה-15 הייתה קיידן שייכת לנסיכים הגדולים של ליטא, אחר כך עברה לרשות משפחת האצילים קישקוKishka )&nbsp; ) (מפרוסיה), רק בשנת 1590 הוענקו לה הזכויות לשלטון עצמי.<br /> במאה ה-17&nbsp; עברה קיידן לידי משפחת רדיזוויל&nbsp; Radizwil) )שהתחתנו עם משפחת האצילים קישקו. תחת חסותם התפתחה העיר במהירות מבחינה כלכלית ותרבותית. <br /> יהודים החלו להתיישב בקיידן בסוף המאה ה-15, אבל לא שהו בה לזמן רב. בשנת&nbsp; 1495 פרסם הנסיך&nbsp; של ליטא, אלכסנדר הגדול, פקודה לגרש את היהודים מהמדינה, גם יהודי קיידן נאלצו לעזוב&nbsp; ולעבור לגבול פולין.<br /> בתחילת המאה ה-17 העניק הנסיך רדיזוויל זכויות אזרחיות ליהודים וחופש דת מלא. ואמנם בתקופתו&nbsp; התיישבו בקיידן בעיקר יהודים מבוססים. מאוחר יותר ניתנה רשות ליהודים להשתתף בבחירות של פקידי העיר. הם שותפו בצבא, ובשנת 1652 ניתנה להם גם רשות לסחור במשקאות חריפים.<br /> למרות ההגבלות שהוטלו על היהודים בשנת 1666 לגור באזור הגטו, היהודים היוו באותה תקופה קרוב ל-15% מכלל תושבי קיידן.<br /> קהילת קיידן תפסה מקום נכבד בגוף האוטונומי של היהודים בליטא – ``וועד מדינת ליטא`` (1623– 1764). נציגיה בוועד&nbsp; היו אחראים על קהילות נוספות בסביבה, ביניהן: טלז, סלובודקה, פלונגן, קלם, שאוולי ועוד. גם לאחר פירוק הוועד, המשיכו לפעול במסגרת מחוזית-גלילית. ידוע על אסיפות של נציגי קהילות באזור שהתקיימו בקיידן.<br /> בתקופת שלטונה של משפחת רדיזוויל, במאות ה-17,ה-18&nbsp; ובתחילת המאה ה-19, תפסו היהודים מקום מרכזי בכלכלת העיר. היהודים קיבלו את זכות החכירה של הגשר הראשון שנבנה על נהר נוואזיס, עסקו במסחר, במשרפות יין ובמלאכות שונות.<br /> בתקופת שבתאי-צבי, משיח השקר, כיהן ר` דוד קצנלנבוגן כרב העיר וכנציג ``הגליל`` ב``וועד קהילות ליטא``. הוא דאג שלימוד הקבלה לא יתפשט והקפיד שתקוים התקנה שלא ללמוד את הזוהר למי שטרם מלאו לו 40 שנים. בתקופתו הובא לקיידן מווילנה ילד בן שש, שהפליא את רבני העיר בכישרונותיו. (1727) לימים התברר שהתלמיד היה הרב אליהו (הגר``א). הוא נשא לאישה אחת מבנות קיידן,&nbsp; ואחיו חי בעיר מספר שנים לאחר מכן.<br /> בשנת 1760 הגיע לעיר ר` ישראל סלנטר, יתום מאביו, והוא בגיל 9, אחד מרבני העיר, ר` צמח שפירא לימד אותו.<br /> בסוף המאה ה-18 הקימה הקהילה בית כנסת ובית מדרש גדול, שהתפרסם בארון הקודש המגולף והמקושט שהיה בו. באותה תקופה פעלו בקיידן שבעה בתי כנסת.<br /> במאה ה-18 התפרסמו ה``חדרים`` והישיבות של קיידן בכל ליטא. בשנת 1884 נוסד בעיר תלמוד תורה ``אהל משה`` ע``ש משה מונטיפיורי. בו למדו, מלבד לימודי קודש, גם רוסית ולימודי חול. <br /> רוב ילדי הקהילה בקיידן, שהשתייכו לזרם הציוני, למדו בבית הספר העברי של רשת `תרבות`, מיעוטם למדו בחדר שהיה לבית הספר ``יבנה``. את לימודי הגימנסיה למדו בקובנה או בגימנסיות רוסיות.<br /> גם בקיידן נישא דגל ההשכלה בגאון. הנודעים שבמשכילים של קיידן היו הסופר לילינבלום וההיסטוריון שניאור זק``ש.<br /> בקיידן התקיימה פעילות ציונית ענפה. בשנת 1811, עוד לפני הקמתה של תנועת ``חיבת ציון``,עלה ר` שלמה זלמן צורף, במסגרת עליית ה``פרושים``, תלמידי הגר``א, לארץ ישראל.&nbsp; הוא גאל מידי הערבים את בית הכנסת ``חורבת ר` יהודה החסיד``,&nbsp; ולמשפחתו מיוחס יואל משה סלומון, ממקימי פתח תקוה.<br /> בין שתי המלחמות, בתחילת שנות ה-30, התערער מעמדם של היהודים בקיידן, כפי שהיה גם בערים אחרות בליטא. רוח האנטישמיות שהחלה בגרמניה וחדרה לליטא, השפיעה על הליטאים.<br /> רבים מיהודי קיידן היגרו בתקופה זו. <br /> יהודי קיידן נודעו בגאוותם המקומית, לכן נהגו לכנותם בין יהודי ליטא ``הויקערס`` כלומר בעלי חטוטרת. זאת בגלל מנהגם לטפוח על חזם בגאווה ולומר: ``אנחנו הקידנאיים`` (כביכול מרוב טפיחות צמחה להם חטוטרת).<br /> בנובמבר 1939,לאחר סיפוח חלק מפולין לברית המועצות, עברה לקיידן ישיבת מיר&nbsp; ופעלה מספר חודשים. עם השתלטות הרוסים על ליטא (1940), סגרו את הישיבה והבחורים התפזרו בעיירות בסביבה.<br /> ב-24 ביוני 1941&nbsp; נכנסו הגרמנים לקיידן. הלאומנים הליטאים, בעיקר אנשי האינטליגנציה, התארגנו מיד והחלו במעשה שוד ורצח של יהודים. <br /> בסוף יולי 1941 ניתנה הוראה לכל היהודים לעבור לגטו, שהיה באזור בתי הכנסת וכמה סמטאות סמוכות. לגטו הובאו עוד כ-1000 יהודים מהסביבה.<br /> ב-15 באוגוסט 1941 ריכזו את כל הגברים בחצר בית הכנסת, הם הובלו בעגלות לאורוות סוסים שהיו בפארק של טוטלבן שעל הגבעה ליד העיר. במשך 11 ימים הושארו היהודים באורוות בצפיפות גדולה וללא אוכל. ב-28 באוגוסט הגיעו למקום כ-200 ליטאים חמושים, ביניהם מנכבדי העיר, הוציאו את היהודים לנחל סמילגה, במרחק של כשני ק``מ, הרגו אותם ביריות. היו כמה מקרי התנגדות של יהודים, למשל , ראש הכבאים, צדוק שלאפובירסקי, התנפל על גרמני וחנק אותו. יהודי אחר חטף מקלע והרג שוטר גרמני. באותו יום נהרגו באכזריות כל הנשים והילדים ונקברו בקבר אחים. על פי עדויות, רבים מהנרצחים עוד המשיכו לחיות כאשר כוסו הבורות, קולות הבכי והצעקות הגיעו עד כפרים רחוקים ביותר.<br /> &nbsp;לפי מקורות סובייטים נמצאו לאחר המלחמה למעלה מ-200 גוויות של גברים, נשים וילדים.<br /> אחרי המלחמה הקימו שרידי קהילת קיידן מצבות זיכרון בכל מקומות הרצח.<br /> חלק מהיהודים שנותרו בחיים חזרו לקיידן לאחר המלחמה. בשנת 1959 היו בקיידן 24 יהודים ובשנת 1989 נשארו 14 בלבד.<br /> בקיידן נשארו אחרי המלחמה שלושה בתי כנסת&nbsp; ובית הקברות היהודי.</span></div> <p align="right" right``><span style="COLOR: #000000" COLOR: #000000`` FONT-FAMILY: Arial; #000000; FONT-SIZE: 10pt``><span style="COLOR: #000000" COLOR: #000000``><a href="http://data.jewishgen.org/wconnect/wc.dll?jg~jgsys~community~-2615471" target="_blank">חומרים נוספים: ספרים, נתונים ,משפחות ועוד באתר</a>:<br /> </span></span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/14/קהילת_קיידן 29/12/2011 20:24:14 <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000" color:="" font-family:="" arial;="" #000000;="" font-size:="" 10pt``=""><img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/מפת-טלז_250.jpg" /><strong><span style="FONT-SIZE: 14pt">קהילת טלז<br /> </span></strong>טלז היא אחת הערים העתיקות בליטא, היא שוכנת בצפון מערב ליטא, אינה גובלת עם הים ואין בה אתרים מיוחדים, היא אחת מהערים הקטנות שבליטא.<br /> למטייל בליטא אינה נחשבת כעיר תיירותית מיוחדת, למרות שהיא ידועה בכל ליטא כמקבלת אורחים לבבית.<br /> טלז חשובה ליהודים בעיקר בגלל הישיבה שהייתה בה - ישיבת טלז, נוסדה על ידי שלושה רבנים מקומיים בשנות השבעים של המאה ה-19, מאז התפתחה ושגשגה. לאחר מינויו של ר` אליעזר גורדון לראש הישיבה (1884), היא נהפכה למוסד הראשון במעלה של החינוך החרדי. בסוף המאה ה-19 הגיע מספר תלמידיה לכ-400 והיא נחשבה לאחת הישיבות הגדולות בעולם. למרות היותה של טלז עיר חרדית, פעלו בה גם הרבה ארגונים ציוניים, טלז התפרסמה בביקורו של הרצל שנשא בה נאום ציוני נלהב.<br /> טלז ממוקמת בצפון מערב ליטא. היא משמשת כמרכז למחוז זימייטיג` (Zemaitija), אחד מהקטנים שבליטא. שטחו של המחוז הוא 4139 קמ``ר ואוכלוסייתו כ- 180.000 תושבים. למרות שהעיר טלז אינה הגדולה ביותר במחוז, העיר מז`יק (Mazeikiai שבצפון המחוז גדולה יותר, טלז נבחרה כבירת המחוז בגלל היותה ראשונה באזור.<br /> העיר טלז נוסדה בסוף המאה ה-14, היא מהעתיקות בליטא. נזכרה לראשונה בכתובים בשנת 1450 .היא נקראת על שם אחד היובלים הנשפכים אל אגם מסטיס (טלשה( Telšė . לפי אגדה היא נוסדה על ידי האביר ג`יוג, שנודע גם בשם טלשיס (Telšys) הוא הקים בה אחוזה, סביבה התיישבו סוחרים ובעלי מלאכה. עם הקמת ליטא העצמאית (בין שתי המלחמות), העיר גדלה במהירות. באותה תקופה נפתחו מוסדות חינוך, הוקמו אגודות סוציאליות ומרכזי תרבות.<br /> לאחר מלחמת העולם השנייה העיר התפתחה, הוקמו בה בתי חרושת ושכונות מגורים חדשות.<br /> מרכז העיר ומספר מבנים עתיקים מהמאה ה-17 וה-18, נשתמר עד היום. חלק מבתי החרושת שפעלו בעבר נסגרו ובמקומם הוקמו מפעלים חדשים על ידי גורמים פרטיים.<br /> יהודים החלו להתיישב בטלז במאה ה-16. בשנים 1764-1623, בתקופת בה פעל ``ועד מדינות ליטא`` הם היו כפופים לקהילה היהודית בקיידן בכל הקשור לנושאים הדתיים. מספר היהודים בטלז השתנה בהתאם לתקופה ולתנאי החיים באזור ובליטא. בשנת 1847 היו בטלז 2248 יהודים ובשנת 1866, גדל מספר היהודים בטלז לכמעט פי שניים והגיע ל-4204.<br /> י.ל.גורדון (יל``ג) שימש בעיר כמורה בשנים 1872-1866, בכתביו הוא תיאר את טלז כעיירה שמרנית ודבקה במסורת.<br /> טלז הוערכה כעיר חשובה בקרב הקהילות היהודיות בליטא ובסביבה, שכן בשנים 1940-1918 הייתה הישיבה בטלז אחת משלוש הישיבות הגדולות בליטא העצמאית (שתי האחרות היו סלובודקה ופונוביז`).<br /> בשנים 26- 1920 פעל ועד קהילה שמנה 11 חברים. בבחירות למועצת העיריה שנערכו ב-1920 ובבחירות שהתקיימו ב-1931 נבחרו למועצה 4 יהודים מתוך 12. בשנת 1934 נבחרו 3 מתוך 12. הנציגים היו: ד``ר רפאל הולצברג-עציון, משה בלוך, ישראל קראים, שלום תלפיות, עו``ד ברויידא ומרדכי לוין. <br /> בהשפעת הישיבה ובהחזקתה נפתחו בטלז מוסדות חינוך נוספים: גני-ילדים, בית חינוך לנערים, בית ספר לבנות, גימנסיה לבנות. בשנת 1924 הועבר מקובנה בית המדרש למורים חרדים ``יבנה``, לידו הוקם ``פדגוגיון עברי`` למורות.<br /> בבית המדרש הגדול של העיר הושמעו, בנוסף לתפילות, גם דרשות ונאומים של רבנים ועסקנים, פעילי המפלגות הציוניות, תושבי טלז ואורחים שבאו ממקומות אחרים. דרשתו של ר` אברהם אליהו קפלן בשנת תרע``ט (1919) בשבחו של הרצל, שביקר בטלז, ניתנה בבית המדרש הגדול ועוררה ויכוחים גדולים בעיר ומחוצה לה .<br /> טלז שימשה מרכז ליהדות החרדית לכל האזור. הופיעו בה עיתונים בעלי אופי חרדי. העיתון השבועי ``יידישער לעבן`` של צעירי אגודת ישראל יצא לאור בטלז. העיתון ``הנאמן`` שהיה מוקדש לספרות חרדית הופיעה גם כן בשפה העברית , עורכו הרב שמואלביץ` היה ממנהלי בית המדרש למורים.<br /> לאחר כיבוש ליטא על ידי הרוסים, בקיץ 1940, פינתה הממשלה הרוסית את הישיבה בתואנה שהם צריכים את הבניין לשכן בו בית חולים צבאי, בליל הפינוי הוצאו מהישיבה כל ספרי התורה, ספרי הקודש והרהיטים והועברו לבניין ה``מכינה``. לאחר זמן קצר פינו הרוסים גם את ``המכינה``, משם עברו לבניין בית הכנסת ``בית המדרש הגדול`` ולאחר שפונו גם משם, התפזרו הבחורים בין ארבעת העיירות: טרישיק הסמוכה לטלז, שידלובה הסמוכה לטבריג, ילוק הסמוכה למוז`יק ופופלין הסמוכה לשאוולי. בכל ארבעת העיירות המשיכו לימודים סדירים עד לפלישת הגרמנים לליטא בשנת 1941.<br /> עם פלישת הגרמנים לליטא נעשה טבח גדול בעיר (כ` בתמוז), בו נרצחו ראש הישיבה, הרב בלוך, יחד עם חברי הנהלת הישיבה והמכינה.<br /> שניים מחברי ההנהלה, ר` אליה-מאיר בלוך, וגיסו ר` מרדכי קטף, יצאו בשנת 1940 באישור הרוסים לארצות הברית. לאחר ששמעו על החורבן והרצח שנעשה בטלז , הקימו בשנת 1945 את ישיבת טלז בקליבלנד שבארצות הברית. <br /> ב-23 ביוני 1941 הופצצה העיר וב-26 ביוני נכנסו הגרמנים לטלז. עוד לפני כניסת הגרמנים, השתלטו הליטאים על העיר. ביום ששי 27 ביוני גורשו יהודי טלז מבתיהם לחוף אגם מאסטיס. באמצע הלילה הפרידו את הגברים מהנשים והילדים. הגברים נשארו והנשים והילדים הורשו לחזור לבתיהם שנמצאו פרוצים וריקים מתכולתם. הגברים הובלו עוד באותו הלילה למחנה מאסר שהוקם באחוזת רינאיי המרוחקת 4 ק``מ מטלז. למחרת גירשו לשם גם את הנשים והילדים. ממחנה זה הוצאו קבוצות יהודים לעבודות שונות באזור.<br /> החל מה-14 ביולי 1941 התחילו הגרמנים, בשיתוף עם הליטאים, להוציא קבוצות גברים לחורשה קרובה, לאחוזת רינאיי, שם ירו בהם לתוך בורות שהוכנו מראש. הרצח נמשך שלושה ימים וכלל גם תושבים שגרו מחוץ לטלז. לאחר מכן הובלו לאותה חורשה גם הנשים והילדים.<br /> היהודים שנותרו הועברו יחד עם יהודים מעיירות סמוכות לאחוזת וישווָיאן הנמצאת במרחק של כ-9 ק``מ מדרום-מזרח לטלז, שם התעללו בהם, לקחו את רכושם ובגדיהם ואח``כ הוחזרו לחורשת ריינַאי ונרצחו בבורות.<br /> הנשים והנערות שהובאו לטלז מהסביבה, או שהצליחו להישאר בעיר, רוכזו בגטו שהוקם מסביב לבית המדרש הישן. הם התגוררו במקום בתנאים קשים ביותר. הנהגת הגטו רוכזה בידי כמה נשים. תפילה שנערכה על ידי הנשים בבית המדרש הישן בראש השנה תש``ב, התפרסמה אחר כך מתוך עדויות של ניצולות. החיים בגטו בתנאים אלו נמשכו עד לחורף תש``ב, בימים 24 ו-25 בדצמבר 1941 הוצאו כל הנשים מהגטו והובלו לבורות שנחפרו ליד אחוזת ריינאי. 64 נשים הצליחו לברוח ולהינצל.<br /> על פי מקורות סובייטים מצויים ליד טלז שלשה קברי אחים: בשטחי המרעה, מצפון למסילת הברזל טלז-פלנגה, קבר אחים עם 200 גוויות.<br /> בחורשת ריינאי, המרוחקת כ-4 ק``מ מדרום-מזרח לטלז, קבורים כ-800 גברים, נשים וילדים. <br /> ביער של הכפר גרולאי, כ-10 ק``מ ממזרח לטלז, קבורים 1580 גברים, נשים וילדים.<br /> אחרי המלחמה הוקמו במקומות הרצח מצבות זיכרון.<br /> לאחר המלחמה חזרו כמה עשרות יהודים לטלז. על פי המפקדים שנערכו היו בשנת 1970 – 70 יהודים, ב-1979 – 44 יהודים וב-1989 – 23 יהודים. כיום (2011) חיים יהודים בודדים בעיר.</span></div> <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000" color:="" font-family:="" arial;="" #000000;="" font-size:="" 10pt``=""><a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Article/31/סרטים_על_קהילת_טאלז" target="_blank"><strong>סרט על טלז היהודית </strong></a><br /> <br /> <a href="http://www.hac1.org/RNZD.shtml">סרט על הרב דסלר מקליבלנד (ישיבת טלז בארצות הברית)</a></span></div> <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000" color:="" font-family:="" arial;="" #000000;="" font-size:="" 10pt``=""><br /> <strong><a href="http://yizkor.nypl.org/index.php?id=2742" target="_blank">קישור לספר טלז<br /> </a><br /> </strong> <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000"><strong><a href="http://www.jewishgen.org/Litvak/HTML/OnlineJournals/TelsiaiJewishCemetery.htm" target="_blank">פרטים על בית העלמין בטלז</a><br /> <br /> <a href="http://kehilalinks.jewishgen.org/telz/telz1.html" target="_blank">על טלז היהודית (באנגלית)</a><br /> <br /> <a href="http://www1.yadvashem.org/untoldstories/telsiai/rainiai.html" target="_blank">השואה בטלז - באתר יד ושם</a></strong></span></div></span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/15/קהילת_טלז 30/12/2011 10:57:38 <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000"><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``=""><img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/וילקומיר_200.jpg" /><br /> וילקומיר, הינה עיר מחוז במזרח ליטא, דרכה הצטלבו דרכי מסחר חשובות: מוורשה לסנט-פטרבורג ומוילנה לריגה ולטאלין.<br /> הנהר העובר דרכה שימש גם הוא להובלת סחורות, לכן העיר נהפכה מהר מאוד למרכז מסחרי חשוב. מטבע הדברים, הגיעו לוילקומיר יהודים רבים שעסקו גם כן במסחר.<br /> מקור השם בא מהנהר העובר בסמוך לעיר וילקומירג`, מקובל לחשוב שהשם מקורו משני מילים vilkas&nbsp; = זאב,&nbsp; merge = עלמה. לפי אגדה מקומית ילדה ניצלה ממי הנהר ע``י זאבים. השם הרשמי שניתן לעיר הוא יוקמרג` (Ukmergė ), צמד המלים וילקומיר ויוקמרג` אומץ ע``י קבוצת הכדורגל המקומית&nbsp; (Vilkmergė Ukmergė) וגם ע``י חברת בירה פופולרית.<br /> וילקומיר התפרסמה גם בתקופת שלטונו של נשיא חרושצ`וב נשיא רוסיה, כעיר בה הציבו בסיסי טילים גרעיניים ביער הסמוך, כיום המתקן נהרס.<br /> וילקומיר היא עיר מולדתו של נשיאה הראשון של ליטא העצמאית, סמטונה,&nbsp; וכמקום הולדתו של חיים פרנקל, הבעלים של מפעלי העורות בשאוולי.<br /> תושבי העיר מסבירים פנים, סובלניים ושאפתנים. בוילקומיר נערכים מדי שנה פסטיבלים לתיאטרון ולכלי הקשה.<br /> בוילקומיר כ- 27500 תושבים (2010).</span><br /> </span><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``="">יהודים החלו להתיישב בוילקומיר, ככל הנראה, בתחילת המאה ה-17, סימוכין לכך ניתן לקבל מפנקסי החברה קדישא. <br /> היהודים הראשונים עסקו במסחר של בתבואה&nbsp; ובפשתן וביצואן למדינות שכנות. עם התפתחות העיר, היהודים גוונו את עיסוקיהם: יהודים היו בעלי טחנות קמח, תעשיית כלי החרס הייתה כמעט מונופול יהודי וכך גם המסחר בטכסטיל ובחומרי בנין. <br /> לפני מלחמת העולם הראשונה אנו מוצאים בוילקומיר ובסביבתה למעלה מ-900 חקלאים יהודים. יהודים התפרנסו בוילקומיר, כמו בערים אחרות, גם ממלאכות שונות: נפחים, פחחים, חייטים, סנדלרים ושענים. מקצת מהיהודים התעסקו גם במלאכות שאפיינו את השכבה הענייה: בעלי עגלות,שואבי מים ובעלי אכסניות.<br /> בביקורו של משה מונטיפיורי בשנת 1846 בוילקומיר הוא מציין שמצא בקרב היהודים בעיר עוני רב. לדבריו, כרבע מהיהודים הם חסרי כל ורעבים.<br /> במאה ה-19 סבלו יהודי וילקומיר, מהפולנים ששלטו בליטא, בשנת 1831 הם רצו לתלות את רב העיר וקבוצת נכבדים. רק אחרי מאמצים רבים ושתדלניות, הצליחו רובם להינצל, חוץ מרב העיר ר` יצחק. גם הרוסים ששלטו אחר כך, לא טמנו ידיהם בצלחת וגזרו על היהודים גזרות רבות בעיקר בתחום הלבוש המיוחד של היהודים.<br /> בוילקומיר פעלו שלשה סוגי מערכות חינוך: ה``חדרים``, בית הספר העברי (נוסד ב-1868) ותלמודי תורה (הבניין שלו נבנה בשנת 1884). בכל סוגי מוסדות החינוך לימדו, כמובן, לימודי קודש, אבל גם מקצועות כלליים ואת השפה הרוסית. הקהילה דאגה לספק ארוחות, ביגוד והנעלה לתלמידים הנזקקים.<br /> אותות ההשכלה גם כן נראו בוילקומיר. תושב העיר, מ``ל לילינבלום (1910-1843 ) פרסם מאמר ב``המליץ`` על הצורך ברכישת השכלה והתאמת הדת לזמנים החדשים. למרות שבעקבות המאמר נאלץ לילנבלום לנטוש את העיר ולעבור לאודסה, חלחל רעיון ההשכלה בין יהודי העיר. חלק מהנוער שבעיר החל בלימודי השפה הרוסית ולימודים כלליים אחרים. היו כאלו שנרשמו גם לגמנסיה הרוסית בעיר.<br /> בוילקומיר הוקמה ספריה גדולה לספרות באידיש. להקות דרמה, תזמורת ומקהלה פעלו בעיר, פעולות התרבות קיבלו תנופה במיוחד בתקופת השלטון הגרמני.<br /> וילקומיר שימשה במשך שנים רבות כמרכז תורני בליטא. משרת רב העיר נחשבה כאחת החשובות בליטא. כבר בשנת 1860 פעלו בעיר 20 בתי כנסת ובתי תפילה, ביניהם בית הכנסת הגדול העתיק שנוסד בשנת 1851.<br /> הישיבה הגדולה שפעלה בעיר, בתי המדרש ובתי הכנסת היו מלאים המוני יהודים. וילקומיר העמידה מאות תלמידי חכמים שהיו פזורים בכל עיירות ליטא ומחוץ לגבולותיה. יהודי וילקומיר היו ידועים כחרדים – קנאים שנלחמו כנגד ההשכלה והציונות.<br /> בין הרבנים החשובים שכהנו בוילקומיר: ר` רפאל הכהן ( 1762-1747 ) שהיה ידוע מהלוחמים הנמרצים נגד ההשכלה, ר` יהודה לייב זליקנד (נפטר ב-1858), ר` אהרן הלוי (ר` אהרלה) (נפטר ב-1859) היה ידוע כלוחם נמרץ כנגד ה``חסידים``, ר` בנימין רבינוביץ` (1870-1861) נלחם במשכילים ובמיוחד בלילינבלום, ר` שאול פדווה&nbsp; (1910-1884) ועוד`.<br /> אגודת ``חובבי ציון`` נוסדה בוילקומיר בשנת 1887, למרות התנגדות החרדים שבעיר. האגודה עסקה בגיוס כספים למען יישוב ארץ ישראל. מוילקומיר עלו לארץ ישראל כמה עשרות יהודים בתחילת המאה ה-19, לפני עלייתם המאורגנת של תלמידי הגר``א (1818-1808).<br /> שמואל שמעון בלום שנולד בוילקומיר בשנת 1860, היה ציר בקונגרס הציוני השני (1898), הוא תרם כספים להקמת בניין ``אהל שם`` בתל אביב.<br /> ה``בונד`` היה פעיל מאוד בוילקומיר, בעיר נולדו חלק ממנהיגיו: בארון, בורשטיין, לויט, מוטניק וניימאנסקי.<br /> יהודי וילקומיר קיבלו בשנת 1919 את השלטון הליטאי העצמאי ברצון. השלטון החזיר להם באותה מטבע, הוא הכריז על שוויון זכויות ליהודים ושיפור מצבם. הימים היו ימי הצהרת בלפור. באסיפת עם לכבוד האירוע, נורו מספר יריות וצעיר יהודי נהרג. נוצרה מאומה גדולה ופורעים ליטאים הכו ופצעו עשרות יהודים. לאחר התערבות המשטרה, נעצרו מאות יהודים והובלו לבתי הכלא. רק לאחר התערבות עסקנים יהודים, שוחררו העצורים ומפקד המשטרה הודח.&nbsp;&nbsp; <br /> מתן שוויון זכויות ליהודים הביא פריחה גדולה בקהילה היהודית, אליה חזרו כל הגולים ממזרח. היהודים בחרו, על פי חוק האוטונומיה, וועד קהילה בן 25 חברים, מורכב מנציגי כל התנועות שפעלו בוילקומיר.<br /> עם כיבוש וילנה ע``י פולין בשנת 1920, הגיעו לוילקומיר מאות פליטים יהודים שהתקבלו בזרועות פתוחות. יהודי וילקומיר, בשיתוף הג`וינט, עזרו לפליטים להיקלט בקהילה היהודית בעיר. באותה תקופה הגיע מספר היהודים בעיר לכ- 50% מכלל האוכלוסייה, עובדה שהתבטאה בבחירות למועצת העיריה שהתקיימו בשנת 1921, בה נבחרו 17 יהודים מתוך 35 חברי מועצה. היהודי בן ציון גולדברג נבחר לראש העיר ובבחירות בשנת 1926 לסגן ראש העיר.<br /> בתחום החינוך והתרבות נפתחו מוסדות חינוך גם על ידי האידשאיים (הבונד) וגם על ידי הציונים.<br /> שני בתי ספר עבריים נפתחו – ``תרבות`` ו``יבנה``. מחוסר מקום נפתחו שני בתי הספר בבניין הקהילה. בבניין נפרד פעל תלמוד תורה שנבנה על ידי חיים פרנקל, בעל בית החרושת לעורות בשאוולי. <br /> בשנת 1925 נפתחה גימנסיה באידיש בוילקומיר, בשנים 1927/8 הגיע מספר התלמידים בגמנסיה ל-250. (היה זה בית הספר היחידי מסוגו בערי השדה). בית הספר היה הושפע מאנשי ה``פאלקספרטי`` (מפלגת התרבות), שהיו ברובם קומוניסטים, הם דרשו ביטול כל תוכן לאומי ועברי בתוכנית הלימודים, מה שגרם להפחתת מספר התלמידים בבית הספר. חלקם עבר לגימנסיה עברית ``אור`` שנפתחה בעיר בשנת 1922 במתכונת הגימנסיות שנפתחו באותה תקופה בליטא. שתי הגימנסיות פעלו בוילקומיר עד לאיחודם תחת הנהלה משותפת בשנת 1932/3.<br /> בשנת 1924 נפתחה מחדש הספרייה של ``אגודת חובבי הקריאה בוילקומיר``, בספרייה היו אלפי ספרים בשפות: עברית, אידיש, רוסית, ליטאית, פולנית וגרמנית.<br /> במסגרת פעולות התרבות בעיר הגיעו, מדי פעם, להקות תיאטרון יהודיות.<br /> בין שתי המלחמות פעלו בוילקומיר 12 בתי כנסת ובתי תפילה, מלבד מנינים רבים שהתכנסו במקומות שונים. חלק&nbsp; מבתי הכנסת היו שייכים לבעלי מלאכות שונים: חייטים, זגגים וכו`. בוילקומיר פעל גם שטיבל של חסידי חב``ד. ידוע גם על בית התפילה של קורח (קורח`ס קלויז), הוא הוקם ביוזמת בעלי בתים שפרשו מבתי כנסת בעיר על רקע מחלוקות.<br /> בוילקומיר נפתחה ישיבה שיצאו לה מוניטין בכל הסביבה. בראש הישיבה עמדו רבנים בעלי שם והשפעה בכל ליטא: ר` אליהוא קרקמן, ר` אריה לייב רובין, ר` אלתר ברוידא, ר` יוסף זוסמנוביץ` (הירושלמי) ור` יעקב רזניק.<br /> לאחר שפולין נכבשה ע``י הגרמנים ובלרוס ע``י הסובייטים, זרמו לוילקומיר פליטים רבים וביניהם גם: תלמידי ישיבת``בית יוסף`` מפינסק וחברי קיבוץ ההכשרה ``במנהרה`` של השומר הצעיר מפולין שהצליחו אח``כ לברוח לברית המועצות.<br /> בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בשנת 1939 סופחה ליטא לברית המועצות. עם כניסתם של הסובייטים לוילקומיר. הולאמו בתי החרושת ורוב החנויות הגדולות, שהיו ברובם בבעלות יהודית, כתוצאה מכך ירדה רמת החיים של היהודים. כל המפלגות ותנועות הנוער פורקו ונאסרה פעולתם. גם בתי הספר היהודיים נסגרו, חלקם נהפכו לבתי ספר סובייטים.<br /> הספריה הגדולה שהייתה בוילקומיר הועברה לבעלות הממשלתית.<br /> ב-22 ביוני 1941 פלשו הגרמנים לליטא וב-26 ביוני כבש הצבא הגרמני את וילקומיר. היהודים הרבים שהיו בעיר ניסו לברוח מזרחה, אבל רובם לא הצליחו ונאלצו לחזור לעיר. מיד עם כניסתם של הגרמנים נרצחו מספר יהודים ורכושם נבזז. <br /> הפעולה הראשונה של הגרמנים בעיר הייתה לאסור את כל נכבדי הקהילה, כ-20 במספר. לאחר שעונו הם הובלו ב-4 ביולי 1941 (ט` בתמוז) ליער פיבוניה הסמוך לעיר (כ-4 ק``מ) ונרצחו שם.<br /> בתחילת אוגוסט 1941 רוכזו כל היהודים תוך 12 שעות בגטו שהוקם בשתי סימטאות , בשכונת עוני, מעבר לנהר. מדי יום נלקחו מהגטו גברים לעבודות שונות, כולל חפירת בורות ביער פיבוניה. קבוצות של צעירים וצעירות נלקחו מדי פעם ליער ונרצחו בבורות.<br /> בימים 18-5 בספטמבר 1941 נערכה האקציה הגדולה של יהודי וילקומיר והסביבה. כל היהודים שנלקחו באקציה הובלו ליער ונרצחו. בגטו נשארו רק קשישים, חולים, נשים וילדים שהוצאו מבתיהם ב-26 בספטמבר (ה` בתשרי תש``ב), סודרו בשורות והובלו ליער פיבוניה, שם נרצחו בבורות שנחפרו קודם לכן.<br /> בקברי האחים שנחשפו ביער פיבוניה אחרי המלחמה, התגלו 6354 גופות. בשנת 1950 הקימו יהודים פעילים ששרדו את השואה, לוח זיכרון ביער עליו נכתב בליטאית, רוסית ואידיש: ``למען האזרחים הסובייטים שנספו בידי הפשיסטים, אוקמרג`, אוגוסט-אוקטובר 1941``.<br /> </span></div> <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``=""><br /> </span></div> <div align="right" right``=""><span style="color: rgb(0, 0, 0); text-decoration: underline;" color:="" #000000``="">פרטים על הקהילה היהודית:</span></div> <div align="right" right``=""><span style="color: rgb(0, 0, 0); text-decoration: underline;" color:="" #000000``=""><br /> </span></div> <div align="right" right``=""><span style="color: rgb(0, 0, 0); " color:="" #000000``="">יו"ר הקהילה: ארתור טייסאס &nbsp;</span><span style="font-weight: bold; ">Artūras Taicas</span></div> <div align="right" right``=""><span style="font-weight: bold; "><br /> </span></div> <div align="right" right``=""><span style="color: rgb(61, 61, 61); font-family: tahoma; font-size: 11px; line-height: 14px; text-align: justify; background-color: rgb(255, 255, 255); ">כתובת: &nbsp;</span><span style="font-weight: bold; ">&nbsp;</span><span style="background-color: rgb(255, 255, 255); color: rgb(61, 61, 61); font-family: tahoma; font-size: 11px; line-height: 14px; text-align: justify; ">Bugenių 41a,&nbsp;</span><span style="background-color: rgb(255, 255, 255); color: rgb(61, 61, 61); font-family: tahoma; font-size: 11px; line-height: 14px; text-align: justify; ">Ukmergė LT-20137, Lithuania</span></div> <div align="right" right``=""><span style="background-color: rgb(255, 255, 255); color: rgb(61, 61, 61); font-family: tahoma; font-size: 11px; line-height: 14px; text-align: justify; "><br /> </span></div> <div align="right" right``=""><span style="background-color: rgb(255, 255, 255); color: rgb(61, 61, 61); font-family: tahoma; font-size: 11px; line-height: 14px; text-align: justify; ">טלפון: &nbsp;961 007 61 370+</span></div> <div align="right" right``=""><span style="background-color: rgb(255, 255, 255); color: rgb(61, 61, 61); font-family: tahoma; font-size: 11px; line-height: 14px; text-align: justify; "><br /> </span></div> <div align="right" right``=""><span style="color: rgb(61, 61, 61); font-family: tahoma; font-size: 11px; line-height: 14px; text-align: justify; background-color: rgb(255, 255, 255); ">E-mail:&nbsp;</span><a href="mailto:jewish_ukmerge@mail.lt" style="font-family: tahoma; font-size: 11px; color: rgb(0, 0, 0); line-height: 14px; text-align: justify; background-color: rgb(255, 255, 255); ">jewish_ukmerge@mail.lt</a> </div> <div align="right" right``=""><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``=""><a href="http://toladot.blogspot.com/2009/06/blog-post_15.html" target="_blank">רבי בנימין אב``ד וילקומיר – חומר ושורשים באתר</a>&nbsp; <br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000" color:="" #000000``=""><a href="http://kehilalinks.jewishgen.org/ukmerge/ukmerge.html" target="_blank">הרחבה על העיר היהודית וילקומיר באתר</a>&nbsp;</span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/16/קהילת_וילקומיר________ 30/12/2011 11:12:42 <div align="right" right``><span style="COLOR: #000000" COLOR: #000000``><img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/ינובה_200.jpg" />ינובה נמצאת על שתי גדותיו של נהר ויליה (בליטאית נריס&nbsp; Neris), במרחק 30 ק``מ מצפון מזרח לעיר המחוז קובנה.<br /> ינובה העיר התשיעית בגודלה בליטא.<br /> העיר נמצאת במרכז ליטא, מסילות הברזל והכבישים שעוברים דרכה מחברים אותה כמעט לכל מקום בליטא ובארצות השכנות.<br /> ינובה מוקפת גבעות, יערות ושדות מוריקים – בקיצור נוף יפה שמשך אליו עשרות אלפי תושבים.<br /> העיירה שימשה מרכז לאוכלוסיות הכפריות שמסביב: פולנים, ליטאים, בעלי אחוזות, איכרים ורוסים שנעקרו מאדמתם. ינובה הייתה עיר מבוססת היטב מבחינה כלכלית ודמוגרפית, שלא כמרבית עיירות ליטא.<br /> שתי ינובות היו: אחת של גויים ואחת של יהודים. ינובה של הגויים הייתה עיר חסרת פרצוף, ספק ליטאים, ספק פולנים עם רוסים מעבר לגבעה מהדת ה``סטארווארית``. הניסיונות לתת לינובה פרצוף ליטאי – לאומי בימי ליטא העצמאית שבין שתי המלחמות, לא הצליחו. היו שכינו את תושבי ינובה `בורלאקים`.<br /> לעומת זאת, באווירה המיוחדת של העיר, התפתח טיפוס מיוחד של יהודי: בריא, בעל שרירים, שאכל את לחמו בזיעת אפו.<br /> הקשרים בין האוכלוסייה היהודית, הליטאית והפולנית, היו בדרך כלל,&nbsp; די טובים.<br /> יישוב יהודי בינובה החל רק במחצית השנייה של המאה ה-18.<br /> בכפר סקרוליאי, ממנו התפתחה ינובה, היו בשנת 1775 כ-300 יהודים שהשתכרו בעיקר ממלאכות שונות (נפחים, מסגרים,דייגים, משיטי דוברות וחנוונים).<br /> בשרפה הגדולה שהייתה בינובה בשנת 1891, נשרפו הרבה חנויות של היהודים יחד עם הסחורה שהייתה בהם. גם בית הכנסת של החסידים ובית המרחץ נשרפו.<br /> חיסול היערות מסביב לעיר והפעלת מסילת הברזל בסמוך, כל אלו הביאו להתדרדרות במצבם הכלכלי של היהודים, בעיקר בעלי המלאכה. מזכרונות שנכתבו מסוף המאה ה-19, עולה כי הרבה עניים היו בינובה והיה צורך להקים עבורם `בית תמחוי` שמומן על ידי עשירי העיר.<br /> החל מתחילת המאה ה-20 השתפר מצב היהודים בעיר. המסחר בעצים, שהיה ברובו בידי היהודים, התפתח בינובה והיא הפכה למרכז לייצור רהיטים ששמו יצא למרחקים.<br /> באותו זמן פעלה בעיר קופת ``הלוואה וחסכון`` שעזרה ליהודים רבים לצאת ממצוקות כלכליות. על פי הרישומים שנמצאו היו 519 חברים בקופה בשנת 1911.<br /> רוב ילדי היהודים למדו ב`חדרים`. בשנת 1882 נפתח בעיר תלמוד תורה ``מודרני``. חלק מבנות העיר למדו בבתי ספר רוסיים.<br /> הקהילה היהודית של ינובה עסקה במפעלי חסד רבים. הידועים שביניהם היו חברת `חיי אדם` שמטרתה הייתה מימון לומדי תורה וחברת `ביקור חולים` שסיפקה מזון ותרופות לחולים עניים.<br /> בינובה הייתה פעילות ציונית ענפה. בתחילת המאה ה-18 עלה ר` אברהם ינובר לארץ ישראל והפך שם לאחד מהמנהיגים. בשנת 1912 עלה מינובה לארץ ישראל אברהם מרדכי רוזנסון (רזיאל), הוא עבד כמורה בבית הספר תחכימוני בתל אביב, היה אביהם של דוד רזיאל, מפקד האצ``ל, ואסתר נאור (רזיאל) ששימשה כחברת כנסת במפלגת חרות.<br /> בינובה פעל סניף של ה`בונד`, הסניף היה מאורגן היטב וקשור לסניף של קובנה.<br /> הקמת מדינת ליטא העצמאית (1918) והצהרת השלטונות על מתן זכויות אזרחיות ולאומיות, הביא את היהודים בינובה ליציבות. יהודים רבים חזרו לעיר מרוסיה והקהילה היהודית התחזקה. אחוז היהודים הגיע לכ-65 (בסוף המאה ה-19 הגיע אחוז היהודים בינובה לכ-80). גם במועצת העיר הייתה ליהודים השפעה גדולה ובשנת 1924 נבחר ראש עיר יהודי (חיים לוין).<br /> היהודים מילאו תפקיד נכבד גם בחיי הכלכלה של ינובה, הם עסקו בעיקר במסחר, במלאכה ובתעשייה קלה. בעיר פעל בנק עממי יהודי (פאלקסבאנק) והיו בו קרוב&nbsp; ל-600 חברים (בשנת 1930).<br /> בינובה התגבש טיפוס מיוחד של יהודי, איש עבודה, גברתן, בעל שרירים. בשעת הצורך, ידע גם להגיב בכוח נגד בריונים שניסו לפגוע ביהודים.<br /> שלושה בתי ספר יהודים פעלו בעיר: `תרבות, `יבנה` ובית הספר האידשאי, למדו בהם כאלף תלמידים. חלק מבוגרי בתי הספר המשיכו במסגרות יהודיות בקובנה.<br /> רבים מיהודי ינובה השתייכו למחנה הציוני. בעיר פעלו רוב המפלגות ותנועות הנוער הציוניות. בין השאר פעלה בעיר קבוצת חלוצים שחלקם עלו לארץ ישראל והיו בין מייסדי גבעת ברנר.<br /> שבעה בתי כנסת ובתי תפילה היו בינובה, מלבד מניינים קטנים (שטיבלך) של בעלי מלאכה שונים.<br /> &nbsp;בין שתי המלחמות שימשו ברבנות בינובה הרב חיים יצחק סילמן (1918-1930) והרב נחום ברוך גינזבורג (1930-1941) שניספה בשואה.<br /> הרבה מוסדות סעד התקיימו בינובה, כולל בית חולים יהודי. <br /> בתחילת מלחמת העולם השנייה, לאחר כיבוש פולין ע``י גרמניה(1939), הגיע לליטא זרם גדול של פליטים יהודים מפולין. ישיבת קלצק על כל תלמידיה ורבניה הגיעו לינובה וזכו בהכנסת אורחים לבבית.<br /> עם סיפוח ליטא לברית המועצות(1940), נסגרו כל המוסדות היהודיים והולאמו כל בתי החרושת, שחלקם היו בידי יהודים. עשרות יהודים הוגלו לסיביר, ביניהם עסקנים רבים.<br /> ב- 22 ביוני 1941 פלשו הגרמנים לליטא, באותו יום רצח סנדלר ליטאי את סגן ראש העיר היהודי. הקרבות שהתנהלו בין הצבא הרוסי והצבא הגרמני סמוך לעיר, גרמו להפגזות כבדות על העיר, כמעט כל בתי העיר נהרסו ונשרפו. בשריפה אחת נהרגו 70 יהודים שהסתתרו במרתף אחד הבתים שנשרף.<br /> הגרמנים כבשו את ינובה ב-26 ביוני 1941 ובאותו יום רוכזו היהודים בכיכר השוק. בעת ריכוז היהודים בככר השוק בזזה משטרת העזר הליטאית את בתיהם.התוכנית הייתה לרצוח את כל היהודים, אלא שבאותו זמן נפלה פצצה בבנין הקולנוע הסמוך, קמה בעלה גדולה וכך הם ניצלו.<br /> במשך חודש ימים הועסקו היהודים בעיר בעבודות שונות. ב-15 באוגוסט הובלו כל הגברים מינובה והסביבה לקסרקטינים (צריפי הצבא), שם שהו 6 או 7 ימים ואחר כך הובלו לחורשת ג`ראלקה ונרצחו שם.<br /> עם פינוי הקסרקטינים הובלו הנשים והילדים לשם. למחרת בבוקר, ב-23 באוגוסט 1941, הוציאו את כולם והודיעו להם שמובילים אותם לגטו, אל הגברים. למעשה, הובילו אותם לחורשת ג`ראלקה ושם רצחו את כולם. <br /> היהודים שנשארו בינובה ובסביבה רוכזו. ב-22 באוקטובר 1941 העבירו 208 יהודים לגטו קובנה, שם הם נרצחו באקציה הגדולה שהתקיימה ב-28 באוקטובר.<br /> על פי מקורות סובייטים נרצחו ביער ג`ראלקה 2108 גברים, נשים וילדים (מתוך כ-2800 יהודים שהיו בינובה לפני המלחמה). ליד בורות הרצח ביער ג`ראלקה הוקמה אנדרטה לזכר הנרצחים.<br /> כיום אין יהודים רשומים בינובה.</span></div> <p align="right" right``><span style="COLOR: #000000" COLOR: #000000``>ספר ינובה להנצחת זכרם של יהודי העיירה שנחרבה בשואה<br /> שמעון נוי<br /> ארגון יוצאי ינובה בישראל, 1972 - 464 עמודים</span></p> <p align="right" right``><span style="COLOR: #000000" COLOR: #000000``>תרגום ספר ינובה לאנגלית&nbsp; </span><a href="" jonava.html`` jonava yizkor www.jewishgen.org http:><span style="COLOR: #000000" COLOR: #000000``>http://www.jewishgen.org/yizkor/jonava/jonava.html</span></a></p> <p align="right" right``><span style="COLOR: #000000" COLOR: #000000``>הרחבה על ההיסטוריה של ינובה באתר: </span><a href="" jonava http: jonava-home.htm`` www.gutstein.net><span style="COLOR: #000000" COLOR: #000000``>http://www.gutstein.net/jonava/jonava-home.htm</span></a><br /> </p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/17/קהילת_ינובה 30/12/2011 11:17:27 <div align="right" right``><span style="COLOR: #000000" COLOR: #000000``>קלם <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/מפת קלם_200.jpg" />עיר במרכז ליטא במחוז ראסין. מונה 11000 תושבים (2010).<br /> <strong>קלם </strong>הינה עיר קדומה שנמצאו באזורה למעלה מ-300 ממצאים ארכיאולוגים המעידים על חיים באזור במאה ה-8 וה-9 לספירה.<br /> סימנים יותר מבוססים נמצאו רק במאה ה-15. שנת 1484 נחשבת שנת יסודה הרשמי של <strong>קלם</strong>. בשנה זו נבנתה בעיר הכנסייה הראשונה.<br /> בשנת 1591 נבנתה אחוזה (ארמון) בסגנון הבארוק ע``י משפחת גרוסבסקי <br /> (Gruževskis ) ששלטה באזור. <br /> העיר התפתחה במיוחד בשנים 1836-1858 כאשר נחנך כביש המחבר את ריגה שבלטביה עם טילז`יט שבפרוסיה ועבר דרם קלם.<br /> בין שתי המלחמות היו ב<strong>קלם</strong> כ-5000 תושבים, העיר התפתחה ונבנו בה מפעלי פשתן ומחלבות. עירית קלם פתחה ספריה ציבורית גדולה ובשנת 1937 נחנך מוזיאון גדול. <br /> העיר נפגעה קשות במלחמת העולם השנייה, 80 אחוזים מבתיה נהרסו.<br /> הקהילה היהודית החלה להתפתח במאה ה-16, בתקופת ``ועד מדינת ליטא``. זו הייתה קהילה משגשגת מבחינה כלכלית והיוותה רוב באוכלוסיית העיר עד תחילת המאה ה-20. (בשנת 1897 היו בעיר 2710 יהודים מתוך אוכלוסייה של 3914).<br /> קלם התפרסמה בעיקר בגלל הישיבה שנפתחה בה במחצית המאה ה-19, זו הייתה ישיבה ששייכת לתנועת המוסר מיסודו של ר` ישראל סלנטר. היא הפכה תוך זמן קצר למבצרם של אנשי תנועת המוסר בליטא. פרט לישיבה זו פעלה בעיר גם ישיבה גבוהה ששמה יצא בכל רחבי מזרח אירופה.<br /> מערכת החינוך היהודית הייתה מגוונת, בעיר פעלו חדרים, בצד בתי ספר של רשת יבנה.<br /> בין שתי המלחמות מנתה הקהילה היהודית כ-4000 נפש, היא הפעילה בתי ספר יהודים, מספר בתי כנסת ומוסדות צדקה וסעד.<br /> עם פלישת הגרמנים ביוני 1941 מנתה הקהילה למעלה מ-2000 יהודים.<br /> יהודי <strong>קלם </strong>נרצחו בתחילת חודש יולי 1941 בבורות באחוזת גרוסבסק, 2 ק``מ מצפון לעיר <br /> בקלם ניתן לבקר בבית העלמין היהודי שחלקו שופץ, באתר הרצח בגרוסבסק ובמוזיאון המקומי שבאחוזה.</span></div> <p align="right" right``><br /> <span style="COLOR: #000000" COLOR: #000000``><a href="http://usdine.free.fr/kelmejewishcemetery.html" target="_blank">בית העלמין בקלם, ראו באתר</a> </span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/18/קהילת_קלם 30/12/2011 11:22:00 <div align="right" right``><span style="COLOR: #000000" COLOR: #000000``><strong><img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/מפת-פלונגיאן_250.jpg" />פלונגיאן</strong> היא עיירה בצפון מערב ליטא, על הכביש הצפוני בדרך שבין טלז לקרטינגה. העיירה שוכנת במורדות המערביים של גבעות סמוגיטין.&nbsp; הנהר באבראנגס, יובלו של מינג`ה , חוצה את העיירה.&nbsp; החלק המרכזי של העיר נמצא על הגדה השמאלית של הנהר ובגדה הימנית עוברת מסילת הברזל שמחברת את העיירה פלונגן שליד החוף עם טלז וקרטינגה, המסילה הושלמה בשנת 1932. אחרי מלחמת העולם השנייה שימשה <strong>פלונגיאן</strong> כמרכז מחוז של טלז.<br /> מבחינה יהודית ידועה <strong>פלונגיאן</strong> כמקום שיש בה תודעת זיכרון מפותחת<br /> חלק משטח העיר היה מיושב כבר בתקופה שלפני התפשטות הנצרות. בשפת הנהר נמצאות שתי מצודות ומערות קבורה, בהם נמצאו כלי נשק מהמאה ה-9 ומהמאה ה-14.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> העיר החלה להתפתח סביב אחת המצודות שנקראת גנדינגה. מצודה זו התפרסמה במאה ה-16 כמרכז הישוב. במשך השנים היא איבדה את חשיבותה.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> בשנת 1617 נבנתה על ידי המלך ואזה כנסיית סנט ג`ון. בשנת 1792 העניק המלך אוגוסטוס זכויות של מתן אוטונומיה לפלונגיאן. מכיון שהעיר ממוקמת בצומת דרכים המובילים לנמל של ליטא (קלייפדה), הפכה פלונגיאן למרכז מסחרי בו נערכים ירידים עונתיים ומתנהל בה סחר סוסים.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> אחוזת אוגינסקי שנבנתה בשולי העיר, הועברה בשנת 1873 לגנרל רוסי בשם זורוב שבנה סביבה פארק עם עצים נדירים ובריכות שניזונות ממי הנהר. האחוזה עומדת עד היום וספרייתה נרכשה על ידי אוניברסיטת קובנה.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> עם קבלת העצמאות של ליטא לאחר מלחמת העולם הראשונה (1918), התפתחה הכלכלה הליטאית באופן משמעותי. בתחילת שנות ה-20 נבנה בפלונגיאן מפעל טכסטיל ענק, הגדול ביותר בליטא, בו מועסקים למעלה מ-1000 עובדים. בפלונגיאן מפעלים נוספים של רעפים, עורות, מנסרות גדולות ומפעל בשר. היהודים היו מעורבים בחיי הכלכלה במידה רבה.<br /> ישוב יהודי ידוע היה ב<strong>פלונגיאן </strong>כבר במאה ה-15. הוכחות לכך נמצאו בבית הקברות היהודי הישן. נמצאו גם מסמכים מאותה תקופה המעידים על הימצאותם של יהודים באזור. בשנת 1847 היו בעיירה 2197 יהודים שהוו לפחות 2/3 מתושבי העיר. בסוף המאה ה-19 היו ב<strong>פלונגיאן </strong>3583 תושבים שרובם היו יהודים. בין שתי המלחמות ירד מספר היהודים בעיר, חלקם נסעו לדרום אפריקה ולאמריקה. בשנת 1933 היו בפלונגיאן 1815 יהודים ולפני פרוץ מלחמת העולם השנייה פחת מספרם ל-1700.<br /> בין שתי המלחמות היו בעיר ששה בתי כנסת וישיבה אחת שלמדו בה 50 בחורים.<br /> בעיר פעלו שלשה בתי ספר: בית ספר `תרבות`, בית ספר באידיש ובית ספר תיכון בעברית. שתי ספריות שרתו את הקהילה היהודית. בנק יהודי סייע ליהודים בפעילות הכלכלית.<br /> עד שנת 1937 כיהן בעיר ראש עיר יהודי בשם ברוך גולדווסר. הוא קיבל&nbsp; מאנטאנס סמטונה נשיא ליטא&nbsp; מדליית הוקרה. בשנת 1937 הוא עזב את העיר והיגר לדרום אפריקה, שם נפטר בשנת 1952. בפלונגיאן גר הסופר היהודי מרדכי פלוניון (פלוגינסקי) בין השנים 1814-1883. הרב יצחק וולף אולקסוונגר,נולד ב-1825 בפלונגיאן והלך ללמוד לימודים כלליים באונברסיטה, בשנת 1878 נבחר לכהן כרב בסנט פטרבורג.<br /> הגרמנים פלשו לפלנגיאן ב-25 ביוני 1941. מיד עם כניסתם הם רצחו, בעזרת הליטאים המקומיים, קבוצת יהודים. כל יהודי העיירה נרצחו בבורות הרצח ביער קיסון על ידי הנאצים ועוזריהם מהבטליון השני. סך הכל נרצחו 1800 יהודים.<br /> <br /> <img title="בונקע ליד אנדרטה שהוקמה לכבודו" border="0" alt="בונקע ליד אנדרטה שהוקמה לכבודו" align="right" src="../../../UserFiles/בונקע_220.jpg" width="155" height="220" />כיום יש בפלינגאן יהודים בודדים. <strong>יעקב בונקע </strong>הוא אחד מהיהודים הבודדים שנשארו בעיירה (הוא טוען שהוא האחרון), יליד המקום שניצל במלחמה לאחר, ששירת בצבא הרוסי. בונקע פועל מאז שחזר מהצבא להנציח את יהודי פלונגיאן שנרצחו, על ידי כמה מפעלי הנצחה: העמיד פסלי עץ ליד בורות הרצח, אסף מצבות בעיר וריכזם באזור בית הקברות היהודי,&nbsp; ספר על יהודי העיירה ועוד`.&nbsp; <br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000" COLOR: #000000``>רבי יוסף יוזל הורוביץ נולד, פלונגיאן&nbsp;&nbsp;ב-&nbsp;&nbsp; 1850 נפטר ב - 1919קייב שבאוקראינה). אחד מגדולי מפיצי תנועת המוסר, תלמיד הרב ישראל סלנטר, ומייסד ישיבת נובהרדוק, שביססה את בניית אישיותם של חניכיה על מוסר ועבודת מידות מעשית)<br /> <br /> <a href="http://www.holocaustmonuments.org/newsarticle/68234,7522,25849.aspx" target="_blank">האנדרטה לזכר תושבי פלונגיאן בישראל ראו באתר</a> <br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000" COLOR: #000000``><a href="http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=325&amp;MessageId=133434265&amp;r=1" target="_blank">תמונות וחומרים על בית הקברות בפלונגאן ועל יעקב בונקה ראו באתר תפוז אנשים</a><br /> </span><span style="COLOR: #000000" COLOR: #000000``></span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/19/קהילת_פלונגיאן 30/12/2011 11:27:11 <p align="left">sfsdfsdsdfds<br /> sdfdsf<br /> dsfds<br /> dsfdsfds<br /> dsfdsf<br /> dsfdsf<br /> dsfdsf<br /> dsfdsfdsf</p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/20/test 01/01/2012 12:35:53 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/זגר_250.jpg" /><br /> עיירה בגבול הצפוני של ליטא, נמצאת במחוז יאנשוק. מונה כ- 3000 תושבים.<br /> זגר היא אחת הישובים הקדומים בליטא, יש הוכחות שהיא הוקמה במאה ה-12. לאחרונה חגגה 800 שנים לייסודה. <br /> היא שוכנת על שתי הגדות של נהר שווטה, בעבר הייתה מורכבת מישוב בגדה השמאלית (ז'גר הישנה), וישוב בגדה הימנית (ז'גר החדשה). החל מהמאה ה-16 התאחדו הישובים.<br /> גם היישוב היהודי בז'גר מהקדומים בליטא, ראשיתו במאה ה-16. היהודים בעיירה עסקו במסחר וגם בתעשייה. מספר היהודים בז'גר הלך וגדל ובשנת 1897 הגיע ל-5443 יהודים.<br /> יהודי ז'גר עזרו לליטאים והשתתפו באופן פעיל במהפכת 1905. בימי מלחמת העולם הראשונה גורשו היהודים מהעיר, חלקם חזר אחרי המלחמה.לפני מלחמת העולם השנייה היה מספר היהודים בז'גר כ-1000.<br /> העיירה ז'גר הייתה ידועה כעיר של תורה והעמידה אנשי מדע ומסחר שהטביעו את חותמם בכל ליטא.<br /> רבי ישראל ליפקין מסלנט (או סלנטר ממייסדי תנועת המוסר שקמה בליטא במאה ה-19. נולד בו' בחשוון ה'תק"ע, 1810, בעיירה זגר.<br /> יהודי ז'גר, בדומה ליהודי ליטא האחרים, נרצחו ע"י הנאצים ועוזריהם הליטאים , לאחר שרוכזו בגטו ליד בית הכנסת. רוב יהודי ז'גר והסביבה נרצחו בבורות ב"פארק" צפונית מזרחית לעיר.<br /> בזאגר ניתן למצוא כיום את בית העלמין היהודי, מבנה של בית הכנסת ואתרי ההנצחה במקומות הרצח של יהודי ז'גר והסביבה.<br /> מרכז המידע בעיר:&nbsp; Žagare Kestučio 1 5467 <br /> טלפון/פקס: 60872 426 370 +.<br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> <a href="http://www.lithuanialink.com/index.asp?id=genealogy&amp;sub=jewishlithuania" target="_blank">להרחבה&nbsp; <br /> <br /> </a></span><a href="http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/judaica/ejud_0002_0021_0_21369.html" target="_blank">למידע נוסף על ז'גר</a></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/21/קהילת_זגר 04/01/2012 18:12:04 <div align="right"><strong><span style="COLOR: #000000"><span style="COLOR: #800000">סיור - בעקבות הישיבות הליטאיות<br /> <br /> סיור בערים ובעיירות יהודי בבלרוס וליטא<br /> סיור לציבור הרחב. <br /> בהדרכת: עקיבא סלע מנהל&nbsp;האתר "מירושלים לליטא" <br /> <br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000">יום רביעי - :&nbsp;&nbsp;&nbsp; ת"א – ריגה – שאוולי</span></span></strong></div> <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">לאחר נחיתה והתארגנות (תפילה וארוחת בוקר), נסייר קצת בריגה ונצא לדרך דרומה לכוון ליטא, מיד לאחר מעבר הגבול נערוך היכרות עם עיירה ליטאית טיפוסית בשם יאנישאק, נבקר בככר העיר ובשני בתי כנסת במקום. משם נסע ל"גבעת הצלבים", מקום מרשים&nbsp; הכולל אלפי צלבים, המשמש כזיכרון לנופלים במלחמת העולם השנייה וכסמל ההתנגדות הליטאית לכיבוש. נראה מי מאיתנו יבחין בתוך יער הצלבים הגדול במגן דוד ! ונדון במשמעותו. ומשם נמשיך ליער קוז'י, מקום הירצחם של יהודי שאוולי. נמשיך לשאוולי נתארגן במלון ונצא לסיור לאזור הגטו היהודי, נשקיף על בית החרושת לעורות של פרנקל, נבקר בשרידי בית הקברות היהודי. נחזור למלון לארוחת ערב. אחר כך נצא לסיור קצר במרכז העיר ובמדרחוב.<br /> <br /> </span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>יום חמישי : - :&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; שאוולי – טלז – קיידן - קובנה<br /> </strong>לאחר ארוחת בוקר נצא בדרכנו מערבה בכביש הצפוני של ליטא לכוון העיר טלז, כאן נבקר בשרידי הקהילה היהודית ובמיוחד בישיבה הגדולה שעדיין עומדת. בהזדמנות זו נתוודע לעולם הישיבות הליטאי. נמשיך דרומה בדרך נעבור דרך העיירה קיידן. עיירה עתיקה שבה נשארו שלשה בתי כנסת, אחד מהם משמש כמוזיאון קטן להנצחת הקהילה במקום. בעיירה זו הכיר הגאון מוילנה את אשתו. נתרשם מהכיכר המרכזית, ומבית הקברות היהודי שנשמר על ידי העיריה. מקיידן נמשיך בדרכנו דרום מזרחה לקובנה. לפני שניכנס לעיר&nbsp; נערוך סיור ב"פורט התשיעי", המצודה ששימשה מחנה מעצר ומקום הירצחם של יהודי קובנה בשואה. במצודה נבקר במוזיאון ונתרשם מגודל המבצר ומבואותיו. לסיום נערוך טכס התייחדות קצר ליד האנדרטה הגדולה והמרשימה. בערב נגיע לקובנה נצא למסעדה לאכול ארוחת ערב. לאחר ארוחת הערב נטייל להנאתנו ב- Laisves aleja&nbsp; המדרחוב המפורסם בו נהגו להיפגש עשירי יהדות קובנה<br /> <br /> </span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>יום ששי: - קובנה -&nbsp; ז'ז'מר – וילנה<br /> </strong>לאחר תפילה וארוחת הבוקר נסייר בקובנה. נתחיל בגבעה הנקראת על שמו של הסופר אברהם מאפו, כאן ישב וכתב את ספרו "אהבת ציון". נמשיך לבית הקברות היהודי החדש,נסייר בעיר העתיקה, משם ניסע לגטו בשכונת סלבודקה המפורסמת. נעקוב אחר גבולות הגטו והתנהלות החיים בתוכו, נצפה על בנין ישיבת סלבודקה ובית החולים היהודי. נמשיך לבית הכנסת המפואר בקובנה, ומשם ניסע לכוון וילנה, לא לפני שנצפה בבית של לאה גולדברג ובגמנסיון העברי הראשון. בדרך לוילנה נסטה כמעה לעיירה&nbsp; זאזמארי, ונבקר בבית הכנסת מעץ שנותר שם. נגיע לוילנה נתמקם במלון ונכין עצמנו לשבת. את תפילת השבת נערוך בבית הכנסת הגדול, או במרכז חב"ד הסמוך לו. לאחר מכן נסעד ארוחת שבת&nbsp; בצוותא עם חלק מיהודי הקהילה. </span></div><strong> <div align="right"><br /> <span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">שבת : - וילנה <br /> </span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">לאחר התפילה וסעודת שבת נערוך סיור רגלי מקיף בגטו היהודי בוילנה, נבקר ליד ביתו של הגאון, בחצר ה"שולהויף,&nbsp; נבקר ליד הספריה, כאן בעלית הגג קרא אבא קובנר את הכרוז "פונאר היא מוות.&nbsp; נחזור למלון למנוחה, לפני הסעודה&nbsp; השלישית נצא לסיור נוסף לראות את דפוס ראם , בית הקהילה, ביתו של ר' חיים עוזר גרוז'ינסקי , ונצביע על מקום ישיבת רמייליס. מוצאי שבת יוקדש לסיפור יהדות וילנה – "ירושלים דליטא".<br /> <br /> </span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>יום ראשון : וילנה – (מעבר הגבול) – ראדין – גרודנה<br /> </strong>&nbsp;נצא&nbsp; לגיא ההריגה פונאר, במרחק של כ – 12 ק"מ מהעיר. נצפה על בורות ההריגה שביער, בהם נטבחו רוב יהודי וילנה והאזור, נבקר במוזיאון הקטן שנמצא שם ונערוך טכס התייחדות לזכרם של הנרצחים. נחזור לוילנה, נפקוד את בית הקברות היהודי אליו הועברו עצמותיו של הגאון וגר הצדק (הגרף פוטוצקי). במקום נטמנו רבני העיר לצד סופרים, משוררים ופרטיזנים יהודים. והרבה הרבה יהודים וילנאיים. . ומשם נמשיך למקום בו היה בית הקברות הישן בוילנה, המשמש היום כמרכז ספורט שלידו לוח זיכרון לגאון ולגר צדק (הגרף פוטוצקי) שהיו קבורים שם.&nbsp; לקראת הצהרים נצא דרומה למעבר הגבול של בלארוס. נמשיך לראדין, עיירה קטנה בה ישב ה"חפץ חיים" בביקור בראדין נראה עיירה אוטנטית על בארות המים והבתים כפי שהיו לפני למעלה מ-100 שנים. נבקר בראדין באולם הישיבה- בית מדרשו של החפץ חיים, נצפה על מקום ביתו של ה"חפץ חיים" ונפקוד את קברו ששופץ לאחרונה. בבית הקברות היהודי שנשמר במקום. מראדין נמשיך מערבה לגרודנה</span></div></strong> <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>יום שני: גרודנה – סלונים – ברוניה גורה – בריסק<br /> </strong>את הבוקר נקדיש לביקור בגרודנה. אחת מהערים היהודיות החשובות שבמזרח אירופה. מכאן יצא ר‘ חיים עוזר מגרוז‘ינסקי וגאונים נוספים. נפתח בביקור בבית הכנסת הגדול שנשאר במקום ומשופץ כיום ע"י הקהילה. בסמוך לו נבחין בבנין הישיבה שהוקמה בגרודנה, נבקר בגיטו היהודי, נעצור ליד שער הגטו ונספר את סיפורו, לידו ביה"ס העברי "יבנה", ביה"ס "תרבות" וביכנ"ס נוסף שמשמש כיום כמרכז ספורט. בגרודנה היו 2 בתי קברות- הישן והחדש, על בית הקברות הישן נבנה אצטדיון גדול ולידו הוקמה אנדרטה לזכר יהודי גרודנה. בית הקברות החדש נשמר היטב (ע"י גויה שגרה בסמוך). שם נפקוד את קברם של ר‘ שמעון שקופ והרב זיסקינד. כשנצא מגרונדה נחלוף ברחובות המרכזיים שם נותרו מספר מבנים יפים עוד מתקופת ימי הביניים. בדרכנו דרומה נעבור דרך סלונים,&nbsp;&nbsp; עיר ואם בה נוסדה חסידות סלונים הידועה, נגיע לככר המרכזית שמסביבה עמדו מבני הציבור של הקהילה, נמשיך לבית הכנסת המפואר שעומד עזוב ומוזנח, לכאן רוכזו כל יהודי סלונים לפני הוצאתם להורג. נמשיך לבית הכנסת של ה"מזרחי" ובדרכנו נעבור בתחנת מכבי האש שנוהלה ע"י יהודי המקום, ליד בית הכנסת, ביה"ס היהודי ובית החולים היהודי, המשמש גם כיום בית חולים מקומי. נערוך תצפית על הגטו היהודי מעבר לנהר ונסיים בבית הקברות בו נטמן האדמור מסלונים. נמשיך דרומה לכוון בריסק ובדרך נעבור ליד בורות הרצח של יהודי בריסק והסביבה בברוניה-גורה.<br /> <br /> </span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>יום שלישי : - בריסק – נוברדוק – מיר – מינסק<br /> </strong>נתחיל בבוקר בסיור בבריסק- מהנודעות בערי מזרח אירופה היהודית, עירם של ר‘ חיים ו"הבית הלוי" ממשפחת סולבייצ‘יק וגם עירו של מנחם בגין שזכה ללוח זכרון על אחד הבתים שנותרו מאז. על חורבות ביהכנ"ס הגדול בבריסק נבנה קולנוע. נכנס לתוכו ובמרתפיו נבחין בהריסות בית הכנסת שנשמרו עד היום. האולם הקטן שבבנין זה היה בית מדרשם של גאוני בריסק. נמשיך לאזור הגטו היהודי ונתייחד עם זכרם של יהודי המקום ליד האנדרטה שהוקמה שם. נצא לכוון האצטדיון בו קבור ה"בית הלוי" ונסיים במבצר של בריסק לידו נבנתה אנדרטת ענק לזכרם של הנופלים במלחמת העולם השניה (ביניהם הרבה יהודים). ליד האנדרטה רוכזו מצבות שנאספו בבית הקברות היהודי וברחובות בריסק. להמשך המסע נצא צפונה לכוון נוברדוק. זו העיר שנתפרסמה בישיבתה בה הרב יוסף יוזל הורביץ- ה"סבא מנובהרדוק", פיתח את שיטתו בתוך תנועת המוסר, שיטת "שפלות האדם", מעיר זו יצאה גם דרך מנהרת הבריחה, קבוצת הפרטיזנים היהודים בראשותו של בילסקי, נבקר במוזיאון שהוקם בתוך הגטו היהודי המספר את ספור הבריחה. בככר העיר, נבחין בבנין בית הכנסת והישיבה ולפני שנצא נעבור ליד מוזיאון המנציח את דמותו של הסופר הידוע אדם מיצקביץ, תושב המקום, משם ניסע למיר שנודעה בעולם היהודי בזכות הישיבה שהיתה בה, בסמוך לבנין הישיבה נבחין בבתי הקהילה היהודית, בית ספר, בית כנסת ועוד. מיר זו הישיבה הליטאית היחידה שתלמידיה הצליחו לברוח לפני המלחמה דרך יפן והגיעו ארצה. נעבור בבורות הרצח ונצפה על המבצר והמנזר שהיו קשורים למאבק היהודים בגרמנים.לפני שנצא ממיר נפקוד את בית הקברות בו טמון ר' ירוחם משגיח הישיבה.<br /> <br /> </span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>יום רביעי : מינסק – חאטין – וולוז'ין – (מעבר הגבול) - וילנה&nbsp;<br /> </strong>&nbsp;בבוקר נצא לסיור במינסק העתיקה. נערוך סיור בעיר העתיקה המשוחזרת- זו של המאה ה-15, יש בה מבנים שהיו שייכים לקהילה היהודית שחיה במקום וביניהם גם בית כנסת. נבקר בגטו היהודי, באנדרטה שנבנתה לזכרם של יושבי הגטו ולבסוף נסיים באנדרטה המרשימה ב"ימה" שהוקמה בפארק של חסידי אומות העולם, לזכרם של יהודי מינסק והסביבה. בדרך לוולוז'ין נעבור בחאטין, כפר מצפון למינסק שנשרף ע"י הגרמנים, היום המקום נבנה כ"בית קברות לכפרם" המנציח באנדרטאות מרשימות (שעוצבו ע"י יהודי) את הכפר חאטין ועוד 185 כפרים נוספים שנשרפו ע"י הגרמנים. במקום זה נרחיב את הסיפור על הפרטיזנים הרוסים והיהודים, לא נעזוב את חאטין מבלי שנבחין בסימנים היהודיים שבה. נשלים את סיורנו בבלארוס בלוולוזי‘ן שם היתה אם הישיבות הליטאיות. הישיבה נוסדה ב-1803 ע"י ר‘ חיים, זו היתה הישיבה המודרנית הראשונה בליטא, בה נוצרו רבים מן הדפוסים של הישיבות הליטאיות. באולם הישיבה נרחיב במקצת ממשנתו של ר‘ חיים מוולוז‘ין ונפקוד את קברו בבית הקברות היהודי הסמוך. מכאן ניסע למעבר הגבול ונגיע לוילנה.<br /> <br /> </span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>יום חמישי : וילנה - פונוביז' – ריגה – תל אביב<br /> </strong>בבוקר נשלים את חובותינו לוילנה והסביבה ונצא צפונה לפונוביז', נספר על פעילותיו של הרב כהנמן מייסד ישיבת פונביז‘ בליטא ובישראל. נצפה על בנין הישיבה ובתי קהילה נוספים ביניהם בתי כנסת, בית הספר ומקום בית הקברות היהודי, המשמש כיום גינה ציבורית, לאחרונה נבנתה אנדרטה יפה פרט ללוח זכרון שניצב בצד הגן. מכאן נמשיך צפונה לכוון ריגה, נשלים את מה שהחסרנו בתחילת המסע , נאכל ארוחת ערב במסעדה הכשרה של חב"ד ונצא לנמל התעופה בדרכנו מלאי חוויות חזרה לישראל.<br /> <br /> ייתכנו שינויים במסלול, טל"ח<br /> <br /> <strong>•&nbsp;מחיר המסע 1650 יורו, תוספת לאדם בחדר לבד 260 יורו.</strong></span></div> <div align="right"><br /> <span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">המחיר כולל :</span></div> <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">•&nbsp;-&nbsp; טיסה מתל אביב לריגה ומריגה לתל אביב.<br /> •&nbsp;-&nbsp; מיסי נמל בטחון ודלק<br /> •&nbsp;-&nbsp; סיורים מודרכים בלוויית מדריך מקומי דובר עברית.<br /> •&nbsp;-&nbsp; ביקורים וכניסות לאתרים המפורטים במסלול.<br /> •&nbsp;-&nbsp; 8 לילות אירוח בבתי מלון בדרגת תיירות טובה.<br /> •&nbsp;-&nbsp; לינה בוילנה בסמוך לבית הכנסת.<br /> •&nbsp;-&nbsp; כלכלה: כל ימי הטיול מבוססים על חצי פנסיון (ארוחת ערב על בסיס דגים, ירקות ופירות,<br /> •&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; ארוחות שבת בשריות). מים מינראליים בדרך.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> •&nbsp;-&nbsp; אוטובוס תיירים ממוזג וצמוד. <br /> •&nbsp;-&nbsp; מדריכים ישראליים מומחים.<br /> •&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; -&nbsp; דמי רישום ובטוח ביטול.<br /> •&nbsp;- ויזה לבלארוס</span></div> <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">&nbsp;</span></div> <div align="right"><strong><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">המחיר אינו כולל:</span></strong></div> <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">•&nbsp;הוצאת דרכון&nbsp; (יש להצטייד בדרכון בר תוקף לחצי שנה לפחות מיום היציאה לטיול)<br /> •&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; בטוח רפואי ובטוח מטען<br /> •&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; טיפים<br /> •&nbsp;הוצאות אישיות וארוחות שאינן מפורטות בתוכנית.</span></div> <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">•&nbsp;דמי ביטול:</span></div> <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">עד 30 יום לפני היציאה יוחזר כל הסכום ששולם למעט דמי טיפול (75 $ לאדם).</span></div> <div align="right"><br /> <span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">•&nbsp;המקומות הפנויים יינתנו על פי הכלל "כל הקודם זוכה".</span></div> <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">•&nbsp;אפשרות לביקור שורשים</span></div> <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">•&nbsp;משתתפים שירצו לשלב בסיור ביקור שורשים חייבים להודיע זאת מראש לצורך תיאום, המעוניינים יוכלו לקבל עזרה בארגון הנסיעה הפרטית שתעשה על חשבון הנוסע.</span></div> <div align="right"><br /> <a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Contact/11/צור_קשר"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">לפרטים ורישום נא לפנות לעקיבא סלע מנהל האתר</span></a><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;<strong>טל.</strong>&nbsp;<strong>050-5287379&nbsp;</strong>&nbsp;&nbsp; <br /> <br /> או&nbsp; "שי בר אילן" -03-9224410,</span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/22/סיור_בעקבות_הישיבות_הליטאיות_-_לציבור_הרחב 04/01/2012 18:44:11 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/תבליט וילנה1.jpg" />הכניסה לגטו היהודי מתחילה ברחוב הגאון (Gaono), הוא הגאון מווילנה. הגטו היהודי נמצא במרכז העיר העתיקה של וילנה, בה נבחין בבניינים רבים שנבנו בסגנון הבארוק שבחלקם שוכנים היום מלונות יוקרה, מסעדות צמרת, שגרירויות זרות ואטרקציות אחרות לתיירים.מיד אחרי העיקול, עם כניסתנו לרחוב הגאון נבחין על הבית מצד ימין מפת הגטו ולוח זיכרון גדול הכתוב בליטאית וביידיש, (1) מסוג הלוחות שנתקל בהם במקומות רבים בגטו היהודי, על הלוח כתוב: "במקום הזה עמד השער של הגטו הקטן, דרכו נשלחו למוות למעלה מ-11 אלף יהודים בין ה-6 בספטמבר וה- 29 באוקטובר 1941", בבית זה היה בעבר בית כנסת ובזמן פעילות הגטו הקטן ישבה כאן המחלקה המשפטית ומחלקת הכספים של היודנרט. <br /> בהמשך רחוב הגאון, עשרות מטרים מתחילתו בבית מצד שמאל, בית מס' 6, שוכנת כיום השגרירות האוסטרית (2), בעבר היה במקום הזה בית הכנסת של הקהילה היהודית. בפתח בניין השגרירות נקבע לוח זיכרון, עליו כתוב גם בשפות יידיש, ליטאית אנגלית וגרמנית: "בבנין זה מהמאה ה- 16 שכן בשנים 1941-1860 בית כנסת של הקהילה היהודית". בהמשך הרחוב מצד ימין, בבית מס' 7, (3) שכנו משרדי הקהילה היהודית. אם נמשיך ברחוב הגאון נגיע בסופו לרחוב גלזר (Stikliy), נקרא בעבר רחוב הזגגים, מימין נבחין במלון שנקרא על שם הרחוב,<br /> <br /> <strong>מפת האתרים היהודים בוילנה<br /> </strong><span style="COLOR: #800000">לפניך מפת סיור דינמית של גוגל. <br /> באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה. <br /> להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.<br /> לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.<br /> לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה</span><br /> <br /> <br /> </span></div> <div> <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b72fb4015b4142505&amp;ie=UTF8&amp;t=m&amp;vpsrc=0&amp;ll=54.71359,25.232334&amp;spn=0.007127,0.01929&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small><span style="FONT-SIZE: 10pt"><br /> הצג את </span><a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps/ms?msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b72fb4015b4142505&amp;ie=UTF8&amp;t=m&amp;vpsrc=0&amp;ll=54.71359,25.232334&amp;spn=0.007127,0.01929&amp;source=embed"><span style="FONT-SIZE: 10pt">סיור בוילנה בעי</span></a><span style="FONT-SIZE: 10pt"> מפה גדולה יותר</span></small> </div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><img title="התבליט על ביתו של הגאון מוילנה" border="0" alt="התבליט על ביתו של הגאון מוילנה" align="right" src="../../../UserFiles/התבליט על ביתו של הגאון מוילנא_250.jpg" width="250" height="142" />במקום זה ההסתעפות של רחוב היהודים (Zydu) מימין וקריאסשקא (M.Antokoiskio) משמאל נקרא בעבר רחוב הקצבים. הבית שבפינת הרחובות קריאסשקא וגלזר (6) היה לפני מלחמת העולם השנייה בית ספר תיכון לבנות, על שם אסתר רובנשטיין, אשתו של הרב רובנשטיין, רבה של וילנה. הקומה האחרונה בבית שימשה כמקום מפגש ליהודים שברחו מפני הגרמנים מפולין לרוסיה. נמשיך ברחוב היהודים מצד ימין לקראת סוף הרחוב, בית פינתי, כאן גר הגאון מווילנה בשנים 1784-1795. (4) ברחבה ליד עומד פסל מחצית גוף של הגאון ועל הקיר שלידו לוח זיכרון, עליו נכתב: "הגאון מווילנה,אליהו, חי בבית הזה שניצב כאן". הפסל נפסל בהסתר על ידי הפסל הליטאי ואלאייטיס בשנת 1957, מתוך תחושת כבוד לעם היהודי. הפסל הוחבא עד לקבלת עצמאותה של ליטא. משפחתו של הפסל תרמה אותו לקהילה היהודית שהעמידה אותו סמוך למקום מגוריו של הגאון. </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> בהמשך רחוב היהודים נגיע לרחבה שמצד אחד יש בה לוח זכוכית ובו תמונה גדולה של בית הכנסת הגדול שהיה שם, ומצד שני מבנה של גן ילדים. הרחבה הזו נקראה בעבר רחבת השולהויף – חצר בתי הכנסת (5), רוב המבנים שבחצר השולהויף נהרסו בהפצצות מלחמת העולם השניה, מה שנשאר מההפצצות נהרס אחר כך על ידי הרוסים. (מפת השולהויף בעבר, בתרשים להלן) . <br /> <br /> מעבר לשולהויף נמצא רחוב רחב, הלוא הוא הרחוב הגרמני (דויטשע גאס) שהיום נקרא Vokiĉiu (14) הרחוב הזה היה הגבול שבין הגטו הראשון לשני, מהרחוב הזה בין הבתים 10 ו-12 הייתה הכניסה לחצר השולהויף. (10) <br /> השולהויף היה לבם של כל בתי הכנסת, היו לו שתי כניסות ראשיות, אחת מצד הרחוב היהודי ואחת מצד הרחוב הגרמני. בשולהויף שכנו שנים עשר בתי כנסת, כמניין שבטי ישראל. <br /> <br /> בית הכנסת החשוב שבשולהויף היה בית הכנסת הגדול שנבנה לראשונה מעץ בשנת 1573. בשנת 1592 פרצו פרעות בעיר ובית הכנסת נשרף, הוא נבנה מחדש ב-1593. בית הכנסת היה גדול ומפואר, למרות שמבחוץ היה נראה כבית רגיל. בבית הכנסת הגדול של וילנה עברו לפני התיבה כל החזנים הגדולים וביניהם סירוטה, יואל דוד, האחים קוסוביצקי, הרשמן ועוד. הרבה אגדות סופרו סביב בית הכנסת הגדול. אגדה אחת מספרת על מנהרה שיצאה מבית הכנסת לטראקיי, ואחרת שבית הכנסת הציל את המוני היהודים בהתקפת רוסיה על וילנה בשנת 1794, כאשר פגז תותח נפל על גגו ולא התפוצץ. לוחות הברית שעל ארון הקודש, דלתות ארון הקודש ועמוד החזן של בית הכנסת הגדול, מוצגים במוזיאון הסובלנות.<br /> בשנת 2011 החלו לחפור באזור בו היה השולהויף, לחשוף את יסודות בית הכנסת הגדול.<br /> </span></div> <p align="center"><span style="COLOR: #000000"><img title="" border="0" alt="" align="middle" src="../../../UserFiles/חצר השולהוף.jpg" /></span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">חצר השולהויף<br /> <br /> 1. ספריית סטרשון (1902).<br /> 2. בית הכנסת "הפוליש".<br /> 3. בית הכנסת הגדול (1573).<br /> 3א. בית הכנסת הגדול – עזרת נשים.<br /> 4. בית הכנסת "תפארת בחורים".<br /> 5. בית הכנסת החדש (1757).<br /> 6. בית הכנסת הישן (1440).<br /> 7. בית הכנסת "הגאון" (1758 ו-1868).<br /> 8. בית הכנסת גחש"א (הקברנים).<br /> 9. בית הכנסת "שבעת הקרואים".<br /> 10. בית הכנסת "גמילות חסדים".<br /> 11. בית הכנסת "חסידים".<br /> 12. בית הכנסת "חברת הפועלים".<br /> 13. בית הכסת של הצבעים.<br /> 14. מקוואות.<br /> 15-16. בית המדרש ראמייליס (סמינר לרבנים) (1825 – 1909) ובית הכנסת של כורכי הספרים. <br /> <br /> אם נחזור לרחוב גלזר (( Stikliy ונפנה לרחוב השמאלי – רחוב קריאסשקא( M.Antokolskio) (ע"ש פסל יהודי בשנים 1902-1843 נולד וחי ברחוב הסמוך Didžioji מס' 25, לוח זכרון הוצב בכניסה לבית). הרחוב היה ידוע כרחוב הקצבים, נגיע לגבול השוק היהודי של וילנה שהיה משמאל לרחוב (7), בהמשך הרחוב באותו צד היה בית החולים היהודי וההקדש, ובסופו בצד ימין היה הארמון של טישקוביץ (8). הגענו לרחוב הגרמני (Vokiečių ), רחוב עם שדרה באמצע, היה הגבול בין הגטו הגדול לגטו הקטן. <br /> <br /> נמשיך ברחוב הגרמני שמאלה לכוון ככר העיר, מימין לאולם העיר מתחיל רחוב רודניקי (Rodninkų ). מצד שמאל בבית מספר 8 (בעבר היה מס' 6), בתוך החצר,היה בית היודנרט (11). על לוח זיכרון שעל הקיר כתוב באידיש ובליטאית: "בבנין זה היה הוועד היהודי של הגטו (יודנראט), שבחצרו נבחרו להשמדה ב-5 בנובמבר 1941 – 1200 יהודים". הבית שימש בעבר גימנסיה עברית למתמטיקה ומדעים, ולפני כן בית ספר יהודי למוסיקה. <br /> <br /> בהמשך הרחוב בבית מס' 18/א היה השער של הגטו הגדול של וילנה, על הבית הציבו לוח זיכרון עם מפה עליו נכתב: "פה היה השער של גטו וילנה הגדול, דרכו גורשו למוות מ- 6.9.41 עד 23.9.43 יותר מ-30,000 יהודים".(9) <br /> במרכז הרחוב, מול רחוב רודניצקי 10, מתחיל רחוב דיסנאר (Dysnos ). ברחבה מצד שמאל לפני הכניסה לרחוב היה בזמן הגטו בית בו שוכן בעבר בית ספר יהודי ובזמן הגטו היה שם בית קפה. בשנת 2007 העמידה הקהילה היהודית בכניסה לרחוב את פסלו של ד"ר שבאד משוחח עם ילדה קטנה (12), ד"ר שבאד היה רופא ועסקן ציבורי בוילנה בתחילת שנות העשרים. מול הפסל במרחק של כ-20 מטר מוצבת אנדרטה לזכר הלוחמים והמעונים בגטו וילנה (17). כל הרחבה מסביב נקראת היום "ככר קורבנות הגטו" (Geto aikštė), במקום זה התכנסו היהודים בגטו לאסיפות ולפגישות. מול האנדרטה נפתחה לשכת מידע של הקהילה היהודית. במקום מידע וחומרים הקשורים ליהודי וילנה בעבר, בתקופת השואה ובהווה. אם אתם נכנסים ללשכה, תבקשו לרדת לקומת המרתף. משם הובילה הדרך לצינורות הביוב של העיר, דרכם נמלטו מהגטו אבא קובנר וחברי המחתרת האחרים שאח"כ הצטרפו לפרטיזנים.<br /> <br /> נמשיך ברחוב דיסנאר עד לרחוב סטראשון (emaitjosŽ ), בצד ימין בית מס' 12 (18) לוח זיכרון למבצע של יחיאל שיינבוים שפיקד על קבוצת אנשי מחתרת שמנתה 11 יהודים ונהרג בקרב עם הגרמנים במקום זה ב- 1.9.43. כתגמול לפעולה זו שרפו הגרמנים את כל הבתים בצד זה של הכביש. בתקופת הגטו , לפני ששרפו את הבתים היה בבית זה בית ספר יסודי (מתוך שלושה בתי ספר שפעלו בגטו) למדו בו בתקופת השיא כ-1000 תלמידים עם 36 מורים. בבית מס' 6 הייתה תחנת משטרה של היודנרט. בהמשך הרחוב בצד השני נוכל להבחין בכתובות בעברית שהיו על חנויות של יהודים שפעלו במקום לפני פלישת הגרמנים. (בתים מס' 15 ו-13)(19). נמשיך ברחוב סטראשון ונגיע לבית מס' 4. (13)<br /> <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/ספריית-ההשכלה.jpg" /><br /> כאן הייתה ספריית "מפיצי השכלה" שפעלה בתקופת הגטו בהנהלתו של הרמן קרוק. בעליית הגג של הספרייה התאספו חברי המחתרת יחד עם אבא קובנר שקרא בפניהם בליל השנה האזרחית החדשה (31.12.41) את כרוז המרד (ראה עמוד 42 ). בחצר הספרייה פעל בתקופת הגטו בית סוהר יהודי. כשנעמוד מול בנין הספרייה ונסתכל שמאלה למעלה, נוכל להבחין במגן דוד חרוט בקיר. כאן היה בית כנסת בתקופת הגטו. נמשיך עד סוף רחוב סטראשון, על הבית האחרון הציבו שלט לזכרו של מתתיהו סטראשון, מקים הספרייה הגדולה בחצר השולהויף בשנת 1902. <br /> הגענו לרחוב זאוולנה (Pylimo).הרחוב שהיה גבול הדרומי של הגטו, נפנה ימינה נמשיך כמה עשרות מטרים ונגיע לרח' לודסקא (Lydos). על בית מס' 3 נקבע בשנת 1992 לוח זיכרון, (16) עליו נכתב ביידיש ובליטאית: "כאן נאספו ב- 7.9.41 יותר מאלפיים יהודים שנשמדו אחר כך בפונאר", ראוי לציין שהדרך לפונאר עוברת מעבר לרחוב זאוולנה ((Pylimo, ברחוב נוגרדוק ((Naugarduko דרומה. ברחוב זה בבית מס' 7 עמדה הישיבה של "רמיילס (20), הישיבה עברה לבנין זה בשנת 1909 , עד אז הייתה ליד חצר השולהויף. אחרי מלחמת העולם השנייה פעל בית ספר טכני לרכבות בבניין הישיבה. הבית נהרס בשנות הששים ובמקומו נבנה בית ספר מודרני. כשנחזור לרחוב זאוולנה (Pylimo) נחצה את רחוב וינגריק (Vingri), בבית מס' 5 פעלה בעבר (1923-1933 ) הגימנסיה של סופיה גורביץ ששפת הלימוד בה הייתה יידיש. בשנים 1933 ועד לפלישת הגרמנים פעל בבניין בית ספר יסודי. (21 )<br /> <br /> נחזור לרח' זאוולנה ((Pylimo, נפנה שמאלה ונגיע לבית מס' ,(22) 22Dבבנין זה היה הסמינר לרבנים "מטעם" השלטונות הרוסים בשנים 1873- 1847, שהכשיר מורים ורבנים "מטעם" לבתי הספר היהודים בוילנה שנתמכו על ידי הרוסים (בכל מדינות רוסיה פעלו 2 סמינרים כאלה, בוילנה ובז'יטומיר). בצדו השני של הרחוב, רח' זאוולנה ((Pylimo 17 פנת רח' בסנוביץ' (J.Basanavičiaus ) עומד ביתו של הרב חיים עוזר גרוז'ינסקי (1863-1940 ) (23). בהמשך רח' בסנוביץ' (J.Basanavičiaus) מבני ציבור חשובים נוספים: בבית מס' 18 גר ההיסטוריון שמעון דובנוב שנרצח בגטו ריגה בשנת 1941. <br /> בבית מס' 21 ניהלה חברת אזע-טאז OZE-TOZ ,"החברה לשמירת הבריאות של האוכלוסייה היהודית" שנוסדה ע"י אברהם מקובר בשנת 1918 ויושבי הראש שלה היו ד"ר צמח שאבד ואחריו דוד ידובניק. בבניין היה בית ספר לאחיות, מכון רנטגן, טיפת חלב, שירותי בריאות לבתי ספר והוצאה לאור של 2 ירחונים: "בריאות לעם" ו-"תהיה בריא". (24) בבית מס' 23 היה בית ספר יסודי לבנים, נוסד בשנת 1915 ע"י "מפיצי השכלה" בוילנה. היה בית הספר היחידי שפעל בתקופת מלחמת העולם הראשונה, משנת 1919 פעל ביה"ס מטעם "המרכז לחינוך" ,(CBK) ששפת ההוראה בו הייתה יידיש. החל משנת 1939 נקרא בית הספר ע"ש צמח שאבד, הוא פעל עד 1941. בהמשך הרחוב בבית מס' 27 גר ד"ר נחמן רחמילביץ' שהיה חבר במועצת העיר ובפרלמנט (סם) הליטאי בשנים 1916-1918. בין השנים 1935-40 הוא שימש כקונסול ליטא בפלסטין. על קיר הבית נקבע לוח זיכרון בשנת 1999. ברחוב המקביל רח' ויויוז'קו (A.Vivuiskio) מס' 18 פעל בין השנים 1933-1941 מכון איוו (YIVO ), המכון המדעי הגדול לחקר היידיש. מייסדו, ד"ר מקס ויינרייך שקל להקימו בברלין, בורשה או בניו יורק. לבסוף הקים אותו בוילנה בשנת 1924. במכון חקרו ולמדו יידיש ונאצרו בו אלפי ספרים, עיתונים ומסמכים נדירים הקשורים לשפת היידיש. עם כניסת הנאצים לוילנה הועברו חלק מהמסמכים והספרים החשובים לגרמניה, הספרים מוינו ע"י ספרני המקום שהחביאו חלק מהחומר, כיום ניתן למצוא חלקים מהחומרים גם בספריה הלאומית של ליטא בוילנה. בית איוו נהרס ונבנה במקומו בית חדש.<br /> נ<br /> חזור לרחוב זאוואלנא (Pylimo), ממול לבית הכנסת נבחין בבנין ורוד, בית מס' 38, היה בית החולים היהודי, נוסד בשנת 1794, שימש את היהודים בגטו הגדול מספטמבר 1941 ועד ספטמבר 1943. כיום הוא משמש כבית דירות (25). ברח' זאוואלנא (Pylimo) מס' 35 היה בין השנים 1907- 1913 בית דפוס של בוריס קלצקין שהדפיס חומרים ביידיש (26).(הסבר על בית הכנסת, ראה בפרק בתי כנסת להלן) בהמשך רחוב זאוואלנא (Pylimo) נגיע לשוק הירקות והבשר, נפנה שם שמאלה לרח' בזיליג'ון (Bazilijonų ). בהמשך הרחוב מצד שמאל שער עתיק דרכו נכנסים לרח' אוסטרא וורטא (Aušros Vartų )(27). זה אחד משערי העיר הקדומים דרכם נכנסו לעיר העתיקה, סביב השער ניתן לזהות את שרידי החומה שהקיפה את העיר.מעל השער כנסיה בשם אסטרא ברמה, שהיא הקדושה מכל הכנסיות שבעיר. לבני בספרו "ירושלים דליטא" מספר שכל מי שעבר בשער, היה עליו להסיר את הכובע, בתקופות מסוימות היו בחורים יהודיים עוברים בכוונה במקום מבלי להסיר את הכובע. כשתכנסו בשער הביטו אחורה ולמעלה ותוכלו לראות את כל קישוטי הכנסייה. רח' אוסטרא וורטא (Aušros Vartų ) הוא אחד מהרחובות היפים שבעיר העתיקה, משמאל אולם הקונצרטים ומימין כנסיות ובתים מפוארים. <br /> <br /> <img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/לוח-זיכרון_200.jpg" />נגיע לסוף הרחוב וניכנס בבית מס' 3 לחצר הפנימית,(28)<br /> נבחין מצד שמאל לוח זיכרון על הקיר עליו כתוב בליטאית עתיקה: " הבית הזה נתרם כבית זקנים ותלמוד תורה <br /> לקשישי וילנה, ולמטבח מרק מרכזי של חברת "משמרת<br /> חולים" על ידי הסוחר לייב מאירוביץ' פייטלסון".<br /> הלוח נקבע במקום זה בסוף המאה ה-19.<br /> אם נצא מהבית ונמשיך שמאלה נראה את אולם העיר<br /> (הסבר בעמ' 89 ) בהמשכו של האולם מתחיל רחוב שנקרא בעבר הרחוב הרחב (דברייטע גאס) כיום רחוב. Didžioji ברחוב זה במקום בו עומד בית מס' 39 הייתה בעבר חנותו הידועה של זלקין (משנת 1872) ואחר כך שימש הבניין למלון ולתיאטרון שנקרא "פאלאס", בתיאטרון זה הופיעו מיטב האומנים בשפה היידיש, ביניהם: אידה קמינסקה, אסתר רחל קמינסקה, יואנס זיגמונט וטורקוב. באותו בניין התקיימו גם הופעות אופרה של המכון המוזיקלי ביידיש. משנות ה-30 היה בבניין זה גם תיאטרון בובות. לפני מלחמת העולם השנייה פעלו בבניין זה מספר ארגונים יהודיים, ביניהם "ועד הישיבות" שנוסד ע"י הרב חיים עוזר גרוז'ינסקי, וועד שדאג לכל הישיבות במזרח אירופה (29).<br /> <br /> נחזור לאולם העיר,מאחוריו סמטה קטנה המובילה לרחוב ארקליו (Arkliµ), בבית מס' 5, היה התיאטרון של צעירי הגטו, לוח זיכרון מציין זאת על הבניין (30). מיד אחרי בניין התיאטרון נפנה ימינה לרח' כרמיליט (Karmelitų), בבית מספר 5 התגורר המשורר של שנות ה-20 משה קולבק, לוח זיכרון בשפות ליטאית ויידיש הוצב על קיר הבית בשנת 2004. (31)<br /> נחזור לרח' אוסטרה וורטא (Aušros Vartų ( כמעט בסוף הרחוב פניה לרח' סובוץ ((Subačiaus, נמשיך ברחוב זה עד שנגיע להצטלבות רחובות, מצד שמאל אתר ארכיאולוגי בו משמרים את שרידי חומת העיר (כדאי לעלות על הגבעה ולצפות על העיר מהכוון הזה), מצד ימין ניכנס לרח' דאוסיוס (Dvasios) בבית מס' 2 (בית 3 קומות) היה בית הדפוס וחנות הספרים של האלמנה והאחים ראם שפעל משנת 1900 ועד 1940. בית הדפוס של האלמנה והאחים ראם נוסד בשנת 1799 ליד העיר גרודנה (כיום בבלרוס). בין השנים 1880-1886 הדפיסו את המהדורה הראשונה של התלמוד בצורת הדפים המיוחדים שבו, מאז כל כרכי התלמוד נדפסים באותה צורה וידועים כש"ס וילנה. בבית הדפוס של האלמנה ראם הדפיסו גם ספרות רבה ביידיש וכן עיתונים רבים. (כיום יש בבניין דפוס אחר),(32) ברח' סובוץ ((Subačiaus מס' 17 היה בית ספר יהודי מקצועי שהכשיר אלפי בני נוער יהודים למלאכות כמו חייטות, ספרות, סנדלרות, נגרות ועוד'. בית הספר הופעל ע"י האגודה "עזרה באמצעות עבודה". (33)<br /> <br /> נמשיך ברח' סובוץ ((Subačiaus עד לפינת רח' ז'יפרונו ) Žiupronių) מצד שמאל עומד בניין שהיה בעבר מנזר וכיום משמש כבית חולים.(מס' 15 במפה בעמ' 75)ממול הבניין כיום גן ציבורי , בתקופת הגטו היה כאן ככר שנקראה ככר רוסה. במקום זה ריכזו הגרמנים בתאריכים 23-24 בספטמבר 1943 למעלה מעשרת אלפים יהודים מהגטו, דרך שער המנזר נעשתה סלקציה מי למחנות ומי להשמדה.<br /> <br /> אם נמשיך דרך הגינה במקביל לרחוב סובוץ ((Subačiaus נעלה על דרך המובילה לשני בתים גדולים שנבנו בשנת 1897 ע"י הנדיב הברון רוטשילד כבתי מגורים לעניים שביהודי וילנה. (הבתים מסומנים ברח' סובוץ מס' 47-49). עם כניסת הגרמנים לוילנה פונו היהודים מהבתים והמקום נהפך למחנה עבודה בכפיה של ציוד כבד ונקרא ע"ש חברת הציוד ה.ק.פ. בשני הבתים שוכנו העובדים ומשפחותיהם כ-2500 יהודים.<br /> <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/אנדרטה-ליד-מגורי-העניים.jpg" /><br /> לקראת סיום המלחמה נשלחו רוב היהודים לפונאר,<br /> כ-400 יהודים נשארו במקום ונרצחו לפני יציאת<br /> הגרמנים משם, גופותיהם הושלכו לבור שנחפר בין<br /> הבתים. ליד הבור הוקמה אנדרטה ע"י י. פרנר<br /> מיוצאי וילנה ותוכננה ע"י האדריכל ל. קפלן. <br /> במלאת חמישים שנה לחיסול גטו וילנה (22.9.93)<br /> חנכו את האנדרטה. בצד הבור על קיר הבית,<br /> לוח זיכרון בארבע שפות המתאר את קורות המקום. ( 34 ) <br /> <br /> את הסיור הבא נתחיל בסוף רחוב גדמין (Gedimino), (הרחוב המקביל לנהר מול הקתדראלה) בבית מול הגן הציבורי (בצד הצפוני של הרחוב) Aukų 2a, נמצא המוזיאון של קורבנות רצח העם הליטאי. בלכסיקון המקומי הוא נקרא מוזיאון ה-ק.ג.ב.. על אבני הבית נכתבו כל שמות הנרצחים במשך שנות פעילות ה-ק.ג.ב.. נמשיך ברחוב גדמין (Gedimino)ומיד נפנה שמאלה לרחוב Gynêjų נמשיך ברחוב זה עד שנגיע לרח' לוקשקי (Lukiškių). בבית מס' 6 נמצא בית הסוהר לוקשקי. בבית הסוהר הזה נעצר מנחם בגין בחורף 1940 ע"י הרוסים לאחר שברח מוורשה מפני הנאצים. בית הסוהר שימש בחודשים הראשונים של שנת 1941 כתחנה לפני הוצאתם להורג של יהודי וילנה, משם הם נשלחו לפונאר. הרבה מהאסירים מתו בכלא מרעב, עינויים והתאבדויות. <br /> <br /> נחזור לרחוב גדמין (Gedimino) ונמשיך לכוון מזרח לעבר הקתדראלה. בדרכנו נסתכל על הבתים המפוארים, בתי המלון והחנויות המציעות את מיטב המוצרים מכל העולם. הבתים ברחוב גדמין (Gedimino) 22-24 היו בעבר בית אחד בו היה אולם האינטלקטואלים. באולם זה התקיימו בשנת 1906 בחירות למועצת העיר (Dame), מתוך 80 נבחרים היו כ-50 יהודים, ביניהם: שמעון דובנוב, הרב חיים עוזר גרוז'ינסקי, יהודה לייב קנטור ועוד אישים רבים. בתקופה מאוחרת יותר, בית מס' 22 שימש כמלון בריסטול שאירח אורחים רמי מעלה.<br /> <br /> ברחוב גדמין (Gedimino) מס' 34 גר בשנתו האחרונה ד"ר צמח שאבד, שפעל רבות למען הקהילה היהודית בשנים 1916-1935. הוא נקבר בבית הקברות באזראצ'ה, לאחר שבית הקברות נהרס קברו הועבר לבית הקברות החדש (קברו בשורה 28).<br /> <br /> נמשיך לרחוב גדמין (Gedimino) מס' 11, כאן שכנו בעבר מוסדות המכון היהודי למורים (1873-1915). בין המלחמות שימש הבית כמרכז הקהילה היהודית וכסמינר למורי יידיש ע"ש ולדמיר מדם. בין השנים 1921-1940 היה שם סמינר תרבות למורי עברית, בית ספר יסודי ע"ש לזר גורביץ' ובית הוועד המרכזי לחינוך ביידיש. בשנים 1919-1941 היה בבית זה גם מוזיאון ע"ש אנסקי. הבית נהרס בשנת 1981 ונבנה במקומו בית חדש.<br /> <br /> נפנה ליד בית מס' 18 לרחוב וילנוס ( (Vilniausלכוון העיר העתיקה. בבית מס' 15 היה לפני מלחמת העולם השנייה תיאטרון-קולנוע "הליוס". באולם התיאטרון העלתה להקת הדרמה היהודית ב- 6 ביוני 1921 את הצגת "הדיבוק". בהמשך הרחוב בבית מס' 25 היה בית הספר למוסיקה של וילנה. המנצח היהודי הידוע יאשה חפץ (1901-1987) למד בבית ספר זה בשנים 1905-1909. בשנת 2001 הציבו שלט על הבניין לציון 100 שנים להולדתו.(35)<br /> <br /> בבית שאחריו, מס' 27 גר ד"ר נחמן רחמילביץ, חבר מועצת העיר וילנה בשנים 1916-1918. החל משנת 1918 הוא כיהן כשר המסחר והתעשייה בממשלה הליטאית. בשנים 1935-1940 הוא שימש כקונסול של ליטא בפלסטינה. בשנת 1999 הציבה עירית וילנה לוח זיכרון על הבית.<br /> <br /> נמשיך ברחוב וילנוס ( (Vilniausעד לבית מס' 22 לפניו פניה לרח' לייג'קלוס (Liejyklos), בעבר נקרא הרחוב לודוויסארסקע. ברחוב זה בבית מס' 2 היה מחסן של יהודי בשם טרנגל. לאחר שחיסל את נכסיו בעיר ולא הצליח למכור את המחסן, הוא נתן אותו ללהקה הוילנאית (וילנער טרופר) שנוסדה על ידי נחום ליפובסקי ופעלה בוילנה בין השנים 1926-1935, בשנת 1928 מונה למנהל הלהקה משה קרפינוביץ שנרצח בפונאר בשנת 1941. באולם התיאטרון התקיים בשנת 1935 הכינוס העולמי השני של ייוו"א, במלאת עשור להיווסדו. ליד בניין התיאטרון הציל יעקב ויגוצקי, מי שהיה הנציג היהודי בסם הליטאי, קבוצת יהודים שרצו לפגוע בהם. בתקופת הגטו שימש המקום כאולם ספורט. (36)<br /> <br /> במגרש שלפני התיאטרון היה בעבר אחד מבתי הכנסת של וילנה. בית הכנסת נבנה על ידי יהודי במאה ה-19 בשם אופטוס. הוא רצה להתקבל לגילדת הסוחרים שפעלה בארמון הסמוך למגרש, הארמון של האציל רדוויל ( .(22 Vilniauמאחר ואנשי הגילדה סרבו לקבלו, הוא בנה מול הארמון בית כנסת. הבניין נהרס יחד עם רוב בתי הכנסת בוילנה בתקופת מלחמת העולם השנייה.<br /> <br /> <img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/צדקה-גדולה.jpg" />מעברו השני של המגרש שלפני התיאטרון שער,דרכו נעבור לרח' איגנוטובסקי (Ŝv.Ignoto), נמשיך לבית מס' 3 פנת רח' בנדיקטוס (Benediktinų), בבית זה ישבה האגודה "צדקה גדולה" שפעלה רבות בנושא העזרה ליהודי וילנה. בשנת 1903 ביקר בנימין זאב הרצל בוילנה. לפי התכנון הוא היה צריך להיפגש עם נציגי הקהילה היהודית בבית הכנסת הגדול שבחצר השולהויף, מאחר והמשטרה המקומית פחדה ממהומות, היא הפנתה אותו לבית "הצדקה הגדולה". באולם שבבניין הוא נפגש עם רבני העיר ונציגי הקהילה. שלט המציין את האירוע נקבע על הבית בפנת הרחובות.(37) <br /> בית אגודת "צדקה גדולה"<br /> <br /> ברח' איגנוטובסקי (Ŝv.Ignoto) מס' 5 מנזר בנדיקטי. אם ניכנס בשער נבחין על הקיר מצד שמאל שלט המציין את פועלם של שלושה חסידי אומות העולם שהחביאו יהודים במנזר בתקופת הנאצים. הנזיר שבאמצע השלט, ג'וזאס סטאקושקאס ( (Juozas Stakauskasנסע אחרי המלחמה בכל הכפרים שבאזור וילנה ואסף ספרי תורה שנשמרו על מנת להעבירם לקהילה היהודית.<br /> <br /> (למעונינים ניתן להמשיך ברח' איגנוטובסקי (Ŝv.Ignoto) עד הסוף ונגיע לרח' דומינקנוס ((Dominkonų, נמשיך בחוב זה שמאלה ונגיע לתחילת רחוב הגאון (Gaono) ).<br /> <br /> נחזור לרח' בנדיקטוס (Benediktinų), נמשיך עד לסוף הרחוב ונגיע שוב לרח' וילנוס (Vilnius). נפנה ימינה ונמשיך עד לרח' Islandijos . ברחוב זה בבית מס' 1 היה ביתו של הפיסקאי ד"ר יעקב ויגוצקי ששימש כיור הקהילה היהודית בוילנה בשנים 1920-1940. הוא היה גם חבר מועצת העיר בשנים 1922-1927 וחבר בסם הליטאי בשנים 1928-1930. בשנת 1941 נלקח על ידי הגרמנים לכלא לוקאשקי ושם הוא נפטר.<br /> נ<br /> משיך ברחוב לבית מס' 3. הבית הזה שימש בעבר (עד 1940) כתלמוד תורה בוילנה ואחר כך שימש כבית ספר מקצועי ברשת אורט עד לשנת 1941. כיום משמש הבניין כקולג' טכני למסילות ברזל. נמשיך ברח' Islandijos עד סופו נחצה את הצומת ונפנה לרח' פאמינקאלניו (Pamênkalnio), נמשיך עד לבית מס' 12, לידם מדרגות המובילות למוזיאון השואה היהודי (צריף ירוק), לפני המוזיאון אנדרטה לזכרו של הקונסול היפני סוגארה שהציל למעלה מ-6000 יהודים בעזרת ויזות שהנפיק. מאחורי המוזיאון אנדרטה נוספת לזכרו של השגריר הדני בליטא יאן זווארטדיק ( Jan Zvartendiyk) שהציל גם כן 2200 יהודים בשנת 1940 באותה שיטה. האנדרטה הוקמה ביולי 1999.(מס' 54 במפה בעמ' 95) </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong><br /> בתי כנסת בוילנה<br /> </strong>בוילנה היו מאה וששים בתי כנסת ובתי תפילה בשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם השנייה. לפני מלחמת העולם הראשונה היו למעלה ממאה חמישים, כולל בתי מדרש ומניינים של בעלי בתים. בכל שכונה ופרבר היה בית כנסת, מכל אלה – נשארו רק בודדים. <br /> <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/בית-כנסת-בוילנה1.jpg" /><br /> נגיע לרחוב זאוואלנה (Pylimo), המהווה את הגבול הדרומי-מערבי של הגטו הגדול. ברחוב זה בבית מס' 39 , עומד בית הכנסת "טהרת הקודש" או "כור-שול" תרגום של מקהלת בית הכנסת, (כורלי) (40). בית הכנסת "טהרת הקודש" נוסד בשנת 1903 ע"י קבוצת משכילים והועבר בוילנה ממקום למקום עד שבתחילת המאה ה-20 נבנה במקום שהוא עומד כיום. בית הכנסת נבנה בסגנון ה"מוריש", בחזיתו הפסוק "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". בבית הכנסת התפללו בעיקר יהודים ליברלים, בליווי שירת מקהלה. יראי שמים הדירו רגליהם ממנו. לאחר מלחמת העולם הראשונה כיהן כרב בית הכנסת המנהיג הציוני ד"ר שמריהו לוין, ידוע גם שההיסטוריון שמעון דובנוב נאם בו כמה פעמים.בית הכנסת מעוטר מבחוץ ומבפנים בעיטורים ובחלונות צבעוניים, ארון הקודש מפואר, ויש בו עזרת נשים גדולה, שימו לב ללוחות המעטרים את קירות אולם בית הכנסת. בעזרת הנשים יש מכונה לאפיית מצות ששימשה את הקהילה בעבר. בבית הכנסת התקיימו תפילות משנות ה-90 מדי יום ביומו. גם כיום (2010) מתקיימות תפילות בבוקר ובמנחה. <br /> <br /> <img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/החצר-ברחוב-פיאנו.jpg" width="224" height="182" />נחזור לרחוב זאוואלנה Pylimo ונלך לכוון השוק (דרום מזרח), מצד ימין ברחוב Gêliµ מספר 3 בחצר נמצא בית תפילה שנוסד בשנת 1915 על ידי מרדכי אפשטיין בחצר הבית. ניתן להבחין בחלונות עזרת הנשים בקומה השנייה. הבית שימש גם כמקום כינוס של אגודת "עזרת נשים" שעסקה בגמילות חסד בקהילה. כיום הבית משמש למגורים, אפשר לעבור אליו גם דרך החצר ברחוב Sv.Stepono מספר 8.<br /> <br /> באותו רחוב מס' 6 נבחין במבנה של בית כנסת נוסף שנשאר וכיום הוא סגור. בית הכנסת נבנה על ידי היהודי הגרמני זאוול Zavel במאה ה-19. במאה ה-20 החזן משה קוסוביצקי התחיל את הקריירה שלו בבית הכנסת הזה. (42)</span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> <br /> <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/בית-כנסת-זואל.jpg" /><br /> בית כנסת שנשאר בוילנה בשלמותו הוא בית הכנסת של הקראים הנקרא 'כניסה' .Kenessa נמצא ברובע Zverynas מעבר הנהר ברחוב 6 . Liubarto g. זהו בית הכנסת החדש ביותר של הקראים בליטא. נוסד ע"י מ. פרוזורוב והחל לפעול בשנת 1911. במלחמת העולם הראשונה נסגר בית הכנסת ונפתח מחדש בשנת 1921. רק בשנת 1923 הוקדש בית הכנסת ונפתח לתפילה. ב-1949 הממשלה הסובייטית סגרה את בית הכנסת, בתחילה הוא שימש כבית חרושת ואח"כ הבניין שימש למגורים. לאחר המהפכה בשנת 1989 הועבר בית הכנסת לקהילה הקראית ולאחר 5 שנים, בשנת 1993, פתחו את ה'כניסה' מחדש.</span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> <span style="COLOR: #000000"><img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/הכניסה_200.jpg" /><br /> בית כנסת שנשאר בוילנה בשלמותו הוא בית הכנסת של הקראים הנקרא 'כניסה'&nbsp;&nbsp; .Kenessa&nbsp;&nbsp; נמצא ברובע Zverynas מעבר הנהר.6 . Liubarto g (מס' 30 במפת בעמ'96).&nbsp; זהו בית הכנסת החדש ביותר של הקראים בליטא. נוסד ע"י מ. פרוזורוב והחל לפעול בשנת 1911. במלחמת העולם הראשונה נסגר בית הכנסת ונפתח מחדש בשנת 1921. רק בשנת 1923 הוקדש בית הכנסת ונפתח לתפילה. ב-1949 הממשלה הסובייטית סגרה את בית הכנסת, בתחילה הוא שימש כבית חרושת ואח"כ הבניין שימש למגורים. לאחר המהפכה בשנת 1989 הועבר בית הכנסת לקהילה הקראית ולאחר 5 שנים, בשנת 1993, פתחו את ה'כניסה' מחדש.<br /> <br /> <br /> <strong><br /> <br /> <br /> בתי הקברות היהודים בוילנה&nbsp;</strong>&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> שלשה בתי קברות יהודים בוילנה:<img title="האנדרטה לגאון ולגר צדק בבית הקברות הישן" border="0" alt="האנדרטה לגאון ולגר צדק בבית הקברות הישן" align="left" src="../../../UserFiles/האנדרטה לגאון_200.jpg" width="220" height="170" />&nbsp; <br /> <strong><br /> בית הקברות העתיק בוילנה </strong>היה בשכונת שניפשוק Šnipiškės)) נהרס בשנת 1955 ובמקומו נבנה מרכז ספורט גדול. מסמך ראשון המזכיר את בית הקברות נמצא משנת 1592. לפי המסורת בית הקברות נפתח בשנת רמ"ז (1487). המצבה הישנה ביותר שנמצאה בבית הקברות היא של הרב הוילנאי ר' מנחם מנאש ב"ר חיות משנת שצ"ו (1636). בית הקברות נסגר ע"י המושל בשנת תקצ"א (1830), ונשתמר מאז כמוזיאון היסטורי של גאוני וילנה, סופריה וחשוביה, ביניהם, כמובן, הגאון ומשפחתו ובמרחק&nbsp; מה גם ה"גר צדק". בתחילת המאה ה-20 כשהחלו הפרעות ביהודים בוילנה, החלו גם להרוס את בית הקברות ולהשתמש במצבות למדרגות, אחר כך במלחמת העולם השנייה נהרס חלק נוסף מבית הקברות.</span></span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;בתחילת שנות ה-50 החליטו השלטונות הסובייטים לבנות על שטח בית הקברות מרכז ספורט.לכן בשנים 1955-1950, הושלמה הריסתו של בית הקברות ע"י הרוסים, עשרה קברים הועברו לבית הקברות החדש, ביניהם קברו של הגר"א וחלק ממשפחתו וקברו&nbsp; של ה"גר צדק" שנקבר סמוך אליו. בקצה בית הקברות נבנתה,&nbsp; ע"י הרוסים,&nbsp; אנדרטה שעליה כתובות באידיש ובליטאית בזו הלשון: "כאן נקברו גדולי ישראל וביניהם הלמדן הגאון אליהו בר' שלמה קרעמער והגר צדק גרף ואלנטין פאטאצקי, לזיכרון מבית הקברות הישן שקבריו הראשונים משנת 1487, הוא פונה ע"י הסובייטים ב- 1950.&nbsp; לוח&nbsp; הזיכרון עומד בעברו השני של נהר הוילייקה (Neris), ברחוב אולימפיק (Olimpiečių)&nbsp; מול שפך הנהר וילייה (Vilinia).&nbsp; ניתן להגיע למקום בהליכה מככר הקתדרלה. יש לעבור את גשר קארלס מינדאגו&nbsp; (Karaliaus Mindaugo bridge)&nbsp; ולפנות ימינה ברחוב הראשון(Olimpiečių). האנדרטה נמצאת משמאל במרחק של כקילומטר. לאחרונה (2011) גודר האזור סביב לוח הזיכרון, על פי הסכם שהתקבל בין הקהילה היהודית והעיריה.<br /> <br /> <strong>בית הקברות היהודי הישן באזארצ'ה<br /> </strong>נ<img title="האנדרטה בכניסה לבית הקברות באזארצ'ה" border="0" alt="האנדרטה בכניסה לבית הקברות באזארצ'ה" align="right" src="../../../UserFiles/בית הקברות אזארציה_200.jpg" width="220" height="133" />פנה ימינה לפני גשר קארלס מינדאגו&nbsp; (Karaliaus Mindaugo bridge) לרחוב Arsenalo בהמשך הדרך, נעבור את הכניסה לגבעת הצלבים, נמשיך ברחוב T.Kosciuškos ונפנה ימינה לאחר כשני ק"מ לרחוב Olandų, בתחילת הרחוב מצד שמאל היה בית הקברות היהודי בו קברו&nbsp; משנת 1828 ועד אמצע שנת 1940. בבית הקברות נקברו כ-70,000 יהודים. הוא נהרס ע"י הסובייטים בשנות 1963-61. במצבות השתמשו לבניית מדרגות לבניין ועד העובדים בעיר Pamenkalnio g.)). בית הקברות השתרע על שתי הגבעות, על גבעה אחת נשארו מספר מצבות קטנות מבטון.</span> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">בין הגבעות, ברחוב Olandq מס' 22 הוקמה בשנת 2004 אנדרטה בצורת מדרגות שבה שובצו מצבות שנמצאו במדרגות ובשדה. ליד המדרגות הוקם עמוד בודד וחצי שער לסמל את בית הקברות שנהרס.&nbsp; מול בית הקברות הוקם בית לוויות נוצרי.<br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong><br /> בית הקברות החדש<img title="אהל הגאון מוילנה והגר צדק" border="0" alt="אהל הגאון מוילנה והגר צדק" align="left" src="../../../UserFiles/אהל הגאון_200.jpg" width="220" height="171" הגאון וה?גר צדק?? /><br /> </strong>בשכונת Šeškinė מעבר לנהר הוילייה. רח' סודורבה (Sudervês) מס' 28ניתן להגיע על ידי חציית אחד הגשרים מול העיר העתיקה או מול המרכז החדש של העיר.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> בבית קברות זה התחילו לקבור ממחצית המאה ה-19. בית קברות גדול ומסודר. בכניסה לבית הקברות הוצבה אבן גדולה עליה נוסח התפילה לנכנס לבית הקברות שנלקחה מבית הקברות שנהרס באזארצ'ה, מצד שמאל בית לוויות הכולל אולם קטן וחדר עם תמונות שצולמו בבתי הקברות שנהרסו בוילנה.&nbsp; אחריו במרחק כמה עשרות מטרים הוקמו מספר אנדרטאות לראשי הפרטיזנים, בסמוך, בהמשך השביל, אנדרטה של המורים בגטו, בצורת ספר חצוי. אנדרטה לזכר הפועלים היהודים שהתמרדו כנגד הצאר בשנים 1906-1905. אנדרטה לסופרים העבריים ואנדרטה ליצחק ויטנברג.&nbsp;&nbsp; בהמשך מיד נבחין באהל שאליו הועברו עצמותיו של הגר"א ומשפחתו והגר צדק. בהמשך השורה קברותיהם של רבני וילנה וביניהם ר' חיים עוזר גרוז'ינסקי. בתחילת מלחמת העולם השנייה המשיכו לקבור שם נפטרים מהגטו. במקום קבר המוני של הילדים שנספו בגטו וילנה ומצבה לזכרם שהוקמה שם בעזרתו של י. אפשטיין שמוצאו מוילנה&nbsp;.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span><span style="COLOR: #000000"></span></div></span></div> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/23/וילנה__ 05/01/2012 20:35:44 <div align="center"><br /> <img title="" border="0" alt="" align="middle" src="../../../UserFiles/מפת-סיור-בוילנה_550.jpg" /><br /> <br /> </div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/24/מפת_וילנה_העתיקה 05/01/2012 20:40:46 <div align="center"><img title="" border="0" alt="" align="middle" src="../../../UserFiles/מפת טארקי.jpg" /><br /> <br /> </div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/25/מפת_טראקיי 05/01/2012 21:59:25 <div align="right"><span style="COLOR: #000000">הדרך הטובה ביותר לסייר ולהנאות בטראקיי היא סיור רגלי או סיור באופניים. (<strong><span style="COLOR: #ff0000">המספרים ליד האתרים מסומנים במפה</span></strong>).<br /> נתחיל את הסיור מתחנת האוטובוסים נפנה ימינה לרחוב&nbsp; ויטאטוס (&nbsp; Vytauto g. ) רחוב זה ממשיך לאורך האגם ומוביל אותנו למבצר שעל האגם.<br /> <br /> בתחילת הרחוב בצד ימין הבכנסיה האורתודוקסית (Holy Mather of God )(1), נבנתה במאה ה-19, כאשר הרוסים ישבו בטראקיי ובנו בה כמה כנסיות. הכנסייה האורתודוקסית הראשונה נבנתה בדרום העיר ליד אגם לוקוס, היא נהרסה יחד עם כל בתי העיר&nbsp; (כיום לא נשארו כנסיות מתקופת ימי הביניים).<br /> <br /> בהמשך הרחוב נבחין מימין על הגבעה בכנסיית סנט מרי (St. Mary's) (2), הכנסייה נבנתה ע"י הדוכס ויטאטוס במאה ה-15. היא ידועה בעיקר בגלל התמונות של וירג'ין מרי, שהוצאו משם בזמן האסונות שפקדו את העיר, היא חודשה במאה ה-18. נמשיך במעלה רחוב ויטאטוס ונגיע לפסלו של סנט ג'ונס נִיפומוּקַאס (Jano Nepomuko) (3) שחי במאה ה-17. <br /> <br /> האנדרטה נבנתה סמוך למים ליד אגם לוקוס. נִיפומוּקַאס היה ידוע כמושיע של המדוכאים והאזרחים הפשוטים, שמו קשור להרבה אגדות המשתמשות במוטיבים של האגמים באזור. האנדרטה עומדת על אחת מהכיכרות המפורסמות בעיר. ככר עתיקה שמוזכרת כבר בהקשרים של העיר במאה ה-15, כאשר טראקיי שימשה כעיר מחוז, בכיכר התקיים היריד – השוק, אחת לשבוע, ופעמיים בשנה יריד גדול. בשוק הזה הממוקם במרכז העיר, מכרו את מרכולתם נציגי כל העמים שגרו באזור.<br /> סביב הכיכר נבנו הבתים החשובים של העיר: הכנסייה, בית העירייה, ובתחילת המאה ה-19 נבנה בדרומה של הכיכר – בית הדואר, המבנה נשאר עד היום והוא משמש כמשרד של הפארק הלאומי ההיסטורי.<br /> <br /> נפנה ימינה בכיכר ונמשיך דרך רחוב Kestucio&nbsp; ניכנס לטרטוריה של מבצר פֵנינסוּלַר (Peninsular ) והמנזר הדומניקאני (4), שנשארו מהם שרידים בלבד. המבצר נבנה במאה ה-14 והמנזר במאה ה-18. במנזר ממוקמים משרדי המוזיאון ההיסטורי של טראקיי. המבצר נבנה בזמן שלטונו של הדוכס קֶסטוטוס. בהתקפות שהיו במקום המבצר נהרס ונשארו רק צריחים בודדים.<br /> <br /> נמשיך לכוון המבצר (4) נבחין בגבעה הנקראת גבעת סֵקריפיקס&nbsp;&nbsp; (Sacrifices ) שבפסגתו עומד מבצר מעץ. משם יש תצפית יפה על האגמים ועל המבצר. ליד המבצר מסתיים אגם לוקוס ומתחיל אגם גַלוַיי – האגם הגדול שבין החמישה, היפה ביותר.<br /> <br /> בחיבור שבין האגמים גשר מעץ המחבר את טראקיי עם הכפר וַרניקי (Varnikai) שנמצא בצד השני .<br /> נחזור לכיכר המרכזית ונמשיך משם לרחוב הקראים (Karaimy), באזור זה גרו הקראים החל מתקופתו של הדוכס ויטאטוס שהביא את הקראים לטראקיי.<br /> &nbsp;<br /> <a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Article/25/מפת טראקיי" target="_blank">לצפיה במפת טראקיי בחלון נפרד הקלק כאן</a></span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/רחוב-הקראים.jpg" />רחוב הקראים מהווה מקום משיכה לתיירים מאחר והארכיטקטורה שלו מאד מיוחדת. לרוב הבתים יש 3 חלונות בחזית לכוון הכביש הראשי. ניתן להתרשם מחיי הקראים בטראקיי בביקור במוזיאון הקראים האטנוגרפי (5) המשוכן בבית מספר 22 , בהמשך הרחוב , בית מס' 30,עומד בית התפילה של הקראים "כניסה", בנין עץ לא גדול עם צריח קטן. (6)<br /> בית התפילה בטראקי&nbsp; עומד בדרום העיר ומכוון לצד דרום (ארון הקודש שלו). הוא בית התפילה של הקראים העתיק ביותר בליטא.<br /> בית התפילה הראשון בטראקיי נבנה במאה ה-15, המבנה היה מעץ והוא נשרף מספר פעמים. במאה ה-19 ובמאה ה-20 נבנה הבית מחדש, בשנת 1977 הוא שופץ מחדש.<br /> בית התפילה פתוח לא בשעות קבועות, והמפתח נמצא בידי המנהיג הרוחני שלהם, איתו צריך לתאם את הכניסה.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">בהמשך רחוב הקראים, לאחר שנחצה את המעבר הצר שבין האגמים, גאלוי מצפון וטוטוריסקה מדרום, נפנה ברחוב הראשון שמאלה (Žalioji ), במעלה הרחוב לצד דרום נמצא בית הקברות הקראי (8). בית הקברות מחולק לשני חלקים: בית העלמין הישן (הצפוני), ובית העלמין החדש, בו התחילו לקבור לאחר מלחמת העולם השנייה. בבית העלמין הישן מצבות מהמאה ה-16 ועד המאה ה-20.&nbsp; בבית העלמין נשארו למעלה ממאה מצבות, כאשר המצבה הקדומה ביותר היא משנת 1529 , של מרדכי בן צפניה,(נמצאת בדרום בית העלמין) לפי פיזורן של המצבות ניתן לראות את כיוון הרחבת בית העלמין מצפון לדרום, לעומת זאת החלק החדש של בית העלמין הישן,מהמאות ה-19 וה-20 התפשט מהצפון לדרום. בבית העלמין החדש קוברים עד היום. (מיפוי בית העלמין ופענוח כתובות המצבות נעשה ע"י&nbsp; ס. פריזסקי, חבר במשלחת מטעם האוניברסיטה היהודית של סנט פטרבורג, בשיתוף מכון בן צבי בירושלים ומרכז למדעי היהדות באוניברסיטת וילנה).<br /> נחזור לרחוב הקראים, מול ה"כניסה" נרד לשפת האגם,&nbsp; מיד נבחין בטירה שהיא גאוותה של טראקיי (ויש אומרים של ליטא כולה) (7). הטירה הנקראת הטירה המנותקת, מחוברת בגשר לעיר. היא נבנתה במאה ה-14 או במאה ה-15 על&nbsp; שלשה איים מחוברים.<br /> &nbsp;<br /> הטירה היא מעין מבצר מוגן, מקום משכנם של הדוכסים שבו היו עורכים קבלות פנים ופסטיבלים.<br /> כיום יש בטירה מוזיאון היסטורי בו מיצג של&nbsp; כל שלבי בניית הטירה , אגף אחר מביא את ההיסטוריה של טראקיי ושל ליטא.<br /> בדרך לטירה נבחין בפסל עץ שנבנה לזכרו של ויטאטוס, הדוכס הגדול של ליטא. מאזור הטירה יש תצפית טובה על אגם גַאלֶוַי ועל הפארק שמעברו השני. על החוף לפני הגשר יש דוכנים רבים למזכרות.<br /> ניתן לשלב את הסיור עם הפלגה בסירה באגם וחנייה באזורים שמסביבו, בהם בתי קפה ופארקים.<br /> טראקיי עיר תיירותית, יש בה הרבה בתי מלון וצימרים (יחסית), מסעדות ובתי קפה. כדאי להסתובב בעיר ולהתרשם מהאוכלוסייה המעורבת שבמקום. בבתי הקפה מגישים את המאכל הלאומי שלהם הנקרא קִיבִינִי (Kibinai) והמשקה הלאומי קבאס (Kvass)&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> </span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/26/טראקיי 05/01/2012 22:02:41 <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 12pt">סיור בעקבות חסידים ומתנגדים - ליטא, בלארוס, ופולין<br /> <br /> </span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #800000">יציאה: ח' באייר – י"ח באייר תשע"ב, 30 באפריל – 10 במאי 2012<br /> בהדרכת עקיבא סלע, מנהל המרכז "מירושלים לליטא"<br /> במסע ישתתף הרב דוד לאו שליט"א, רבה של מודיעין.<br /> </span></strong></span></div><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"> <div align="right"><br /> </div><span style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Arial; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Arial; mso-hansi-theme-font: minor-bidi" lang="HE"><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: 'Angsana New'; mso-hansi-font-family: 'Angsana New'" lang="HE"><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: 'Angsana New'; mso-hansi-font-family: 'Angsana New'" lang="HE"><span style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang="HE"><span style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David" dir="ltr"><span style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang="HE"><span style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang="HE"><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang="HE"><span style="LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David" dir="ltr"><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" lang="HE"><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: 'Angsana New'; mso-hansi-font-family: 'Angsana New'" lang="HE"> <o:p><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt"> <div style="TEXT-ALIGN: justify; MARGIN: 0cm 18.4pt 10pt 0cm; mso-add-space: auto" dir="rtl" class="MsoListParagraphCxSpLast" align="right"><strong>יום ראשון (30/4) <br /> </strong>לאחר נחיתה והתארגנות (תפילה וארוחת בוקר), נסייר קצת בריגה ונצא לדרך דרומה לכוון ליטא, מיד לאחר מעבר הגבול נערוך היכרות עם עיירה ליטאית טיפוסית בשם יאנישאק, נבקר בככר העיר ובשני בתי כנסת במקום. משם נסע ל"גבעת הצלבים", מקום מרשים&nbsp; הכולל אלפי צלבים, המשמש כזיכרון לנופלים במלחמת העולם השנייה וכסמל ההתנגדות הליטאית לכיבוש. נראה מי מאיתנו יבחין בתוך יער הצלבים הגדול במגן דוד ! ונדון במשמעותו. ומשם לשאוולי נסייר באזור הגטו היהודי, נשקיף על בית החרושת לעורות של פרנקל, נבקר בשרידי בית הקברות היהודי ונמשיך בדרכנו לעיר פונוביז‘,נספר על פעילותיו של הרב כהנמן מייסד ישיבת פונביז‘ בליטא ובישראל. נצפה על בנין הישיבה, בהזדמנות זו נתוודע לעולם הישיבות הליטאי נבקר גם בבתי קהילה נוספים ביניהם בתי כנסת, בית הספר ומקום בית הקברות היהודי, שרק לאחרונה הקימו שם אנדרטה מרשימה. נסייר במתחם הגטו היהודי שם הוקמה אנדרטה להנצחת היהודים שגרו במקום.<br /> <br /> <strong>יום שני (1/5)<br /> </strong>לאחר ארוחת בוקר נצא בדרכנו מערבה בכביש הצפוני של ליטא לכוון העיר טלז, כאן נבקר בשרידי הקהילה היהודית ובמיוחד בישיבה הגדולה שעדיין עומדת. בהזדמנות זו נתוודע לעולם הישיבות הליטאי. נמשיך דרומה בדרך נעבור דרך העיירה קיידן. עיירה עתיקה שבה נשארו שלשה בתי כנסת, אחד מהם משמש כמוזיאון קטן להנצחת הקהילה במקום. בעיירה זו הכיר הגאון מוילנה את אשתו. נתרשם מהכיכר המרכזית, ומבית הקברות היהודי שנשמר על ידי העיריה. מקיידן נמשיך בדרכנו דרום מזרחה לקובנה. לפני שניכנס לעיר&nbsp; נערוך סיור ב"פורט התשיעי", המצודה ששימשה מחנה מעצר ומקום הירצחם של יהודי קובנה בשואה. במצודה נבקר במוזיאון ונתרשם מגודל המבצר ומבואותיו. לסיום נערוך טכס התייחדות קצר ליד האנדרטה הגדולה והמרשימה. בערב נגיע לקובנה נצא למסעדה לאכול ארוחת ערב. לאחר ארוחת הערב נטייל להנאתנו ב- Laisves aleja&nbsp; המדרחוב המפורסם בו נהגו להיפגש עשירי יהדות קובנה.<br /> <br /> <strong>יום שלישי (2/5)<br /> </strong>לאחר תפילה וארוחת הבוקר נסייר בקובנה. נתחיל בגבעה הנקראת על שמו של הסופר אברהם מאפו, כאן ישב וכתב את ספרו "אהבת ציון". נמשיך לבית הקברות היהודי החדש,נסייר בעיר העתיקה, משם ניסע לגטו בשכונת סלבודקה המפורסמת. נעקוב אחר גבולות הגטו והתנהלות החיים בתוכו, נצפה על בנין ישיבת סלבודקה ובית החולים היהודי. נמשיך לבית הכנסת המפואר בקובנה, ומשם ניסע לכוון וילנה, לא לפני שנצפה בבית של לאה גולדברג ובגמנסיון העברי הראשון. בדרך לוילנה נסטה כמעה לעיירה&nbsp; זאזמארי, ונבקר בבית הכנסת מעץ שנותר שם. נגיע לוילנה ונתמקם במלון. <br /> <br /> <strong>יום רביעי (3/5)<br /> </strong>לאחר התפילה נערוך סיור רגלי מקיף בגטו היהודי בוילנה, נבקר ליד ביתו של הגאון, בחצר ה"שולהויף,&nbsp; נבקר ליד הספריה, כאן בעלית הגג קרא אבא קובנר את הכרוז "פונאר היא מוות.&nbsp; נצא לסיור נוסף לראות את דפוס ראם , בית הקהילה, ביתו של ר' חיים עוזר גרוז'ינסקי , ונצביע על מקום ישיבת רמייליס. <br /> נפקוד את בית הקברות היהודי אליו הועברו עצמותיו של הגאון וגר הצדק (הגרף פוטוצקי). במקום נטמנו רבני העיר לצד סופרים, משוררים ופרטיזנים יהודים. והרבה הרבה יהודים וילנאיים. . ומשם נמשיך למקום בו היה בית הקברות הישן בוילנה, המשמש היום כמרכז ספורט שלידו לוח זיכרון לגאון ולגר צדק (הגרף פוטוצקי) שהיו קבורים שם.<br /> <strong><br /> יום חמישי ( 4/5)<br /> </strong>נצא&nbsp; לגיא ההריגה פונאר, במרחק של כ – 12 ק"מ מהעיר. נצפה על בורות ההריגה שביער, בהם נטבחו רוב יהודי וילנה והאזור, נבקר במוזיאון הקטן שנמצא שם ונערוך טכס התייחדות לזכרם של הנרצחים.<br /> נחצה את הגבול לבלארוס ונגיע לוולוז'ין, בוולוזי‘ן שם הייתה אם הישיבות הליטאיות. הישיבה נוסדה ב-1803 ע"י ר‘ חיים, זו הייתה הישיבה המודרנית הראשונה בליטא, בה נוצרו רבים מן הדפוסים של הישיבות הליטאיות. באולם הישיבה נרחיב במקצת ממשנתו של ר‘ חיים מוולוז‘ין ונפקוד את קברו בבית הקברות היהודי הסמוך.נמשיך לעיר הבירה מינסק ונתארגן במלון לשבת.<br /> <br /> <strong>יום ששי (5/5) (שבת)<br /> </strong>לאחר תפילת השבת נצא לסיור במינסק העתיקה. נערוך סיור בעיר העתיקה המשוחזרת- זו של המאה ה-15, יש בה מבנים שהיו שייכים לקהילה היהודית שחיה במקום וביניהם גם בית כנסת. נחזור למלון, נסעד ארוחת צהרים ונלך לנוח. אחר הצהרים נבקר בגטו היהודי, באנדרטה שנבנתה לזכרם של יושבי הגטו ולבסוף נסיים באנדרטה המרשימה ב"ימה" שהוקמה בפארק של חסידי אומות העולם, לזכרם של יהודי מינסק והסביבה.<br /> <br /> <strong>יום שביעי (6/5)<br /> </strong>נצא בבוקר, לאחר ארוחת הבוקר למיר שנודעה בעולם היהודי בזכות הישיבה שהייתה בה, בסמוך לבנין הישיבה נבחין בבתי הקהילה היהודית, בית ספר, בית כנסת ועוד. מיר זו הישיבה הליטאית היחידה שתלמידיה הצליחו לברוח לפני המלחמה דרך יפן והגיעו ארצה. נעבור בבורות הרצח ונצפה על המבצר והמנזר שהיו קשורים למאבק היהודים בגרמנים.לפני שנצא ממיר נפקוד את בית הקברות בו טמון ר' ירוחם משגיח הישיבה. משם נסיעה קצרה לנוברדוק. זו העיר שנתפרסמה בישיבתה בה הרב יוסף יוזל הורביץ- ה"סבא מנובהרדוק", פיתח את שיטתו בתוך תנועת המוסר, שיטת "שפלות האדם", מעיר זו יצאה גם דרך מנהרת הבריחה, קבוצת הפרטיזנים היהודים בראשותו של בילסקי, נבקר במוזיאון שהוקם בתוך הגטו היהודי המספר את ספור הבריחה. בככר העיר, נבחין בבנין בית הכנסת והישיבה ולפני שנצא נעבור ליד מוזיאון המנציח את דמותו של הסופר הידוע אדם מיצקביץ, תושב המקום.<br /> נמשיך דרך סלונים,&nbsp;עיר ואם בה נוסדה חסידות סלונים הידועה, נגיע לככר המרכזית שמסביבה עמדו מבני הציבור של הקהילה, נמשיך לבית הכנסת המפואר שעומד עזוב ומוזנח, לכאן רוכזו כל יהודי סלונים לפני הוצאתם להורג. נמשיך לבית הכנסת של ה"מזרחי" ובדרכנו נעבור בתחנת מכבי האש שנוהלה ע"י יהודי המקום, ליד בית הכנסת, ביה"ס היהודי ובית החולים היהודי, המשמש גם כיום בית חולים מקומי. נערוך תצפית על הגטו היהודי מעבר לנהר ונסיים בבית הקברות בו נטמן האדמו"ר מסלונים.משם נסע לגרודנה<br /> <br /> <strong>יום שמיני (7/5)<br /> </strong>את הבוקר נקדיש לביקור בגרודנה. אחת מהערים היהודיות החשובות שבמזרח אירופה. מכאן יצא ר‘ חיים עוזר מגרוז‘ינסקי וגאונים נוספים. נפתח בביקור בבית הכנסת הגדול שנשאר במקום ומשופץ כיום ע"י הקהילה. בסמוך לו נבחין בבנין הישיבה שהוקמה בגרודנה, נבקר בגיטו היהודי, נעצור ליד שער הגטו ונספר את סיפורו, לידו ביה"ס העברי "יבנה", ביה"ס "תרבות" ובית כנסת נוסף שמשמש כיום כמרכז ספורט. בגרודנה היו 2 בתי קברות- הישן והחדש, על בית הקברות הישן נבנה אצטדיון גדול ולידו הוקמה אנדרטה לזכר יהודי גרודנה. בית הקברות החדש נשמר היטב (ע"י גויה שגרה בסמוך). שם נפקוד את קברם של ר‘ שמעון שקופ והרב זיסקינד. כשנצא מגרונדה נחלוף ברחובות המרכזיים שם נותרו מספר מבנים יפים עוד מתקופת ימי הביניים. נחצה את הגבול ונגיע לביא לסטוק. נסייר בעיר ונראה את מקום הגטו, נספר על ההתקוממות בגטו.<br /> ניסע לקוצק,, כאן נחשוף עצמנו לראשונה לנושא החסידות המאפיין את פולין. נבקר בבית הקברות בקברו של הרבי מקוצק , נדבר על תורתו ונעיף מבט על ביתו בעיר. את הלילה נעשה בלובלין .<br /> <br /> <strong>יום תשיעי ( 8/5) <br /> </strong>לובלין היא עיר מהעתיקות בפולין, גם יהודים החלו להתיישב שם במאה ה-14. נתחיל את סיורנו, כמובן, בישיבת חכמי לובלין. נספר על ראש הישיבה, הרב מאיר שפירא, שהנהיג בין השאר, את ה"דף היומי" אותו אנו לומדים עד היום. משם נלך לבית הקברות שנחנך לפני למעלה מארבע מאות שנים. נפקוד את קברו של "החוזה"&nbsp; ועוד כמה מרבני העיר החשובים שנקברו שם.<br /> נמשיך לפרברי העיר ונגיע למחנה ההשמדה מידניק. כאן נספר על שיטת ההשמדה באמצעות המשרפות. נבקר במבני המחנה שנשארו, בתערוכה המצמררת ובהר העפר שנשאר עומד .דרך המחנה הזה עברו למעלה מחצי מליון יהודים ו360.000 מהם נספו במחנה.<br /> נפרד ממחנה מידייניק ונסע דרומה לליז'אנסק. זוהי עיירה עתיקה שקנתה את עולמה כאשר התיישב בה רבי אלימלך מליז'אנסק. נפקוד את הציון שנבנה על קברו., אליו עולים אלפים מדי שנה.ליד קברו נספר את סיפור חייו ונשיר בצוותא את שירו "אדרבא". מכון ניסע לקרקוב, לא לפני שנעבור ליד שרידי בית הכנסת הגדול בטראנוב.<br /> <br /> <strong>יום עשירי (9/5)<br /> </strong>את הבוקר נקדיש לסיור מקיף במחנה ההשמדה אושוויץ- בירכנאו. נעשה סיור במבני המחנה ונלמד על דרך ההשמדה, נסיים את הביקור בטכס זיכרון לזכרם של למעלה ממילון וחצי נרצחים יהודים.<br /> נחזור לקרקוב, כאן נבקר בעיר העתיקה בבתי הכנסת שנשארו במקום, ובמיוחד בבית הכנסת של הרמ"א ולידו בית העלמין היהודי. נמשיך בסיור בגטו, נספר על החיים בגטו ונראה כמה אתרים שנשארו מאז.בתום היום ניסע לוורשה.<br /> <br /> <strong>יום אחד עשר (10/5)<br /> </strong>נסיים את מסענו בסיור מקיף בעיר הבירה וורשה. כאן נצעד בין תחנות ההנצחה של הגטו היהודי, נבקר בבית הקברות הגדול, בו נטמנו גדולי ישראל בתורה וברוח. ונסיים בטכס שנערוך ליד אנדרטת רפפורט שבאה להנציח את יהודי ורשה שנספו.</div> <div style="TEXT-ALIGN: justify; MARGIN: 0cm 18.4pt 10pt 0cm; mso-add-space: auto" dir="rtl" class="MsoListParagraphCxSpLast" align="right"><strong>ייתכנו שינויים במסלול, טל"ח</strong></div> <div style="TEXT-ALIGN: justify; MARGIN: 0cm 18.4pt 10pt 0cm; mso-add-space: auto" dir="rtl" class="MsoListParagraphCxSpLast" align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #800000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>•&nbsp;מחיר המסע 2050 יורו&nbsp;. <o:p></o:p></strong> <div style="TEXT-ALIGN: right; LINE-HEIGHT: 13.5pt; MARGIN: 0cm 18.4pt 10pt 0cm; mso-add-space: auto" dir="ltr" class="MsoListParagraphCxSpLast" align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;: המחיר כולל<br /> טיסה מתל אביב לריגה ומוורשה לריגה ולתל אביב<br /> <span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">&nbsp;&nbsp; </span></span>מיסי נמל בטחון ודלק<br /> &nbsp;&nbsp; סיורים מודרכים בלוויית מדריך מקומי דובר עברית<br /> ביקורים וכניסות לאתרים המפורטים במסלול<br /> <span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">&nbsp;&nbsp;8 </span></span>לילות אירוח בבתי מלון בדרגת תיירות טובה <br /> לינה בוילנה בסמוך לבית הכנסת<br /> כלכלה: כל ימי הטיול מבוססים על חצי פנסיון&nbsp;<br /> &nbsp;ארוחת ערב על בסיס דגים, ירקות ופירות </span><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial" dir="rtl" lang="HE">ארוחות שבת בשריות). <br /> מים מינראליים בדרך</span></span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David"><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt"><br /> &nbsp;&nbsp;אוטובוס תיירים ממוזג וצמוד&nbsp;<br /> מדריכים ישראליים מומחים <br /> דמי רישום ובטוח ביטול</span></span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David"><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt">&nbsp;</span></span><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial" dir="rtl" lang="HE">ויזה לבלארוס</span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #666666; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David"> <o:p></o:p> <p style="TEXT-ALIGN: right; LINE-HEIGHT: 13.5pt; MARGIN: 0cm 18.4pt 10pt 0cm; mso-add-space: auto" dir="ltr" class="MsoListParagraphCxSpLast" align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial" dir="rtl" lang="HE">המחיר אינו כולל:</span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #666666; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David">&nbsp; <o:p></o:p> <div style="TEXT-ALIGN: right; LINE-HEIGHT: 13.5pt; MARGIN: 0cm 18.4pt 10pt 0cm; mso-add-space: auto" dir="ltr" class="MsoListParagraphCxSpLast" align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David">&nbsp;&nbsp;</span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial" dir="rtl" lang="HE">הוצאת דרכון&nbsp; (יש להצטייד בדרכון בר תוקף לחצי שנה לפחות מיום היציאה לטיול)<br /> </span></span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial" dir="rtl" lang="HE">בטוח רפואי ובטוח מטען</span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David"><br /> <span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt">&nbsp;&nbsp; </span></span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial" dir="rtl" lang="HE">טיפים</span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David"><br /> </span><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial" dir="rtl" lang="HE">הוצאות אישיות וארוחות שאינן מפורטות בתוכנית.<br /> </span><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David">דמי ביטול<br /> </span><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial" dir="rtl" lang="HE">עד 30 יום לפני היציאה יוחזר כל הסכום ששולם למעט דמי טיפול&nbsp;75 $ לאדם)</span><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" dir="ltr">&nbsp;</span>)<br /> <span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David">•&nbsp;</span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial" dir="rtl" lang="HE">המקומות הפנויים יינתנו על פי הכלל "כל הקודם זוכה</span><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" dir="ltr"></span><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" dir="ltr">&nbsp;</span>". <o:p></o:p> <p style="TEXT-ALIGN: right; LINE-HEIGHT: 13.5pt" dir="ltr" align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;&nbsp;אפשרות לביקור שורשים</span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #666666; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David"> <o:p></o:p> <p style="TEXT-ALIGN: right; LINE-HEIGHT: 13.5pt" dir="ltr" align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David">•&nbsp;</span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial" dir="rtl" lang="HE">משתתפים שירצו לשלב בסיור ביקור שורשים חייבים להודיע זאת מראש לצורך תיאום, המעוניינים יוכלו לקבל עזרה בארגון הנסיעה הפרטית שתעשה על חשבון הנוסע</span><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" dir="ltr"></span><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" dir="ltr">&nbsp;</span>. <o:p></o:p> <div style="TEXT-ALIGN: right; LINE-HEIGHT: 13.5pt" dir="ltr" align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial" dir="rtl" lang="HE"><a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Contact/11/צור_קשר" target="_blank">לפרטים ורישום נא לפנות&nbsp; עקיבא סלע </a>050-5287379</span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David"><br /> </span><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial" dir="rtl" lang="HE">&nbsp;</span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-bidi-font-family: David"><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" class="apple-converted-space">&nbsp;</span></span></span><a href="mailto:akivasela@gmail.com"><span style="BORDER-BOTTOM: windowtext 1pt; BORDER-LEFT: windowtext 1pt; PADDING-BOTTOM: 0cm; PADDING-LEFT: 0cm; PADDING-RIGHT: 0cm; FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; BORDER-TOP: windowtext 1pt; BORDER-RIGHT: windowtext 1pt; PADDING-TOP: 0cm; mso-bidi-font-family: David; mso-border-alt: none windowtext 0cm">akivasela@gmail.com</span></a>&nbsp;<br /> <span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial" dir="rtl" lang="HE">או&nbsp; "שי בר אילן -03-9224410</span><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" dir="ltr"></span><span style="FONT-FAMILY: Arial; FONT-SIZE: 10pt" dir="ltr">&nbsp;</span>, </span></div></span></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></<?xml:namespace> <p>&nbsp;</p></span></p></span></span></span></span></div> <p>&nbsp;</p></span> <p>&nbsp;</p></span></p></<?xml:namespace></span></div></span></div></span></o:p></?xml:namespace></span></span></span></span></span></span></span></span></span></span></span> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/27/סיור_בעקבות_חסידים_ומתנגדים_-_ליטא,_בלארוס,_ופולין 05/01/2012 22:27:42 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/שאוולי_250.jpg" />שאוולי הינה העיר הצפונית הגדולה בליטא, מספר תושביה 126.000 <br /> (2010), כיום משמשת עיר מחוז בחבל ז'מוט.<br /> היא נבנתה בצומת דרכים שהייתה קיימת מלפני הקמת העיר. הכבישים המחברים את המזרח והמערב, את הצפון והדרום. מוזכרים לראשונה בשנת 1236. מי שישב באזור שאוולי, היה המסדר הליבוני ובשנה זו הוזכרה העיר כאשר&nbsp; הם נלחמו עם הליטאים. הניצחון של הליטאים במלחמה זו מהווה ציון דרך חשוב בהיסטוריה של ליטא.<br /> בשנת 1445 קיבלה הקהילה בשאוולי אישור זכויות רשמי. <br /> <br /> במאה ה-17 ובמאה ה-18 סבלה שאוולי מן המלחמות עם השבדים (מלחמת הצפון), וממגפות שפקדו אותה. בשנים 1795 עד 1915 הייתה שאוולי נתונה תחת השלטון הרוסי.&nbsp; בתחילה היא נכללה בפלך וילנה וכאשר הוקם פלך קובנה&nbsp; הועברה לשם.<br /> <br /> בגלל מיקומה הגיאוגרפי, נהפכה שאוולי, כבר בתקופה מוקדמת יחסית, לעיר תעשייתית מתקדמת בצפון ליטא.<br /> המיקום האסטרטגי של העיר היה גם בעוכריה. שאוולי סבלה ממלחמות רבות, בשנת 1812 נכבשה על ידי נפוליון ששרף את רובה. שאוולי סבלה קשות גם בשתי מלחמות העולם: במלחמת העולם הראשונה נהרס מרכז העיר כליל, ובמלחמת העולם השנייה נהרסו 85% מבתי העיר. אחרי כל מלחמה וכל שריפה, נבנתה העיר מחדש.<br /> לפני מלחמת העולם השנייה הוקם ליד שאוולי שדה התעופה צבאי, הגדול ביותר בכל המדינות הבלטיות, ששימש את הצבא הרוסי. <br /> <br /> יהודים התיישבו בשאוולי במחצית השנייה של המאה ה-17, בתקופה בה התאפשרה סמכות אוטונומית ליהודים. התיישבותם נמשכה עד לכבושה של ליטא על ידי הרוסים (1795-1623), בתקופה זו שאוולי השתייכה לגליל קיידן.<br /> באופן רשמי החל הישוב היהודי בעיר ב-1701. למרות שהיו יהודים בשאוולי לפני כן, זאת כאשר יהודי מקומי בשם אורי טדורוביץ קיבל תעודה מלכותית על פיה מותר ליהודים להתיישב בשאוולי, לבנות בית כנסת ולרכוש שדה לבית קברות. למרות שהאישור ניתן, באופן ממשי התפתחות הישוב היהודי התחילה רק בשנת 1731. חלק מהיהודים הגיעו לעיר גם בתקופת גזרות ת"ח – ת"ט&nbsp; (48- 1649), כשברחו&nbsp; מאוקראינה ופולין. בשנת 1775 ניתנה ליהודים גם אפשרות לנהל קהילה עצמאית עם דיינים משלהם וחוקים פנימיים. במלחמת הצפון ובעת הכיבוש של נפוליון, סבלו היהודים יותר מהמקומיים.<br /> <br /> אחרי עלייתו של הצאר אלכסנדר השני על כס המלוכה, בשנת 1855, השתפר מצב היהודים בשאוולי והתבטא, בין השאר, במקצועות התעסוקה של היהודים. <br /> בשנת 1877 הקים חיים פרנקל ( 1857- 1920) בשאוולי מפעל קטן לעיבוד עורות, שהפך להיות תוך שנים מעטות לאחד הגדולים ברוסיה.. המפעל שהוקם במאה ה-20, נהפך לאחד המפעלים הגדולים של עורות והמשיך לעבוד גם בתקופת השואה.<br /> <br /> במלחמת העולם הראשונה, כבש הצבא הגרמני את שאוולי, המקומיים התחילו להתנכל ליהודים,&nbsp; ולאחר שהגרמנים עזבו, ההתנכלויות גברו. בשנת 1915 פרסמו השלטונות פקודה על פיה על היהודים בשאוולי לעזוב את העיר תוך 24 שעות. גם לאחר שהותרו לחזור – חלקם כבר לא חזר, כי לא היה להם לאן לחזור.&nbsp; בשנת 1916 היו בעיר 115 משפחות בלבד שמנו 520 נפש.<br /> <br /> עד אמצע המאה ה-19 למדו רוב הילדים היהודיים ב"חדר". התפתחות מערכת החינוך לסוגיה החלה בתקופת שלטונו של הצאר אלכסנדר השני (1855). החלו להיפתח גם בתי ספר יהודיים בהם לימדו גם מקצועות כלליים. י"ל גורדון שחי בשאוולי בשנים 1865-1860&nbsp; פתח בית ספר יסודי יהודי לבנים. כן נפתח בית ספר למלאכה ביוזמת המורה אברמזון נפתח גם בית ספר יסודי לבנות, שקיבל אפילו תמיכה מן העיריה. לילדים שלא התאימו למסגרות אלו נפתח בית ספר למלאכה. ילדי העשירים והמשכילים למדו בגימנסיה רוסית על יד מורים יהודים.<br /> משפחת פרנקל, הבעלים של מפעל העורות, תמכה בעיקר בחינוך החרדי. בשנת 1889 הוקם בתרומת המשפחה תלמוד תורה בבניין חדש בן שתי קומות.<br /> ב<br /> שנת 1749 נבנה בית הכנסת הראשון בשאוולי, היה זה מבנה עץ מפואר עם חלונות צבעוניים גבוהים וארון קודש מגולף בעץ, מלאכת מחשבת. בית הכנסת פעל בקהילה עד שנשרף במלחמת העולם הראשונה. בתחילה רצו לבנות את בית הכנסת מאבן, אבל רב הגליל מטעם&nbsp; "ועד מדינת ליטא" התנגד לכך בטענה שהקהילה לא תעמוד בהוצאות.<br /> בשנת 1701 הוקם בשאוולי בית קברות יהודי, עד לשנה זו נקברו היהודים בבתי קברות בסביבה.<br /> בשנת 1898 נבנה בית מדרש גדול מאבן, מבנה של שתי קומות עם חלונות צבעוניים וכפה גבוהה. קהל רב הצטופף בו בחגים ובשבתות. בית המדרש נשרף במלחמת העולם הראשונה. בתקופה שבין סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נבנו מספר בתי כנסת קטנים ("קלויזים") של בעלי מלאכה שונים וקבוצות אוכלוסיה אחרות, בתי הכנסת הידועים היו: הקלויז של החנוונים, הסוחרים, מניין חסידים, חברת תהלים, קלויז ד"ר אלשיך, קלויז של פרנקל שהוקם על ידי המפעל, קלויז של העשל, של הסנדלרים, החייטים, העגלונים, הקצבים, הקברנים, קלויז "דקנה בינה", בית הכנסת שליד מושב הזקנים ועוד. רוב בתי הכנסת נהרסו בזמן המלחמה.<br /> בשנת 1909 נוסדה בעיר ישיבה בה למדו כ-80 בחורים.<br /> <br /> מיד אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה, עם הקמת מדינת ליטא העצמאית, החלו יהודים לחזור לשאוולי. על פי חוק האוטונומיה ליהודים, נבחר ועד קהילה שייצג את המפלגות השונות. נציגי היהודים היו גם במועצת העיר (5 מתוך 21). במשך 20 שנים כיהן יהודי בתפקיד סגן ראש העיריה (שמואל פטוחובסקי) שעזר מאד ליהודים.<br /> לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם שובם של היהודים לשאוולי, הפך תלמוד התורה (החדר) להיות בית ספר עברי דתי. בראש בית הספר עמד הרב פנחס הופנברג ולמדו בו בממוצע כ-400 תלמידים. גם החרדים פתחו "חדר" מודרני שבראשו עמד ר' אלכסנדר ליפקין. בעיר פעלו גם כמה בתי ספר של רשת "תרבות". בשנת 1920 נוסדה הגימנסיה העברית שעברה לבניין מפואר באמצע שנות ה-30.<br /> <br /> בעיר פעל גם בית ספר ששפת ההוראה בו הייתה אידיש. למדו בו בממוצע כ-300 תלמידים.<br /> לאחר מלחמת העולם הראשונה, שוקמו גם בתי הכנסת שנהרסו. בית המדרש הגדול, שרק קירותיו נשארו, שופץ בעזרת תרומה של משפחת פרנקל. הישיבה הקטנה חודשה בראשותו של ר' אשר ניסן לוויתן.</span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">לאחר סיפוח קלייפדה (ממל) לגרמניה בשנת 1939, הגיעו משם יהודים רבים לשאוולי ונעזרו בקליטתם על ידי היהודים המקומיים.<br /> עם סיפוח ליטא לברית המועצות, הולאמו בתי החרושת, נסגרו בתי הספר ונאסרה פעולתם של תנועות הנוער. יהודים רבים הוגלו לסיביר.<br /> הצבא הגרמני נכנס לשאוולי ב-26 ביוני 1941. עוד לפני כן כמה מאות יהודים ברחו מזרחה לברית המועצות.<br /> כבר בתחילת הכיבוש, הוציאו הליטאים, לפי רשימות, יהודים מבתיהם וכלאו אותם בבית הסוהר המקומי. ביניהם היו רב העיר ומנהל הגימנסיה, אחרי שהתעללו בהם בבית הסוהר הם הוצאו להורג ב-29 ביוני 1941 בבורות שהוכנו מראש ביער קוז'י, במרחק 15 ק"מ מצפון מערב שאוולי.<br /> בשבועיים הראשונים לכיבוש, רצחו הליטאים כ-1000 יהודים, קבוצה קטנה של משכילים ליטאים ניסתה להתערב לטובת היהודים, אבל נרמז להם שלטובתם מוטב שישתקו .<br /> <br /> ב-10 ביולי פורסם צו שעל היהודים לשאת טלאי צהוב ותנועת היהודים בעיר הוגבלה. העיריה הליטאית ניסתה להפעיל תוכנית לגרש את יהודי שאוולי לז'גר – עיירה מצפון לשאוולי, הנציגות היהודית התנגדה והתוכנית סוכלה. למרות זאת הצליחו&nbsp; הליטאים להעביר לז'גר את דיירי "מושב הזקנים" ושם הם נרצחו. באותו זמן הורו הליטאים לגדר את שכונת העוני "קווקז" (היא נקראת בשם זה על שם הגבעה שבתוכה), כדי לשכן בה את 400 ה'מומחים' של בית חרושת פרנקל עם משפחותיהם.<br /> <br /> צו בדבר כינוס היהודים בגטו פורסם ב-15 לאוגוסט 1941. אז הורחב אזור הגטו מעבר ל"קווקז" והוקם גטו נוסף בשם "טראקו" (שם רחוב), חצי ק"מ מגטו "קווקז. (ראה מפה למטה). גם לאחר פתיחת הגטו השני לא היה מקום לכל היהודים ואלפים&nbsp; עדיין חיכו בעיר למקומות קליטה שיתפנו עבורם בגטו. הליטאים ניצלו מצב זה&nbsp; והובילו חלק מהיהודים לבורות שהוכנו בבויביאי, 14 ק"מ מדרום מערב לעיר ולז'גר שבצפון.<br /> ב-1 בספטמבר 1941 נסגרו רשמית שני חלקי הגטו, אין יוצא ואין בא. לקראת הסגירה&nbsp; הותר להכניס לגטו רק מעט בגדים ואוכל במשורה.<br /> <br /> הצפיפות בגטו הייתה נוראה, בממוצע הוקצו לכל אדם 1.5 מ"ר. היו בגטו כ-5500 יהודים על שטח של 8000 מ"ר, <br /> בסוף ספטמבר 1941 נפסקו הרציחות המאורגנות (אקציות) והחלה תקופה של יציאה לעבודה. בבית החרושת של פרנקל עבדו 700 יהודים, אחרים עבדו בהכשרת והרחבת שדה התעופה, רבים עבדו במוסדות בגטו, הוקם בית חולים בגטו, לעיתים הגרמנים&nbsp; הזמינו רופאים ומומחים להיעזר בהם. ב-7 בפברואר 1942 פורסמה פקודה שאסור ללדת בגטו.<br /> במאי 1942 נשלחו מאות יהודים לעבודה במחנות עבודה לכריית כבול ולבית חרושת לסוכר. לאחר מספר חודשים הם חזרו לגטו.</span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">בספטמבר 1943 עבר הגטו לשליטת ה-ס"ס ונהפך ל"מחנה ריכוז שאוולי". כוחה המנהלי של "הנציגות היהודית" נשלל וראש הנציגות נהפך לזקן המחנה. הגרמנים הקימו באזור 5 מחנות עבודה, כאשר ביום כיפור, בסוף חודש ספטמבר 1943, הועברו היהודים למחנות. העברת האוכלוסייה מגטו "קווקז" נמשכה&nbsp; בכל חודש אוקטובר ואז הגטו חוסל.<br /> המכה הקשה ביותר שהונחתה על הגטו הייתה ה"אקציה של הילדים". ב-5 בנובמבר 1943 הקיפו פלוגות ס"ס ואוקראינים את הגטו, התפרצו פנימה ותפסו את כל הילדים. באותו יום נשלחו למוות 574 ילדים, 191 זקנים, 26 נכים ו-4 נשים שלא רצו להיפרד מילדיהם. אקציה דומה נערכה גם במחנות העבודה. בגטו נשארו 227 ילדים עד גיל 12 שהצליחו להסתירם.<br /> עם התקרבות החזית לליטא, באביב 1944, הוחמרו ההגבלות על&nbsp; תושבי הגטו. בתחילת חודש יולי 1944 החזירו לגטו את כל היהודים ממחנות העבודה, והחל מ-9 בספטמבר הפסיקו להוציא יהודים לעבודה.<br /> <br /> הצבא הסובייטי התחיל להפציץ מהאוויר את שאוולי וחלק מהפצצות נפלו בגטו והרגו הרבה מתושביו, ביניהם היה גם ראש הנציגות היהודית מנדל ליבוביץ שהובא למנוחות ביום האחרון לקיום הגטו.<br /> ב-15 ביולי 1944 יצאה הרכבת הראשונה לגרמניה ובה חלק מיהודי הגטו שנשארו. שתי רכבות נוספות ב-17 וב-19 ביולי העבירו את כל היהודים למחנה מעבר בשטוטהוף שבגרמניה. קבוצה אחת הועברה לריגה. מיד עם פנוי היהודים נשרף הגטו מההפצצות האוויריות.<br /> <br /> מתוך 3000 היהודים שהובאו משאוולי למחנות בגרמניה זכו רק 500 להגיע לשחרור. בשאוולי נספו 5360 , רובם נרצחו ביער גוברינה וביער קוז'י.<br /> עם שחרור שאוולי מהכיבוש הנאצי, חזרו אליה עשרות ניצולים יהודיים כולל אלה ששהו עד אז בברית המועצות.<br /> מסוף 1944 ועד 1946 פעל בשאוולי מרכז חשאי להעלאת ניצולים לארץ ישראל. בשנת 1959 היו בעיר 845 יהודים. חלקם עלה לישראל.<br /> <br /> בסוף שנות ה-80 נפתח בשאוולי מרכז תרבות יהודי, שהקים מוזיאון יהודי בבית שהיה שייך לד"ר שמעון וולפרט ונבנה לפי תוכניתו של האדריכל הידוע אריך מנדלסון. הוקמה גם ספרייה ובה כ-7000 ספרים בשפות שונות, כולל יידיש ועברית. בסמוך נפתח אולם קריאה. לקראת שנות ה-2000 טיפל המרכז גם בשיקום בתי הקברות היהודיים הישנים.&nbsp; בעיר פועל היום גם סניף של אגודת הספורט "מכבי".<br /> כיום (2010) פועלת בשאוולי קהילה יהודית מצומצמת, הם מתכנסים במועדון לתפילה בחגים. הקהילה פתחה ארכיון קהילתי עשיר ויש להם קשר עם האוניברסיטה בעיר.</span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><span style="text-decoration: underline;">פרטים על הקהילה היהודית:</span></span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><span style="text-decoration: underline;"><br /> </span></span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">יו"ר הקהילה: בוריס סטינאס &nbsp;</span> <span style="font-weight: bold; ">Boris Steinas</span>&nbsp;</div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">כתובת: &nbsp;</span> <span style="color: rgb(61, 61, 61); font-family: tahoma; font-size: 11px; line-height: 14px; text-align: justify; background-color: rgb(255, 255, 255); ">&nbsp;Višinskio 24,&nbsp;</span><br style="color: rgb(61, 61, 61); font-family: tahoma; font-size: 11px; line-height: 14px; text-align: justify; background-color: rgb(255, 255, 255); " /> <span style="color: rgb(61, 61, 61); font-family: tahoma; font-size: 11px; line-height: 14px; text-align: justify; background-color: rgb(255, 255, 255); ">&nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp;Šiauliai, LT-77155, Lithuania&nbsp;</span>&nbsp;</div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">טלפון: &nbsp;796 426 41 370+, &nbsp;פקס: &nbsp;678 426 41 370+</span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> <strong><a href="http://kehilalinks.jewishgen.org/shavli/shavli1.html" target="_blank">הרחבה על שאוולי, השואה, שורשים</a><br /> <br /> <a href="http://zachor.michlalah.edu/khila/khila-13.asp" target="_blank">מידע מקיף על חיי היהודים בשאוולי, באתר זכור</a><br /> <br /> <a href="http://www.inyourpocket.com/lithuania/siauliai/sightseeing/Jewish-Siauliai" target="_blank">מידע על שאוולי</a><br /> <br /> <a href="http://www.yivoencyclopedia.org/article.aspx/Siauliai" target="_blank">על שאוולי באתר yivo</a>&nbsp;<br /> <br /> <a href="http://lithuanianjews.org.il/HTMLs/article_list4.aspx?C2014=14288&amp;BSP=14059&amp;BSS59=14055" target="_blank">על גטו שאוולי באתר איגוד יוצאי ליטא</a></strong></span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/28/קהילת_שאוולי 05/01/2012 22:47:13 <div align="center"><span style="COLOR: #000000"><span style="COLOR: #000000" dir="ltr" id="eow-title" class="long-title" title="part I - Jewish Shavel Siauliai - Żydowskie Szawle"><strong>שאוולי בעבר ובהווה</strong>&nbsp;</span><br /> <br /> </span> <iframe height="233" src="http://www.youtube.com/embed/b-JEcjOIlX4" frameborder="0" width="400" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <br /> <br /> <strong><span style="COLOR: #000000">בית החרושת של פרנקל ובית הכנסת שלידו<br /> </span><br /> </strong> <iframe height="233" src="http://www.youtube.com/embed/43VsxPa66Qk" frameborder="0" width="400" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <br /> <br /> <strong><span style="COLOR: #000000">בית העלמין היהודי בשאוולי<br /> </span></strong><br /> <iframe height="301" src="http://www.youtube.com/embed/NMoK1DH9ZLQ" frameborder="0" width="400" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <strong><br /> <span style="COLOR: #000000">בית הכנסת בשאוולי<br /> </span><br /> </strong></div> <div align="center"> <iframe height="301" src="http://www.youtube.com/embed/E9oNz-w7iec" frameborder="0" width="400" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <br /> <strong><span style="COLOR: #000000">מתוך המוזיאון בבית החרושת של פרנקל<br /> <br /> </span></strong></div> <div align="center"> <iframe height="301" src="http://www.youtube.com/embed/H181-uni4IE" frameborder="0" width="400" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <strong><span style="COLOR: #000000"><br /> עדות משאוולי (באידיש)<br /> <br /> </span></strong></div> <p align="center"> <iframe height="233" src="http://www.youtube.com/embed/0eHKbGY1v4g" frameborder="0" width="400" allowfullscreen></iframe></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/29/סרטים_על_קהילת_שאוולי 06/01/2012 10:07:11 <div align="center"><br /> <span style="COLOR: #000000" dir="rtl" id="eow-title" title="שלום סקופס 1"><strong>עדותו של שלום סקופס חלק א'<br /> </strong><br /> </span> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/Ae46UR8JTLI" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <strong>עדותו של שלום סקופס חלק ב'<br /> <br /> </strong></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/tlZrVbMVcPI" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <strong>עדותו של שלום סקופס חלק ג'<br /> <br /> </strong></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/AJ7RolNohyE" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <strong>עדותו של שלום סקופס חלק ד<br /> <br /> </strong></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/XvoL2lng1kA" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <strong>עדותו של שלום סקופס חלק ה<br /> <br /> </strong></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/-fP4TduYQ70" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <strong><span style="COLOR: #000000">עדותו של שלום סקופס חלק ו'<br /> <br /> </span></strong></div> <p align="center">&nbsp; <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/XYqWWNey9bI" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/30/סרטים_על_קהילת_פוניבז 06/01/2012 10:36:17 <div align="center"><strong>על קהילת טאלז<br /> </strong><br /> </div> <p align="center"> <iframe height="233" src="http://www.youtube.com/embed/ZZlSyXh_KME" frameborder="0" width="400" allowfullscreen></iframe></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/31/סרטים_על_קהילת_טאלז 10/01/2012 21:30:23 <div align="right"><strong>מפת הסיור בטלז<br /> </strong><span style="COLOR: #800000">לפניך מפת סיור דינמית של גוגל. <br /> באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה. <br /> להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.<br /> לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.<br /> לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה</span><br /> <br /> <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;vpsrc=6&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b7239ffdaec82188d&amp;ie=UTF8&amp;ll=55.981593,22.245657&amp;spn=0.001822,0.005681&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small><br /> <span style="FONT-SIZE: 10pt"><br /> הצג את </span><a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;vpsrc=6&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b7239ffdaec82188d&amp;ie=UTF8&amp;ll=55.981593,22.245657&amp;spn=0.001822,0.005681&amp;source=embed"><span style="FONT-SIZE: 10pt">מפת הסיור בטלז</span></a>&nbsp;<span style="FONT-SIZE: 10pt">במפה גדולה יותר</span></small> <br /> <br /> <br /> <span style="COLOR: #000000"><strong>(1) ישיבת טלז Iždinės g. 11<br /> </strong>הישיבה נמצאת במעלה רחוב היוצא מהכיכר המרכזית. הבניין עשוי לבנים בצבע אדום.<br /> הכניסה לישיבה הייתה מאחור, הקומה הראשונה מחולקת לחדרים. מיד לאחר הכניסה<br /> מדרגות משמאל המובילות לקומה השנייה (כיום מסוכן לעלות). מפתחות הישיבה בלשכת <br /> המידע הסמוכה.<br /> על הבניין שלט זיכרון כתוב בשפות ליטאית ויידיש בנוסח הבא:"הבית הזה שימש כישיבה <br /> מ-1873 ועד 1941".<br /> סביב לישיבה היו מוסדות חינוך נוספים שנוהלו על ידי הנהלת הישיבה. בניין הישיבה נסגר <br /> בשנת 1940, לאחר הכיבוש הרוסי, ועבר למבנה אחר. הוא נסגר לחלוטין עם כניסת הגרמנים <br /> לעיר ביוני 1941.<br /> </span></div> <div align="right"><br /> <span style="COLOR: #000000"><strong>(2) אזור הגטו היהודי. Turgaus sq.<br /> </strong>הכניסה לגטו היהודי מהכיכר המרכזית מול הרחוב של הישיבה לכיוון האגם. בכניסה לגטו מימין שלט זיכרון בשפה הליטאית וביידיש בו מצוין כי במקום זה שכן הגטו היהודי בשנת 1941.<br /> הגטו היה בשטח בן כמה מאות מטרים משני צידי השביל המוליך לאגם Mascio (Mastis ), הוא מסומן באבני גרניט עם מגן דוד עליהם.ניתן להבחין עדיין בבתים שעומדים במקום עוד מתקופת הגטו. כדאי לטייל עד לשפת האגם, גם שם מוצבת אבן גרניט המציינת את גבול הגטו. האגם ידוע לשמצה מתקופת השואה, בו הטביעו יהודים מהגטו. גם כיום מתהלכת שמועה בטלז כי ליטאים אינם מתרחצים באגם, מכיוון שצפו עליו גופות היהודים. <br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(3) בית הקברות היהודי במעלה רחוב Stoties <br /> </strong>בית הקברות היהודי נמצא במעלה הרחוב. הוא מגודר ומול הכניסה מוצב עמוד זיכרון עליו כתוב בליטאית וביידיש: "במקום הזה היה בית הקברות היהודי של טלז עד 1987".<br /> בית הקברות משתרע על שטח גדול, בחלקים ממנו יש עדיין מצבות בודדות. בכניסה לבית הקברות ריכזו מצבות שנאספו במקומות שונים בעיר.<br /> מצבות שנאספו בכניסה לבית הקברות<br /> במרכז בית הקברות עומד קברם של הרב יוסף יהודה בלוך (נפטר ב-1930) והרבנית.</span></div> <div align="right"><br /> <span style="COLOR: #000000"><strong>(4) בית הכנסת של החיילים Aukstoji g. 3 <br /> </strong>בניין בית הכנסת שנקרא "בית הכנסת של החיילים", נבנה בשנת 1870, הוא היה אחד משני הבתים הראשונים בטלז בעלי שתי קומות. כיום משמש הבניין למשרדים. אם תתבוננו בצדו האחורי, ניתן להבחין במקום ארון הקודש.</span></div><span style="COLOR: #000000"> <div align="right"><br /> <strong>(5) בית הכנסת של האומנים Telse g. 5 <br /> </strong>בית כנסת שנבנה מעץ, בשנת 1934, נקרא בית הכנסת של האומנים, מסביבו גרו ועבדו אומנים יהודים. בית הכנסת היה בשטח הגטו בזמן השואה. מכאן הובלו היהודים לבורות הרצח ברינאיי. כיום הוא משמש כבית מסחר למוצרי חשמל. שימו לב שבית הכנסת פונה לצד מערב!</div></span><span style="COLOR: #000000"> <div align="right"><br /> <span style="COLOR: #000000"><strong>(6) בית הכנסת הגדול Sinagogos g. 4 <br /> </strong>בית הכנסת עמד ליד ביתו של רב העיר, נקרא גם בית הכנסת של עשירי בית המדרש. הבניין נשאר אחרי מלחמת העולם השנייה ונהרס בתקופת הסובייטים.<br /> </span></div></span> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(7) הגימנסיה לבנות "יבנה" Respublikos g. 49<br /> </strong>הגימנסיה לבנות אורתודכסיות נוסד בשנת 1927. שפת הלימוד בבית הספר הייתה עברית ולמדו בו גם לימודי קודש.<br /> <br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(8) סמינר למורים "יבנה" Stoties g. 4 <br /> </strong>סמינר "יבנה" שנועד לאימון מורים שלמדו בסמינר בקובנה, היחיד מסוגו בליטא, נוסד בשנת 1923.<br /> <br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(9) בית החולים היהודי Gedimino g. 5 <br /> </strong>בית החולים היהודי נוסד בשנת 1930 ונוהל על ידי ד"ר מנוחין.<br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong><br /> (10) הכיכר המרכזית Turgaus sq. </strong><br /> בכיכר המרכזית של טלז נמצא מצד אחד בניין העיריה (מס' 7) ובחזיתו מגדל ושעון בתוכו. ליד העיריה הוצבה אנדרטת זיכרון לכל הדתות (כולל הדת היהודית). <br /> מצדו השני של הרחוב הקתדרלה של טלז. בסמוך נמצא המוזיאון העירוני. בכיכר מטיילים תושבי העיר ולעיתים נערכים שם כנסים ופסטיבלים.<br /> בככר העיריה, ליד לשכת המידע, מוצב כדור הארץ, והעיר טלז נמצאת המרכזה.<br /> <br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(11) בית הק.ג.ב. Respublikos g. 53<br /> </strong>בבית זה עונו בידי הק.ג.ב. אסירים ליטאים ורוסים, מכאן הובלו לבורות רצח אסירים רוסיים ב- 24.6.1941. על הבית לוח זכרון ואנדרטה.<br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/32/טלז 12/01/2012 15:51:45 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>סדרת הרצאות "המנהיגים הגדולים" – מנהיגים ותנועות המזרח אירופה<br /> </strong><br /> מרצה: פרופ' עמנואל אטקס, החוג להסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים<br /> <br /> ההרצאות מתקיימות בבית אבי חי , רח' המלך ג'ורג' 44, ירושלים<br /> <br /> בימי רביעי בשעה&nbsp; 19.30, מחיר למפגש 30 ₪.<br /> ביום רביעי כ"ג בטבת (18/1) – <strong>רבי שניאור זלמן מלאדי וחסידות חב"ד</strong>.<br /> ביום רביעי א' בשבט (25/1) -&nbsp; <strong>רבי חיים מוולוז'ין וישיבות ליטא</strong>.<br /> ביום רביעי ח' בשבט (1/2) – <strong>רבי ישראל סלנטר ותנועת המוסר</strong>.<br /> ביום רביעי ט"ו בשבט (8/2) – <strong>רבי יוסף יוזל הורביץ וישיבות נובהרדוק</strong>.</span></div> <p align="right"><br /> </p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/33/_המנהיגים_הגדולים__–_מנהיגים_ותנועות_במזרח_אירופה 15/01/2012 18:59:18 <p align="center"><img title="" border="0" alt="" align="middle" src="../../../UserFiles/סמינר-חסידות_550.jpg" /></p> <div>&nbsp;</div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/34/סמינר_חסידות_ 15/01/2012 19:13:48 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>בעל התניא - רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד <br /> <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/בעל התניא.jpg" /><br /> בעל התניא – רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד</strong> מתאר את מפעל חייו של מי שנחשב מייסדה של חסידות חב"ד. רבי שניאור זלמן מלאדי (1747–1812) החל להנהיג חסידים ברוסיה הלבנה באמצע שנות השמונים של המאה השמונה עשרה, והפך בתוך שנים אחדות למנהיג חסידי בעל השפעה עצומה, שאלפי חסידים נוהים אחריו. בהשראתו הייתה חסידות חב"ד לזרם מובחן ובעל ייחוד מובהק בקרב תנועת החסידות. <br /> <br /> <span style="font-weight: bold;">בעל התניא</span> עוקב אחר תהליך עלייתו של רבי שניאור זלמן לעמדת מנהיגות, מתאר ומאפיין את דרכו כמנהיג של חסידים ובוחן את מעורבותו בעסקי הכלל של יהודי רוסיה. שני פרקים של החיבור מוקדשים להגותו של רבי שניאור זלמן, מתוך חתירה לעמוד על דרך עבודת ה' שאותה הוא ביקש להנחיל לחסידים. דיון מקיף מוקדש בחיבור לחלקו של רבי שניאור זלמן בסכסוך בין החסידים למתנגדים, ובכלל זה העימות עם הגאון מווילנה, שני המאסרים שנאסר והחקירות שנחקר בידי השלטונות. עוד דן החיבור בסכסוך המר שפרץ בין רבי שניאור זלמן ובין רבי אברהם מקליסק, מנהיג החסידים בארץ ישראל, בעמדה שנקט רבי שניאור זלמן בימי מלחמת נפוליון ברוסיה, ובמלחמת הירושה שפרצה לאחר מותו בין בנו בכורו ובין בחיר תלמידיו.<br /> <br /> <span style="font-weight: bold;">בעל התניא</span> הוא הניסיון הראשון, מזה למעלה ממאה שנים, להציע מונוגרפיה מקיפה על רבי שניאור זלמן מלאדי, אחד מגדולי מנהיגיה של החסידות בכל הדורות.<br /> <br /> עמנואל אטקס הוא פרופסור (אמריטוס) בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ביאליק לשנת 2010. בין ספריו: ר' ישראל סלנטר וראשיתה של תנועת המוסר (מאגנס, תשמ"ב); יחיד בדורו: הגאון מווילנה – דמות ודימוי (מרכז זלמן שזר, תשנ"ח); בעל השם: הבעש"ט – מאגיה, מיסטיקה, הנהגה (מרכז זלמן שזר, תש"ס).<br /> <br /> <a href="http://www.shazarbooks.co.il/bookDetails.asp?book=588" target="_blank"><span style="COLOR: #1574d4">לפרטים נוספים על הספר באתר מרכז זלמן שז"ר<br /> </span></a><br /> </span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/35/בעל_התניא_-_רבי_שניאור_זלמן_מלאדי_וראשיתה_של_חסידות_חב_ד_ 15/01/2012 19:25:42 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/הנדון השמדה_150.jpg" width="150" height="220" />בימים אלו מלאו 70 שנה להתכנסות 15 בכירים נאצים בפרבר יוקרתי של ברלין, למה שנודע לימים כ"ועידת ואנזה".<br /> "ועידת ואנזה" יצרה את התשתית לפעולה מתוכננת, מאורגנת,שיטתית ואחידה: השמדת היהודים על ידי פלוגות ה-ס.ס. כתוצאה מהחלטה זו החלו לחסל את כל היהודים בגטאות ובמחנות העבודה, חרף ההתנגדויות השונות, שנבעו בעיקר מרצונם של גורמים אחרים בצבא הגרמני לנצל את כוח העבודה היהודי.<br /> <strong>ההחלטה הזו השפיעה גם על הגטאות בליטא ובבלארוס.<br /> </strong>לפני מספר ימים יצא ספרם של איתמר לוין ושלומית לן "הנדון השמדה" (תשע"ב 2012), בהוצאת מודן, הבודק את השאלה שמעסיקה היסטוריונים מאז הוועידה ועד היום: מה היא הייתה, למה כונסה במועד ובהרכב שנבחר ובעיקר מה הייתה חשיבותה.<br /> <span style="COLOR: #000000"><br /> איתמר לוין הוא עיתונאי, היסטוריון ומחברם של תשעה ספרים בחקר השואה. שלומית לן היא עיתונאית וסופרת. ספרם הקודם, ´הקרב האחרון´, עסק במרד גטו ורשה. </span></span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/36/_הנדון_השמדה__ 18/01/2012 16:50:07 <div align="right"><span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>הנצחת זיכרון השואה באמצעות אנדרטאות בליטא ובישראל<br /> </strong><br /> מאת: עקיבא סלע <br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>מבוא - זיכרון בארץ וזיכרון באירופה<br /> </strong>לזיכרון לנספים ולנופלים יש חשיבות רבה בעיני היהודים. בדרך כלל נושא הזיכרון גם משמעות דתית. יהודי מקפיד על שמירת ימי הזיכרון ועל אמירת ׳יזכור׳ בימים המיועדים לכך. ידועה האמירה המיוחסת לבעש״ט כי ״בזכירה - סוד הגאולה״,&nbsp; אמירה המקשרת עבר לעתיד הלאומי והאישי. חשיבות רבה נודעת לגיבוש הזיכרון של קהילות ישראל באירופה ובמיוחד של אלו שקידשו שם שמים בשואה. , קיימות גישות שונות באשר לדרכי גיבוש הזיכרון הלאומי והזיכרון האישי. שאלה מרכזית שעמדה לעתים בפני ניצולי השואה היא היכן לעשות זאת? האם בארץ ישראל או במקום שחיה בו הקהילה; האם ״להעביר את הזיכרון״ לארץ ישראל - מדינת היהודים, מקום שבו העם היהודי וניצולי השואה בונים את חייהם ומשקמים אותם? בארץ אפשר היה לעשות זאת באמצעות מפעל דוגמת ׳יד ושם׳, אתר הזיכרון וההנצחה הממלכתי לשואה, או באמצעות הקמת בתי כנסת, מכוני מחקר, בתי ציבור, יישובים ואתרים שינציחו בשמם או בדרך אחרת את זכרם של קורבנות השואה בכלל ושל קורבנות קהילות מסוימות בפרט. יש כמובן גם דרכים נוספות: אפשר לשמור את הזיכרון כמוצג - תמונה או מסמך במוזיאון, שם הוא נשמר מכל מגע, אפילו קל שבקלים, משובץ בתוך תערוכת תמונות או בתוך מוצגים מחיי הקהילה. אפשר גם להנציח באמצעות ספר לזכרה של הקהילה או אלבום תמונות משפחתיות כדרך של שמירת זיכרון אישי.<br /> כל זה נוח הוא להיעשות בארץ ישראל. לעומת זאת טובן גם הרצון לשמור על הזיכרון במקומו, במקום הספציפי שהתרחש בו מה שהביא לצורך לזכור. שם זה יכול להתבצע על ידי לוח זיכרון בבית כנסת, בבית ספר או בבית מגורים ששרדו מאותם ימים, או על ידי טיפוח בית הקברות היהודי העתיק במקום. <br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><span style="COLOR: #000000"><strong>זיכרון בספר וזיכרון באנדרטה<br /> <br /> </strong>בשורות הבאות נעמיד את דרך ההנצחה הידועה באמצעות חקיקה באבן מול דרך ההנצחה באמצעות הספרות.<br /> בבואנו לנתח את אמצעי הזיכרון העומדים לרשותה של חברה בכלל ושל חברה יהודית בפרט חשוב להציג את התפיסה להנצחה ולזיכרון המתבטאת בתיעוד כדוגמת ספרי ׳יזכור׳ או בהוצאת ספרים לזכרם של קדושים בודדים או של קהילות שלמות. ההנצחה באמצעות ספר מביעה את ערך הקדושה שיהודים מייחסים לנזילה הכתובה.יי בעיוננו זה בקשר להנצחת השואה ראוי להעיף מבט גם אל העולם החרדי. מסתבר כי בחברה החרדית ההנצחה ועיצוב הזיכרון באים לידי ביטוי בדרך אחרת. על פי הנורמות המקובלות בציבור החרדי, היהדות החרדית רוצה לזכור את השואה מכוח הצו האלוקי ״זכור את אשר עשה לך עמלק״ ומחויבת לכך. דרכי ההנצחה הקשורות לאומנות, לפיסול, לציור וכדומה אינן מקובלות בחברה זו בשל ההסתייגויות ההלכתיות. הציבור החרדי חיפש לעצמו כלי ביטוי אחרים לצורכי הנצחה וזיכרון. בעולם החרדי נזכיר למשל את תכניות ההנצחה של הרב כהנמן, ראש ישיבת פוניבז׳ בליטא, ואחר כך בבני ברק, בין הצעותיו להנצחה הייתה ההצעה לכתיבת ׳פנקסי קהילות' לכל הקהילות שנכחדו.<br /> בעקבות הזיכרון בספר בא הזיכרון באתר; בפתחו של האלף השלישי המאופיין בהתפתחות טכנולוגית מואצת נוצרה דרך אלטרנטיבית וייחודית להנציח את הנופלים ולגבש את הזיכרון הלאומי והאישי, האתר הווירטואלי. המרשתת(האינטרנט) מספקת לקהל הרחב דרך אלטרנטיבית וייחודית להנצחה. האנדרטה המקוונת במרשתת מאפשרת לקבל חיזוקים מהגולשים ולהתחבר לאחרים שחוו אובדן דומה.<br /> ליאב שדה בק מאוניברסיטת בן גוריון, החוקרת את תרבות ההנצחה ברשתות, טוענת כי המרשתת אינה משמשת רק לצריכת מידע אלא גם לייצור מידע. ארגוני קהילות רבות פיתחו אתרי הנצחה שבהם משולבים בין השאר גם קטעי וידאו ומוסיקה.&nbsp; למשל ארגון יוצאי ליטא בישראל צירף לאתר המרשתת שלו רשימה מלאה של כל אתרי הרצח בליטא הכוללים את שמות האתרים, את מיקומם, את מספר הנרצחים בכל מקום ואת התאריכים המשוערים של ביצוע הרצח. יש המשתמשים בתאריכים אלו לקביעת ימי הזיכרון ליקיריהם.<br /> למותר לציין כי לא רק הספר ומחליפו הצעיר, אתר המרשתת, משמש כזי6ךון. הזיכרון הלאומי נשען על אותות וסמלים, על מונומנטים פולחניים וטקסים ובונה יחד עם תרבות האומה וזיכרונה את התייחסותה אל העבר הלאומי.<br /> אנדרטה - פירושה המקובל הוא: 'פסל או תבנית העשויה מאבן, ממתכת, מעץ וכדומה, המוצבת בעיקר במקום ציבורי לזכר מישהו או משהו, או כעדות לאירוע חשוב/ כלומר, אנדרטה אינה מתייחסת רק להנצחה כפשוטה ואכן, אנדרטאות הוקמו לרוב כדי לפאר גבורה: גבורה רוחנית של יוצרים וממציאים וגבורה פיזית ונפשית של לוחמים ומצביאים, כולל פרטיזנים ומורדים.<br /> כאשר מדובר בהנצחה, אנדרטאות בדרך כלל, מכל סוג וסגנון, בין הקשורות למלחמה ובין לאירועים היסטוריים אחרים, באות לציין חלל: היעדר קבר, היעדר גופה, או שמקום קבורתו של המת אינו ידוע. האנדרטאות מנסות להעצים את האבל על מותם של הגיבורים, ובעיקר לעצור את תהליך השכחה ולהסדיר את הזיכרון הציבורי, הלאומי או הקהילתי. מיקומה של האנדרטה קובע באופן מובהק את סוג הזיכרון שמקימי האנדרטה מנסים לעצב. כאשר האנדרטה מוצבת במקום האירוע, בשדה הקרב או בבית הקברות, מתחזק&nbsp;&nbsp;הזיכרון ההיסטורי-הגיאוגרפי הישיר וקושר את המתבונן בו למקום. לעתים מוקמות האנדרטאות שלא במקום האירוע: בכיכרות העיר, במקומות מרכזיים אחרים ואפילו בבתי קברות מרוחקים, ופעמים אף נוהגים לקיים לידם טקסים. דרך זו שיש בה משום צד של ניגוד לאותנטיות של הזיכרון, עשויה דווקא לסייע, ולו מטעמים של נוחות ארגונית, ולעורר לשימור את הזיכרון הקיבוצי.<br /> היהדות לא השתמשה בהנצחה באמצעות אנדרטאות במשך שנים רבות. אולי בגלל חשש לנהוג בדרכי הגויים במיוחד לאור האיסור ההלכתי של ׳לא תעשה פסל וכל מסכה׳. בין תהליכי החילון שפקדו את העם היהודי השתנה גם היחס לאנדרטאות, והדברים בולטים במיוחד לגבי חלק מניצולי השואה שחיפשו דרכים להנציח את יקיריהם. הם שאבו השראה גם מהמקובל במדינות שונות, שם האנדרטה מהווה סמל לגבורה ותחליף לקבר. אנדרטאות לשואה הפכו אפוא למקובלות בהקשר זה.<br /> בהתייחס לעובדה שאנדרטאות רבות בעולם מוקמות לזכר גיבורים נערצים, צריך לזכור כי הנספים בשואה, בהם ילדים נשים וקשישים, לא היו לוחמים במובן הפשוט של המילה(הם נלחמו לשרוד מדי יום ביומו - גבורה שאינה פחותה מגבורתו של הלוחם בשדה הקרב), לכן האנדרטאות שהוקמו לזכרם שייכות לקטגוריה אחרת, ונסיבות הקמתן של האנדרטאות והמטרות שעמדו בפני מקימיהן היו שונות.<br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>אנדרטאות ומצבות זיכרון לזכר השואה בליטא<br /> </strong><br /> על פי המידע שהצטבר במוזיאון השואה בליטא,, במיוחד כפי שתואר ב"ספר הכאב", הוקמו בליטא לאחר השואה על ידי הסובייטים כמאתיים אנדרטאות מסוגים שונים. מיד אחרי סיום מלחמת העולם השנייה השקיעו הסובייטים מאמצים רבים לגלות את בורות הרצח ולקבוע את מספר הנרצחים, ובכל מקום שגילו עדות לרצח הקימו אנדרטה וציינו בלוח זיכרון את הרצח. ברם הרצח מבחינתם היה של "אזרחים סובייטים". רק בסוף שנת 1988, כשהתחיל להתפתח בליטא תהליך התקומה הלאומית המחודשת, קיבלה על עצמה הקהילה היהודית בליטא להנציח את זכרם של קורבנות השואה של יהדות ליטא, לגדר את בורות הרצח ולסדרם. העבודה באתר המרכזי בפונאר שליד וילנה, החלה מ־1988 על ידי גופים ציבוריים בעזרת הרשויות המקומיות ובהשתתפותם של הארגונים היהודיים, ובמקרים אחדים גם בעזרתם הנדיבה של יהודים יוצאי ליטא. כאמור, האנדרטאות הללו לא הוקמו לזכר קרבות נגד האויב הגרמני או ניצחונות עליו, אלא להנצחת זכרם של הנרצחים ושל קהילותיהם, ועימם כל שלשלת הדורות שנכחדה; הן הוקמו להנצחת בתיהם, בתי הכנסת ובתי הספר שלהם וגם חלק מבתי העלמין שהושחתו, נשדדו, חרבו ואינם עוד.</span></span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">הקהילה היהודית שבמשך מאות שנים התגבשה באדמת ליטא והשתרשה בה, קהילה רבגונית, תוססת ופעילה, קהילה שהצטיינה בנאמנות מעוררת קנאה למסורת, לערכיה הרוחניים ולתרבותה, קהילה שפיתחה רשת חינוך ענפה ומגוונת, ישיבות ומוסדות השכלה רבים, והפיצה בליטא ובמזרח אירופה עיתונים וספרים בעברית ובאידיש, נשמדה ונכחדה. מתוך רבע מליון יהודי ליטא נשארו בחיים בין 8,000 ל־12,000 בלבד, אלה שהרוצחים ועוזריהם המקומיים לא הצליחו להגיע אליהם.<br /> אחרי המלחמה, בשנת 1945, נתגלו בליטא ביערות, בבתי קברות ובתוך הערים, כ־200 אתרים של בורות או תעלות ארוכות. לידם התרחש הטבח באנשים חפים מפשע ונטולי נשק, נשים וגברים, זקנים וטף, שכל אשמתם הייתה אך ורק שהיו יהודים. כ־200 אנדרטאות ומצבות זיכרון הוקמו ליד אתרי הרצח על ידי השלטון הסובייטי. בלוחות הזיכרון שהוקמו צוין כי באתר זה נקברו קורבנות הנאצים - "אזרחים סובייטים", "אזרחים שלווים״ וכדומה. לא נכתב אפילו רמז למה שהתרחש במציאות ולזהותם של מי שנרצחו באמת. ואם בדרכי זיכרון עסקינן, נאמר כי יהודים אלה, לאחר ההשמדה הפיזית האכזרית, נדונו בתקופת השלטון הסובייטי להשמדה חוזרת בדרך של השכחה. </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><span style="COLOR: #000000">עם התקומה הלאומית בליטא והקמתה של ליטא העצמאית בשנת 1990 קיבלה על <span style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang="HE">עצמה הקהילה היהודית שנשארה בליטא להנציח את זכרם של קורבנות השואה של יהדות ליטא ולשפץ את מקומות ההשמדה. <o:p></o:p></span></span> <p style="MARGIN: 0cm 1pt 0pt; BACKGROUND: none transparent scroll repeat 0% 0%" dir="rtl" class="Bodytext0" align="right"><span style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang="HE">ב־7 בנובמבר 1990, בעקבות הצעות שהועברו אליה על ידי אגודת תרבות יהודי ליטא והמוזיאון היהודי הממלכתי, קיבלה המועצה העליונה של ליטא החלטה על הסדרת ההנצחה במקומות השמדת היהודים ההמונית. העבודה בוצעה על ידי הרשויות המקומיות בעזרתם של הארגונים היהודיים, ולעיתים גם בעזרתם של יהודים יוצאי קהילות ליטא. במקומות אחדים נעזרו גם באומנים יהודיים(בפלונגן) וגויים(למשל בז׳ז׳מר). בכל האתרים הוקמו מצבות זיכרון והנצחה או שופצו ישנות, במקומות מעטים הועמדו אנדרטאות מרשימות. בלוחות הזיכרון צוין עתה באופן ברור ביותר מי היו קורבנות ההשמדה, ובעקיפין גם בידי מי הם נרצחו. הכתוביות נכתבו באידיש ולפעמים גם בעברית ובליטאית. <o:p></o:p></span></p> <p style="MARGIN: 0cm 1pt 0pt; BACKGROUND: none transparent scroll repeat 0% 0%" dir="rtl" class="Bodytext0" align="right"><span style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang="HE">במשך עשר השנים האחרונות נוספו עוד מצבות זיכרון בעיקר בבתי הקברות ששרדו או בשטחי הגטאות לציון זכרן של קבוצות שנרצחו או לציון אירועים מרכזיים בחיי היהודים שהתרחשו בתקופת השואה. ברחבי ליטא ניתן לאתר גם לוחות זיכרון שנקבעו על ידי ניצולים לזכרם של בני משפחותיהם שנרצחו במקומות אלו. אפשר לסווג את האנדרטאות ומצבות הזיכרון על פי מיקומן, סגנונן והמוטיבים שהן מבטאות. <o:p></o:p></span></p> <p style="MARGIN: 0cm 1pt 0pt; BACKGROUND: none transparent scroll repeat 0% 0%" dir="rtl" class="Bodytext0" align="right"><span style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang="HE">מיקומן של האנדרטאות ומצבות הזיכרון וסגנונן מקנים להן את משמעותן וקובעים את ההתייחסות אליהן. מסיבה זו הן הוצבו בדרך כלל ליד אתרי הרצח, במקומות סמוכים ליישובים. מאחר שהנרצחים הקבורים בבורות הירי לא הובאו לקבורה יהודית ראויה, משמשות האנדרטאות ומצבות הזיכרון כעין קברים לנופלים. אמנם הן אינן נחשבות כקברים על פי ההלכה, אך הן משמשות לניצולים ולאחרים מקום שאפשר לבוא ולפקדו בימי הזיכרון. היות שחלק מבורות המוות נחפרו בבתי הקברות היהודיים, נבנו שם גם האנדרטאות. במקומן זה יש להן תפקיד נוסף - להנציח את הקהילה היהודית שחיה באותה עיירה, נקברה שם ועכשיו חדלה מלהתקיים. כדי להדגיש שהאנדרטה או לוח הזיכרון אינם במקום קבר רגיל, הוקמו האנדרטאות בכניסה לבית הקברות, ליד השבילים המרכזיים, או נשענות על הגדר של בית העלמין. <o:p></o:p></span></p> <p style="MARGIN: 0cm 1pt 0pt; BACKGROUND: none transparent scroll repeat 0% 0%" dir="rtl" class="Bodytext0" align="right"><span style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang="HE">החשיבות להציב את האנדרטה במקום הרצח הובילה את מקימי האנדרטאות להציבן גם באתרים שבתוך הערים. בוילנה למשל הוצבה אנדרטה במחנה ה-ה.ק.פ.(?.^.9), שם נרצחו ונקברו 400 יהודים, היהודים האחרונים שהגיעו מגטו וילנה. כיום האתר נמצא בלב שכונת מגורים. דוגמאות נוספות אנו מוצאים בקובנה, האנדרטה שליד הפורט השביעי, והאנדרטה במוסך לייטוקיס, לידו נרצחו 52 יהודים שנתפסו ברחוב על ידי ליטאים. שני המקומות נמצאים היום גם הם בלב אזור מגורים. <o:p></o:p></span></p> <p style="MARGIN: 0cm 1.75pt 0pt 1pt; BACKGROUND: none transparent scroll repeat 0% 0%" dir="rtl" class="Bodytext0" align="right"><span style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang="HE">אנדרטאות ומצבות זיכרון לא הוצבו רק במקומות הרצח או במקומות קבורה אלא גם לציון מקומות שנתגלתה בהם גבורה. <o:p></o:p></span></p> <p style="TEXT-INDENT: 1.75pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt 1pt; BACKGROUND: none transparent scroll repeat 0% 0%" dir="rtl" class="Bodytext0" align="right"><span style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang="HE">באופן מיוחד ניתן למצוא ציונים כאלו במקומות ששימשו בעבר כגטאות. בוילנה למשל הוצבה אנדרטה בשטח הגטו במקום שנקרא ׳כיכר לוחמי השואה׳. בכניסה לגטו פונוביז׳ נבנתה אנדרטה לזכרם של נרצחי הגטו שנשלחו משם לבורות הירי. לעומת זאת כדי לזכור את הקהילה היהודית המפוארת שהייתה בוילנה ולהנציחה הוצבה אנדרטה עם דיוקנו של הגאון ליד ביתו ברחוב היהודים. <o:p></o:p></span></p> <p style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt 1pt; BACKGROUND: none transparent scroll repeat 0% 0%" dir="rtl" class="Bodytext0" align="right"><span style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang="HE">סגנון האנדרטאות ומצבות הזיכרון בליטא הוא בדרך כלל אחיד ופשוט. רוב האנדרטאות המוצבות ליד בורות הירי הן לוח, בדרך כלל מגרניט שחור או חום, הדומה באופן כללי למצבה. על הלוח נכתב בשפה הליטאית, באידיש ולפעמים גם בעברית, פירוט של מספר הנרצחים, המקומות שמשם הובאו למקום הרצח, ומי היו הרוצחים. בחלק מהמצבות הוספו סמלים דתיים לאומיים כמו מגן דוד ומנורה. במקצת מן המצבות הוסיפו פסוק מן המקרא המסמל מוטיב של כאב, צער או קינה. <o:p></o:p></span></p> <p style="TEXT-INDENT: -7.1pt; MARGIN: 0cm 1.75pt 0pt 1pt; BACKGROUND: none transparent scroll repeat 0% 0%" dir="rtl" class="Bodytext0" align="right"><span style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang="HE"><span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-spacerun: yes">&nbsp; </span>כאמור, האנדרטאות הוקמו בדרך כלל על ידי הרשויות המקומיות, וזו היא גם הסיבה לפשטותן, <span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-spacerun: yes">&nbsp;&nbsp;&nbsp;</span>שכן אין להם אמצעים רבים או תקציבים שיכולים להקצות לצורך זה. <o:p></o:p></span></p> <div style="TEXT-INDENT: -7.1pt; MARGIN: 0cm 1.75pt 0pt 1pt; BACKGROUND: none transparent scroll repeat 0% 0%" dir="rtl" class="Bodytext0" align="right"><span style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang="HE"><span style="COLOR: #000000"><span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-spacerun: yes">&nbsp;&nbsp; </span>בניגוד לאנדרטאות הפשוטות קיימות מספר אנדרטאות שהשקיעו בהקמתן גם מחשבה מרובה וגם תקציבים גדולים באופן יחסי. הבולטות ביניהן הן פסלי העץ, שכן תרבות הפיסול בעץ בליטא מרובת היערות נפוצה מאוד. כאלה הם פסלי העץ שהועמדו ליד גיא ההריגה בפלונגן על ידי חרש העץ היהודי יעקב בונקע, שגר במקום ועבר יחד עם אחיו את המלחמה. פסלי העץ שפוסלו על ידי החרש הליטאי ויטמן קפסוצ׳ונס, לפי בקשת ראש העיירה, והועמדו בחורשת סטראשון ליד קושדר וז׳ז׳מר נשרפו על ידי <br /> אלמונים(בשנת 2005).<br /> התכנים שאנדרטאות אלו מייצגות נגזרים מהדמויות שפוסלו. בפלונגן מנסה החרש לבטא באחד מן הפסלים את הכחדתה של הקהילה היהודית, רואים איך הזקנים הולכים ונעלמים והאם מגוננת על ילדיה.<br /> לעומת זאת בחורשת סטראשון מנסה החרש הליטאי לפסל דמויות של יהודים,כפי שהוא מתאר לעצמו אותם, שכן הוא לא ראה יהודי מימיו.<br /> מבחינת הכתובות באנדרטאות שבליטא יש להבחין בין אנדרטאות שהוקמו על ידי רשויות מקומיות או ממלכתיות ובין אנדרטאות שהוקמו על ידי יהודים.<br /> הכתובות באנדרטאות שהוקמו בליטא על ידי השלטון המקומי או הממלכתי מגמד לעיתים את המסר שמדובר לזכרם של יהודים ואף מתעלם ממנו. מה שאין כן לגבי אנדרטאות שהוקמו על ידי יהודים, מלבד ציון זיכרון הנרצחים היהודים, חלקן נושאות גם מסר של הבטחה לזכור ולעולם לא לשכוח.<br /> סגנון אחר של מצבות זיכרון שהוצבו במספר מקומות בליטא(וילנה, קלייפדה, טלז) הוא אנדרטה המורכבת ממצבור של מצבות או חלקי מצבות שנאספו מסביבות בית הקברות או מאזורים אחרים. בדרך כלל האנדרטה מן הסוג הזה(ליפידריום) מוצבת ליד בית הקברות שנהרס. באנדרטה כזו יש ניסיון להנציח את המציאות הקשה של הרם ואבדון, ובה בעת לכנס את זיכרון המתים למקום אחד גלוי ומוגדר.<br /> יש באנדרטאות מסוג זה ביטוי לזיכרון הקולקטיבי של הקהילה, מצד אחד ההרס המבטא את הכחדתה של הקהילה, ומצד אחר איסוף המצבות וחלקי המצבות למקום אחד - שניהם מנציחים באופן סמלי את זכרה של הקהילה שחיה במקום.<br /> בדרך כלל כוחם של סמלים הוא בפשטותם. כדי לבטא בהצלחה את רעיון הזיכרון הם<br /> צריכים להיות מובנים לכולם. כאלה הן האנדרטאות שהוצבו בבורות הירי בפונאר שליד וילנה, בפורט ה־9 שליד קובנה, ובבורות אחרים הפזורים ברחבי ליטא.<br /> הבור שנשאר ונראה לעיני כל, הינו זיכרון שעוצמתו מועברת למתבונן בו במלוא עוזה. הביקור במקום מנסה במעט להשיב למתים את זכרם, ואולי גם משהו מכבודם ומאנושיותם, ולגאול אותם מהשכחה שנכפתה עליהם, כאשר העדות על קיומם בעבר פוזרה לאחר שרפת גופותיהם (שבוצעה במקרים רבים בניסיון לטשטוש עקבות הרצח), לכל רוח.<br /> אנדרטאות ענק, תלת ממדיות, המבטאות מוטיבים יהודיים אינן נפוצות במזרח אירופה בכלל ובליטא בפרט. מתוך המעט שבליטא, המוטיב הבולט שבהן הוא העיצוב הממזג דמויות אדם (אנדרטה פיגורטיבית). האנדרטה הגדולה ביותר הוקמה על ידי הסובייטים ליד הפורט ה־9 בקובנה בשנת 1984. האנדרטה מבטאת את השלבים בהכחדת הקהילה היהודית בליטא. בתחילה נראות הדמויות ברורות, לאט לאט הן נעלמות, אי אפשר להבחין בפרצופים, אלא רק בידיים המושטות למעלה.<br /> נציין כי דרך הנצחה אפשרית נוספת קשורה לשיקום בתי קברות. אולם שימור המצבות בבתי הקברות בעיירות בליטא, במיוחד במקומות שלא נשארו שם יהודים ובית הקברות הפסיק להיות פעיל, הוא קשה מאוד. רוב בתי הקברות נהרסו והמצבות נגנבו או נשחקו ועברו מן העולם, לכן תושבי המקום או נציגי הקהילה התעסקו בעיקר בהקמת לוחות זיכרון להנצחה ולזיהוי מקום בית הקברות. יחד עם זאת בשנים האחרונות אנו עדים לפעולות שיקום מרשימות, נושא שיש לדון בו במסגרת מתאימה.<br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong><span style="COLOR: #000000">האנדרטאות בישראל<br /> <br /> </span></strong>לאחר השואה באה התקומה; רוב ניצולי השואה עזבו את אדמת אירופה והגיעו לארץ ישראל או למדינות אחרות שהסכימו לקבל אותם. באופן טבעי הנצחת השואה נעשתה בעיקר על ידי הניצולים או בהשפעתם. קצב הקמתן של האנדרטאות, כמו כל דרך הנצחה אחרת, הושפע מהדחקת זיכרון השואה באופן כללי, ומטבעו של הזיכרון האישי המטשטש והולך עם הזמן: ככל שסכנת השכחה נעשית מוחשית יותר, כך הרצון להנצחה ולעיצוב הזיכרון גדל והולך. בזיכרון השואה פעלו גורמים אלו באופן שהבליט את ההדחקה האישית והציבורית דווקא בשנים הראשונות אחרי השואה. לגופו של עניין, האנדרטה הראשונה להנצחת השואה בארץ הוקמה בשנות ה־50 על ידי ארגון יוצאי ז׳דונסקה- וולה שבפולין לזכר קורבנות קהילתם. האנדרטה הוקמה בבית הקברות בתל אביב ברחוב טרומפלדור, לשם גם הובא אפר ממקום הרצח של יהודי הקהילה. עד שנות ה-70 הוקמו בארץ מעט מאוד אנדרטאות, ורוב המאמץ להנצחת הקהילות שהושמדו הופנה לבניית בתי כנסת (ראו להלן), למכוני מחקר, למוזיאונים, לרחובות או ליישובים וגם לכתיבת ספרים, שירים ומאמרים. רק בסוף שנות ה־80 במאה הקודמת, בעיקר בכוח פעילותם של ארגוני הקהילות השונות ממזרח אירופה, התחילה פעולה יותר רצינית של חיפוש אחר אתרים מתאימים להקים בהם אנדרטאות להנצחת יקיריהם.<br /> הסתייגות דתית נשמעה על ידי ד״ר זרח ורהפטיג, שהיה חבר כנסת מטעם הפועל המזרחי, בדיון בנושא "יד ושם". הוא אמר: "ובייחוד צריך להיות אותו "יד ושם" לא באנדרטאות, "לא תעשה לך פסל" זה אצלנו טבוע בדמנו, בדם ישראל... אינני יודע אם המצבות הגדולות הן הן הזיכרון הגדול, יש לנו גישה אחרת לזיכרון״. <br /> עמדה דומה לגבי מצבת אבן לזכר הקדושים כבר קבע מי שהיה הרב הראשי לישראל, הרב יצחק הלוי הרצוג זצ׳׳ל, בשאלה שהופנתה אליו בשנת תש״ז. בתשובתו הוא אומר:<br /> אם בני הקהילה עומדים דווקא על הקמת המונומנט ־ אין יסוד לכנותם עבריינים... תעשו את מצבת הזיכרון בבית הקברות ויהיה דומה למצבת קבר. תשתדלו להשיג כמות של אפר מקודשינו זי״ע ותקברו שם. יותר טוב שלא יהיה בניין של אבנים, ועדיף להקים בניין בבית הקברות שישמש למקום עריכת אשכבה לנפטרים, לתפילות מנחה ולתפילות אזכרה לעילוי נשמות הקדושים הי״ד. </span></span></div><span style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang="HE"> <div style="TEXT-INDENT: -7.1pt; MARGIN: 0cm 1.75pt 0pt 1pt; BACKGROUND: none transparent scroll repeat 0% 0%" dir="rtl" class="Bodytext0" align="right"><br /> <span style="COLOR: #000000"><span style="COLOR: #000000">"יד ושם" הוא האתר הממלכתי בארץ להנצחת השואה, ומלבדו ישנם אתרי הנצחה נוספים לשואה הפזורים בארץ במקומות שונים. אנדרטאות ופרויקטים אחרים להנצחה הוקמו בישראל לזכר הקהילות היהודיות שנכחדו במזרח אירופה, עשרות מהם לזכר הקהילות שבליטא.<br /> רק מעטים מהם הוקמו מיד לאחר המלחמה, רובם הוקמו בעשור השני למדינה. ד״ר ש״ז כהנא, המנהל הכללי הראשון של משרד הדתות, הקים בשנת 1948 את מרתף השואה בהר ציון בירושלים. בכניסה למרתף הוצבה אנדרטה לזיכרון הנרצחים בברגן-בלזן, העתק של האנדרטה שהוצבה במחנה בגרמניה. כשנכנסים למבנה, בצד פריטים שהוצלו מהגטאות וממחנות ההשמדה, הוצבו לוחות זיכרון להנצחת למעלה מאלפיים קהילות ישראל באירופה. חדר מיוחד הוקדש לקהילות ליטא.<br /> האנדרטה הראשונה להנצחת השואה בארץ הוקמה שנים ספורות לאחר השואה על ידי ארגון יוצאי ז׳דונסקה-וולה שבפולין לזכר קורבנות קהילתם. למקום הובא אפר מהקורבנות שנטמן ליד האנדרטה בבית הקברות הישן בתל אביב ברחוב טרומפלדור.<br /> עד לשנות ה-70 הוקמו בארץ רק אנדרטאות מעטות, ורוב המאמץ להנצחה ולגיבוש הזיכרון לקרבנות השואה, הופנה לבניית בתי כנסת, ישיבות, מכוני מחקר, מוזיאונים, יישובים, שמות רחובות ונטיעת חורשות לזכר הקהילות שהיו ואינן עוד. <br /> במקביל הופיעו עשרות ספרים, חוברות ומאמרים לזכרם של הקרבנות.<br /> עם הקמת ארגוני הקהילות השונות במזרח אירופה, התחילו בחיפוש אתרים מתאימים להקמת אנדרטאות להנצחת היהודים שנרצחו בשואה. טבעי היה בעיניהם להקים את האנדרטה בסמוך למצבות יקיריהם בבתי הקברות. גם חברות הקדישא, במיוחד זו של תל אביב וגוש דן, עודדו את הפעילות הזו והקצו מקומות מיוחדים לכך.<br /> האנדרטאות לזכר קהילות ליטא והסביבה מרוכזות בבתי הקברות באזור תל אביב: מעט מהן בקרית שאול ובנחלת יצחק ורובן בחולון. הן מרוכזות בצידי השבילים, בצורה של שדרות המעניקות למסתכל מרחוק עצמה הרבה יותר גדולה מאנדרטה בודדת.<br /> חלק מהאנדרטאות וממצבות הזיכרון הוצבו בסמוך לחומת בית הקברות. אנדרטאות הוקמו גם בערים, ביישובים קטנים, במושבים ובקיבוצים. בדרך כלל ארגוני קהילות מייחדים בביתם פינת הנצחה וזיכרון לנופלים, למשל, ארגון יוצאי וילנה והסביבה ייחדו פינת הנצחה לזכר הקדושים שנפלו, ובצד תפילות ומשפטי קינה, נכתבו כל שמות הנרצחים בעיר וילנה ובעיירות מסביבה. אנדרטאות מצויות בארץ גם בחורשות וביערות, אולי הן באות לרמז על מיקומם של רוב בורות הירי. השקט והדממה ליד המצבה, מאצילים על היער מעין קדושה.<br /> מלבד האנדרטאות המוצבות ברחבי הארץ, התקבלה דרך הנצחה נוספת, נפוצה כיום, הקשורה אף היא בבתי קברות, והיא רישום שמות בני משפחה שנספו בשואה בצד המצבות של בני משפחתם שנקברו בארץ. רישום זה נעשה בדרך כלל כאשר מקום קבורתם של היקירים אינו ידוע, ולעיתים אף יום פטירתם. העלייה לקבר ביום הזיכרון של הנפטר משמשת מעין יום זיכרון גם לקדושים אלו. <br /> במקרים אחרים נכתבו השמות ותאריכי הפטירה על גב* המצבות בארץ, אף על פי שהיקירים הובאו לקבורה בניכר. זאת על מנת שלא יצטרכו לפקוד מדי שנה את מקום קבורתם בבתי הקברות באירופה.<br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>האנדרטאות בישראל לסוגיהן<br /> </strong>סגנון האנדרטאות שנבנו בארץ לזכר קדושי השואה אינו אחיד, אם כי הצורה הארכיטקטונית שלהן דומה בדרך כלל. לרוב האנדרטאות מבנה מרכזי המתוחם בגדר או בשרשרת ובתוך המתחם לעיתים מצויים מבנים קטנים נוספים שבחלקם הוטמן אפר הקדושים שהובא ממקום הרצח, ובחלקם הוטמנו מגילות הכוללות את שמות הנרצחים.<br /> יש אנדרטאות שבהן נרשמו השמות על גבי האנדרטה. השמות ערוכים בדרך כלל בסדר אלפא-ביתי, או מסודרים על פי משפחות.<br /> ציון השמות על האנדרטה מדגיש את ניסיון הקהילה להנציח את הנופלים ואת מה שקרה להם. רוב האנדרטאות עשויות מאבן או משיש, ועיטורים, סמלים וכתוביות מעטרים אותן.<br /> מלבד מוטיבים אלו הבאים לזכור ולהנציח את הפרט, את שמו ואת תאריך הירצחו, בולט ביותר מוטיב נוסף המתקשר להנצחה ולזיכרון של מקום הקהילה והסביבה.<br /> להדגשת מוטיב זה נושאות עליהן האנדרטאות תבליטים, תמונות ולעיתים גם דגמים תלת ממדיים של בתי הכנסת בעיירה.<br /> במבט כללי אל אנדרטאות נושאות תמונות ובהתרשמות מתמונות ומבתי כנסת של מקומות אלו עולה התחושה כי השואה התחילה בשריפת בתי הכנסת ("ליל הבדולח״) והסתיימה ברציחתם של הקדושים בבורות הירי שחלקם היו בבתי הקברות היהודיים.<br /> יש אנדרטאות שעליהן הוסיפו מוטיבים דתיים מלבד אלו שהכרנו במצבות הזיכרון בליטא, מגן דוד או מנורה, כמו באנדרטה של קהילת דיבנישוק בחולון, שם חוקקו תמונות של ידי כהן ושל פעמונים.<br /> אנדרטאות המעוצבות בסגנון פיגורטיבי נדירות בבתי הקברות בישראל, אולי בגלל האיסור של "לא תעשה לך פסל וכל מסכה" אם כי אפשר לראות רכיבים פיגורטיביים, כגון מעין דמות המושיטה ידיה למעלה (באנדרטה לקהילת דיבנישוק), או אנדרטה המדגישה בתוכה חלל שמבטא פיגורה שאיננה (כמו באנדרטה של שבלי בחולון, להלן).<br /> על חלקן של האנדרטאות ציינו את שם האמן שתכנן אותן. רוב הכתובות על האנדרטאות בעברית, יש גם כאלה הכתובות באידיש. על מספר אנדרטאות מופיעה אמרת אבל מתוך ספרי הקודש, או אמירת זיכרון "לזכר קדושי...״. במידת האפשר מצוין מקום הירצחם ותאריך הרצח. קהילות מסוימות ניסו לקבוע גם את יום הזיכרון בהתאם להתרחשויות שהיו בזמן הירצחם של בני הקהילה.<br /> הביטויים המדגישים את קדושתם של הנופלים ״מתו על קידוש ה׳״, "ה׳ ייקום דמם״, "הקדושים״ - כל אלו מאפיינים את מותם של בני הקהילה על קידוש ה' והם ביטויים שגרתיים על לוחות הזיכרון.<br /> יש קהילות שהוסיפו ברשימת השמות גם את שמות הנפטרים שנצלו מן התופת ונפטרו בארץ, או שמותיהם של ״הגיבורים שנפלו בשדה הקרב במלחמה עם גרמניה הנאצית״ כפי שהוסיפו באנדרטה של אוטיאן.<br /> <br /> <strong>סיכום<br /> </strong>הניסיון לעצב את זיכרון השואה מחבר את בתי הקברות בעיירות השונות ואת בורות הירי בליטא עם האנדרטאות שהוקמו בארץ, הבאות לבטא את זיכרון הקהילה שנכחדה ואת התקומה של הניצולים. מרבית האנדרטאות שהוקמו בישראל והמוצבות בעיקר בבתי קברות או במקומות ציבוריים הוקמו על ידי ארגוני ניצולים של ליטא או של הערים והעיירות שבה, רק בודדות הוקמו ביזמתם של אנשים פרטיים, שביקשו בדרך זאת להבטיח גם את הנצחת בני משפחתם. לעומת זאת האנדרטאות ואתרי הזיכרון בליטא עצמה הוקמו בשנים הראשונות שלאחר המלחמה, שבהן עדיין ישבו יהודים בחלק מהעיירות. הם עסקו יחד עם השלטונות בהקמת אנדרטאות, בהצבת לוחות זיכרון ובשיפוץ בתי הקברות. כשהתחיל להתפתח תהליך התקומה הלאומית בליטא, וכולם השתחררו מעולה של רוסיה הסובייטית, לא נשארו כמעט יהודים בעיירות. אז קיבלה על עצמה הקהילה היהודית שמרכזה בוילנה להנציח את זכר קורבנות השואה של יהדות ליטא במחנות ההשמדה. העבודה התחילה כבר בסוף שנת 1988, והשתתפו בה גם רשויות מקומיות ולעיתים גם יהודים נדיבים יוצאי ליטא.<br /> מן ההשוואה שבין האנדרטאות בישראל לבין אלה שבליטא עולה כי בליטא מעוצבות האנדרטאות על פי רוב בצורה סטנדרטית בעוד בישראל ניכר כי הושקעה בעיצובן מחשבה רבה והוקצו להקמתן תקציבים גדולים.<br /> לעומת זאת ברוב האנדרטאות בארץ אפשר למצוא רשימות, בחלקן מפורטות, של הנספים בשואה של אותה עיירה המונחים בתוך האנדרטה. הטמנתם במקום כמוה כהעברת בית הקברות של העיירה לישראל והקמת יד ושם לנספים. זה מעשה סמלי במיוחד כאשר בכיתוב שעל האנדרטאות מצוינים, ברוב המקרים, שנת ייסוד הקהילה ויום חיסולה, בדומה ליום ההולדת ויום הפטירה הנכתבים על גבי מצבת המת. הלל נח מגיד כתב בספרו על וילנה כי: "זיכרון בספר יקר יותר מהחקוק על אבן, בשכבר הימים יתקלקל״. מיקומן של האנדרטאות בארץ אינו אקראי. רובן מרוכזות בבתי הקברות בגוש דן, שם מרוכזת רוב האוכלוסייה ונמצאים שם גם משרדי ארגוני יוצאי העיירות בליטא. ריכוזן של האנדרטאות באזור אחד ובעיקר בבית קברות אחד(חולון) מעניקה להן גם עוצמה נוספת. אין הן מייצגות עיירה אחת אלא את הישוב היהודי כולו שנכחד בשואה. מאפיין נוסף לאנדרטאות הוא השפה שבה כתובים המסרים המילוליים על האנדרטה.<br /> בארץ, להוציא מעט אנדרטאות שבהן הכתובות הן באידיש, השפה היא עברית, ואילו באנדרטאות ובלוחות הזיכרון בליטא כתובים מסרים אלו בשלל שפות(שפות שדיברו בהן היהודים: ליטאית, רוסית, אידיש), ולא רק בעברית.<br /> בתי הקברות היהודיים שנותרו בליטא, שלידם הוקמו חלק מהאנדרטאות, אוצרים בתוכם סמלים ותכנים תרבותיים רבים. שרידיהם בליטא שלאחר המלחמה הם דפי עדות המתעדים את תולדות הקהילות היהודיות הרבות בליטא, ראשיה ורבניה.<br /> את החיים התורניים שבה, את חיי הכלכלה ולעיתים גם את המבנה החברתי של הקהילה. ההרס ואנדרטאות הזיכרון מבטאים אולי את הכאוס שהטילה השואה במקומות אלו.&nbsp;<br /> <br /> האנדרטאות בישראל לעומתן באות אולי להדגיש את הקשר שבין השואה לתקומה. קשה על הניצולים הפרידה מ״המקום״ ההוא בנכר, מן הזיכרונות, מן ההווי, מן התרבות ומחיי היום יום. הקמת מדינת ישראל והקמת האנדרטאות בה לזכרם של הנספים מהוות עבורם נחמה פורתא.<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> </span></span></div></span></span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/37/הנצחת_זיכרון_השואה_באמצעות_אנדרטאות_בליטא_ובישראל 19/01/2012 13:43:21 <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000"><strong>נקמתו של בן ״תאומות מנגלה״<br /> <br /> הרב שמואל כ"ץ<br /> נאום של&nbsp;רב אולפנת 'חורב' מירושלים, <br /> על הרמפה של ד"ר מנגלה ימ"ש במחנה ההשמדה בירקנאו, <br /> בפני משלחת האולפנא תשנ"ה<br /> <br /> </strong>ברגעים אלו ממש, בעומדנו כאן במחנה בירקנאו, המעורר בכולנו פלצות, אני סוגר מעגל של 50 שנה! הכיצד? ברצוני לקרוא בפניכם את פרק כ״ב בתהלים, ולפרשו כפי שאני מבין וחש במקום איום ונורא זה. על פי מנהג הגר״א נהוג לומר פרק זה בפורים, כי לפי דברי חדל(מדרש שוחר טוב ־כ״ב) אסתר המלכה אמרה אוהו ברגע גירלי בתולדות עם ישראל, בעת לכתה אל המלך אחשורוש לבקש על עמה, שעמד לפני שמד ו״פתרון סופי". עזבנו את הארץ ביום ראשון, מיד לאחר הפורים. כאשר הפסוק: ״מחה תמהה את זכר עמלק״(שמות י״ז, יד) עדיין מהדהד באוזנינו. ״למנצח על אילת השחר מזמור לדוד״(א׳): חדל למדו ממגילת אסתר, שהגאולה העתידה תהיה בדומה לגאולת פורים ־ ״קמעא קמעא״, שלבים שלבים(ירושלמי ברכות א, א). לפני הופעת ״אילת השחר״ ־ הפצעת קרני החמה הראשונות, ישנו חושך גמור, כך הצרות הקשות ביותר יבואו על עם ישראל דווקא לפני גאולתם, ושמא הם רמזו לשואה הנוראית?! ״אלי אלי למה עזבתני.... אלוקי אקרא יומם ולא תענה״(ב-ג): זו הייתה הרגשתם של יהודים י־בים, בעלי אמונה, שזעקו כאן אל אביהם שבשמים, אך באותם הימים הם לא נענו. כפי שכבר התורה ניבאה: ״ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההיא על כל הרעה אשר עשו.״(דברים ל״א, יח). כל הקללות הכתובות בתורה התגשמו, לצערנו, אחה לאחת. רבים שואלים היכן היה ״אלוקי אושוויץ״? מדוע הוא שתק? השאלה היא, היכן הי־ שם ״האדם״? לאיזו שפלות נוראית הגיעה במקום זה האומה המתורבתת ביותר? היכן היו העמים הנאורים והאפיפיור, ששתקו לנוכח השמדתו של עם הנצח? מה ישיבו על כך כל אלו שהאמינו ״באדם״, בתרבותו, במוסריותו ובתורות החדשות אשר הגה ויצר?....ולמרות שבאותם ימי אפלה ״השמש לא זרחה״, למרות המכה הנוראית שניחתה על עמנו: ״ואתה קדוש יושב תהילות ישראל. בך בטחו אבותינו, בטחו ותפלטמו״ (ד־ה): למרות התהיות הרבות, ההשפלה והסבל הנוראי במחנות ההשמדה, התעלה האדם מישראל לשיאים חדשים של אמונה, תוך כדי שמירה על צלם אלוקים וקדושת החיים, וזאת מתוך תקווה ואמונה ״שלא<br /> עזב אלוקים את הארץ״, ועוד תבוא הישועה&nbsp;״ואנכי תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם. כל רואי<br /> ילעגו לי, יפטירו בשפה יניעו ראש״(ז־ח): באושוויץ היהודים לא היו שווים אפילו לתולעת. הם איבדו את אישיותם והפכו למספרים(שהיו חקוקים על זרועם), שאותם הם היו חייבים לדקלם בכל מפקד. כאשר אתם נכנסתם לקרמטוריום באושוויץ, רצתי לארכיון - בבלוק 24, שם בקשתי את הכרטיסיות של הורי, ואכן מצאתים על פי מספריהם. הנה, אבא 3583 ־,4., אמא 8273 - 4, ממש דרישת שלום מהגיהינום!"... עליך הושלכתי מרחם מבטן אמי - אלי אתה״! (יא): למשפחת הורי אין קבר אחים ולא מצבה, כולם עלו השמיימה כאן בבירקנאו, אפילו אפר לא נשאר מהם. לכן אני רוצה לפרוע חוב קדוש שאני חב להם ־ לעלות כאן את זכרם! מדוע בקשתי לעמוד עמכם דווקא במקום נוראי זה, ולעלות כאן את זכרם? המקום שבו אנו עומדים כעת מכונה: ״הרמפה של מנגלה״. כאן עמד ד״ר מנגלה ימ״ש, ״מלאך המוות״ של אושוויץ. בסימון בוהן ידו הוא הרץ את גורלם של מיליוני יהודים שירדו מהרכבות. כמה מטרים משמאלנו, סימון ימינה ־ למות, בדרך הנמצאת לימיני. סימון שמאלה - לחיים, כניסה למחנה העבודה ממולנו. בדיוק במקום זה, בזכות שנייה אחת גורלית, זכיתי אני לחיים, כך שיש באפשרותי לעמוד כאן היום לפניהם. סבתי הי״ד ירדה מהרכבת, כאן ממש לידינו, עם 4 ילדיה, היא כמובן נשלחה ימינה - למות. היא החלה לצעוד כאן בשביל מימיני, עם כל האלפים, מבלי שהיא תדע שזו דרכה האחרינה. בהחלטה ובאינסטינקט של אמא יהודיה, היא חוזרת ומוסרת את שתי התאומות שלה ־ אמא ידודה - לד״ר מנגלה. את בנותיה הבוכיות היא מנהמת: ״אתן תבואו אחרי, עוד נתראה".... ועד היום אמא מחכה למפגש זה... הניתוק הנוראי הזה, השפיע על שתי הבנות עד עצם היום הזה. משם הן נלקחות לצריף של ״תאומי מנגלה״, הן מסרבות לאכול, ובבכי הן מצפות לאמא. לאחר יומיים, מראים להן את הארובה של בירקנאו, דרכה עלתה אמא שלהן השמיימה. רק אז הן מבינות לאיזה גיהינום הן הגיעו. אך זו התחלה, מאז הן נלקחות לבלוק 10 באושוויץ, שם בקרנו לפני כמחצית השעה. כפי שהסברתי לכם, שם התבצעו הניסויים הנוראים של ד״ר מנגלה ואנשיו, בתאומים, תוך לעג ואכזריות שקשה לתארם.<br /> .... סבתא! אני הנכד הראשון, ואולי האחרון, שמגיע למקום הזה. הבאתי לך דרישת שלום מאמא ודודה. לפני שבוע בדיוק ־ בפורים - הן חגגו את יום הולדתן ה־65. באתי לספר לך, כאן במקום הזה, שבו ראית אותן בפעם האחרונה, אילי ממש במקום עלבו אני כעת עומד! לאמא יש 4 בנים, ולדודה 5 ילדים, וכולם בריאים ונורמאליים! (היה בליבן חשש, שלאחר הניסויים הנוראים שהן עברו זה לא יהי כך!) כולם זכו להקים משפחות לתפארת על פי דרכה.של תורה. יש לך, סבתא, למעלה מ-40 נינים, מתוכם 2 זוגות תאומים. בנותיך לא ״נשברו״ באושוויץ. סידור קטן שהדוד נתן להן חיזק את אמונתן. הן המשיכו להתפלל, מתוך תקווה ואמונה שהן תזכינה לעתיד טוב יותר ולהקים דור חדש. דעי לך סבתא! ששתי בנותיך הקטנות (בנות 13) צעדו מאות קילומטרים ב״צעדת המוות״, בשלג ובקור נוראי. אמא סחבה את דודה המתקשה ללכת, ובכך היא הצילה את חייה - איזה גיבורות!<br /> סבא (מצד אבא)! אני קרוי על שמך - שמואל! באתי לבשר לך, שגם אבא ניצל! יחד עם אחיו, הם עמדי כאן ממש, על רמפה זו, מול ד״ר מנגלה. לשאלתו: ״בן כמה אתה״? הוסיף אבא שנה אחת לחייו, ובכך ניצל. אתה יכול להיות גאה באבא, על חריצותו ופיקהותו בכל שטחי החיים. איני יודע מהו חיבוק של סבא. ומעולם לא חשתי מה זה לקבל מתנה מסבתא, אך מה זה אבא ואמא גדולים ־ אני יודע. ״סבבוני פריב רבים, אבירי בשן כתרוני - פצו פיהם אריה טרף ושואג״(יג ־יד): הנאצים ימ״ש תכננו והפעילו את מחנית המוות, כדי להשמיד את אלו שחטאו בחטא אחד ויחיד ־ היותם יהודים - ״סכנת״ העולם הנאור. אך היו להב עוזרים נאמנים! האוכלוסייה המקומית, ששיתפה פעולה, ובאכזריות יתר. האם הכפריים בשכנות לאושוויץ לא ראו, לא שמעו ולא ידעו?!<br /> ״כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותיי״.... (טו): ראיתם את העצמות של אחינו במאיידנק, ואת האפר שנשאר מהם, האם שכל אנוש יכול לקלוט ״....כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני״ (יז): חיי כלב באישוויץ היו יקרים יותר מחיי יהודי. כאן במקום הזה ממש, הסתובבו כלבים, ששוסו ביהודים מפוחדיב ואומללים. הכלב הנוראי ביותר שהילך כאן היה ־ ד״ר מעלה!<br /> ..." יחלקו בגדי להם, ועל לבושי יפילו גורל״(יט): לא רק את גופות היהודים שרפו אותם רשעים, אלא גם שדדו את רכושם הדל. עד הפרט האחרון, והכול בסדר מופתי: נעליים, משקפיים, מברשות שיניים, מזוודות, כלי אוכל, ואפילו שערות וצמות - כפי שראינו באושוויץ״.. מזעזע ממש! אך למרות הכאב הנוראי, בגוף ובנפש של הניצולים, ולמרות השאלות באמונה שנשארו להם ולנו, נמשיך להאמין ולבטוח בקב״ה: ״אספרה שמך לאחי, בתוך קהל אהללך. יראי ה׳ הללוהו, כל זרע יעקב כבדוהו״ וכר (כג־כד):... ״מאתך תהילתי בקהל רב נדרי אשלם נגד יראיו״(כו):<br /> כאשר הייתי ילד קטן, ושמעתי לראשונה מאמי על מה שעולל לה ד״ר מנגלה, החלטתי לנקום בו! רציתי לקחת פטיש ולהכות בראשו, אך מהר מאד הבנתי שזה בלתי אפשרי. כאשר החלו המשלחות הראשונות לצאת לפולין, נדרתי נדר - שאם אי פעם אצא לשם עם משלחת כלשהי, אני בבר אנקום בו.... והנה היום הגיע.... ככהן, לא נכנסתי עמכם לבתי הקברות ולקברות צדיקים הפזורים בפולין כולה. מדוע עשיתי את כל הדרך הארוכה של אלפי הקילומטרים? הכול היה כדי להגיע לרגע זה! במקום הסמל המשפיל שהיהודים חויבו ללבוש ־ הטלאי הצהוב ־ אני רוצה ללבוש את הסמל היהודי, אולי המובהק ביותר, ודווקא על רמפה זו: ״ברוך אתה ה׳....קדשנו במצוותיו וצוונו להתעטף בציצית.... (אמן! אמן!) ד״ר מנגלה! על רמפה זו, שבה שלחת מיליוני יהודים השמיימה.... באנו להודיע לך ־ שניצחנו אתכם, ״עם ישראל חי וקיים ־ לנצח״!* הטלית, התנ״ך והסידור שלנו ־ ניצחו בסופו של דבר את המטוסים, הטנקים וצקלוך8 שלכם! הכנו לך הפתעה: נמצא עמנו כאן פטר, ״תאום מנגלה״. שהיה בן 4, כאשר הוא ואחותו התאומה היו בידיך הטמאות בעת הניסויים. והנה בדיוק כעבור 50 שנה, הוא עומד כאן במקומך, ומשמאלו אני עומד, בן של ״תאומות מנגלה״, ובינינו דגל מדינת ישראל. ד״ר מנגלה! האם היית מאמין שדבר כזה יכול לקרות?! ואתה פטר?! ואתה?! (אני לא מאמין עד רגע זה!) זהו בעומק פירושו והתגשמותו של הפסוק: ״נצח ישראל לא ישקר״ (שמואל א׳ ט״ו, כט)! גאווה גדולה בלבי לעמוד כאן דווקא עם בנות, כרב האולפנא, כפיצוי מה על העלבון והבושה שחשו אמי ודודתי בעת הניסויים שנערכו לעיני ד״ר מנגלה וקציניו. אני עומד כאן גם כקצין בצבא הגנה לישראל, בדרגת סרן, המשמש בתפקיד רב הטיבה, וכבן משק ניר־גלים, שאבי ואמי ושאר מייסדיו הם ניצולי שואה. כאן אני עומד ומצדיע להם ולמפעלם הכביר - הקמת ישוב יהודי בארץ ישראל, בחולות שוממים יתומים מאב ואם, אך מלאי חזון, אמונה ואידיאלים.<br /> ....״כי לה׳ המלוכה ומושל בגוים״ (כט): הקב״ה הוא שר ההיסטוריה, הוא המעלה ממלכות והוא גם מורידן... ככל שונאינו בהיסטוריה, שקמו לכלות את עם ה׳ גם הרייך השלישי קרם ונפל. כבר ניבא ישעיהו הנביא: ״כל כלי יוצר עליך ־ לא יצלח״! (נ״ד ־ יז). אפילו לא צקלון 8.<br /> ״זרע יעבדנו, יספר לאדני לדור״(לא): אנו חברי המשלחת, מצווים לספר הלאה את כל אשר ראינו וחשנו בשבוע הקשה שעבר על כולנו - כי מי יאמין לכל זאת בעוד 50 שנה?<br /> יבואו ויגידו ״צדקתו לעם נולד כי עשה״ (לב): עמנו נולד מחדש. 3 שנים בלבד לאחר שכבתה האש במשרפות בירקנאו־אושוויץ קם ונהיה הפלא שעליו הלמו כל הדורות ־ קמה מדינת ישראל, שרבים מניצולי השואה מסרו נפשם בגבורה בשדה הקרב, למען תקומתה. אני רוצה לסיים את נדרי.... לא ידעתי באיזו פרשת שבוע אגיע לכאן, והנה עוד מעט נכנסת שבת קודש פרשת שמיני, שבה להפתעתי מסבי הי״ד ומשאר בני שבט הכהונה ־ אני רוצה להשלים. לברך ״באהבה״ מול שנאה יוקדת ונוראית! ״יברכך ה׳ וישמרך. יאר ה׳ פניו אליך ויחנך. ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום״! "א־ל מלא רחמיב שוכן במרומים.... את נשמות סבי וסבתי ובני משפחותיהם. תאומי מעלה, קדושי אושוויץ יחד עם ששת המיליונים..״ וינוחו בשלום על משכבם, ונאמר אמן״. (אמן!)<br /> ״אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח. ואף על פי שיתמהמה, אחכה לו בכל יום שיבוא״. ״כל עוד בלבב פנימה.... להיות עם חופשי בארצנו״....<br /> באותן דקות חשתי שמיליוני נשמות טהורות מביטות בנו. היה נדמה לי שאני שומע שיחה שם למעלה:"... האם הבנות האלו כאן למטה, מבינות ויודעות להוקיר מה זה להיות יהודי חופשי וגאה, במדינתו שלו? האב הן תדענה לשמור על מדינה זו? בעוד 3 ימים הן תחזורנה לארצן, במטוס של מדינתן, וכאשר הוא ינחת בשדה התעופה. ימתינו להן הורים אוהבים ומשפחה מתגעגעת. הן תחזורנה ללימודים מתוך שקט ושלווה מבלי שאיש ילעג ויכה אותן. האם הן יודעות להעריך זאת? זכרו את אשר ראיתן כאן - וספרו זאת לדור הבא״.... ״וניקיתי דמם לא ניקיתי ־ וה׳ שוכן בציון״! (יואל ד, כא).<br /> </span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/38/נקמתו_של_בן__תאומות_מנגלה_ 19/01/2012 17:46:49 <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>אתרים יהודים וכלליים בקיידן<br /> <br /> </strong><span style="COLOR: #800000">לפניך מפת סיור דינמית של גוגל. <br /> באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה. <br /> להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.<br /> לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.<br /> לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה</span></span></div><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"> <div align="right"><br /> <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;vpsrc=0&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b722de1dd293b88d9&amp;ie=UTF8&amp;ll=55.300082,23.97514&amp;spn=0.003487,0.011362&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small><br /> <br /> <span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">הצג את </span><a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;vpsrc=0&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b722de1dd293b88d9&amp;ie=UTF8&amp;ll=55.300082,23.97514&amp;spn=0.003487,0.011362&amp;source=embed"><span style="FONT-SIZE: 10pt">מפת הסיור בקיידן</span></a>&nbsp;<span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">במפה גדולה יותר</span></small><br /> <small><a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps?f=d&amp;source=embed&amp;saddr=%E2%80%AAPaeismilgio+gatv%C4%97%E2%80%AC%E2%80%8F&amp;daddr=%E2%80%AASmilgos+gatv%C4%97%E2%80%AC%E2%80%8F+to:%E2%80%AA%C5%BDyd%C5%B3+gatv%C4%97%E2%80%AC%E2%80%8F+to:%E2%80%AATilto+gatv%C4%97%E2%80%AC%E2%80%8F+to:%E2%80%AAA.+Kanapinsko+gatv%C4%97%E2%80%AC%E2%80%8F+to:%E2%80%AADid%C5%BEioji+gatv%C4%97%E2%80%AC%E2%80%8F+to:%E2%80%AASenoji+gatv%C4%97%E2%80%AC%E2%80%8F+to:55.286225,23.976282+to:%E2%80%AADid%C5%BEioji+gatv%C4%97%E2%80%AC%E2%80%8F+to:%E2%80%AAA.+Mickevi%C4%8Diaus+gatv%C4%97%E2%80%AC%E2%80%8F&amp;hl=iw&amp;geocode=FSGfSwMd_OxtAQ%3BFcueSwMd2uZtAQ%3BFfegSwMdy-dtAQ%3BFUSoSwMdjeJtAQ%3BFW21SwMdI6RtAQ%3BFeWYSwMdputtAQ%3BFdKYSwMd8-htAQ%3BFdGZSwMdWtltAQ%3BFR-bSwMdguVtAQ%3BFdrQSwMdztltAQ&amp;sll=55.299985,23.975129&amp;sspn=0.007024,0.01929&amp;vpsrc=0&amp;dirflg=w&amp;mra=mi&amp;mrsp=9&amp;sz=16&amp;ie=UTF8&amp;t=m&amp;z=14"><span style="FONT-SIZE: 10pt">הצג מפה גדולה יותר</span></a></small> <br /> <br /> <span style="COLOR: #000000">(האותיות מסומנות במפה) <br /> בקיידן נשתמרו חלק גדול מהמבנים בעיר העתיקה. תושבי קיידן מדגישים ששימור העבר חשוב להם, כפי שעולה בכל חומרי ההסברה לתיירים. רוב האתרים המעניינים נמצאים באזור העיר העתיקה.<br /> <br /> <strong>(1) חצר בתי הכנסת (ה'שולהויף'). Senoji rinka 12 <br /> </strong>ארבעה משבעת בתי הכנסת שהיו בקיידן רוכזו ב'שולהויף'. ליד חצר בתי הכנסת היה בתקופה מסוימת גם בית הספר העממי היהודי. היום בולטים בקצה הרחבה שני בתי הכנסת.<br /> ה'שולהויף' מוזכר בהיסטוריה היהודית של קיידן מספר פעמים, החל מהשריפה הגדולה שפקדה את העיר ב-1914 והגיע סמוך לבתי הכנסת, שם היא נבלמה, דרך הנאומים שנשמעו כאן לכבוד שחרורה של ליטא בשנים שבין המלחמות. כלה בתקופת השואה, כאשר ב- 15 באוגוסט 1941 רוכזו כאן כל יהודי קיידן, טרם הובלו לרצח.<br /> היום הפינה הזו זכתה לעדנה, היא רוצפה באבנים, במרכזה הבאר אליו מובילים ארבעה שבילים מודגשים, המסמלים את ארבע הדתות שהתקיימו בשלווה בעיר. על הקיר החיצוני של בית הכנסת הגדול נקבע לוח אבן עליו נכתב בליטאית ובעברית: "מאמצע המאה ה-17, ככר השוק הישנה היה מרכז החיים הרוחניים של יהודי קיידן. ב-28 באוגוסט 1941 קהילת קיידן הושמדה ע"י הנאצים ומשתפי פעולתם המקומיים".<br /> הככר מהווה גם נקודת מוצא ליציאות לסיורים בסביבה.<br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>שני בתי הכנסת.<br /> </strong>שני בתי כנסת ממוקמים בקצה הרחבה, קרובים מאוד זה לזה, דומים בגודלם. הימני שבהם – בית הכנסת הגדול ('השול') נבנה בסגנון ה'ברוק' (אחד משני בתי כנסת בסגנון זה בליטא), הוא הקדום שבין השניים. בית הכנסת הוקם בשנת 1784, בנייתו נמשכה עד לשנת 1806. על השער שלפני הכניסה היה שעון שמש ובו אותיות עבריות. ארון הקודש שהיה בו נודע לתהילה בכל ליטא, בשל גודלו וגילופי העץ שפיארו אותו. <br /> <br /> <strong>חצר השולהויף </strong>(תמונה מהמוזיאון) <br /> התפילה בבית הכנסת הגדול התקיימה רק בקיץ, משום שלא היו בו סידורי חימום, לכן הוא כונה גם בשם "די קאלטע שול" (בית הכנסת הקר), בחורף התפללו במבנה שעמד לידו, המכונה "בית המדרש הגדול", נחנך ב-1837, תרומות להשלמתו הוענקו גם על ידי בעלי העיר (משפחת ראדזוויל), בבית המדרש הזה למדו בשנת 1940 בחורי ישיבת מיר שהגיעו מבלארוס לאחר שהרוסים אסרו עליהם ללמוד במקומם. בבית המדרש היו סידורי חימום. בין שתי המלחמות הופיעו בבית הכנסת חזנים ידועי שם והושמעו בו קונצרטים, בהם השתתפו גם תושבי העיר האחרים, כולל ראש העיר ומפקדי הצבא המקומיים.<br /> שני בתי הכנסת הועברו (נמכרו) ע"י הקהילה היהודית לעיריית קיידן, בית הכנסת הגדול יועד לבית ספר לאומנות, ובית הכנסת שלידו למוזיאון, כל הפרויקט משמש כמרכז רב-תרבותי ומשרת את האוכלוסייה גם כ"מרכז סובלנות". <br /> בכניסה לבית המדרש הגדול שלט בליטאית ואנגלית עליו נכתב כי בית הכנסת הקטן נבנה בשנת 1837. <br /> במבואה של בית המדרש הגדול משרדי המוזיאון. באולם המרכזי שממול מוצגות תערוכות מתחלפות של אומנים מקומיים. בחזית האולם , מקום ארון הקודש, מובלט ציור של ארון ופרוכת, מה שמשווה למקום תחושה של אולם בית כנסת. המדרגות מהמבואה מובילות לעזרת נשים. בחדר הראשון מוזיאון קטן המציג את קיידן היהודית בעבר. במרכז החדר תבליט של העיירה ועל הקירות תמונות מעניינות מעברה היהודי של קיידן. בחדר הפנימי ספריה הכוללת ספרים רבים על היהודים בקיידן ובליטא.<br /> <br /> שעות הפתיחה של בית הכנסת : בימים שלישי – שבת 17.00-10.00.<br /> מחיר כניסה: מבוגר – LT 4, תלמיד בי"ס – LT 2.<br /> טלפון : 51778 347 370 + , E-mail : <a href="mailto:sinagoga@kedainiai.omnitel.net">sinagoga@kedainiai.omnitel.net</a> <br /> <br /> </span></div></span> <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><span style="COLOR: #000000"><strong>(2) </strong></span><span style="COLOR: #000000"><strong>בית הכנסת בו התפלל הגר"א Smilga st. 13<br /> </strong>בסמוך לשני בתי הכנסת מבנה של בית כנסת נוסף, בו התפלל הגאון במשך תקופה קצרה, <br /> בעת שהותו בקיידן. <br /> שלושת בתי הכנסת נשארו מתוך שבעה בתי כנסת שפעלו בקיידן במאה ה-19, בתקופה בה <br /> קהילת היהודים בעיר מנתה למעלה מ -3700 נפש, והוותה 61% מכלל האוכלוסייה בעיר. <br /> שלושת בתי הכנסת שימשו כמחסנים לאחר המלחמה ועד לשנות ה-90.<br /> ב-2005 התחילו לשפץ את בית הכנסת ובית המדרש של הגאון והתקינו עליו שלט בליטאית <br /> ובאידיש בו מצוין שהגאון למד בבית מדרש זה.<br /> גם כיום, לאחר השיפוץ, הבניין משמש כמחסן ואין אפשרות להיכנס אליו.<br /> <br /> </span></span><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><span style="COLOR: #000000"><strong>(3 ) רחוב היהודים - Zydu g.<br /> </strong>מול בית הכנסת בו התפלל הגר"א נבחין בחלקים מהגטו היהודי, בתי עץ וחלונות<br /> כפולים שנשארו מאותה תקופה, מיד לאחריהם רחוב צר ששמר על צורתו המקורית, <br /> נקרא עד היום רחוב היהודים .<br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>(4 ) האנדרטה לזכרם של נרצחי השואה - Lakštingaiҹ g.<br /> </strong>בכביש המקביל ליובל Smilga ליד גדת הנחל, כחצי ק"מ ממרכז העיר, גיא ההריגה. לכאן <br /> הובלו יהודי קיידן ונרצחו בבורות שנחפרו במקום.<br /> ליד בורות ההריגה הוקמה אנדרטה , אבן סלע גדולה עליה לוח זיכרון..<br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>(5) בית הקברות היהודי A.Kanapinsko g. <br /> </strong>בית הקברות היהודי בקיידן נמצא בהמשך היובל סמילגה, ומגיעים אליו בנסיעה בכביש<br /> המקביל ליובל. בית הקברות שופץ וגודר בעזרת הקהילה היהודית והעיריה של קיידן.<br /> בכניסה לבית הקברות שלט באידיש ובליטאית.<br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>(6) ככר השוק הגדולה. Didžioji rinka<br /> </strong>הככר שבסמוך לבתי הכנסת, הייתה בעבר מרכז העיר העתיקה, זו אחת מהככרות העתיקות<br /> בקיידן, בה נערכו הירידים השונים, תכנון הככר נעשה במאה ה- 17. בצד הככר אנדרטה <br /> המוקדשת לאציל ראדזוויל המחזיק את מפתחות העיר.<br /> חלק מאירועי התרבות של העיר מתקיימים בככר עד היום.<br /> בכביש היוצא מהככר, לאחר לשכת המידע, נמצא בית שעליו מגן דוד.<br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>(7) אולם העיר ( The Town Hall ), žioji 1 Did <br /> </strong>נבנה במאה ה-17, אחד משלושת "אולמות העיר" שנשארו בליטא. שימש בעבר לאירועים<br /> חגיגיים , להופעות ולקבלות פנים. כיום האולם משמש לתערוכו מתחלפות, קונצרטים, <br /> ואירועים חגיגיים.<br /> שעות פתיחה: רביעי – ששי - 17.00-12.00, שבת – 13.00-10.00.<br /> טלפון: 50010 347 370 +<br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>(8) כנסיית העץ.כנסיית סנט ג'וזף (St.Joseph Church ),10 Radvilq <br /> </strong>כנסייה שנבנתה מעץ בשנת 1703 על יד הכרמליתים שהחלו פעולתם בקיידן. הרפורמיסטים <br /> התנגדו לכניסתם ולבניית הכנסיה ורק לאחר 60 שנה בשנת 1766, הבנייה נסתיימה. <br /> מבנה הכנסייה מיוחד והוא בעל שני צריחים.<br /> ליד הכנסייה , מגדל פעמון, גם הוא מעץ, המגדל נבנה בסגנון ה"בארוק",משערים שבאותה <br /> תקופה.<br /> בתקופת הסובייטים הייתה הכנסייה סגורה והשתמשו במבנה כמחסן. בשנת 1991 שוקמה<br /> הכנסייה ונפתחה מחדש. בתוך הכנסייה פיתוחים אומנותיים ותמונות מהמאה ה-18.<br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>(9) המוזיאון האזורי של קיידן (The Kėdainiai Regional Museum)<br /> </strong>Didžioji 19 , טלפון : 53685 , 61274, 51330 47 370 +.<br /> המוזיאון האזורי של קיידן נוסד בשנת 1921 והוא אחד מהמוזיאונים העתיקים בליטא.<br /> החל מספטמבר 2000 הועתק המוזיאון למנזר הכרמליתים שנבנה בסוף המאה ה- 18.<br /> התצוגות במוזיאון עוסקות במחקרים ובמוצגים היסטוריים ותרבותיים שקשורים לחיים <br /> באזור קיידן. המוזיאון מורכב מאולמות תצוגה ומכתות לימוד המארחים תלמידי בתי ספר. <br /> במוזיאון כ- 30000 מוצגים. בתצוגה המרכזית פורטרטים ומזכרות של המושלים באזור <br /> קיידן.<br /> המוזיאון מורכב משלשה מבנים (סניפים): המאוזוליאום (קבר) של הדוכס ראדוויל שנמצא <br /> בכנסיה הרפורמית אוונגלית (Senoji 1 ), גלריות האומנות באולם העיר (לעיל מס' 5), <br /> והמוזיאון לזכרו של הסופר ג'וז'אס פאוקסטליס ( Vydūno st. 14 ׂ)<br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>(10) הצריח Minaret <br /> </strong>מסביב לקיידן יש פארקים רבים, באחד מהיפים שבהם, הנמצא בהמשך היובל דוטנוֹבַה <br /> (Dotnuvėlė), הוקם בשנת 1880 צריח שגובהו כ- 30 מטר. ניתן לעלות למרפסת בסוף הצריח <br /> על ידי מדרגות, קלות יחסית, ולצפות משם על העיר והפארקים הסובבים אותה.</span></span></div> <p align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">&nbsp;</span></p> <p><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">&nbsp;</span></p> <p><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">&nbsp;</span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/39/_קיידן 20/01/2012 11:34:24 <div align="right"><br /> <span style="COLOR: #000000"><strong>אתרים יהודיים וכלליים בפוניבז'</strong>&nbsp; <br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>מפת הסיור בפונוביז'<br /> </strong><span style="COLOR: #800000">לפניך מפת סיור דינמית של גוגל. <br /> באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה. <br /> להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.<br /> לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.<br /> לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה</span><br /> <br /> </span></div> <div> <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;vpsrc=0&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b7231e4fba8366723&amp;ie=UTF8&amp;ll=55.731037,24.361968&amp;spn=0.007334,0.022724&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small><br /> <span style="FONT-SIZE: 10pt"><br /> הצג את </span><a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;vpsrc=0&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b7231e4fba8366723&amp;ie=UTF8&amp;ll=55.731037,24.361968&amp;spn=0.007334,0.022724&amp;source=embed"><span style="FONT-SIZE: 10pt">סיור בפוניבז'</span></a>&nbsp;<span style="FONT-SIZE: 10pt">במפה גדולה יותר</span></small> </div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong><br /> <br /> (1) הישיבה בפונביז' 11 Savanoriq A.<br /> </strong>הישיבה נוסדה בשנת 1919 על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן (1886 – 1969), ששימש גם כרב <br /> העיר. הישיבה נקראה בשם "אוהל יצחק" על שם רב העיר הקודם, ר' יצחק יעקב רבינוביץ <br /> (כיהן משנת 1896 עד לפטירתו בשנת 1919). בשנת 1928 עברה הישיבה לבניין מפואר שנבנה<br /> מתרומתו של הנדבן המקומי ד' רובינשטיין. הישיבה מוקמה מעבר לנהר, במקום המשמש כיום כמרכז העיר. <br /> הישיבה בפוניבז' הייתה אחת הגדולות בליטא, למדו בה בממוצע 400 בחורים.<br /> עם סיפוח העיר לברית המועצות, ב-15 ביוני 1940, נלקח בניין הישיבה לצורכי הצבא והתלמידים נאלצו לעבור <br /> למבנים אחרים, בצורה כזו התקיימה הישיבה עד לכיבוש הגרמני. ב- 1941 נסגרה הישיבה ותלמידיה התפזרו, <br /> גורל רובם היה כשאר היהודים בעיר.<br /> בניין הישיבה נשאר אחרי המלחמה ועתה הוא משמש בעיקר כמגדנייה. <br /> <br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(2) בית הקברות היהודי הישן (Sietyno skveras Sietyno g.) <br /> </strong>בית הקברות היהודי נהרס בחלקו בתקופת השלטון הנאצי, ההריסה הושלמה בתקופת המשטר הסובייטי. <br /> כיום במקום בית הקברות הוקם גן ציבורי גדול. בחודש נובמבר 1991 נחנכה מצבת זיכרון, בכניסה לבית הקברות,<br /> בצומת הרחובות Sietyno ו- Vasario 16-osios בפאתי הגן. על המצבה חקוק בליטאית ובאידיש: <br /> "בכיכר זו היה עד שנת 1972 בית הקברות היהודי הישן, יהי זכר הנפטרים מקודש".<br /> לאחר עבודה מאומצת של ראש הקהילה היהודית בפוניבז', הוקמה בשנת 2009 אנדרטה מרשימה במרכז הגן<br /> הציבורי (מקום בית הקברות). בגדר שלידה שובצו חלקי מצבות שנמצאו באזור.<br /> <br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"></span><span style="COLOR: #000000"><strong>(3) מבנה בית כנסת - בית מדרש P.Puzino g. 12<br /> </strong><br /> אחד מבתי הכנסת שהמבנה שלהם נשאר. על המבנה תלו שלט זיכרון עליו נכתב בליטאית וביידיש :<br /> במבנה הזה היה בעבר בית מדרש. <br /> </span><br /> <span style="COLOR: #000000"><strong>(4) לוח זיכרון בכניסה לגטו 2 Krekenavos g. </strong></span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">כאן במקום הזה, פינת הרחובות קרקינובה ( Krekenavos ) וקלאיפדה (Klaipeda ) היה גבול הגטו היהודי. הגבול מצדו השני היה רחוב טולוויקיס (Tulvicius). השטח כולו הוקף בגדרות תיל ושומרים מהמשטרה הליטאית הופקדו לשמור על הגטו. בגטו שהו יהודי פוניבז' ויהודים נוספים מעיירות סמוכות, במשך חודש וחצי, עד שהוצאו לבורות ביערות סביב העיר ונרצחו.<br /> בסוף ספטמבר 1993 נחנכה אנדרטה מאבן גרניט בצורת שער סמלי לגטו. על לוחות השער נכתב בליטאית ובאידיש שבמקום זה היה הגטו היהודי, האמן שיצר את האנדרטה היה ו' ז'יגאס. <br /> </span><br /> <span style="COLOR: #000000"><strong>(5) רחוב הקראים Sodu g. <br /> </strong></span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">הקראים הגיעו לפוניבז' החל מסוף המאה ה-14. בשנת 1863 הם קיבלו מן השלטון הרוסי זכויות אזרח מלאות, לאחר שהתרחקו במשך השנים יותר ויותר מן היהודים וקיימו קהילה נפרדת. לפני מלחמת העולם הראשונה הלכה הקהילה הקראית בפוניבז' והתנוונה. בתקופת ליטא העצמאית היו בפוניבז' כמה עשרות משפחות קראיות. הקראים התגוררו ברחוב סאודו (Sodu) היה גם בית הכנסת שלהם ('כניסה'), בית הכנסת נהרס בשנת 1970. כיום יש שם אנדרטת זיכרון.<br /> <br /> <strong>(6) גמנסייה לבנות 'יבנה' 18 g. Ramygalos <br /> <br /> </strong>בניין בית הספר היהודי לבנות, כיום משמש כבית ספר מקצועי ובתוכו גם משרד הקהילה <br /> היהודית בפוניבז'.<br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(7) ככר ליסוויס - רחוב אלקטרוס Elektros g. &amp; Laisves Square <br /> </strong>אם נצא מבניין ישיבת פונביז' לכוון הרחוב הראשי Smĕlynės g. (10 A ) נמשיך כמה עשרות <br /> מטרים צפונה ונפנה שמאלה לרחוב אלקטרוס Elektrus g. , נבחין מימין בבית גדול שהיה<br /> בעבר בית כנסת (מס' 5). אחרי המלחמה הקהילה העבירה אותו לעיריה ועשו בו תחנת כח, <br /> כיום המבנה משמש כמרכז ספורט. בית מס' 9 באותו רחוב היה בעבר בית ספר יהודי לבנים. <br /> אחריו עומד בניין מפואר המשמש כיום כבית משפט.<br /> מיד אחריו נגיע לרחבה גדולה – ככר לסויס (Laisves Square ). מצד ימין נבחין בפסלו של<br /> אלכסנדר, הדוכס של ליטא, שהתמנה אחר כך גם למלך פולין. הוא גירש את היהודים בשנת<br /> 1495, אחר כך בתחילת המאה ה-16 החזיר אותם. מעבר לפסל פארק גדול ויפה שבסופו <br /> אגם.<br /> </span><span style="COLOR: #000000">מצדו השמאלי של הרחוב מתחיל המדרחוב (Laisves), מקום בו תושבי העיר מבלים ונפגשים.<br /> לשכת המידע העירונית ותחנת האוטובוסים המרכזית נמצאים בסמוך. לאורך המדרחוב בתי<br /> קפה ומסעדות.<br /> <br /> <strong>(8) מוזיאון אתנוגרפי Vasario 16-osios 23 Muziejus Panevezio Krastotyros<br /> </strong><br /> במוזיאון הזה מוצגים נושאים מעניינים רבים. החל מההיסטוריה המקומית של העיר ועד לתצוגת פרפרים מרהיבה ואומנות מודרנית המוצגת בקומת המרתף.<br /> יש במוזיאון אגפים שונים העוסקים בארכיאולוגיה, אתנוגרפיה,היסטוריה (במיוחד המאה ה-19 והמאה ה-20), ותצוגות העוסקות בטבע. ראוי לציין שעובדי המוזיאון עוזרים לכל מי שמתקשה למצוא כתובות בעלי עניין מיוחד בפוניבז'.<br /> <br /> <strong>(9) חנות הספרים העתיקה On the corner Elektros and Respublikos g. </strong></span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">המבנה הפינתי היפה משמש כחנות ספרים. זוהי חנות עתיקה הפתוחה במקום החל משנת 1905. נפתחה על ידי J.Masiulis ומאז ועד היום ניתן לרכוש בה גלויות וספרים בשפות שונות.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(10) הבית העתיק ביותר בפוניבז' 21 Kranto g. </strong></span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">זהו הבית העתיק ביותר בעיר, הוא נבנה בשנת 1614.</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(11) חוף הנהר. <br /> <br /> </strong>אחד מהמקומות היפים בפוניבז' בימי הקיץ יוצאים לשם התושבים, בסמוך לחוף אגם יפה.</span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/40/פוניבז 22/01/2012 12:59:03 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>סיור לדוגמה בקובנה</strong><br /> <span style="COLOR: #800000"><span style="COLOR: #800000">לפניך מפת סיור דינמית של גוגל. <br /> באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה. <br /> להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.<br /> לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.<br /> לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה&nbsp;<br /> <br /> </span><br /> </span> <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b70e5112c49d55527&amp;ie=UTF8&amp;t=m&amp;vpsrc=0&amp;ll=54.893806,23.931849&amp;spn=0.00348,0.011362&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small><br /> <br /> <span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">הצג את </span><a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps/ms?msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b70e5112c49d55527&amp;ie=UTF8&amp;t=m&amp;vpsrc=0&amp;ll=54.893806,23.931849&amp;spn=0.00348,0.011362&amp;source=embed"><span style="FONT-SIZE: 10pt">סיור בקובנה</span></a>&nbsp;<span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">במפה גדולה יותר</span></small><span style="COLOR: #000000"><br /> </span><br /> (<strong>1) המצודה Kaunas Castle Papilio g. <br /> </strong>המצודה נבנתה לראשונה במפגש הנהרות ניימן ווילייה במאה ה-13 על ידי קאסטוטיס (Kestutis) להגן על הדרך לטראקיי. זו הייתה המצודה הראשונה שנבנתה בליטא לצורך הגנה ואמנם השתמשו בה בקרב המרכזי על העיר. עוביים של הקירות שהקיפו את המצודה היה גדול במיוחד בהשוואה למצודות אחרות. המצודה נהרסה בשנת 1362. מאז נבנתה, נהרסה ונבנתה, מספר פעמים. עד תחילת המאה ה-15 התפתחה העיר סביב המצודה לכיוון מרכז העיר של היום. בשנת 1408 איבדה המצודה את חשיבותה, כאשר זכויות הנסיך מגדבורג ניתנו לקובנה ולכן כל חיי העיר עברו למרכז אחר, סביב ככר השוק ליד אולם העיריה.</span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(2) אולם העיריה וככר העיר ("הראטושה") Town Hall Rotuŝês a.<br /> </strong>נבנה בשנת 1542, מכיל סגנונות ארכיטקטונים רבים: גוטים, בַרוק וקלסי.<br /> המקום שימש כמרכז בו התנהלו חיי השוק מסביב. הבניין שופץ ב- 1970 והוא משמש כיום<br /> כאולם חתונות, אולם לקונצרטים, יש בו משרד לרישום נישואין, ובאגף אחר יש בו מוזיאון <br /> לקרמיקה. <br /> מחסני העיריה שהיו באולמות, בזמן מלחמת העולם השנייה, נחשבו כמקום עבודה מכובד<br /> ביותר ליהודי הגטו בתקופת השואה.<br /> בככר העיר שכן גם מוזיאון החברה האתנוגרפית היהודית, היה בה ריכוז עשיר מאוד של <br /> "יודייקה".<br /> בצידו הדרומי של הככר, ליד המנזר, הייתה דירתו של הכומר ברוניוס פאוקשטיס (Paukstys) <br /> ששימשה תחנת מעבר לפליטי הגטו שהצליחו לברוח.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(3) הבזיליקה (ארכי- קתדראלה) Sts.Peter&amp;Paul's Cathedral -Basilica Vilniaus g.1 <br /> </strong>הבזיליקה היחידה בליטא שנבנתה בסגנון גותי. נבנתה לראשונה ב-1408, נהרסה <br /> ונבנתה מספר פעמים, לאחרונה שופצה ב- 1921, הסגנון הפנימי מתאים לבַרוק ולרנסנס. <br /> יש בקתדראלה 9 מפלסים, בקיר הדרומי של הקתדראלה נמצא הקבר של הסופר והמשורר <br /> ג'ון מאקוּּליס מֵרוניס (1862-1932) (Maironis). בקתדראלה קבור גם הבישוף הראשון של <br /> ליטא מוטיג'יוס ואלנצ'יוס ( (1801-1875) (Valančius.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(4) בית פירקונס Perkûnas House Aleksote g. 6 <br /> </strong>אחד מהבתים המרשימים הבנויים בסגנון גותי צעקני במקצת, מקורי בכל ליטא.<br /> הבית נבנה בסוף המאה ה-15 ע"י סוחרים אָנזים (Hanze) .<br /> במאה ה- 19, נמצאה באחת הקירות בבנין דמות פגאנית ומאז משמש המקום כמרכז<br /> לפגאנים. (פירקונס הוא אלוה הפגאנים).<br /> ב-1844 החל הבניין לשמש כתיאטרון והוצגה בו ההצגה הראשונה של תיאטרון קובנה.<br /> הבניין שייך לקולג' הישועי. <br /> <br /> <strong>(5) מגדל הפעמונים Kaunas Carillon Vienybės a. <br /> </strong>במגדל הפעמונים מתנגנת מוסיקה מיוחדת שמבוצעת ע"י סדרה של פעמונים במגדל המפוזרים בשלוש קומות, הפעמונים מנגנים ע"י "מפתחות חכמים" שפותחו במיוחד, וההפעלמגדל מנגנים קונצרטים לפעמונים החל משנת 1</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(6) פסל החרות Stature of Libert Vienybės a. </strong><br /> הוקם ע"י הפסל זיקַארֶס (J.Zikaras ). משמש כסמל של הממשל הליטאי החל משנת 1928.<br /> האנדרטה נהרסה תחת השלטון הרוסי ונבנתה מחדש ב- 1989.</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(7) אנדרטת ויטאטוס הגדול בהצטלבות של Laisvės al. ו- Sapiegos g. <br /> </strong>נבנתה ע"י הפסל גריבס (V.Grybas) בשנת 1932 לזכרו של הדוכס הגדול ויטאוטס,במל <br /> 500 שנים לשליטתו.</span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(8) רחוב וילנה Vilnius Pr.<br /> </strong>הרחוב היפה ביותר בעיר העתיקה של קובנה. הרחוב מורכב מבתים שנבנו במאה ה- 16,<br /> חלקם חודשו ונמצאים עתה במהלך שיפוצים. חלקו של הרחוב משמש כמדרחוב שבו <br /> ניתן להבחין בתאי טלפון ישנים. הרחוב מקשר בין העיר העתיקה והעיר החדשה.<br /> בקצה הרחוב , בית מס' 33, נמצא ארמון הנשיאות ההיסטורי, בו השתכן הנשיא, אוהד <br /> היהודים אנטנס סמטונה. אחרי המלחמה השתמשו בבנין לבית הנוער הקומוניסטי המרכזי.<br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <img title="שדרות החירות" border="0" alt="שדרות החירות" align="left" src="../../../UserFiles/סיור בקובנה_200.jpg" width="212" height="165" /><br /> (9) שדרת ליסוויס (שדרת החרות) Laisvės a. </strong><br /> השדרה משתרעת לאורך 1.7 ק"מ. הוקמה במאה ה-19, עוברת בחלקי העיר העתיקה והחדשה.<br /> ברובה היא מדרחוב העובר מזרח קובנה למערבה. בשדרה זו רוב החניות היו של יהודים והיו סגורים בשבת.</span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(10) הרכבל לאלקסוט ולהר הירוק<br /> </strong>קובנה היא העיר היחידה בליטא שיש בה רכבל (אין בליטא הרים). מדובר בשני רכבלים<br /> העולים במעלה ההר, משם ניתן לצפות במראה פנוראמי על העיר משני כיווני הנהר.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(11) גן החיות Zoologijos sodas Radvilėnų pl. 21, Kaunas<br /> </strong>גן החיות היחידי בליטא , בפארק אוק העתיק (Old Oak). בגן מאות סוגי חיות<br /> ממדינות שונות בעולם.<br /> טלפון: 332540 37 370 +, אינטרנט: </span><a href="http://www.zoosodas.lt"><span style="COLOR: #000000">www.zoosodas.lt</span></a></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(12) כנסיה ומנזר הישועים Jesuits' Church and Monastery Rotuŝės 7 <br /> </strong>הכנסיה נבנתה בסגנון הברוק בתחילת המאה ה- 17 , כנסיה ומנזר אורתודוקסים, כיום<br /> המבנה משמש בית ספר תיכון (משנת 1990).</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong><img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/כנסיית ויטאטוס.jpg" />(13) כנסית ויטאטוס Vytautas Church Aleksote g. 3 <br /> </strong>נבנתה במאה ה- 15, אחד מהבניינים הראשונים שנבנו בקובנה בסגנון הגותי, <br /> הכנסיה שייכת למנזר הפרנציסקאני, והייתה ידועה בתקופת כיבוש נפוליון. בין השנים 1845- 1953<br /> שימשה הכנסיה את האורתודוקסים.<br /> בכנסיה קבור הסופר ג'ימס טומאס ויגזאטאס. (Vaižgantas) (1869-1933).</span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(14) כנסית המלאך מיכאל St. Michael the Archangel Church </strong><br /> Nepriklausomybės Aikšte g. 14 <br /> נבנתה ב-1892 , בסגנון ניאו-ביזאנטי ע"י ארכיטקטים רוסיים. בתקופת השלטון הרוסי<br /> שימש המבנה כגלריה לאומנות. היום כנסיה קתולית.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(15) כנסית התחייה Resurrection Church Žemaiĉiq g. 31a <br /> </strong>נבנתה בשנים 1932- 1940, הכנסיה הגדולה ביותר במדינות הבלטיות.<br /> <br /> <strong>אתרים יהודיים בקובנה</strong></span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">בקובנה היו עשרות בתי כנסת, פנקס הקהילות על קובנה מציין כי כבר בסוף המאה ה-19 היו בקובנה למעלה משלושים בתי תפילה. רוב בתי הכנסת היו שייכים לחברות מקצועיות (חייטים, קצבים ועוד'), בתי כנסת מרכזיים היו מועטים. בסלבודקה היה בית כנסת גדול, נבנה בשנת תקל"ב (1772), לפי עדויות נכנסו בו למעלה מ-3000 מתפללים, מבנה בית הכנסת היה דומה למבנה של בית הכנסת הגדול בוילנה, הוא נהרס ואין כיום סימן למיקומו. בקובנה העיר היו כמה בתי כנסת גדולים. המסייר כיום בקובנה יכול לבקר במספר מועט של מבנים ששימשו כבתי כנסת.</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(18) בית הכנסת הכוראלי "אוהל יעקב" "כור שול" – רח' אוזישקו Ožeškienės g. 17 <br /> </strong>בית הכנסת הוקם ע"י משכילי העיר, היה תחילה בבית הספר מאפו ברחוב מאפו שבעיר העתיקה, <br /> בית הכנסת נבנה בשנת 1871. התפרסם בחזנות ובקונצרטים שנשמעו בו, "כור שול" מלשון מקהלת בית הכנסת. המקום שימש גם כאכסניה לפגישות קהילתיות, כדוגמת הפגישה עם ח.נ. ביאליק בכ' באלול תר"ץ.<br /> במלחמת העולם השנייה הוא שרד מכיוון שהאולם המרכזי שימש את הצבא הגרמני כמחסן נעליים. לאחר המלחמה הוא נשאר לשרת את יהודי הקהילה שנותרו בקובנה. בית הכנסת מפואר ובולט בכל הסביבה כיום הוא פעיל ומשמש את הקהילה היהודית המקומית. עבר שיפוצים יסודיים בשנת 1992. <br /> בתוך בית הכנסת כתובות רבות על הכתלים, בקיר הקדמי מצד שמאל, לוחות שהוצבו ע"י דב שילנסקי, מי שהיה יו"ר הכנסת בישראל שנולד בשאוולי, המציינים את ימי הזיכרון של העיירות בליטא. מאחור לוח של תקנות בית המדרש באידיש ולוח זיכרון לחיילים שנפלו לצען ליטא (בשנת 1991 נכתבה תוספת ללוח) מימין לוחות תודה לתורמים לשיקומו של בית הכנסת.בפינה השמאלית תמונות של רבני קובנה המרכזיים ותמונות מחזור של ישיבת סלבודקה.<br /> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <img title="האנדרטה לנרצחי השואה" border="0" alt="האנדרטה לנרצחי השואה" align="left" src="../../../UserFiles/אנדרטת שואה בקובנה.jpg" width="172" height="199" /><br /> כדאי לעלות לעזרת נשים, כאן מוצגת תערוכה של תמונות ומסמכים מעברה של ליטא ומתקופת השואה בקובנה. התערוכה נערכה ונאספה ע"י גבאי בית הכנסת ויליד המקום, משה ביירק. בית הכנסת פתוח בדרך כלל במשך כל ימות השבוע בשעות אחר הצהריים לתפילות מנחה ומעריב וכן לתפילת שבת בבוקר. <br /> בחצר בית הכנסת אנדרטה לנרצחי השואה שבראשה שתי דמויות, אחת מהן כרותת ראש. <br /> לצד האנדרטה לוחות זיכרון לנרצחים בציון מספרהנרצחים, מקום הרצח ותאריכי עריכת האקציות.<br /> <br /> <strong>( 19 ) בית המדרש הגדול החדש – רח' בריסטונו 14Birštono פנת Puodziu <br /> </strong>בית המדרש הגדול החדש ניבנה ביוזמת רבי יצחק אלחנן ספקטור במחצית המאה ה- 19.<br /> בבית כנסת זה התפלל הרב אברהם דובר כהנא שפירא והוא היה מקום התפילה המרכזי <br /> בקובנה. בית המדרש התפרסם בחזניו, ברוך קרלינר ויצחק לייב. <br /> מבנה בית המדרש החדש נשאר, בנין גדול וקל לזיהוי. אחרי מלחמת העולם השנייה נבנו <br /> בו מחיצות והוא שימש כבית מגורים. בתחילת המאה ה- 21 הוא הוסב למוסך. מהחצר <br /> האחורית אפשר עדיין להבחין בחלונות המעוטרים המקוריים ובמקום בו עמד ארון הקודש. <br /> אם נמשיך ברחוב הנושק לבית המדרש, רח' גרדינוׁ ( Puodziu) בחצר בית מס' 39 היה<br /> ביתו של ר' יצחק אלחנן ספקטור. <br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>( 20 ) בית המדרש ובית הכנסת ברחוב זמנהוף - L. Zamenhofo g. 7,9 <br /> </strong>שני הבתים שופצו ובהם מרכז ליעוץ קהילתי. בעבר היה כאן בבית השמאלי בית<br /> כנסת (שימו לב לצורת המבנה), ובבית הסמוך (הימני) היה בית המדרש שיסד הנדיב החרדי ר' <br /> צבי נאביאז'ר ונקרא על שמו ('נאביאז'ר קלויז') הלימוד בבית המדרש התנהל על פי עקרונות של תנועת המוסר.<br /> <br /> <strong><img title="בית הכנסת שליד רחוב וילנה" border="0" alt="בית הכנסת שליד רחוב וילנה" align="right" src="../../../UserFiles/בית כנסת ברחוב וילנה.jpg" width="202" height="142" />( 21 ) בית כנסת שליד ברחוב וילנה - Daukšos 27A (חוצה את המדרחוב)<br /> </strong>על מנת להגיע למבנה בית הכנסת יש להיכנס לחצר של בית מס' 11 ברחוב Ramzis , שימו לב<br /> לב לגודל הבניין ולצורתו החיצונית.</span><span style="COLOR: #000000"> </span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(38) בית המדרש של הרב דוד שפירא Vaisiʮ.g-ve 30 <br /> </strong>ביתו של הרב היה בחצר בית המדרש, הרב דוד שפירא היה הרב של ההר הירוק.<br /> להגיע לבית המדרש, יש לעלות במעלה רח' Savanoziʮ (הרחוב המקביל לרחוב של בית <br /> הכנסת "אהל יעקב"), לפנות שמאלה לרח' A.Mackevičiaus ואח"כ ימינה לרחוב בו בית <br /> המדרש. בית המדרש סגור, המפתח נמצא אצל גבאי בית הכנסת "אהל יעקב" (משה).</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">מבנים ששימשו בתי כנסת בקובנה ונשארו שלמים עד היום (לא מסומנים במפה)<br /> * Muitinės g. 9 <br /> * Gedimino g. 26B * Mapų g. 18<br /> המבנים לא משמשים כבתי כנסת ויש להם תפקודים אחרים.</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(22)בית הקברות החדש באלקסוט – H.ir O.Minkovskiҹ <br /> </strong>הכניסה מרח' מינקובסקיה דרך בית החרושת נלקיסטה ((Naleksta שהיה בעבר מחנה צבאי. בבית הקברות מצבות מהמאה האחרונה ומשמש כבית קברות פעיל עד היום. לבית הקברות הזה העבירו את קברו של ר' יצחק אלחנן ספקטור שהיה הרב של קובנה ובנו הרב צבי הירש ראבינוביץ', ששימש אחריו ברבנות. על קבריהם נבנה אוהל. ההעברה נעשתה בשנת 1984. ליד האוהל נבנתה אנדרטת זיכרון ליהודים שנשרפו בעת חיסול הגטו בסלובודקה, הם נקברו בתחילה בבית הקברות שבגטו. משם גם העבירו בשנת 1979 את קברו ומצבתו המקורית של הרב אברהם דובר כהנא שפירא, קברו נמצא במעלה ההר, ליד גדר בית העלמין וליד האוהל של הרב גודז'ינסקי, אחד מרבני ישיבת סלבודקה. (המצבה על קברו הינה העתקה מדויקת למצבה שהייתה בבית הקברות בגטו).<br /> במרכז בית הקברות אנדרטה לזכרם של הנפטרים מבית הקברות ברומשישק והקדושים שנרצחו בשואה בתש"א. את עצמותיהם העבירו מהעיירה הסמוכה לקובנה לאחר שבנו בשטח העיירה ובית הקברות, תחנת כח המשתמשת במי נהר הנימן העובר בסמוך.<br /> <br /> <strong>(17) המצפה באלקסוט - במעלה ההר ליד תחנת הרכבל (Veiveriʮ g. ), <br /> </strong>מצדו הדרומי של נהר הנימן. מול גשר אלקוסט (ניתן להגיע גם מסביב דרך S.Girėno g. ). במצפה מראה פנוראמי יפה על קובנה. <br /> נוף העיר שעליו השקיף מהסוכה שעל הר אלקסוט, היה למשורר והסופר אברהם מאפו (נולד בשנת 1818) מקור השראה ואותו תיאר ברומן שלו "אהבת ציון".<br /> להר אללקוסט שמות נוספים, יש שקראו לו "הר נפוליאון" ויש שקראו לו "הר היהודים". לאה גולדברג מתארת בשיריה את הר אלקוסט כמקום שהיו הולכים לטייל בו.<br /> מצידו הדרומי של רח' ג'ירינו (S.Girėno g. ) הוקם שדה תעופה, אליו היו צועדים כל יום כמה אלפי יהודים שבאו מהגטו בסלבודקה לבנות ולשפץ את המקום לנחיתת מטוסי הגרמנים.</span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(23) בית הקברות במעלה ההר הירוק - רח' ראדבילי Radvilėnq p .</strong> <br /> <br /> בית הקברות הישן של קובנה נרכש ע"י היהודים בשנת 1862, הקבורה נמשכה בו עד מלחמת העולם השנייה.(יש כמה מצבות גם אחרי המלחמה) בבית הקברות הזה נקבר רבה של קובנה הרב יצחק אלחנן ספקטור, אהל נבנה על קברו ומסביב נקברו כל בני משפחתו. לימים (1984) הועתק קברו וקבר בנו, הרב צבי הירש ראבינוביץ' לבית הקברות החדש באלקוסט. בית הקברות ברובו שרד את המלחמה, בחלק משטחו היה מחנה צבאי, כיום בית הקברות במצב מוזנח ביותר, המצבות בתוכו זרוקות ושבורות, חלק משטחו מכוסה בצמחיה עבותה, הוא משמש כמעבר לתושבים וכמקום בילוי לבני הנוער. <br /> בשנת 1991 גדרו אותו והציבו בכניסה שלט מאבן גרניט עליו נכתב בעברית ובאידיש: "בית העלמין הישן, יהי זיכרון הקדושים לעולם". (הגדר והשער נפרצו)</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(24) בית הקברות בגטו סלבודקה – רח' נריס קרנטין Nerues Krantine<br /> </strong><br /> נמצא בשכונת סלבודקה מעברו השני של גשר ורניק (Varniҹ ) שעל נהר נריס, ליד תחנת הדלק ובסמוך לתחנת כח חשמלית.<br /> בית הקברות של הגטו הוקם ב- 18 באוגוסט 1941 בעת שהייתם של היהודים בגטו, על מגרש ליד בורות השופכים והמזבלה המקומית. הגרמנים אסרו לישר את הקרקע ולהציב מצבות, אחרי השתדלויות הסכימו לסמן את מקומות הקבורה במספרים, במשך הזמן הגרמנים הפסיקו להקפיד, אז התחילו להציב מצבות עץ עם כתובית בעברית ובאידיש. אנשי "חברא קדישא" של הגטו החזיקו את בית העלמין והשקיעו בו עמל רב. הוא היה מגודר והיו בו פרחים רבים. ה"חברת קדישא" של הגטו ניהלה מיפוי שמי מדויק של הנפטרים . בבית הקברות הזה נקבר רבה האחרון של קובנה, הרב אברהם דובר כהנא שפירא, קברו בלט על פני הקברים האחרים. כמו כן נקברו בו היהודים שנותרו בגטו ונשרפו עם חיסולן הגטו בשנת 1944. <br /> כיום לא נותר במקום כל סימן, פרט ללוח גרניט עליו מצוין שכאן היה בית הקברות של גטו סלבודקה.</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(25) רחוב מאפו -ספריית מאפו - A.Mapu g. 10 <br /> </strong>רח' מאפו נקרא על שם הסופר והמשורר אברהם מאפו (שם הרחוב נשאר גם בתקופת שלטון הרוסים), <br /> ברחוב זה היה בית הספר היהודי שהיה באותו רחוב, בו לימד אברהם מאפו. <br /> הספרייה נוסדה בשנת 1908 בתחילה במבנה בית הספר אחר כך עברה למבנה הקבע שלה <br /> (בית מס' 10), ברוב זמנה נוהלה ע"י ד"ר יצחק פינברג.<br /> הבית הוא חד קומתי בנוי מלבנים אדומות, דלת הכניסה בצבע אדום. במשקוף ניתן להבחין <br /> בסימני מזוזה. לימים גם מכאן הספרייה נדדה ועברה לרחוב אוז'ישקו, סמוך לבית הכנסת <br /> הכוראלי.<br /> בסמוך לספריה בחצר שליד בית הספר שכן בית יוצאי הצבא הליטאי היהודי, הלו הוא בית <br /> השאוליסטים היהודיים.</span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(26) בית היתומים מיסודו של הרב יצחק אלחנן ספקטור –Smalininkҹ g. 21 פנת J.Gruodžio<br /> </strong>כאן היה בית היתומים היהודי, שימו לב לציון השיש בפינת הבניין למעלה (כתוב בעברית).</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong></strong></span><span style="COLOR: #000000"><strong>(27) בית היתומים ( מחוץ למפה שבעמוד 122 ) - Lopselio g. בשכונת Vilijampole <br /> </strong>בית היתומים בו רופא הילדים פיאטרס באורליס, בעזרת הצוות, הצילו ילדים מגטו קובנה, <br /> בשנים 1942 – 1944. ממול הכניסה לבית ניתן לראות שתי כניסות למרתפים, שם החביאו <br /> את הילדים.<br /> בית הקברות של סלובודקה היה בשדה בסמוך לכניסה לחצר בית היתומים, במקום נשארו מספר מועט של מצבות (במעלה הגבעה),<br /> בכניסה לוח זיכרון המציין שבמקום היה <br /> בית העלמין הישן של סלובודקה. <br /> ליד לוח הזיכרון מצבה לזכרם 800 הקדושים<br /> שנרצחו בפוגרום בשני ימי ראש חודש תמוז תש"א<br /> ( 25-26.6.1941),וכנראה הובאו לקבורה בבית <br /> העלמין הזה.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(28) בית החולים היהודי - A.Jakšio g. <br /> </strong>בניין בית החולים היהודי – "ביקור חולים" בקובנה, בית החולים היהודי היה מודרני, בתקופה שלפני המלחמה היה בית חולים כללי, עבדו בו יהודים(רוב הרופאים והאחיות) וגם ליטאים. מנהלו היה ד"ר אלחנן אלכס, לימים עמד בראש המועצה היהודית בגטו (עלטעסטן-ראט). הבניין עומד כיום ללא שימוש.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(29) הגימנסיון העברי "שוואבה" - Karaliaus Mindaugo pr. 11 <br /> </strong>בניין הגימנסיה העברית של קובנה, פעל בשנים 1940-1927. בניהולו של ד"ר שוואבה,<br /> ידוע כי רמת הלימודים בבית הספר הייתה גבוהה, היה בבית הספר חותם חינוכי מיוחד, <br /> שפת ההוראה הייתה ברובה בעברית. בין תלמידי הגימנסיה למדה גם לאה גולדברג, בשנת <br /> 2010 הוסיפו על קיר בית הספר לוח לזכרה , בו מצוין שהיא סיימה את לימודיה במוסד <br /> בשנת 1928. </span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(30) ביתה של לאה גולדברג וביתו של ד"ר אלחנן אלקס - Kestuĉio g. 16A <br /> </strong>המשוררת לאה גולדברג נולדה ב-1911 , למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטה <br /> בקובנה. עלתה לארץ ישראל בשנת 1935. גרה בבית זה בקומה השנייה. (אין עדיין לוח <br /> זיכרון).<br /> באותו רחוב, בית מס' 16 , התגורר בין השנים 1930–1941 ד"ר אלחנן אלקס, ראש קהילת<br /> יהודי גטו קובנה (ה"אלטסטנראט"). נפטר בשנת 1944 במחנה הריכוז דכאו. על הבית הוצב <br /> לוח זיכרון.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(31) אנדרטה לרצח היהודים במוסך לייטוקיס (Lietukis ) Misko g. 9<br /> </strong>ב- 27 ביוני 1941 נרצחו 52 יהודים בחצר המוסך של החברה הליטאית לייטוקיס, תחת כפת <br /> השמים ולעיני המון גדול של סקרנים ליטאים שצפו במחזה בהנאה. היהודים נחטפו ברחוב <br /> והובאו למוסך בידי פארטיזאנים ליטאים. תחילה הכריחו אותם לנקות בידיהם זבל וצואה<br /> שהיו מונחים בחצר, אחר כך הכו אותם גרמנים וליטאים במוטות ברזל במשך שעות רבות<br /> עד שיצאו נשמותיהם בייסורים רבים. המרצחים גם תחבו לתוך פיותיהם של מעונים אחדים<br /> צינורות,שהיו משתמשים בהם לשטיפת מכוניות ודרכם הזרימו מים לתוך הפיות עד שנחנקו.<br /> על מנת להגיע לאנדרטה יש צורך להיכנס לבית ולעבור את העמודים לכוון החצר, בסמוך<br /> לאנדרטה בית ספר תיכון, תלמידיו עוברים על פני האנדרטה מדי יום. האנדרטה עשויה<br /> מאבן גרניט עליה כתובת המספרת את פרטי האירוע.</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(32) בית הסוהר ברחוב מיצקביץ' - 9 A. Mickevičiaus g. <br /> </strong>בצידו של רחוב מיצקביץ' לצד הנהר, חומה של בית הסוהר. לכאן הובאו, אחרי הכיבוש, על <br /> ידי 'הפארטיזאנים הליטאים' ראשוני היהודים, לאחר שהייה במקום של כמה ימים הם <br /> הובלו ונרצחו ב"פורט השביעי".<br /> (16) שכונת סלבודקה<br /> <br /> <strong>(33) אנדרטת הכניסה לגטו סלבודקה – Neries krantinĕ &amp; Linkuvos g.<br /> </strong>לאחר שחוצים את גשר וילימפולה שעל הנירס, בפניה הראשונה ימינה, בהצטלבות הרחובות<br /> נריס קרנטינה ולינקוויס, עמד השער הראשי של הגטו (הגדול), במקום הוצב עמוד זיכרון מגרניט עליו מצוין, בעברית ובליטאית: שער הגטו בשנים 1941-1944.<br /> <br /> פרוט האתרים בגטו סלבודקה ראה בעמוד 133.<br /> <strong>(34) הפורט התשיעי - (מחוץ למפה שבעמוד 122) Žemaiĉiq pl. 73 <br /> </strong>הכניסה לאתר היא ליד הכביש המהיר וילנה – קלייפדה ( A1) <br /> המבצר הוקם בימי רוסיה הצארית כחוליה ברשת של מבצרים (תשעה במספר), שנועדה <br /> להגן על קובנה מפני פלישה גרמנית. <br /> המצודה נבנתה כשישה קילומטרים מצפון מערב לעיר ונחשבה למבצר הראשי ברשת <br /> ביצורים זו.<br /> בתקופת הרפובליקה הליטאית העצמאית שימש "הפורט התשיעי" כבית סוהר לאסירים <br /> שנשפטו למאסר עם עבודות כפיה.</span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> <strong>'הפורט התשיעי'</strong></span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">המצודה הייתה כרויה בתוך הר הנשקף על סביבתו, ועל הקיר היחיד שהיה גלוי לעין, חלשה מערכת מוצבי שמירה. הכניסה אל המבצר הייתה מבעד לשער ברזל רחב שפנה אל הכביש. המבנה המרכזי במצודה, היה מבנה בטון דו-קומתי ובו 14 תאי מאסר, כל התאים פנו אל פרוזדור ארוך מרושת בסבכות פלדה. מהקומה השנייה של המבצר הוליכה רשת סמויה של מחסנים ומנהרות תת-קרקעיות עד סמוך לחומה החיצונית. המצודה הייתה ממוקמת במרכז של מתחם גדול דמוי טרפז בגודל של (220 110 ) מטר, אשר הוקף בתעלה, ובוצר ע"י חומת בטון שהתנשאה לגובה 6 מטר , מעליה נמתח גדר תיל.<br /> "הפורט התשיעי" נזכר בהקשר לתקופת השואה בנשימה אחת עם "פונאר" ו"באבי-יאר" כסמל לאתרי ההריגה שבהם נרצחה האוכלוסייה היהודית.<br /> "הפורט התשיעי" נבחר כאתר הרג מרכזי בהתאם לתכנון מוקדם כחלק מתכנית "הפתרון הסופי" של הבעיה היהודית. לקראת הכנת האתר להרג המוני פונו, בפקודת הגסטאפו, כל האסירים שהוחזקו במצודה לבית הסוהר המרכזי בקובנה. לשם חפירת קברי הענק הובאו אל <br /> "הפורט התשיעי" כאלף שבויי מלחמה רוסים, והוכרחו לחפור 14 בורות ענק דמויי תעלה – רוחב כל בור 3 מ' , עומקו 2 מ' , ואורכו כ-100 מ' .<br /> כל חפירה נועדה להכיל כשלושת אלפים גופות. בתום העבודה הוצאו להורג כל האסירים שנותרו בחיים. הקרבה שבין "הפורט התשיעי" לפרבר סלובודקה בו הוקם גטו קובנה, הייתה, כנראה, הגורם לבחירתו כאתר ההרג המרכזי באזור זה. היהודים הובלו בקבוצות של 500 איש, במרווחים של לפחות 2 ק"מ אל מקום ההוצאה להורג. האחריות הכוללת לארגון הרצח ההמוני הייתה נתונה בידי מטה משטרת הביטחון הגרמני בליטא, אולם מעורבותם העמוקה של בני העם הליטאי בהשמדה באה כאן לביטוי קיצוני.<br /> הרצח ב"פורט התשיעי" החל מספטמבר 1941 ונמשך עד לאקציות הילדים והזקנים, רצח אנשי המשטרה היהודית במרץ 1944, ולמשלוח קבוצת יהודים שהגיע ממחנה דראנסי שבצרפת במאי 1944.<br /> עד לתחילת חודש נובמבר 1943 נרצחו היהודים מקובנה וסביבתה וגם יהודים שהובאו למקום ממרחקים (גרמניה,אוסטריה,בוהמיה ומורביה), ונקברו בבורות. <br /> החל מ-1 בנובמבר 1943 החל מבצע טשטוש העקבות והחלו לשרוף את כל הגופות שבבורות. ביצוע עבודת הוצאת הגופות ושריפתם נעשתה ע"י 64 יהודים – אסירים כעובדי כפייה באתר ההרג. בליל ה-25 בדצמבר 1943 התקיים מבצע בריחה של הקבוצה, רובם נהרגו בבריחה, 28 מהם הצליחו להגיע למקום סתר. <br /> בבורות המוות שנחפרו סביב ה"פורט התשיעי" נרצחו בשנים 1941 – 1944 כ- 45,000 נפש, בהם קרוב ל-30,000 יהודים. <br /> מאז תום מלחמת העולם השנייה ובמשך כ-40 שנים, התעלמה ההיסטוגרפיה הליטאית (שהוכתבה על ידי הסובייטים) מזהותם היהודית של מרבית הקורבנות שנרצחו ב"פורט התשיעי", כמו גם מיהדותם של מארגני הבריחה ומשתתפיו. בשנת 1958 החליטה מועצת השרים של ליטא הסובייטית להקים בשטח "הפורט התשיעי" מוזיאון ל"קורבנות הפשיזם בליטא". בשנת 1959 נפתחו שעריה של המצודה כאתר הנצחה לגבורה הסובייטית. שינוי התצוגה ב"פורט התשיעי" עם חידוש העצמאות הליטאית ביטא את הקו ההיסטוריוגראפי החדש. במקום נפתחו שתי תצוגות: תצוגת קבע המוקדשת לתולדות העם הליטאי ולסבלו בתקופת השלטון הסובייטי, ותערוכה נוספת (במצודה) תחת הכותרת: "הטרגדיה של יהדות ליטא",בנוסף לכך הוקדשו חדרים מיוחדים לבריחה ולאקציה הגדולה. <br /> ליד בורות המוות הוקמה אנדרטה מרשימה לזכר הקורבנות שנרצחו שם. היא מורכבת משלושה חלקים המסמלים רצח, מאבק וניצחון. <br /> בדרך לאנדרטה הוצב לוח זיכרון גדול <br /> ועליו כתובת בחמש שפות:ליטאית, עברית,<br /> יידיש, אנגלית ורוסית. בכתובת נאמר:<br /> "במקום זה רצחו הנאצים ושותפיהם<br /> יותר מ-30,000 יהודים מליטא וארצות אירופה בשנות השואה תש"ב-תש"ד".<br /> <br /> מועדי הביקור במוזיאונים של ה"פורט התשיעי":<br /> בימים א' , ג – שבת 1000 – 1800, ביום שני סגור. טלפון: 37377750 370 +<br /> מחיר כניסה: למוזיאון החדש (הליטאי) : מבוגר – Lt 5, ילד – Lt 3.<br /> למצודה (היהודי) : מבוגר –Lt 5, ילד - Lt31.<br /> ניתן לקבל הדרכה במקום בשפות שונות.</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(35) ה"פורט השביעי" - בשכונת Kalniečiai מדרך Tyirtavĕs al.</strong> <br /> פונים לרחוב Archyvo מגיעים לסוף הרחוב עד שער המחנה הצבאי, פונים שמאלה לרחוב Algirdo .<br /> ליד המבצר שמשמש את הצבא הליטאי, הובאו בקיץ 1941 6000 עד 8000 יהודים (המספר המדויק אינו ידוע) וכלאו אותם בחום הקיץ, בלי מים ואוכל. <br /> ב- 18 באוגוסט רצחו בבורות שליד המבצר 500 גברים בעלי השכלה (אקצית האינטליגנטים). בסוף אוגוסט הובאו לכאן ונרצחו 1200 גברים, שנחטפו מספר ימים לפני כן ונכלאו בבית הסוהר שברחוב מיצקביץ'.<br /> במקום הוקמה אנדרטה גדולה ועליה הכתובת בעברית ובליטאית: "פה, במבצר השביעי, רצחו הנאצים ועוזריהם המקומיים בשנת 1941 בערך 3000 אנשים, רובם יהודים בקובנה".</span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> האנדרטה בפורט השביעי</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(36) ה"פורט הרביעי" Kainiečiҹ 25<br /> </strong>ליד הפורט הוקמה אנדרטה ועליה הכתובת בעברית ובליטאית: "פה במבצר הרביעי, רצחו בשנת 1941 הנאצים והעוזרים המקומיים בערך 4000 יהודים. ב-18 באוגוסט בלבד נרצחו יותר מ-500 אסירים משכילים של הגטו היהודי בקובנה".</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(37) בית סוגיהרה (מוזיאון) – Vaižganto g. 30 <br /> </strong>סוגיהרה היה הקונסול היפני בליטא בשנים 1939-1940 . יחד עם הקונסול הדני הוא הציל יהודים רבים על ידי שהנפיק להם ויזות שאפשרו יציאה מליטא דרך ברית המועצות. הוא עשה זאת למרות סירובם של שלטונות יפן. בבית הזה התגורר סוגיהרה עם משפחתו, כאן היה גם משרדו.<br /> כיום נפתח מוזיאון קטן המתאר את סיפור ההצלה.<br /> שעות הפתיחה:<br /> בחודשים נובמבר – אפריל, בשבת בין השעות 11.00-15.00, ביום ראשון בהזמנה בלבד.<br /> בחודשים מאי – אוקטובר, בשבת בין השעות 10.00-17.00, ביום ראשון בין השעות 11.00-16.00.<br /> כרטיס כניסה – Lt 10 למבוגר ו- Lt 5 לתלמיד.<br /> </span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/41/קובנה 22/01/2012 13:23:01 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>אתרים יהודיים וכלליים ביורבורג<br /> </strong>(המקומות מסומנים במפה)<br /> <br /> <span style="COLOR: #800000">לפניך מפת סיור דינמית של גוגל. <br /> באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה. <br /> להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.<br /> לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.<br /> לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה</span><br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;vpsrc=0&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b754930cd3bfe1a18&amp;ie=UTF8&amp;ll=55.078988,22.761816&amp;spn=0.003531,0.009645&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small><br /> <br /> <span style="FONT-SIZE: 10pt">הצג את </span><a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;vpsrc=0&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b754930cd3bfe1a18&amp;ie=UTF8&amp;ll=55.078988,22.761816&amp;spn=0.003531,0.009645&amp;source=embed"><span style="FONT-SIZE: 10pt">סיור ביורבורג</span></a>&nbsp;<span style="FONT-SIZE: 10pt">במפה גדולה יותר</span></small> </span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>1. רחוב קאונוס </strong>אתרים יהודים כמעט ולא נשארו ביורבורג. כדי לדמיין את צורת החיים היהודיים בעיר, מומלץ להגיע לרחוב קאונוס Kauno g.)) המקביל לנהר הניימן, ברחוב זה נשארו בתי עץ מקוריים, בדומה למגורי היהודים בעבר. <br /> בית הכנסת הגדול היה בין הרחוב הזה ובין הנהר. בסמוך שכן גם ביה"ס היהודי ועוד כמה בתי כנסת קטנים.</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>2. בית הקברות היהודי ובורות הרצח<br /> </strong></span><span style="COLOR: #000000"><img title="שער הכניסה לבית הקברות היהודי" border="0" alt="שער הכניסה לבית הקברות היהודי" align="left" src="../../../UserFiles/בית קברות ביורבורג_200.jpg" width="220" height="172" /><br /> בכניסה ליורבורג מכוון קובנה (כביש 141), מגיעים למזלג, פונים לכביש הדרומי (המשך כביש 141) תחילת רחוב Dariaus ir Gireno, מול תחנת הדלק שלט המפנה לבית הקברות היהודי. כעבור כמה עשרות מטרים מגרש חניה. מצד שמאל אנדרטת זיכרון לחללי השואה וממול שער הכניסה לבית הקברות. ליד האנדרטה לחללי השואה בורות הירי, עליהן ולידן הוסיפו לוחות זיכרון פרטיים. על האנדרטה לוחות באידיש ובליטאית עליהן מצוין כי במקום הזה נרצחו 300 יהודים ומספר אזרחים רוסיים ב- 3 ביולי 1941. במשך שנת 1941 חוסלו 2000 יהודי יורבורג.<br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000">ניכנס דרך השער לבית הקברות, ממול לוח המציין באידיש ובליטאית כי במקום הזה נמצא בית הקברות הישן של יהודי יורבורג. <br /> חלקו של בית הקברות שופץ וחלק מהמצבות שופצו או חודשו. שטח בית הקברות גדול ומגיע כמעט עד לנהר, במדרון הרבה מצבות שצריכות שיפוץ.<br /> בצידו הצפוני של בית הקברות, ליד הגדר, באר מים, בשימוש הדיירים הסמוכים לגדר.</span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>3. מרכז העיר</strong></span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><img title="מוזיאון הזיכרון" border="0" alt="מוזיאון הזיכרון" align="right" src="../../../UserFiles/מוזיאון הזיכרון יורבורג_200.jpg" width="201" height="142" /><br /> במרכז העיר כנסיה משנת 1907. תחנת אוטובוסים ישנה ו- 2 מוזיאונים בתוך הפארק ברחוב Vydŭnoמס' 21 ו-31. בקצה הפארק היה בית הספר התיכון היהודי.המוזיאונים פתוחים לקהל בימים שני עד חמישי, בשעות 17.30-9.30 וביום ששי בשעות 16.30-9.30. המוזיאון בבית מס' 31 לזכרו של Vincolgrybo, אחד מגיבורי ליטא (1941-1890). המוזיאון בבית מס' 21 הוא בעיקרו היסטורי, מתאר בתמונות ובמסמכים את תולדות האזור והעיר.<br /> ב-2 המוזיאונים יש גם תערוכות מתחלפות שונות.</span></div><span style="COLOR: #000000"> <p align="right"><br /> </p></span> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/42/יורבורג 25/01/2012 15:54:12 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>אתרים יהודיים וכלליים בוילקובישק<br /> <br /> </strong>(האתרים מסומנים במפה)<br /> <br /> <span style="COLOR: #800000">לפניך מפת סיור דינמית של גוגל. <br /> באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה. <br /> להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.<br /> לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.<br /> לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה<br /> </span><br /> <br /> </span></div> <div> <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;vpsrc=0&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b754aa0c5059f7029&amp;ie=UTF8&amp;ll=54.647357,23.039221&amp;spn=0.003569,0.009645&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small><br /> <br /> <span style="FONT-SIZE: 10pt">הצג את </span><a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;vpsrc=0&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b754aa0c5059f7029&amp;ie=UTF8&amp;ll=54.647357,23.039221&amp;spn=0.003569,0.009645&amp;source=embed"><span style="FONT-SIZE: 10pt">סיור בוילקובישוק</span></a>&nbsp;<span style="FONT-SIZE: 10pt">במפה גדולה יותר</span></small> </div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> לאחר מלחמת העולם השנייה נהרסה העיר כמעט כליל, כמעט כל האתרים היהודיים שהיו בה נהרסו. אחת מתושבות וילקובישק, דבורה דולב, שעזבה את העיר ב-1937 ציירה על פי זיכרונה מפה, בה סימנה את כל האתרים היהודיים המרכזיים שהיו עד פרוץ המלחמה. על פי המפה הזו ניתן לשחזר חלק מהאתרים. <br /> <br /> <img title="בכניסה לבית הקברות העמידו לוח זיכרון המציין את מיקומו של בית העלמין היהודי" border="0" alt="בכניסה לבית הקברות העמידו לוח זיכרון המציין את מיקומו של בית העלמין היהודי" align="left" src="../../../UserFiles/לוח זיכרון וילקובישק_200.jpg" width="168" height="220" /><br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>1. בית הקברות החדש<br /> </strong>הכניסה לבית הקברות מרחוב Kapų מול בית מס' 42. ברחוב שלט כחול המצביע על כוון בית העלמין, הנמצא כ-500 מטר מהרחוב פנימה.<br /> בית הקברות החדש פעל משנת 1875 עד 1942. נקרא בית העלמין החדש. כיום הוא מתוחזק על ידי העיריה. בשנת 2008 נעשו עבודות מיפוי וחשיפה ע"י ראלף סלינגר מכפר רופין, בעבודות אלו נחשפו ונרשמו 152 מצבות. חלק משטחי בית העלמין טרם טופלו. במרכז בית העלמין רוכזו בעיגול מספר מצבות שנמצאו זרוקים בשטח. </span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> בכניסה לבית הקברות העמידו לוח זיכרון המציין את מיקומו של בית העלמין היהודי.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>2. בית הקברות הישן<br /> </strong>ברחוב Pietario מאחורי בתים מס' 30-36 .<br /> בשטח בית הקברות אין שלט ואין מצבות. כמה אבנים, שכנראה הם חלקי מצבות בולטים בשטח הבלתי מעובד.<br /> בית הקברות הישן פעל מתחילת המאה ה-17 ועד למאה ה-18. שימש את יהודי וילקובשק והסביבה. קברו בו גם יהודים מקנסברג.</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>3<img title="רחוב בתי הכנסת" border="0" alt="רחוב בתי הכנסת" align="right" src="../../../UserFiles/רחוב בתי הכנסת וילקובישק_200.jpg" width="220" height="145" />. רחוב בתי הכנסת<br /> </strong><br /> ברחוב Statybininkų בחלק הקרוב לנהר.</span><span style="COLOR: #000000"><br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">מקום בו עמד בית הכנסת הגדול ושני בתי כנסת נוספים. כיום לא נשארו סימנים מבתי הכנסת. בית הכנסת הגדול בוילקובשק היה בנוי מעץ והיה מהמפוארים בליטא. בית הכנסת נבנה ב-1545, לאחר שנהרס נבנה בית הכנסת שנית ושופץ אח"כ פעם נוספת. הוא פעל עד למלחמת העולם השנייה. בית הכנסת נודע בעיקר בגלל גודלו וארון הקודש שהיה בו. ארון מפואר בעל 3 קומות, מקושט בפיתוחי עץ שנעשו ע"י אמן.<br /> <br /> </span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>4. ככר השוק<br /> </strong>ברחוב Gedimino פנת Besauavičiaus (היום עומדת שם האנדרטה של באסנוביץ')<br /> מרכז הפעילות היהודית. מסביב לככר היו חנויות רבות ובית כנסת.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>5. בורות הרצח ואנדרטת זיכרון<br /> </strong>Vienybės g. מעבר ל- S.Nĕries g. (כביש מס' 138 היוצא מהעיר) בצדו הצפוני,ממשיכים<br /> ברחוב כ-1000 מ' ופונים בשביל צפונה לעבר המטווח של הקסרקטין.<br /> ליד בורות הרצח אנדרטה עליה כתוב באידיש ובליטאית:כאן ביער נרצחו כ- 7000 יהודים <br /> ילדים גברים ונשים, ליטאים ובני עמים שונים, ע"י הנאצים ועוזריהם ביוני-יולי 1941.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>6. האנדרטה של ג'ון באסנוביץ'<img title="האנדרטה של באסנוביץ" border="0" alt="האנדרטה של באסנוביץ" align="left" src="../../../UserFiles/אנדרטה באסנוביץ וילקובישק_200.jpg" width="171" height="220" /><br /> </strong>Gedimina g. מיד לאחר הגשר מצד צפון.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">באנדרטה פסלו של ג'ון באסנוביץ' יושב על כסא.<br /> ג'ון באסנוביץ' (1851-1927), היה אבי התקומה הלאומית של ליטא. מדען, עיתונאי, <br /> הוציא את העיתון הליטאי הראשון. נקבר בוילנה.<br /> תרומתו העיקרית הייתה במלחמה למען התחייה הלאומית של העם הליטאי. בספר<br /> האוטוביוגרפיה שלו הוא חושף את ההשפעות עליו ממקומות הילדות שלו. הוא נולד <br /> בוילקובישק.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>7. הקתדרלה<br /> </strong>tauto g. Vy<br /> אחת מהקתדרלות העתיקות בליטא. בעלת 2 צריחים. כמעט ולא נפגעה במלחמה.</span><br /> </p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/43/וילקובישק 25/01/2012 17:28:02 <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>אתרים יהודיים וכלליים במרימפול<br /> </strong>(האתרים מסומנים במפה)</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #800000"><span style="COLOR: #800000">לפניך מפת סיור דינמית של גוגל. <br /> באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה. <br /> להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.<br /> לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.<br /> לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה<br /> </span><br /> <br /> </span></div> <div align="right"> <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;vpsrc=0&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b755abf40244c65b2&amp;ie=UTF8&amp;ll=54.557556,23.347707&amp;spn=0.003776,0.011362&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small><br /> <br /> <span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">הצג את </span><a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;vpsrc=0&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b755abf40244c65b2&amp;ie=UTF8&amp;ll=54.557556,23.347707&amp;spn=0.003776,0.011362&amp;source=embed"><span style="COLOR: #1e90ff; FONT-SIZE: 10pt">סיור במרימפול</span></a><span style="COLOR: #000000"><span style="COLOR: #1e90ff">&nbsp;</span><span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">במפה גדולה יותר<br /> </span></span></small><span style="COLOR: #000000">&nbsp;<img title="בית הכנסת במרימפול" border="0" alt="בית הכנסת במרימפול" align="left" src="../../../UserFiles/בית הכנסת מרימפול_200.jpg" width="220" height="170" /><br /> <br /> <br /> <br /> </span><strong><span style="COLOR: #000000">1.&nbsp;בית הכנסת P.Butleriene g. 5 </span></strong></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">בית כנסת עתיק, נבנה בשנת 1870 (אחרי השריפה שפקדה את העיר בשנת 1870). <br /> בית הכנסת נבנה בסגנון ארכיטקטוני שמאפיין את הבתים שנבנו באותה תקופה.<br /> בית הכנסת שרד את המלחמה, כיום הוא משמש כמרכז תרבות וספריה ציבורית.<br /> <br /> <br /> <br /> <img title="בית העלמין הישן במרימפול" border="0" alt="בית העלמין הישן במרימפול" align="right" src="http://www.jerusalem-lita.co.il/UserFiles/בית%20העלמין%20הישן%20במרימפול_200.jpg" width="178" height="136" /><br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong><br /> <br /> 2. בית העלמין היהודי הישן Saulių g. <br /> </strong>בית הקברות היה מול בית מס' 26.<br /> על הגבעה הציבו אבן שחורה עליה כתוב באידיש, <br /> ליטאית ורוסית: "כאן נמצאות עצמות של יהודים מקומיים".<br /> <br /> &nbsp;&nbsp; <img title="בית העלמין היהודי במרימפול" border="0" alt="בית העלמין היהודי במרימפול" align="left" src="../../../UserFiles/בית העלמין היהודי במרימפול_200.jpg" width="199" height="140" /><br /> <br /> </span></div> <div align="right"><strong><span style="COLOR: #000000">3. בית העלמין היהודי Vokieĉių g.<br /> </span></strong><span style="COLOR: #000000"><br /> להגיע לבית הקברות יש לחצות את הגשר שמצפון לככר העיר ברחוב Vilkaviŝklo , להמשיך אחרי הגשר בערך 1000 מטר, נבחין מצד שמאל שדה שמאחוריו בית שעליו מגדל. במרכז בית הקברות מצבה גדולה עליה באידיש ובליטאית: "כאן היה בית העלמין היהודי", מסביב למצבה רוכזו במעגל מספר מצבות שנאספו בשדה, בנוסף עוד כמה מצבות מפוזרות.</span></div> <div align="right"><br /> <br /> <br /> <span style="COLOR: #000000"><strong>4. אנדרטה ליד מקום רצח היהודים בשואה Varpo g. <br /> </strong>בבקעה שליד נהר Sesupe עומדת האנדרטה. כאן נרצחו יהודי מרימפול והסביבה בבורות שנחפרו קודם לכן.<br /> בסוף הרחוב המוביל לאנדרטה פסל עץ שנחרט ע"י פסל העץ Ramybs Paraas , בפסל דמויות יהודים כשעצבות על פניהם. ליד הפסל אבן שחורה משולשת עליה מצויין כי במרחק 300 מטר נמצאים בורות הרצח.<br /> על האנדרטה כתוב באידיש ובליטאית: "כאן נרצחו כ-8000 יהודים, ילדם,נשים וגברים ו-1000 אזרחים בני לאומים שונים, על ידי הנאצים ועוזריהם המקומיים. הם נרצחו באכזריות בספטמבר 1941.<br /> <br /> <strong>5<img title=" האנדרטה בחורשת רודזיאי" border="0" alt=" האנדרטה בחורשת רודזיאי" align="right" src="../../../UserFiles/אנדרטה בחורשת רדזיאי במרימפול_200.jpg" />. האנדרטה בחורשת רודז'יאי (Rudžiai)&nbsp;&nbsp;</strong> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">להגיע לאנדרטה יש להמשיך בדרך A7 ופונים ימינה במרחק של כ-1000 מטר לאחר ההצטלבות עם דרך A5 , <br /> האנדרטה נמצאת בצוך היער במרחק כ-2 ק"מ מהכביש.</span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>6. ככר באסאנוביצוס Jonas Basanavicius sq. <br /> </strong>ככר השוק העתיקה, ככר העיר. כאן התקיים השוק הישן שברובו הופעל על ידי יהודים.<br /> הככר הייתה פעילה לראשונה בשנת 1667. סביב הככר עמדו 24 בתי עץ. בשריפה הגדולה בשנת 1868, נשרפו בתי העץ יחד עם בתים רבים אחרים בעיר. מיד אחרי השריפה נבנו בתי אבן סביב הככר בסגנון קלאסי וניאו-בארוק. חלק מהבתים נהרסו במלחמת העולם הראשונה והשנייה. אחרי המלחמה שיקמו את הככר ובנו סביבה בתים ציבוריים ביניהם: בנין הדואר, העיריה, המשטרה, מרכז קניות ובתים נוספים.</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>7. חצר בתי הכנסת ובית הספר העברי.<br /> </strong>בהמשך ככר העיר, בפינת הרחובות Vilkaviŝklo , Senoji ו- Kauno הייתה חצר רחבת ידים, בחצר עמדו 2 בתי הכנסת הגדולים: בית הכנסת הגדול - ה"שול" ובית המדרש, שהיה אולם גדול מאוד. ליד בתי הכנסת עמד קלויז "הכנסת אורחים" – בית תפילה קטן.<br /> נמשיך מאחורי החצר לרחוב Simno , בסוף הרחוב הבית הפינתי היה מקום בית הספר העברי הישן.<br /> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/הגימנסיה העברית הישנה במרימפול.jpg" /><br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>8. הגימנסיה העברית הישנה Kostučio g. <br /> </strong>מצדו השני של ככר באסאנוביצוס, בסוף רחוב קסטוצ'ו, עומד בנין גדול בצורת 'ר'. כאן עמדה הגימנסיה העברית <br /> הראשונה בליטא. בית הספר עבר מאוחר יותר לצידו השני של הרחוב בפינת הרחובות Kestučio ו- Laisves. </span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>9. גמנסיית מריג'ון J. Bendoriaus g. 7 <br /> </strong>מאחורי בניני העיריה בככר העיר, מתחיל פארק גדול בשם Poetry . בצידו השני של הפארק בניין גדול סביבו גדר. זהו בניין גימנסיית מריג'ון. אחד ממוסדות החינוך הידועים בכל רחבי ליטא. <br /> בצד הגימנסיה, בהמשך הרחוב ( 1J. Bendoriaus g.), עומדת הכנסיה הקטנה ע"ש מריג'ון, נבנתה בשנת 1824 בסגנון קלאסי ניאו בארוק, לכנסיה 2 מגדלים ו-3 צריחים.</span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/44/מרימפול 25/01/2012 17:55:41 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>אתרים יהודיים וכלליים במיר<br /> <br /> </strong><span style="COLOR: #800000">לפניך מפת סיור דינמית של גוגל. <br /> באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה. <br /> להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.<br /> לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.<br /> לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה<br /> <br /> <br /> <br /> </span></span></div> <div align="right"> <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b75d13b8413b0799a&amp;ie=UTF8&amp;ll=53.451644,26.472759&amp;spn=0.003674,0.009645&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small><br /> <br /> <strong><span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">הצג את </span></strong><a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b75d13b8413b0799a&amp;ie=UTF8&amp;ll=53.451644,26.472759&amp;spn=0.003674,0.009645&amp;source=embed"><strong><span style="FONT-SIZE: 10pt">סיור במיר</span></strong></a>&nbsp;<strong><span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">במפה גדולה יותר</span></strong></small><strong><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></strong></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> <img title="הכניסה למיר" border="0" alt="הכניסה למיר" align="left" src="../../../UserFiles/מיר כניסה_200.jpg" width="220" height="170" /><br /> בכניסה למיר נבחין מצד ימין במבצר הגדול. לאחר שנחצה את הנהר נגיע לרחוב המרכזי של מיר<br /> בעבר הוא נקרא רחוב הגשר ובהמשכו רח' וילנה, כיום הוא נקרא: yn. Kpachoapmeǹckaя<br /> נתקדם ברחוב כ- 500 מטר ונגיע לרחבה מימין שבעבר הייתה ככר השוק (כיום חלק מהמקום משמש גם כן כשוק) נפנה לרחוב מימין נתקדם עד סופו, ומכאן נתחיל את הסיור הרגלי.</span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>הכניסה למיר<br /> </strong>את הסיור נתחיל כשפנינו לכוון מערב (1) [המספרים בסוגריים מסמנים את המקומות בשרטוט}</span></p> <p align="right"><br /> <span style="COLOR: #000000">מפת מיר (כפי ששורטטה מתוך זיכרון ע"י ניצול)</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/מפת מיר_500.jpg" /></span></p> <p align="right"><br /> <span style="COLOR: #000000"></span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <div align="right"><br /> <span style="COLOR: #000000"><br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <img title="בתי כנסת בחצר השולהויף" border="0" alt="בתי כנסת בחצר השולהויף" align="right" src="../../../UserFiles/בתי הכנסת בחצר שולהויף מיר_200.jpg" width="220" height="159" />לפנינו מספר בתים גדולים , נתקדם לכוון הבתים. כל הרחבה שלפנינו נקראה בעבר חצר בתי הכנסת ("השולהויף") , הבית הראשון שלפנינו (2) היה בית הכנסת של החסידים. כשנעבור אותו נבחין בבית גדול משמאל (3) הוא בית הכנסת החדש, נקרא גם "קלטא שול" בית הכנסת הקר. מימין בית קטן יותר (4) הוא בית הכנסת הישן. <br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>בתי כנסת בחצר השולהויף<br /> </strong>נמשיך מערבה עד שנגיע לרחוב , נפנה שמאלה ומצד שמאל נבחין בבית גדול ששימש בעבר כבית המדרש, כיום משמש כבית ספר(5), נמשיך בכביש ומצד ימין נבחין בבית גדול ורוד, עם גג אלכסוני שחור-אפור, המשמש כיום כדואר של מיר, זוהי ישיבת מיר.(6) בשעות שהסניף פתוח, ניתן לקבל חותמת סניף הדואר באידיש עם תאריך הביקור.<br /> נחזור לרחוב ממנו באנו, שני הבתים משני צידי הדרך לישיבה היו בתי המגורים של הרב קאמיי, רבה האחרון של מיר. (7) נמשיך ברחוב לכוון הכביש הראשי , בסופו של הרחוב מצד ימין עומד בית משושה שהיה בעבר בית הקהילה, אחריו הבית הפינתי היה בנין הבנק.(8)<br /> נפנה בכביש הראשי (yn. Kpachoapmeǹckaя ) שמאלה לכוון המבצר, מול רחבת השוק עומדת הכנסיה הקאטולית, (בעבר היה זה המנזר שבו התחבא אוסוולד) (9) ברחוב מימין תחנת מכבי האש, ובהמשך מצד שמאל בית הכנסת שברחוב זובליצה , בית הכנסת "זוכביצקי " ע"ש המשפחה שהקימה אותו, כיום יש שם מפעל לקרמיקה (היחידי שהיה מחוץ למתחם חצר בתי הכנסת).<br /> נרד בכביש הראשי לכוון המבצר, לפני המבצר נפנה שמאלה ונמשיך בדרך זו כק"מ ניכנס לתוך קבוצת בתים, מצד ימין נבחין בפניה לבית הקברות היהודי.</span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>הכניסה לבית הקברות<img title="הכניסה לבית הקברות" border="0" alt="הכניסה לבית הקברות" align="left" src="../../../UserFiles/בית קברות מיר_200.jpg" width="220" height="170" /><br /> </strong>בית הקברות נשאר רק בחלקו, חלקו האחר נלקח על ידי איכר מקומי לצרכי ביתו, הצמחיה בבית הקברות גבוהה ואפשר להבחין רק במספר מצבות המבצבצות מתוך העשבייה, בצידו השמאלי של בית הקברות עומדת מצבתו של ר' ירוחם ליוואוויץ', המשגיח של ישיבת מיר, נפטר 1936,המצבה שופצה על ידי תלמידיו.<br /> נחזור לכוון המבצר כאשר נגיע לכביש ראשי נפנה שמאלה ומיד בפינה לכוון המבצר מצד שמאל נרד לאתר ההנצחה של חללי השואה שנקברו בבור במקום . במקום אנדרטה שהוצבה במקום הרצח על ידי הרוסים, שם מצויין כי במקום זה נרצחו 1600 אזרחים חפים מפשע, עם קבלת העצמאות של בלארוס, הוסיפו גם לוח זיכרון בעברית , בו צויין שהנרצחים היו יהודים והקימו גם מצבה לרב קמאיי שנרצח באותו המקום.<br /> <br /> </span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/מצבה מיר_200.jpg" /><br /> <br /> <br /> <br /> מאתר ההנצחה נמשיך למבצר של מיר, הנקרא הטירה של מירסקי, הטירה היא אתר מורשת עולמי של אונסק"ו, הטירה המפורסמת נבנתה בסגנון הרנסנס מהמאה ה-15 (טירה זו שימשה כגטו ליהודי מיר בזמן המלחמה ובמקום נמצאת אנדרטה לזכר יהודי מיר שנרצחו בה).המעוניינים לצלם בתוך הטירה, יש לשלם סכום זעום בכניסה ולקבל תג שמאשר זאת. מחוץ לטירה, יש אגם קטן שנוצר מסכר על הנהר המקומי. כמו כן, יש בחניה מספר חנויות למזכרות מקומיות.<br /> </span></div> <div align="right"><br /> <span style="COLOR: #000000"><strong><br /> <br /> <br /> מוזיאון יהודי<br /> </strong>בתוך אחד הבתים הסמוכים במרכז העיירה (ליד הישיבה), יש מוזיאון קטן של דברי יודאיקה ופריטים ישנים שנאספו על ידי בחור מקומי, ביניהם שרידים של ספרי תורה שרופים חלקית שניצלו, ספרים של שלום עליכם, קטעי עיתונות, תקליטים ישנים ועוד. הכניסה ללא תשלום, נהוג להשאיר טיפ בקופסה המיועדת ביציאה.<br /> <br /> </span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><img title="הטירה של מירסקי" border="0" alt="הטירה של מירסקי" align="left" src="../../../UserFiles/מבצר מיר_200.jpg" width="220" height="171" /></span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/45/מיר 26/01/2012 08:00:36 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>אתרים יהודיים במינסק<br /> <br /> </strong><span style="COLOR: #800000">לפניך מפת סיור דינמית של גוגל. <br /> באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה. <br /> להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.<br /> לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.<br /> לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה</span><br /> <br /> <br /> </span></div> <div align="right"> <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b756a3f81cebbc34c&amp;ie=UTF8&amp;t=m&amp;ll=53.897056,27.548475&amp;spn=0.02908,0.077162&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small><br /> <br /> <strong><span style="FONT-SIZE: 10pt">הצג את </span></strong><a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps/ms?msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b756a3f81cebbc34c&amp;ie=UTF8&amp;t=m&amp;ll=53.897056,27.548475&amp;spn=0.02908,0.077162&amp;source=embed"><strong><span style="FONT-SIZE: 10pt">סיור במינסק</span></strong></a>&nbsp;<strong><span style="FONT-SIZE: 10pt">במפה גדולה יותר</span></strong></small><strong><span style="FONT-SIZE: 10pt">&nbsp;</span></strong></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>פרבר טרויצקויה (Troizkoe predmestye)</strong></span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">בעבר הוא היה פרבר ליד מינסק (העיר התחילה בגבעה ממול, עליה שתי הקתדראלות), כיום הוא במרכז העיר.<br /> בפרבר זה התיישבו יהודים עוד בתקופת ניקולאי (במאה ה-15), הם עסקו במסחר שהתנהל על גדות נהר סוויסלוץ (Svislach ) העובר בסמוך. בגלל העיסוק במסחר עודדו השליטים המקומיים <br /> את היהודים להתיישב במקום.<br /> בגדת הנהר הקרובה לפרבר התנהל שוק החלב, בגדה שממול (בצד הגטו), התנהל שוק הבשר. בתוך היישוב היהודי נבנו מספר בתי כנסת.<br /> במלחמת העולם הראשונה נשרף הפרבר, מספר קטן של בתים שנשארו הושמדו אח"כ. משנות העשרים של המאה ה-20 ועד לשנות ה-60, שימש המקום כאזור מגורים של בעלי מלאכה ובפרבר התקיים גם שוק מקומי.<br /> בשנת 1964 ביקר במינסק הנשיא נקיטה חרושצ'וב, שליט ברית המועצות דאז. הוא ביקש לראות את שרידי העיר העתיקה של מינסק, אבל לא היה מה להראות לו. כשחזר לקרמלין הוציא צו לשחזור הפרבר. הוא הקצה לפרויקט תקציב גדול וגייס את טובי האדריכלים לשחזור השכונה העתיקה. (שלושת האדריכלים שזכו בשיקום בפרבר היו גם אלו שבנו את המונומנט בחאטין, ביניהם האדריכל היהודי יעקב לוין, שקיבל את פרס לנין).<br /> בשנת 1985 נפתחה השכונה לביקור הקהל, כל הבתים העומדים כיום בשכונה שוחזרו, ביניהם גם בית הכנסת (אין בו סמלים יהודים בגלל גזרות השלטון הקומוניסטי). (נסו אתם למצוא משהו יהודי!).השכונה המשוחזרת משמשת כסמל גאווה לתושבי העיר, המקום מהווה איזור תיירותי מרכזי. בשכונה מספר בתי קפה ומסעדות יוקרתיים, מוזיאון וגלריות לאומנות.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">נתחיל את הסיור בקצה הפרבר ברחוב oǔskajažVul.Stara , (CtopoχeвckaЯ ) מס' 3.<br /> בבית זה היה בית הכנסת הקנטוניסטי. נעבור לתוך השכונה במעבר שליד בית מס' 5. אנחנו נמצאים עכשיו בתוך השכונה המשוחזרת. נתרשם מהבתים היפים, גלריות ובתי קפה. במרחק כ-100 מטרים מלפנים ברחוב M.BarAahoв (arAaнoaiyaб) מס' 9a שוחזר בית הכנסת שנבנה לראשונה בשנת 1874 ונקרא קוידנוב (קיידן) שטיבל. בבית הכנסת ששוחזר ע"י האדריכל יעקב לוין אין סמלים יהודיים, אבל נוכל להבחין בבליטה של ארון הקודש לפנים, ומאחור 12 חלונות (שבטי ישראל) ועזרת הנשים. כיום בית הכנסת משמש כמוזיאון לספרות ע"ש מקסים בוגדנוביץ', שנולד בבנין הסמוך ונתמך ע"י המשורר היהודי בדולה שלקח אותו לביתו כשהיה זקן.</span></p><span style="COLOR: #000000"> <p align="right"><br /> בית הכנסת המשוחזר קוידנוב</p></span> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">נמשיך לקצה השכונה, ליד הנהר חנות ספרים שהוקדשה למשורר היהודי בדולה. בהמשך שורת הבתים במקביל לנהר, בית מרזח Kapjma , באותו בית היה בעבר בית מרזח יהודי.<br /> נתקרב לגדת הנהר ונצפה על הגבעה משמאל, נבחין מיד בשתי צריחי קתדראלות שנבנו אחרי השריפה הגדולה שהייתה במינסק (1506), מאחורי הקתדראלות עומד בית העירייה. לפני הקתדראלות נבחין במדרגות היורדות לכוון הנהר, משם יש תצפית יפה על נהר סוויסלוץ ועל הגטו היהודי. משמאל לצריחי הקתדראלות נבחין בגג ירוק של בית האופרה. ברחבה שלפני הבית רוכזו כל היהודים של מינסק בתקופת השואה.<br /> מימין לקתדראלות, מתחת לגבעה, ליד הכביש, עומד בית גבוה (כתוב עליו Vetcom ), בית זה עומד על הריסות בית הכנסת האורתודוכסי הקר. מימין לבית ניתן עדיין להבחין בהריסות בית הכנסת. עד היום יש מניין שמתפלל במרתף הבית. הרחבה שלפני הבית נקראה חצר השולהויף (חצר בתי הכנסת). "שול" בשפת האידיש פירושו בית ספר או בית כנסת, הרחוב העובר שם נקרא עד היום סקולנסקה (בית ספר = school). <br /> נמשיך לאורך גדת הנהר ונגיע לרחובСТАРАВИЕНСКАЯ . נמשיך ברחוב זה לכוון אי הדמעות (גשר מוביל אליו),בית מס' 16 משחזר את הבית בו היה בית הספר לחרשים שנבנה בשנת 1864 ע"י סופיה אלקין. <br /> משמאל לרחוב בצד הנהר נבחין באי קטן המחובר בגשר לגדת הנהר,על האי אנדרטה "האמהות הבוכות", מצבת זיכרון לחיילים הבאלרוסים שנהרגו במלחמת אפגניסטן. לאי קוראים אי הדמעות. המנהג במינסק שכל כלה באה לפני החתונה להצטלם על האי. מיכאל פרסלר, ניצול שואה ממינסק מספר שליד אי הדמעות היה צריף בו הודפסו כרוזים בזמן שהיהודים היו בגטו.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><br /> <span style="COLOR: #000000"><strong>הגטו היהודי</strong></span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">(המספרים בסוגריים מסומנים במפת אזור הגטו)</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">הגטו המרכזי של מינסק השתרע סביב ככר היובל. נכללו בו 34 רחובות ושטח בית העלמין. לגטו רוכזו כל יהודי מינסק (פרט ליהודים שנשלחו לגטאות לבעלי מלאכה), ויהודים מעיירות שבסביבה. סך הכל רוכזו בגטו כ-100.000 יהודים.<br /> בסמוך למפגש הרחובות מלניקייט (Mel'nikajtĕ ) וראקוסקיה (זסלבסקיה) (Rakauskaja ) הנקרא ככר היובל, (1) אנדרטה גדולה עליה מצוין בשלוש שפות:עברית, אנגלית ובלארוסית , שבמקום הזה היה הגטו, בו היו 100.000 יהודים. האנדרטה הוצבה בשנת 2008 במלאת 65 שנה לחיסול הגטו. האנדרטה עומדת על עגול צהוב המסמל את העגול הצהוב (בקוטר 10 ס"מ) שהיהודים בגטו היו חייבים לענוד, החל מ-19 ביולי 1941. עד שנת 2008 הייתה במקום אנדרטה קטנה, בה לא הוזכר הגטו כלל.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">בככר היובל היו, בין השאר, ריטואלים של יום ראשון, היהודים רוכזו בככר, והגרמנים צחקו עליהם והתעללו בהם.מפקד הגיסטאפו מגיע לככר ועורך אקציות. כאן בככר תלו יהודים וחייבו את היהודים לבוא ולהשתתף בטכס. לככר היובל הגיעו לביקור רומל ואייכמן וקבלו במקום את ההחלטה להוציא להורג בשיטת "משאית החנק".<br /> לככר היובל הגיעו ברכבות גם יהודים מגרמניה (נקראו יהודי המבורג ע"ש הקבוצה הראשונה שהגיע), תפקיד היהודים שהובאו מגרמניה היה, בין השאר, לפנות את גופות היהודים מהככר. יהודי גרמניה שוכנו בשני בתים סמוכים לככר, ברחוב רומנובסקיה-סלובודה ( (Ramanauskaja Slabadaמס' 1 ו-3. היהודים שגרו בבתים שפונו, נרצחו.<br /> בפנת הככר ברחוב סקויה (Suhaja )(CyxaЯ ) מס' 2, (יש שם תחנת מטרו) עומד בית שעליו ציור. הבניין שמאחורין, שופץ לאחרונה,עם שורה ארוכה של חלונות, היה בית חולים למחלות מדבקות (אינפקציוני), היום הבניין משמש כבית ספר למוסיקה. (3) במרתפי בית החולים ובחדרי ההסקה, פעלו אנשי המחתרת היהודית , בראשותו של סמולאר, יחד עם 300 יהודים נוספים.(הגרמנים לא נכנסו לבית מחשש שידבקו). המחתרת הזו , בין שאר פעולותיה, הצילה יהודים רבים בגטו על ידי שהבריחה אותם מחוץ לגטו ליערות שבהן פעלו הפרטיזנים.<br /> בקצה רחוב סקויה נמצא בית הקברות היהודי (4), נוסד בתחילת המאה ה-20. לאחר המלחמה נשדדו ממנו רוב המצבות. כיום נשארו ארבע מצבות בלבד.<br /> <br /> מקום בית הקברות<br /> נחזור לרחוב ראקוסקיה (זסלבסקיה), שהיה אחד מהרחובות המרכזיים בגטו, ברחוב נשארו בתי עץ מתקופת הגטו, המשמשים כיום כמלון, בבית מס' 24 היה בית כנסת לעניים (5), ובהמשך מאפיה ללחמים(6). בסוף הרחוב המקביל, רחוב רומנובסקיה-סלובודה ( (Ramanauskaja Slabada היה שער הגטו. (7)<br /> נחזור לככר היובל ונרד לכוון הנהר ברחוב מילינקייט (Mel'nkajtĕ ) (בעבר רח' שפאלרנה (Shpalerna ). מצד שמאל במקום הבית מס' 5, עמד בניין עץ בו שכנו משרדי הידנראט, ראשי היודנראט היו מושקין ואח"כ יעקב יׂפֶה שנתלה בככר היובל.(8)<br /> בצידו השני של הרחוב, בבתים מס' 6-8 היה בית יתומים יהודי שחוסל ב- 2 במרץ 1943,(9) כל הילדים שהיו בו הובלו לבורות הרצח. בבית היתומים היו 60 מקומות, אבל בתקופת בגטו, היו בו 300 יתומים.<br /> בהמשך הרחוב מצד שמאל, בורות ההריגה והאנדרטה שהוקמה שם. הדרך שבין ככר היובל לבורות ההריגה נקראה גם "דרך צעדת המוות", מכיוון שב-21 באוקטובר 1943 הוצעדו מהגטו 4000 יהודים לבורות הרצח. </span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></p> <p align="right"><br /> <span style="COLOR: #000000">אנדרטת "ימה" </span></p> <p align="right"><br /> </p><span style="COLOR: #000000"></span> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">בפארק שבפינת הרחובות מילינקייט (Mel'nkajtĕ ) (בעבר רח' שפאלרנה (Shpalerna ) ורח' זאסלאקיוול (Zaslauskajavul), בגינה הוצבו לוחות זיכרון לחסידי אומות העולם. ליד בור ענק, בו נרצחו יהודי מינסק והסביבה, נבנה , מיד אחרי המלחמה, אתר הנצחה שבו רצח היהודים לא נזכר. בשנת 1946 הוצב במקום שלט זיכרון ע"י חיים מג'יבסקי שכתב על השלט גם בשפת האידיש, בגלל שהרוסים רדפו אותו על כך, הוא נאלץ לברוח לאיברג'אן.<br /> בשנת 1998 פנו לאדריכל לוין (תכנן גם את האנדרטה בחאטין). הוא פיסל קבוצת אנשים שהולכים למוות בבור עם ראש מורם (אחרי העמדת האנדרטה התנהל ויכוח על הרעיון שבאנדרטה). לוחות הזיכרון שבבור, עליהם כתוב בעברית ובאידיש, הוצבו לאחר קבלת עצמאות בלארוס,בשנת 1991.</span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/46/מינסק_-_בלארוס 26/01/2012 16:24:17 <h2 class="item-title" align="center"><span style="FONT-SIZE: 10pt">בית כנסת טרזיאנשטט<br /> <br /> </span></h2> <p align="center">&nbsp;&nbsp; <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/_M6Gr1tOMjQ" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/47/מסביב_לכיכר 28/01/2012 20:30:39 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>קהילת קובנה<br /> </strong><img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/קובנה_250.jpg" /><br /> העיר קובנה ידועה בנופה היפה. היא מוקפת הרים מכוסי יער וירק ובסביבתה זורמים הנהרות נימן ווילייה. אולם, חשיבותה של קובנה&nbsp; מתוך שהייתה מוקד גיאוגרפי- אסטרטגי, בו נפגשו הדרכים ממזרח למערב ולהיפך.&nbsp; קובנה הייתה עיר ואם בישראל ולקהילה היהודית שבה יצאו מוניטין בתפוצות הגולה. היו בה אנשי שם, שעליהם הייתה גאוותה. אברהם מאפו, הסופר הידוע ויוצר הרומן העברי, הרב יצחק אלחנן ספקטור, שהיה מפורסם בכל העולם היהודי, ד"ר מינקובסקי, המתמטיקאי המופלא שרכש לו שם עולמי במחקריו , ר' איסר-בער וולף, ראש קהילת קובנה ועסקן ציבורי בעל שיעור קומה,&nbsp; ועוד. בסלובודקה – אחד מפרבריה של העיר קובנה – התקיימה במשך&nbsp; עשרות בשנים הישיבה הגדולה שרכשה לה שם בכל העולם היהודי, העמידה דורות של רבנים ולומדים שקיבלו את חינוכם התלמודי ברוח שיטת המוסר של ר' ישראל סאלאנטר. עוד לפני מלחמת העולם הראשונה הייתה לקובנה היהודית עמדה חשובה למדי ביהדות רוסיה. הקהילה היהודית בקובנה הגיעה לשיא התפתחותה וגדולתה כאשר עלה בגורלה של קובנה למלא את התפקיד של הבירה הזמנית של מדינת ליטא.בתקופה זו נעשתה העיר קובנה מרכזה של יהדות ליטא. הקהילה היהודית על כל זרמיה ומפלגותיה, הייתה היוזם והכוח העיקרי שנתן תוכן וכיוון לכל החיים הלאומיים והפוליטיים של יהודי ליטא.<br /> קובנה מוקפת מים וגבעות, הנהרות ניֶמַן&nbsp; (Nemunas ) ונריס (Neris)(ווילייה) חוצים אותה מדרום ומצפון. הם מתחברים בקצה המערבי של העיר ומעניקים לה צורה של חצי אי.<br /> על גדות הנהרות משתרעים, על שפת הנימן, הרי&nbsp; אָלֶקוסְט (Aleksotas) מדרום, על שפת הוילייה, ה"הר הירוק" (Žaliakalnis) מצפון.<br /> העיר שוכנת על אם הדרך המובילה מוילנה לקלייפדה ומשאוולי ופונובז' לטראקיי. הודות למיקומה הגיאוגרפי התפתחה העיר כמרכז כלכלי ואדמנסטראטיבי&nbsp; של&nbsp; הסביבה.<br /> ראשיתה של קובנה במבצר וארמון שנבנו בקצה המערבי של העיר בידי הנסיך הליטאי&nbsp; קַאונַס, שייסד את העיר בשנת 1030 והעניק לה את שמו.&nbsp; (יש גירסה שהשם קובנה בה מפירוש המלה קובנו = נשק).<br /> כעבור 10 שנים נפל קאונס בקרב נגד הרוסים ואיתו נעלם גם המידע על מקום הישוב בתקופה זו. למעשה, אין לנו ידיעות מה עלה בגורל המקום עד סוף המאה ה-13, כאשר שוב מוזכרת העיר בתור שדה קרב בין הליטאים והגרמנים. במהלך מלחמת מצור קשה שניהלו אבירי המסדר הטבטוני (שייכים לגרמנים). בשנת 1362, נכבשה העיר, נהרסה ונשרפה ועברה לשליטת הגרמנים.<br /> בשנת 1410 בקרב בין הגרמנים לליטאים (קרב גרינוולד), נכבשה שוב קובנה על ידי ויטאוטס, (Vytautas) נסיך ליטא, שנעזר בחילות פולין. הוא גם העניק ב-1408 לקובנה זכויות עירוניות (זכויות מגדבורג), מאותה תקופה התחילה התפתחותה של קובנה כמרכז מסחרי ותחנת מעבר חשובה למסחר הבינלאומי. מאז האיחוד של פולין וליטא, בשנת 1569, שזורים תולדותיה של קובנה בתולדות מדינת פולין-ליטא המאוחדת והיא נכללה בפלך פולוצק. בזמן מלחמת הצפון (1700 – 1715), עברה קובנה תקופה קצרה לשלטון השוודי. אחרי חלוקתה השלישית של פולין, בשנת 1795, סופחה קובנה לרוסיה ונשארה תחת שלטונה עד מלחמת העולם הראשונה. משנת 1843 נקבעה קובנה כעיר המחוז של פלך קובנה. ההתפתחות הגדולה של העיר הייתה תחת השלטון הרוסי, בעיקר במחצית השנייה של המאה ה-19 גורם מכריע בהתפתחות היה קביעת קובנה כעיר מחוז. בתקופה זו גדל מספר התושבים פי עשרה. ( מ-10,000&nbsp; בשנת 1850 עד ל-90,000 בשנת 1914). <br /> לקראת סוף המאה ה-19 חלה החמרה ביחסי רוסיה וגרמניה, כדי להגן על העיר הוחלט לבצרה על ידי בניית 9 מצודות. 8 מהם נבנו בשנים&nbsp; 1890-1882 מסביב לעיר, בשנת 1909 הוקמה מצודה תשיעית ליד הכביש לזָ'מוט, (לימים נקראו המצודות "פורטים").<br /> התפתחות העיר עד מלחמת העולם הראשונה הייתה מלווה בהתפשטות קובנה לכל הכיוונים. במערב - פרבר סלובודקה, שבו גרו בעיקר היהודים העניים, בדרום, מעבר לנהר - שכונות אלקסוט ושנץ, שבהם גרו פועלי התעשייה ומשפחות אנשי הצבא. <br /> בשנים 1918-1915, הייתה קובנה נתונה תחת השלטון הגרמני. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקמה מדינת ליטא העצמאית וקובנה הייתה לבירתה.<br /> בשנת 1939 נחתם הסכם מולוטוב-ריבנטרופ בין רוסיה וגרמניה. העיר ממל (קליפדה) במערב סופחה לגרמניה, ושאר ליטא, כולל קובנה סופחו לברית המועצות. לאחר כיבוש וילנה על ידי הרוסים, היא חזרה להיות בירת ליטא, לכן חלק ממשרדי הממשלה חזרו לוילנה.<br /> ב-22 ביוני 1941 הפציצו הגרמנים את שדה התעופה של קובנה, וכעבור שלשה ימים נכבשה העיר על ידי הגרמנים.<br /> ב-1 באוגוסט 1944 שוחררה קובנה על ידי הצבא האדום.<br /> יהודים בקובנה<br /> היהודים הראשונים לא באו לקובנה&nbsp; מרצונם הטוב.היו אלו שבויי מלחמה שהנסיך הליטאי ויטאוטס הביאם אחרי נצחונו במלחמה שבחצי האי קרים בשנת 1396. אחרי כן החלו היהודים מפולין ומאוקראינה לבוא לקובנה לשם מסחר ובמשך הזמן התיישבו בה. זאת למרות שהיהודים לא קבלו זכויות לשהייה במקום עקב התנגדותם של תושבי העיר.<br /> הפרוור של קובנה סלובודקה (וויליאמפולי), מעבר לנהר הנריס, לא השתייך באותו זמן לקובנה. בסלובודקה התבסס ישוב יהודי עצמאי שהתרחב כאשר גורשו היהודים מקובנה,&nbsp; הם היו חוצים את הנהר ומשתקעים בה. בכל הנוגע לשירותים הדתיים, היו יהודי סלובודקה תלויים בקהילת קיידן.<br /> בימי המלך הפולני קזימיר (1446 - 1454) נאסר על היהודים לגור בקובנה. אולם בשנת 1503 ביטל&nbsp; אלכסנדר הראשון את הגזירה והיהודים חזרו העירה. כרבה הראשון של קובנה נזכר הרב ר' עזריאל בן מורנו הרב ר' יהודה. בשנת 1507 הותר ליהודי סלובודקה להקים בית כנסת.<br /> בתחילת המאה ה-18 נחתם הסכם בין היהודים בקובנה ובין תושבי העיר, מכאן ואילך יכלו יהודי קובנה לנהל את חיי הקהילה. בתקופה זו מוזכר שמו של ר' עזריאל&nbsp; - "עוקר הרים", "פאר הדור" שכיהן כדיין. באותו זמן התחזק מעמדם של יהודי סלובודקה.<br /> השליטה בקובנה עברה תהפוכות במחצית השנייה של המאה ה-18, עד שצורפה לרוסיה. קובנה הפכה לעיר מחוז. כשהרוסים שלטו, רווח ליהודים, הייתה זו הזדמנות לצאת מסלובודקה ולעבור לעיר.<br /> במחצית השנייה של המאה&nbsp; ה-19 עלה מספר היהודים בקובנה. בשנת 1864 מנתה קהילת קובנה&nbsp; 16,540 נפש, ובשנת 1897 מנתה כבר 25,448 נפש, כולל היהודים בסלובודקה. בשנת 1864 התפללו בעיר, מלבד בבית המדרש הישן, בעוד 19 בתי כנסת.<br /> בשנת&nbsp; תרכ"ד&nbsp; (1864) נתקבל לרב ראשי&nbsp; בקובנה הגאון המפורסם בכל תפוצות ישראל ר' יצחק אלחנן ספקטור.<br /> הוא ישב על כסא הרבנות עד פטירתו בשנת תרנ"ח (1896).&nbsp;&nbsp; בזכותו נתפרסמה קובנה בכל רחבי רוסיה בא"י ובמדינות אחרות. הוא נפטר ונקבר בקובנה בשנת תרנ"ח (1896).<br /> &nbsp;לפני מלחמת העולם הראשונה מנתה קהילת קובנה כארבעים אלף נפש – כמחצית מאוכלוסיית העיר.&nbsp; בשנת 1911 פעלו בקובנה&nbsp; 25 בתי תפילה, <br /> בראשון לאוגוסט 1914 פרצה המלחמה בין גרמניה לרוסיה (מלחמת העולם הראשונה). יהדות ליטא כולה, ובתוכם 40,000 יהודי קובנה (מתוך אוכלוסיה של 90,000), היו צפויים להיסחף במערבולת המלחמה. הרבה יהודים מקובנה עברו לוילנה מתוך תקווה, ששם המצב יהיה יותר יציב והעיר לא תסבול כל כך מהמלחמה. כתוצאה מעלילת שווא שהופצה נגד יהודי קובנה, בעוון ריגול לטובת האויב, הוציא ב-15 במאי 1915, ערב שבועות, הנסיך הגדול ניקולאי עוויץ, המצביא הראשי של הצבא הרוסי, פקודת גירוש של היהודים מהעיר קובנה ומחלק גדול של פלך קובנה, לאזורים המרוחקים במזרח ובדרום רוסיה. קובנה התרוקנה מיהודים ומיד שדדו הנוצרים את רכוש היהודים הנטוש. הגירוש הבהול של הסוחרים היהודיים גרם לצבא הרוסי ולמוסדות ממשלתיים אחרים קשיי הספקה.<br /> קובנה נכבשה על ידי הגרמנים ב-5 באוגוסט 1915. בדצמבר 1918 עזבו הגרמנים את וילנה לטובת הפולנים. הממשלה הליטאית עברה מווילנה לקובנה, ואיתה עברו גם השרים. מאז העיר קובנה נהפכה למרכז החיים הציבוריים והתרבותיים של יהדות ליטא. בינואר 1920 אישרה הממשלה הליטאית את חוק הקהילות והכירה בזכותם להטיל מסים על חבריה. מוסדות האוטונומיה החזיקו מעמד לא יותר משנתיים, אבל גם לאחר חיסול האוטונומיה המשיכו להתקיים בקובנה מוסדות יהודיים מרכזיים רבים כגון: בנק יהודי, חברות יהודיות: אורט, אזע, ועוד' מוסדות חסד רבים, בית יתומים, בית חולים, בית ילדים, מושב זקנים , ספריות וגימנסיות עבריות. <br /> בין שתי המלחמות קובנה הייתה אחד ממרכזי התורה המפורסמים בליטא. בעיקר בגלל&nbsp; הישיבה בסלובודקה. המוסד הראשון שנפתח היה ישיבת "אור חיים"&nbsp; בשנת תרכ"ג (1922<br /> רבה האחרון&nbsp; של קובנה, ר' אברהם דובר שפירא (1943-1870), הקים בעיר גם כולל&nbsp; אברכים . <br /> בשנת 1939 סופחה ממל (קלייפדה) לגרמניה הנאצית, בעקבות זאת הגיעו משם לקובנה יהודים רבים. <br /> בשנת 1940 סופחה ליטא ובירתה קובנה לברית המועצות. הסובייטים לא הספיקו זמן רב לשלוט בעיר. אור ל-22 ביוני 1941 הופצצה קובנה על ידי המטוסים הגרמניים, ופרצו שריפות גדולות בעיר. <br /> בעיר נתארגנה "ממשלה ליטאית" שהכריזה על תקומתה מחדש של הרפובליקה הליטאית והקימה גדודים של 'פרטיזנים ליטאים' שהטילו אימת מוות על התושבים היהודים. הם ערכו את הפוגרומים הראשונים עוד לפני שהגרמנים הגיעו לעיר. ב-8 ביולי 1941 הודיע הגסטאפו לעסקני ציבור יהודיים, כי על כל האוכלוסייה היהודית לעבור לסלובודקה עד ה-15 באוגוסט ולענוד על החזה מגן דוד צהוב לאות קלון. זאת בנוסף להגבלות וגזירות שונות שהוטלו על היהודים. עוד לפני כניסת היהודים לגטו,נאסרו ונרצחו כאלף יהודים,<br /> לגטו נכנסו עשרים וחמשה אלף וחמש מאות יהודים, שטח הגטו היה מצומצם והייתה צפיפות נוראה. הוקמו שני גטאות, משני צידי רחוב פאניערו (Paneriu). : הגטו הגדול והגטו הקטן. גשר עץ גבוה קישר בינהם. ד"ר אלקס, אחד מראשי העסקנים היהודים בקובנה, נבחר לעמוד בראש הקהילה – מועצה (עלטעסטן-ראט), הוקמה גם משטרה יהודית ומוסדות קהילתיים נוספים, הכפופים למועצה. <br /> החל מ- 14 באוגוסט החלה ההשמדה השיטתית של יהודי הגטו.<br /> ב-28 באוקטובר (ז' חשון) נקראה&nbsp; כל אוכלוסיית הגטו להתייצב בשעה מוקדמת בבוקר בככר דמוקרטו&nbsp; Demokratҹ)) ׁשבשטח הגטו,שם נבחרו עשרת אלפים יהודים שצעדו מהככר ברגל לפורט התשיעי ושם נרצחו בבורות.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> מ-1 בנובמבר 1941 דומה היה שנפסקו "האקציות" הגדולות. החלה עונת העבודה ,עבודת הפרך, לצורכי הצבא הגרמני והשלטון המקומי . כ- 1000 יהודים עבדו בשדה התעופה שבאלקוסט, שהיה מרוחק מהגטו כ-16 קילומטר. ועוד כ-4000 איש בבתי מלאכה בתוך הגטו ובסביבתו.<br /> במחצית הראשונה של יולי 1944, עם התקרבותה של החזית לליטא, החלו הגרמנים לפנות את היהודים שנותרו בגטו ובמחנות העבודה למחנות ריכוז בגרמניה, חלק הובלו בדוברות על הנימן וחלק הוסעו ברכבות. לאחר שהתברר לגרמנים שכמה אלפי יהודים חסרים, נכנסו יחידות גסטאפו לגטו ופוצצו בשיטתיות את הבתים. רוב הבתים שהיו מעץ נשרפו. היהודים שהתחבאו במלינות (מקומות מסתור) נשרפו או נחנקו. מי שניסה לצאת נורה על ידי הגרמנים. בחיסול הגטו נספו למעלה מ- 1500 יהודים. כ- 90 יהודים הצליחו להינצל.<br /> ב- 1 באוגוסט 1944, שלשה שבועות אחרי חורבן הגטו, שוחררה קובנה על ידי הצבא האדום.<br /> כך הגיעה לסופה הטרגי ההיסטוריה בת שש מאות השנים של קהילה יהודית מפוארת, שנתפרסמה בעולם היהודי בעולם התורה ובשורשיה העמוקים ביהדות המסורתית והלאומית.</span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">בשנים שלאחר המלחמה&nbsp; חזרו יהודים להתיישב בקובנה, חלק מהם חזרו ממחנות הריכוז בגרמניה וחלק מהחוזרים היו מהגולים לברית המועצות. מיד לאחר שחרור קובנה ע"י הצבא האדום התחילה בליטא תנועה רבתי של עלייה לארץ ישראל, במטרה לעזוב את הארץ שהפכה לבית קברות גדול.&nbsp; כ-80 ילדים שהוסתרו בזמן השלטון הנאצי אצל ליטאים, הוחזרו לקובנה ונקלטו ב"בית ילדים" יהודי שהוקם בעיר, <br /> ב- 1959 התפקדו בקובנה 4792 יהודים, בשנת 1970 – 4157 יהודים, בשנת 1989 ירד מספרם ל-1359, ובשנת 1992 נותרו 600 יהודים בלבד.<br /> במשך כל שנות השלטון הסובייטי לא התקיימה כל פעילות יהודית, לקראת סוף שנות ה-80 הוקם בקובנה סניף של מרכז התרבות היהודית. <br /> בתחילת שנות ה-90 הוקמה גדר סביב בית הקברות שעל ההר הירוק, אנדרטאות הוקמו בפורט התשיעי ובפורט הרביעי ושלטי זיכרון הוצבו בסלובודקה.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">פרטים על הקהילה היהודית בקובנה:</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">יו"ר הקהילה: גרטסאס זקס - Gertsas Zhakas</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">כתובת: Gedimino St.26b Kaunas LT-44319 Lithuania</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">טלפון: 717 203 37 370+, פקס: 135 201 37 370+</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">e-mail: &nbsp; &nbsp;kzb@pub.vdu.lt</span></p> <p align="right"><span style="color: rgb(0, 0, 0); text-decoration: underline; ">&nbsp;<br /> ספרים להרחבה:</span></p> <p align="right"><span style="color: rgb(0, 0, 0); font-weight: bold; "><br /> פנקס הקהילות – ליטא, עורך דב לוין, ירושלים תשנ"ו<br /> ליפמאן ד.מ. לתולדות היהודים בקובנה וסלבודקה, קיידן תרצ"א<br /> גיברלטר,יצחק אלחנן, יסור יסרני, בני ברק תשס"ז<br /> גוטלובר א"ב, זכרונות ומסעות, ירושלים תשל"ו<br /> ליפץ דב, קובנה, ביהדות ליטא, ג', ת"א תשכ"ז<br /> לוין דב, בין ניצוץ לשלהבת, רמת גן תשמ"ז<br /> נשמית, הילדים מרחוב מאפו, ת"א תשכ"ב<br /> גולדברג לאה, פרקי זכרונות מקוטעים, ההיכל ששקע – החינוך העברי בקובנה, מוסדות ואישים, ת"א 1962.<br /> רובינשטיין ראובן, ספר אברהם רובינשטיין, ת"א תשל"א<br /> שורץ דוד מרדכי, קורות חיי, ת"א תש"ט<br /> רפפורט,יהודיה גזעית- בין שם לכאן, קובנה וארץ ישראל, ירושלים 2004<br /> ספרים בנושא השואה:<br /> גרופנקל לייב, קובנה היהודית בחורבנה, ירושלים תשי"ט<br /> אילתי שלום, לחצות את הנהר, ירושלים תש"ס<br /> ילין מאיר, מעטים שעזרו הרבה, ביהדות ליטא ד',ת"א תשמ"ד<br /> 131 ילדי גטו קובנה ,ראה: סופי בן ארצי, אחד מכולם, הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספריית הפועלים.<br /> ספרי הרחבה על ר' יצחק אלחנן ספקטור:<br /> ליפשיץ יעקב הלוי, ספר תולדות יצחק, וורשא, תרנ"ז<br /> שימוץ א', ר' יצחק אלחנן ספעקטאר, ניו יורק, תשכ"א<br /> אשרי אפרים,ספר שאלות ותשובות ממעמקים א', ניו יורק תשי"ט<br /> אשרי אפרים, ספר שאלות ותשובות ממעמקים ב', ניו יורק תשכ"ג</span></p> <p align="right"><span style="color: rgb(0, 0, 0); font-weight: bold; ">מנקוביץ זאב, היכון לקראת חירות, רשימות מגטו קובנה וממחנה קאופרינג , הוצאת יד ושם</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><a href="http://www.daat.ac.il/daat/history/kehilot/kobna.htm" target="_blank">להרחבה ראה באתר דעת</a>&nbsp;&nbsp; <br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><a href="http://zachor.michlalah.edu/khila/khila-8.asp" target="_blank">להרחבה נוספת האתר זכור</a>&nbsp;<br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><a href="http://depts.washington.edu/baltic/papers/holocaust.html" target="_blank">מאמר על השואה במדינות הבלטיות, כולל בבליוגרפיה לפי נושאים</a></span>&nbsp;<a href="http://depts.washington.edu/baltic/papers/holocaust.html"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></a><span style="COLOR: #000000">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> <a href="http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=15406" target="_blank">להרחבה,משטרת גטו קובנה בעיני עצמה, מתוך אתר מט"ח&nbsp;<br /> </a><br /> </span><span style="COLOR: #000000"><a href="http://www.gfh.org.il/?CategoryID=424" target="_blank">הרחבה על 131 ילדי קובנה, ראה בספרים</a></span><span style="COLOR: #000000">&nbsp;<br /> <br /> <a href="http://yad-vashem.org.il/yv/he/exhibitions/our_collections/until_the_last_jew/pdf/kovno_children.pdf" target="_blank">הרחבה על 131 ילדי קובנה, ראה באתר יד ושם</a>&nbsp;<br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><a href="http://www.gfh.org.il/?CategoryID=421 " target="_blank">אתר ההנצחה של 131 ילדי קובנה,ראה באתר לוחמי הגטאות</a></span><span style="COLOR: #000000">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> <br /> <a href="http://www.examiner.com/offbeat-places-in-national/sugihara-house-kaunas-lithuania-honoring-a-man-saving-jews-from-death-during-world-war-ii" target="_blank">השגריר סוגיארה – מבצע הצלת יהודים</a>:<br /> </span><span style="COLOR: #000000"><br /> <a href="http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/vjw/Kovno.html " target="_blank">סיור ורטואלי בהסטוריה היהודית של קובנה</a></span><span style="COLOR: #000000">&nbsp;<br /> <br /> <a href="http://www.archyvai.lt/exhibitions/kz_en/sarasas.htm " target="_blank">הסטוריה ומסמכים עתיקים מארכיון הליטאי</a></span><span style="COLOR: #000000">&nbsp;<br /> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> <a href="http://www.litvaksig.org/index.php?option=com_content&amp;view=article&amp;id=96&amp;Itemid=106" target="_blank">שורשים יהודיים בקובנה</a><br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><a href="http://www.ourfamilystory.net/Kovno.html" target="_blank">סיפור משפחת גפן בקובנה (שורשים והסטוריה)</a><br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><a href="http://www.zwoje-scrolls.com/shoah/towns.html" target="_blank">תמונות מגטו קובנה:</a> <br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Article/49/סרטים_על_קהילת_קובנה" target="_blank"><strong>סרטים על קהילת קובנה</strong></a><br /> <br /> <a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Article/50/סרטים_על_הפורט_התשיעי_בקובנה" target="_blank">סרטים על הפורט התשיעי בקובנה</a><br /> <br /> <a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Article/51/סרטים_על_גטו_קובנה" target="_blank">סרטים על גטו קובנה</a><br /> <br /> <a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Article/52/סרטים_על_הצלת_יהודים_–_סוגיארה_" target="_blank">סרטים על הצלת יהודית סוגיארה</a></span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/48/קהילת_קובנה 31/01/2012 15:25:46 <div align="center"><br /> <br /> <span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: black; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: 'Times New Roman'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'; mso-hansi-font-family: 'Times New Roman'; mso-ansi-language: EN-US; mso-fareast-language: EN-US; mso-bidi-language: HE" dir="rtl" lang="HE"><strong>על אתרי היהודים בקובנה<br /> <br /> </strong></span></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/nddbzM8wVRs" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <br /> <strong>החיים היהודיים בקובנה ב-1939 <br /> <br /> </strong></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/xzrilp-b4tY" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <strong><br /> ביקור בבנין בית החולים היהודי בקובנה<br /> <br /> </strong></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/bLyZRv9NrJM" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <br /> <strong><span style="COLOR: #000000">בית הקברות היהודי בהר הירוק בקובנה <br /> <br /> </span></strong></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/qT5poHy9e7Y" frameborder="0" width="560" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <br /> <br /> <strong><span style="COLOR: #000000">חצר בית הכנסת "כאר שול" (אוהל יעקב) בקובנה<br /> <br /> </span></strong></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/R-twwgrHKeM" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <strong><span style="COLOR: #000000">בית הכנסת בקובנה<br /> <br /> </span></strong></div> <p align="center">&nbsp;&nbsp; <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/aAYNOlNpgzM" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/49/סרטים_על_קהילת_קובנה 31/01/2012 15:58:11 <div align="center"><span style="COLOR: #000000"><strong>הפורט התשיעי בקובנה<br /> <br /> </strong></span> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/DVRah8VMGxs" frameborder="0" width="560" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <br /> <br /> </div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/T7bNcfo4ga4" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <br /> </div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/k5X_QWNT2_Y" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> </div> <p align="center">&nbsp; <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/DVRah8VMGxs" frameborder="0" width="560" allowfullscreen></iframe></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/50/סרטים_על_הפורט_התשיעי_בקובנה 31/01/2012 17:42:48 <div align="center"><br /> <span style="COLOR: #000000"><strong><span style="COLOR: #000000">אהרן ברק מספר על ילדותו בגטו<br /> <br /> </span></strong></span></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/3jrfACjAm0k" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <strong><span style="COLOR: #000000">עדויות מגטו קובנה א'<br /> <br /> </span></strong></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/QpFHB797RfI" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <span style="COLOR: #000000"><strong>עדויות מגטו קובנה ב'<br /> <br /> </strong></span></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/XzWwchSD2gE" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <span style="COLOR: #000000"><strong>עדויות מגטו קובנה ג'<br /> <br /> </strong></span></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/j7NZ36DdOxg" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <strong><span style="COLOR: #000000">נצול גטו קובנה מספר על בריחה מהרכבת <br /> <br /> <br /> </span></strong></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/Qz8u6PKEtZI" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <strong><span style="COLOR: #000000">על גטו קובנה, רות בן דוד (אידיש)<br /> <br /> </span></strong></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/pyAjv6mTdMY" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <strong><span style="COLOR: #000000">רות אלפרן בן-דוד שנולדה בישראל בשנת 1936 חקרה את השאלה שמאוד הציקה לה, <br /> מדוע הוריה עזבו את הארץ לקובנה.<br /> <br /> </span></strong></div> <p align="center">&nbsp;&nbsp; <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/U2w9oOyj-xA" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/51/סרטים_על_גטו_קובנה 31/01/2012 17:48:57 <div align="center"><strong><span style="COLOR: #000000">הצלת יהודים – סוגיארה (באנגלית)<br /> <br /> </span></strong></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/kAwqhytNAjY" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> <br /> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/6S4uSxPZsXs" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe><br /> <br /> </div>&nbsp;&nbsp;&nbsp; <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/EHmsTpeipqg" frameborder="0" width="420" allowfullscreen></iframe> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/52/סרטים_על_הצלת_יהודים_–_סוגיארה_ 31/01/2012 19:45:07 <div align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/פונוביז_250.jpg" /><br /> פוניבז' היא העיר החמישית בגודלה בליטא. משמשת כמרכז אזורי. <br /> היא נמצאת באמצע הדרך שבין בירת ליטא – וילנה לבין בירת לטביה – ריגה, בגלל מרכזיותה היא משמשת כתחנה מקשרת עם הערים האחרות של ליטא ושל קאלינגרד הנמצאת בדרום מערב ליטא.&nbsp; הכביש המהיר החוצה את המדינות הבלטיות עובר דרך פוניבז', לכן העיר מחוברת לארצות סקנדינביות ומזרח אירופיות רבות.<br /> פוניבז' ידועה כעיר בעלת ייחודיות משלה, מפורסמת בחיי התרבות שבה ובמיוחד בתיאטרון.<br /> יש בעיר מפעלי אלקטרוניקה ידועים. מפעלי הטקסטיל שלה מייצאים סחורות ליותר מ-50 ארצות. היא מוקפת באדמות חקלאיות פוריות,לכן התוצרת החקלאית שלה ידועה בכל ליטא והסביבה.<br /> השם פוניבז' מזוהה בין היהודים עם ישיבת פוניבז' שהייתה בה. הישיבה הוקמה אחרי המלחמה מחדש על יד הרב יוסף כהנמן, רב העיר וראש הישיבה, בעיר בני ברק בישראל, על בניין הישיבה בבני ברק נכתב הפסוק מהתנ"ך בספר עובדיה: "ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש".<br /> בגלל הישיבה זכתה העיר שבתקופות&nbsp; מסוימות מספר התושבים היהודים הגיע ללמעלה ממחצית האוכלוסייה ואף יותר <br /> (60%). <br /> לפי המסורת תחילתו של הישוב בשנת 1503.&nbsp; שנה בה נמצא המסמך הראשון בו נזכר שם העיר. בתחילה נבנתה העיר העתיקה על הגדה הימנית של נהר נֶוואז'יס&nbsp;&nbsp; (Nevėžis), מאוחר יותר התפשטה העיר לגדה השמאלית של הנהר, שם נבנתה העיר החדשה שנהפכה עיר מרכזית בנפה, בשם אופיטה&nbsp; (Upytė).<br /> התפתחותה כעיר מרכזית התחילה בעיקר החל משנת 1661 כאשר הוענקו לעיר זכויות&nbsp; לערוך שוק שבועי ו-2 ירידים בשנה. התפתחותה נקטעה כבר בסוף המאה ה-17 כאשר במלחמת הצפון השוודים פלשו לעיר והרסו חלק ניכר ממבניה.<br /> לקראת סוף המאה ה-18 התאחדו שני חלקי העיר משני גדות הנהר ונהפכו לעיר אחת תחת השם פוניבז',&nbsp; העיר המאוחדת המשיכה לשמש כמרכז המחוז.<br /> החל משנת 1802, תחת השלטון הרוסי, שויכה פוניבז' לפלך וילנה. כשליטא עברה חלוקה אדמיניסטרטיבית חדשה, בשנת 1843, שויכה העיר לפלך קובנה והמחוז סביב העיר נקרא פוניבז'.<br /> בין שתי המלחמות (1918- 1940), תחת שלטונה של ליטא העצמאית, התפתחה פוניבז' באופן מואץ. <br /> הקראים הגיעו מחצי האי קרים והתיישבו בפוניבז' בסוף המאה ה-14, עוד לפני שהיהודים הגיעו לעיר. 153 משפחות הובאו על ידי הנסיך ויטאוטס הגדול והתיישבו ליד הנהר. בתקופת השלטון הפולני בליטא וגם בתחילת השלטון הרוסי, התייחסו לקראים כמו ליהודים, למרות שפתם ומנהגיהם השונים.&nbsp; בשנת 1863 תחת השלטון הרוסי, התרחקו הקראים מהיהודים וקיבלו "זכויות אזרח".<br /> קהילת הקראים הצטמצמה לקראת מלחמת העולם הראשונה. בין שתי המלחמות חיו בפוניבז' כמה עשרות משפחות קראיות שהתגוררו ברחוב אחד (Sodq g.) ובו היה גם בית כנסת שנהרס בשנת 1970 &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> יהודים החלו להתיישב בפוניבז' בגדה השמאלית של הנהר, כנראה בתחילת המאה ה-18. הם התרכזו במרכז סביב ככר השוק וברחובות שמסביב. היהודים עסקו בעיקר במסחר ובחנוונות. <br /> במאה ה-19, גדל מספר היהודים והם הגיעו ללמעלה מ50% מכלל האוכלוסייה.<br /> בשנת 1857 היו 3500 יהודים מתוך 5900 תושבים. בשנת 1897 היו 6600 יהודים מתוך 13,000 תושבים.<br /> מספרם ירד לקראת מלחמת העולם הראשונה – 7000 מתוך 20,000. ותהליך זה נמשך עד מלחמת העולם השנייה – 6000 מתוך 26,000.<br /> בין שתי המלחמות עסקו היהודים כמעט בכל המקצועות, היו ביניהם רופאים, עורכי דין, רוקחים ומורים. <br /> רובע המגורים העיקרי של היהודים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היה בשכונת סלובודקה שנבנתה בשטח שהיו בו ביצות, והתרכזו בו רוב עניי העיר. בתי היהודים נבנו מעץ ונפגעו מספר פעמים בשרפות שהתחוללו בעיר. (בין השנים 1750 – 1796 היו 7 שרפות).<br /> ההגירה החוצה סחפה רבים מיהודי פוניבז' בעיקר לדרום אפריקה.<br /> חינוך הילדים נעשה בדרך כלל במוסדות חינוך מסוג 'חדרים' ובתלמודי תורה. מעט ילדים למדו בעיר גם בבתי ספר בהם לימדו השכלה כללית. עד המרד הפולני (1863) למדו בפוניבז' גם בגימנסיה , ומשנה זו הוצאו הילדים היהודים ללמוד בגימנסיות מחוץ לעיר.<br /> בפוניבז' התגוררו משכילים רבים וביניהם: המשורר י"ל גורדון ששימש כמורה בבית ספר ממשלתי. י. סירקין, י. רומש ואחרים.&nbsp; הם נלחמו מלחמת חורמה עם הקנאים הדתיים למען הקניית השכלה לנוער היהודי.<br /> כבר בסוף המאה ה-19 פעלו בפוניבז' 10 בתי כנסת ובתי מדרש, בנוסף לעשרות בתי תפילה ושטיבלך. הבולט שבין בתי הכנסת היה בית הכנסת הישן שהוקם במאה ה-18 והיה בנוי מעץ, היה בו ארון קודש מפואר ובימה מקושטת.<br /> בתחילת המאה ה-20 נפתחה ישיבה בשם "הקיבוץ הפונביז'י", שלמדו בה 20 בחורים, "הקיבוץ הפונביז'י" המשיך לפעול גם כאשר הוגלו כל יהודי פוניבז' לרוסיה (1915). הוא התקיים במשך 7 שנים ויצאו ממנו רבנים ידועי שם. <br /> בשנת 1915 הוגלו כל יהודי פוניבז' (כולל 40 זקנים שחיו בבית האבות), לרוסיה. הרובע היהודי סלובודקה נשרף ורכוש היהודים נבזז. חלק מהיהודים חזר לאחר שהעיר נכבשה על ידי הגרמנים. <br /> יהודי פוניבז' השתתפו במלחמה לשחרור ליטא על ידי הליטאים, אחרי מלחמת העולם הראשונה. בשנות ה-30 הוקמה מצבה לזכר הנופלים היהודים בבית הקברות בעיר.<br /> הקמת מדינת ליטא העצמאית ומתן זכויות ליהודים, הביאו להתאוששות חיי הכלכלה והחיים הציבוריים של היהודים בפוניבז'. בין השנים 1926-1919 נבחר וועד קהילה שהפעיל וועדות מקצועיות לחינוך ותרבות, לכלכלה, רווחה ובריאות, ענייני דת ועוד'. היהודים חויבו לשלם מיסים, נמצא גם תיעוד על תרומות שהגיעו לקהילה. <br /> לאחר פירוק הוועד בשנת 1926 הועברו תפקידיו ל"כנסת ישראל".<br /> היהודים היו גם שותפים במוסדות העירוניים, בבחירות שהתקיימו בתחילת שנות העשרים של המאה ה-20, היו ליהודים 12 חברים במועצת העיר מתוך 40. יהודי פוניבז' מילאו תפקיד נכבד בחיי הכלכלה של העיר. <br /> בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 פעלו בפוניבז' שלוש מערכות חינוך: העברית-הציונית, העברית- הדתית והיידישאית.<br /> בשנת 1920 נפתחה הגימנסיה העברית שהיו בה כ-400 תלמידים. הם פעלו בבניין מודרני עם אולמות קריאה, מעבדות ואולם ספורט. <br /> בשנת 1928 ייסד רבה של העיר ר' יוסף שלמה כהנמן, את הגימנסיה לבנות 'יבנה'. במבנים פחות מפוארים, פעלו בתי הספר היסודיים, אחד של רשת יבנה ואחד ששפת ההוראה שבו הייתה יידיש.<br /> מוסדות החינוך והתרבות המפוארים בעיר, לא הביאו לה את התהילה הגדולה, פוניבז' התפרסמה בעיקר בזכות מוסדותיה התורניים. אחרי טלז הייתה פוניבז' מבצרה של היהדות החרדית. הודות למאמציו של הרב כהנמן, הוקמה בפוניבז' בשנת 1919 ישיבה גדולה שהייתה אחת מהגדולות והחשובות שבליטא.<br /> בשנת 1928 נבנה עבור הישיבה בניין מפואר שלמדו בו למעלה מ-400 בחורים. ליד הישיבה הגדולה פעלו בעיר עוד שתי ישיבות קטנות. בניין הישיבה הגדולה נבנה במרכז העיר מחוץ לגטו היהודי המבנה נשאר עד היום. (כיום משמש כמגדנייה), ליד תחנת האוטובוסים המרכזית.<br /> הרב כהנמן ישב על כס הרבנות משנת 1919 ועד לשנת 1940, כאשר עלה לארץ ישראל והקים בבני ברק את ישיבת פוניבז'.<br /> ב-26 ביוני 1941 נכנסו חיילים גרמניים לפוניבז', עוד לפני כן החלו הליטאים להתעלל ביהודים. בראש הליטאים עמדה מפקדה שראשיה היו ראשי האינטליגנציה בעיר, כמו מנהל הגימנסיה, סגן פרקליט המחוז, מזכיר בית המשפט (שמותיהם נמצאים ב"יד ושם").<br /> היהודים נדרשו להירשם לעבודה יום יום, הם נלקחו לעבודות שונות, חלקם לא חזר אחרי יום העבודה. היו התעללויות רבות ביהודים ורבים הוצאו להורג בחורשות סמוך לפוניבז': יער קייזרלינג, החורשה הירוקה ועוד.<br /> ב-11 ביולי 1941 נצטוו היהודים להצטופף בגטו שנקבע ונתחם לכמה רחובות. הגטו גודר ונשמר על ידי ליטאים. לגטו הצפוף הזה הובאו גם יהודים מעיירות סמוכות לפוניבז'.<br /> עם הכנסתם של כל היהודים לגטו, נלקחו 70 מחשובי היהודים כבני ערובה, כדי להבטיח שהיהודים לא יברחו מהגטו. בני הערובה נחבשו בבית סוהר ואחר כך נרצחו. ההתעללויות נמשכו גם כאשר היהודים ישבו בגטו.<br /> ב-24 לאוגוסט 1941 (א' באלול תש"א), החלו להוציא את כל מי שנשאר בגטו לפאיוסט&nbsp; ושם הוצאו להורג. בקבוצה האחרונה הוצאו כל החולים ועובדי בית החולים.<br /> &nbsp;הרצח ההמוני נסתיים ב-26 לאוגוסט 1941.<br /> אחרי המלחמה הקימו על קברי האחים מצבה, שעליה חרוט מגן דוד, אחת המצבות היחידות בליטא עם מגן דוד.<br /> על פי מקורות סובייטיים נתגלו 3 קברות אחים בסמוך לפוניבז':<br /> 1.&nbsp;יער קורגנובה (פאיוסט), למעלה מ-8000 נרצחים.<br /> 2.&nbsp;יער קייזרלינג, 103 נרצחים וגם 48 חברי מחתרת ליטאית.<br /> 3.&nbsp;החורשה הירוקה, בערך 4500 נרצחים.<br /> בכל המקומות הציבו לוחות זיכרון המפרטות את זהות הרוצחים ומספרי הנרצחים.<br /> אחרי המלחמה חזרו כמה מאות יהודים להתגורר בפוניבז' , אולם תוך כמה שנים&nbsp; רובם עזבו.<br /> בתחילת שנות ה-90 חנכו מצבת זיכרון בכניסה למקום שהיה פעם בית הקברות היהודי וכיום משמש כגן ציבורי. שנתיים אחרי כן נחנכה אנדרטה בכניסה לגטו. בשנת 2009 נחנכה אנדרטה מרשימה בתוך הגן הציבורי שהיה בעבר בית הקברות היהודי. חלק מפעולות אלו נעשו בלחץ הסניף המקומי של הקהילה היהודית, בראשותו של גנאדי קאופמן.</span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> </span></div> <div align="right"><span style="color: rgb(0, 0, 0); text-decoration: underline; ">פרטים על הקהילה היהודית :&nbsp;</span></div> <div align="right"><span style="color: rgb(0, 0, 0); text-decoration: underline; "><br /> </span></div> <div align="right"><span style="color: rgb(0, 0, 0); ">יו"ר הקהילה גנאדי קאופמן &nbsp;</span> <span style="font-weight: bold; ">Genadij Kofman</span>&nbsp;</div> <div align="right"><span style="color: rgb(0, 0, 0); ">כתובת:&nbsp;</span> <span style="color: rgb(61, 61, 61); font-family: tahoma; font-size: 11px; line-height: 14px; text-align: justify; background-color: rgb(255, 255, 255); ">Sodų St. 32-23,</span>&nbsp; <span style="color: rgb(61, 61, 61); font-family: tahoma; font-size: 11px; line-height: 14px; text-align: justify; background-color: rgb(255, 255, 255); ">LT-36231 Panevėžys, Lithuania</span>&nbsp;</div> <div align="right"><span style="color: rgb(0, 0, 0); ">טלפון/פקס : 295 435 45 370+<br /> <br /> <a href="http://zachor.michlalah.edu/khila/khila-22.asp" target="_blank" style="text-decoration: underline; ">על קהילת פונוביז' באתר זכור<br /> </a><br /> <a href="http://kehilalinks.jewishgen.org/Panevezys/pon2.html" target="_blank" style="text-decoration: underline; ">יהודי פוניבז' בליטא העצמאית</a><br /> <br /> <a href="http://www.iajgsjewishcemeteryproject.org/lithuania/panevezys.html" target="_self" style="text-decoration: underline; ">על יהדות פוניבז'</a><br /> <br /> <a href="http://www.memorialmuseums.org/eng/staettens/view/979/Museum-der-J%C3%BCdischen-Gemeinde-von-Panev%C4%97%C5%BEys" target="_blank" style="text-decoration: underline; ">פרטים על המוזיאון היהודי בפוניבז'</a><br /> <br /> <a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Article/30/סרטים_על_קהילת_פוניבז" target="_blank" style="text-decoration: underline; ">סרטי עדות על קהילת פוניבז'</a></span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/53/קהילת_פוניבז 05/02/2012 21:52:30 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>וילנה&nbsp;&nbsp;&nbsp; Vilnius <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/וילנה_200.jpg" /><br /> </strong>אמרה שגורה הייתה בפיהם של אנשי וילנה:&nbsp; "היית פעם בוילנה – הרי אתה וילנאי", מקורה של אמרה זו עתיק מאד, והיא קשורה לכך שלא הייתה לוילנה כקהילה חזקת ישוב. זו היא גם אחת הסיבות שוילנה נקראה בשם הכבוד – "ירושלים דליטא" – משום שעל וילנה אפשר לדרוש כמו שדרשו על ירושלים: "כעיר שחוברה לה יחדיו – עיר שעושה את כל ישראל חברים", ולכן נהגו לומר כי גם בוילנה לא אמר אדם לחברו "צר לי המקום".<br /> וילנה חביבה על כל מי שמבקר בה. במה קסמה&nbsp; ובמה סוד החוויה שהיא מעניקה למבקר? אמנם עיר יפה היא וילנה וסביבותיה נאות מאד, אבל המייחד אותה הוא השילוב המעניין בין עבר לעתיד: המטייל בוילנה מרגיש שהוא נמצא בעיר ע ת י ק ה,&nbsp; בעלת עבר גדול ומפואר, ויחד עם זאת, הוא מרגיש שהוא מטייל בעיר ח ד ש ה, אשר דופק החיים הולם בה בעוז וברעננות.<br /> בעולם היהודי נחשבה וילנה כמרכז רוחני ראשון במעלה, בשנים שבין שתי מלחמות העולם וילנה הייתה המרכז היהודי הרביעי בגודלו במזרח אירופה, לצדה של קרקוב,&nbsp; ואחרי ורשה, לודז' ולבוב.<br /> וילנה שוכנת בדרום מזרח ליטא, במפגש הנהרות ויליה&nbsp; (Neris) והוילייקה&nbsp; (Vilnia). היא משמשת כעיר בירה וכעיר מחוז בליטא, ושימשה בעבר גם כמרכז תרבותי לכל מזרח אירופה.<br /> שוחרי וילנה טוענים שוילנה נבנתה בימי אתונה ורומי, אמנם לא ידוע מי היו התושבים שגרו במקום וכיצד גרו, בכל מקרה יש היסטוריונים הטוענים שהמקום נתגלה כבר במאה ה-5.<br /> הולדתה הרשמית של העיר הייתה בשנת 1323, כאשר וילנה הוזכרה כבירת ליטא בכרונולוגיה הרשמית, שלח הנסיך הגדול גדימינאס ((Gediminas אגרות לאפיפיור ג'ון ה-22 וביקש ממנו לבנות כנסיה ולשלוח נציגים לוילנה.<br /> בין השנים 1503 ל-1522 בנו חומה סביב מרכזה של וילנה, כדי לשמור על בטחונה של העיר, ופתחו בה 5 שערים. העיר המשיכה להתפתח ובשנת 1579 נפתחה בה האוניברסיטה הראשונה בכל ליטא.&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> באותה תקופה שגשגה וילנה גם מבחינה כלכלית ונחשבה כמרכז מסחרי לכל מזרח אירופה.<br /> במאה ה-18, ב"מלחמת הצפון" הממושכת, נכבשה וילנה מספר פעמים ע"י השבדים והרוסים. רעיונות חדשים בתחום ההשכלה השפיעו רבות על תושבי וילנה בשנים אלו. בשנת 1773 הוקם בוילנה על ידי מדינת האיחוד של פולין וליטא, מיניסטריון חינוך,&nbsp; שהיווה חידוש בכל אירופה.<br /> בסוף המאה ה-18 עברה וילנה לשליטת האימפריה הרוסית. וילנה נהפכה מבירה לעיר מחוז עם שלטון עצמי מוגבל, בדומה לערים גדולות אחרות ברוסיה.<br /> בתחילת המאה ה-20 וילנה נהפכה למרכז תחיית הלאום הליטאי. <br /> השנים&nbsp; 1939-1920, התקופה בה שלטו הפולנים, נחשבו כתקופת הפריחה התרבותית בוילנה, ובמיוחד פריחתה של התרבות&nbsp;&nbsp;היהודית.<br /> באותה תקופה התגוררו בוילנה מדענים ואנשי רוח כאלברט&nbsp; איינשטיין וזיגמוינד פרוינד. &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;<br /> &nbsp;ב-1939 החליטה ברית המועצות, בלחץ הליטאים, להחזיר את וילנה לליטא. ואמנם בהתאם להסכם עם גרמניה, עברה ליטא לשליטת הרוסים. וילנה חזרה להיות בירת ליטא.<br /> &nbsp; בסיכום, במשך 600 שנים, עד למלחמת העולם השנייה, וילנה גדלה והתרחבה והפכה למרכז תרבותי וכלכלי חשוב לליטאים, לפולנים, לבילורוסים וליהודים. פילוסופים מפורסמים וסופרים בעלי שם פעלו בעיר ששמשה כמרכז תרבותי לכל מזרח אירופה.<br /> &nbsp;&nbsp; בתקופת מלחמת העולם השנייה ספגה העיר העתיקה פגיעות רבות. ההפגזות גרמו להרס ולשריפות, במיוחד הדבר ניכר ברובע היהודי. אבל רוב המונומנטים החשובים נשארו, ביניהם אולמות תיאטרון וקונצרטים מרכזיים וכנסיות רבות.<br /> &nbsp;&nbsp; לאחר המלחמה&nbsp; פינו את ההריסות וחלק מהמבנים שוקמו או תוקנו. מצבו הכלכלי של השלטון הסובייטי אחרי המלחמה לא אפשר בנייה מחדש של ההריסות, הרבה מהכנסיות והאולמות המרכזיים שימשו למטרות אחרות וחלקם אפילו שימש למגורים.<br /> ליטא קיבלה עצמאות באופן רשמי ב-11 למרס 1990. וילנה נהפכה שוב לבירה של ליטא, כל הסמלים הסובייטים הוסרו ושמות הרחובות והכיכרות חזרו לקדמותם.<br /> &nbsp;&nbsp; החל משנה זו וילנה קיבלה תפנית רצינית בהתפתחותה, בתים מודרניים ניבנו והבירה נהפכה להיות עיר אירופאית מודרנית בדומה לערי בירה אחרות באירופה.</span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>וילנה היהודית&nbsp; -&nbsp; "ירושלים דליטא" </strong></span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;&nbsp; במה זכתה העיר וילנה לשם כה מקודש? לא בית מקדש היה שם! אך היכל אחר נבנה בה, לא מאבנים אלא מדמעות של יהודים והשכינה יצאה מגלותה ומצאה חיים בלבבות יהודיים.<br /> &nbsp;&nbsp; בוילנה נבנו 'ארמונות' של מוחות, של בקיאות, של חריפות. רבנים, ראשי ישיבות, למדנים, סופרים, אומנים, חזנים וסתם יהודים – כל אלו בנו כאן מגדלי פאר, מוסדות צדקה ודת, מוסדות השכלה ותרבות. רב-גוניות כזאת, עושר ושפע כזה, בכל אלה עלתה וילנה על כולנה. (ברוח דבריו של אברהם יהושע השל, בתוך: ראן לייזר, ירושלים דליטא ).<br /> &nbsp;&nbsp; כשמבקרים היום בוילנה הגדולה והנפלאה, רואים ומרגישים את מימדי החורבן שפקד אותה ואת אירופה כולה, אין צורך לבקר בגיא ההריגה הסמוך לוילנה, כדי לעמוד על עצמת החורבן. מתוך מאה וששים בתי כנסת שהיו בוילנה לפני השואה, לא נותר כמעט דבר. מעולם היהדות השוקק חיים וחיוניות של לפני השואה, נותרו רק שני בתי ספר, שחלק מתלמידיהם אינם יהודים, בית כנסת אחד המשווע למניין וקהילה יהודית שסועה המנסה לבנות במקום את חייה.<br /> &nbsp;&nbsp; זכר העולם שחרב רק מחדד את ההתפעלות מהעולם היהודי שהיה שם מחד גיסא ואת תחושת החורבן העצומה מאידך.</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>תולדות היהודים בוילנה&nbsp; <br /> </strong>בשנת 1386 התחיל לצמוח ולהתפתח בעיר ישוב יהודי. הנסיך יאגלו (Jagello ), בנו של גדימינאס, נטה חסד ליהודים והוא היה הראשון שהעניק להם בשנת 1408 אגרת זכויות במדינתו. הודות לזכויות אלו ניתנה, כבר אז, הסמכות לדיינים יהודים לשפוט את אחיהם לפי דיני התורה.<br /> &nbsp;&nbsp; חשיבותה של קהילת יהודי וילנה הלכה וגדלה, ישבו בה סוחרים עשירים, עסקני ציבור דגולים ולמדנים מובהקים.<br /> &nbsp;&nbsp; הפרעות ביהודים בשנות ת"ח-ת"ט (1649-1648) בניצוחו של חמילנצקי פסחו על וילנה, ויהודיה אירחו את הפליטים היהודים מרחבי ליטא.&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> &nbsp;&nbsp; ב-1652 קיבלה קהילת וילנה מעמד של קהילה מרכזית - "ראש בית דין" בוועד הקהילות (ועד ארבע הארצות). חורבן הקהילה בימי פלישת צבא רוסיה (1655), קטע את שגשוגה&nbsp; של הקהילה כמרכז תורה. חלק גדול מלומדי התורה ברחו לגרמניה, הולנד ומורביה.&nbsp;&nbsp; עם נסיגת הצבא הרוסי בשנת 1661, החלו לשקם את הקהילה, וילנה חזרה להיות למרכז תורה חשוב.&nbsp;&nbsp; <br /> <br /> <strong>הגאון מוילנה</strong></span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">במחצית השנייה של המאה ה-18 הופכת וילנה למרכז חשוב ביותר ללומדי התורה, מרכז שהדמות המרכזית בה הוא "הגאון מוילנה" (הגר"א). בתקופתו הוטבע כינויה של וילנה – "ירושלים דליטא".&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> &nbsp;&nbsp; ר' אליהו בן שלמה זלמן, שנודע בכינוי הגאון מוילנה או הגר"א (הגאון ר' אליהו), היה לאגדה עוד בחייו. הגר"א נולד בעיר סעלץ ליד בריסק בט"ו בניסן ת"פ (1720) ונפטר בוילנה בי"ט בתשרי תקנ"ח (1797).&nbsp; על הגאון מוילנה אמרו שלא הניח דבר גדול או קטן בהלכה ובקבלה. היה לו זיכרון מדהים ואמרו עליו ש"כל דברי התורה היו שמורים בזיכרונו כמונחים בקופסה".<br /> &nbsp;&nbsp; הגר"א הטביע את חותמו על דרכי הלימוד של התורה, המונח "גאון" שכינוהו מציין את ההישגים יוצאי הדופן שלו בלימוד התורה. היקף ידיעתו בתורה היה חריג ביותר, הוא עסק בתלמוד בבלי וירושלמי, תוספתא ומדרשי הלכה, עסק גם במדרש ובאגדה, בקיאותו בקבלה הייתה לשם דבר, והוא התבלט כמי שבכוחו לממש את ההתאמה בין הנגלה לנסתר.<br /> &nbsp;&nbsp; עם תחילת עליית החסידות בהנהגת הבעל שם טוב, מוביל הגר"א מאבק ממושך נגד החסידות. המאבק שאותו יזם והוביל הגאון, הוא דוגמה מאלפת לגבי יכולתו של יחיד להשפיע על מהלך ההיסטוריה. יחיד שסמכותו לא הייתה מעוגנת בשום משרה רשמית, הצליח לסחוף את הקהילה של וילנה ובעקבותיה קהילות נוספות.&nbsp; <br /> &nbsp;&nbsp; הגאון נפטר בוילנה בגיל 77 ונקבר בבית הקברות העתיק בוילנה, לימים כשהרסו הרוסים את בית הקברות, העבירו את עצמותיו לבית הקברות החדש, שם נטמן לצד בני משפחתו והגר צדק. <br /> משכילי וילנה פעלו גם לעריכת שינויים בתחום החינוך ובהתנהגותם היומיומית&nbsp; של היהודים. הם נתנו יד חופשית לממשלת רוסיה להפיץ השכלה כללית בקרב יהודי המדינה. בשנת 1847 ייסדה הממשלה הרוסית בוילנה בית מדרש לרבנים על מנת לחנך דור רבנים נאורים כדוגמת רבני גרמניה, בית המדרש שימש לאחר שנים גם כמרכז פעילות סוציאליסטית ליהודים. באותה תקופה זרחה שמשה של הספרות העברית בוילנה. <br /> בתקופת סיפוח שטחי ליטא לרוסיה (1918-1795), תפסה קהילת וילנה מקום נכבד בין הקהילות היהודיות ברוסיה. היא הייתה לא רק אחת הקהילות מרובות האוכלוסין (ב– 1914 היו בוילנה כ- 100,000 יהודים, 42.5% מכלל האוכלוסייה), אלא שימשה גם כמרכז לתנועות לאומיות וחברתיות במדינה.וילנה הייתה מרכז לספרות עברית ויידיש. ישבו בה הוועדים המרכזיים של המפלגות היהודיות ובה נערכו הוועידות המרכזיות. וילנה הייתה ערש התנועה הסוציאליסטית היהודית, בשנת 1897 נוסדה בה מפלגת הבונד. בוילנה ישב גם הוועד המרכזי של ההסתדרות הציונית ברוסיה, ו"חובבי ציון" נועדו בה. <br /> &nbsp;&nbsp; בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה, סבלו היהודים בוילנה מהכיבוש הגרמני שחוקק חוקים מגבילים ליהודים, ומהמאבק בין הפולנים לליטאים על השליטה בעיר. וילנה המשיכה לשמש כמרכז תרבותי פורח, נפתחו בעיר בתי ספר ששפת ההוראה בהם הייתה עברית ויידיש, מכון לשפת היידיש ולתרבות היידיש ותיאטרון ביידיש. הצבא הפולני הצליח לכבוש את העיר בשנת 1920 וגרש את הליטאים מהשלטון. מאותה שנה ועד למלחמת העולם השנייה נשלטה וילנה ע"י הפולנים.<br /> &nbsp;&nbsp; תקופת שלטון פולין הייתה תקופה של פעילות ענפה בשפות העברית והיידיש. באותה תקופה נוסדו בתי מדרש למורים, גימנסיות, בתי ספר, תיאטראות, אגודות תרבות ואגודות ספורט.<br /> בשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם השנייה, וילנה המשיכה לשמש כמרכז תורני ליהודים. באוקטובר 1939, מעט אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, בעקבות הסכם מולוטוב- ריבנטרופ בין הרוסים והגרמנים, עברה וילנה לידי הרוסים והם החזירו את השליטה לליטאים. מוסדות התרבות&nbsp; היהודיים נסגרו, העיתונות נסגרה ורק ביטאון המפלגה הקומוניסטית המשיך להופיע.<br /> באותה תקופה יהודים רבים הגיעו לוילנה ולסביבותיה כפליטים מפולין המחולקת.<br /> ב-24 ביוני 1941 נכבשה וילנה&nbsp; בידי הגרמנים, שהתקבלו בשמחה על ידי הליטאים. יהודי וילנה שמנו כ-70,000 תושבים, נפגעו מייד עם הכיבוש. עם כניסתם של הגרמנים לעיר, נכנסה משאית גרמנית לחצר השולהויף ואנשי הגסטאפו שדדו את כל דברי הערך של בית הכנסת הגדול ורוקנו גם חלק מספריית סטראשון.<br /> &nbsp;עוד בטרם רוכזו היהודים בגטו, נרצחו כ-35,000 מהם בפונאר (יער הסמוך לוילנה). ב- 4 ביולי 1941 נוסדה מועצת היהודים הראשונה (יודנרט) שתפקידה היה לייצג את היהודים בפני הנאצים. <br /> ה"אקציות" נמשכו עד 21.12.41, אז החלה התקופה&nbsp; "השקטה" עד לחודש ספטמבר 1943. בתקופה זו, נמשכו אמנם רציחות של בודדים, אך לא הייתה השמדה המונית. היודנרט ויהודי הגטו ניצלו את הזמן לשיפור וביסוס הארגון הפנימי בגטו. הוקמו בגטו מוסדות חינוך, תרבות, בריאות וסעד. יחד עם זאת המשיכו תושבי הגטו לחיות בפחד מן הבאות, ומחיסולו של&nbsp; הגטו.&nbsp; <br /> &nbsp;&nbsp; הנאצים החלו בחיסול הגטו הגדול של וילנה בספטמבר 1943. ראש היודנרט, יעקב גנס, הפציר בגרמנים לעזוב את הגטו והצליח להשהות את החיסול למשך שבועיים, אחר כך הוא נרצח בידי הגסטאפו לאחר שהואשם בסיוע ל-FPO . באותה עת נותרו כ-12,000 יהודים בגטו.<br /> ב-23 בספטמבר 1943 חיסלו את הגטו הגדול בוילנה: לאסטוניה נשלחו כ– 7000 יהודים, הזקנים והחולים נשלחו לפונאר ושם נרצחו, קבוצות של נשים וילדים נשלחו למשרפות במיידנק, בהתקוממות שהייתה בעת הפינוי נתפסו&nbsp; ארבעה אנשי מחתרת&nbsp; ונתלו במקום.<br /> &nbsp;&nbsp; ב-12 ביולי 1944 שוחררה וילנה על ידי הצבא האדום, עם הכוחות המשחררים נכנסו לעיר גם פרטיזנים יהודים. הניצולים חזרו לוילנה וניסו לשקם את הקהילה, השלטונות הסובייטים לא ראו זאת בעין יפה.<br /> וילנה שאחרי המלחמה<br /> &nbsp;&nbsp; אחרי המלחמה פנו היהודים אל השלטונות הליטאים-סובייטים החדשים, בבקשה לשפץ את בית הכנסת הגדול ב"שולהויף" שהתמוטט חלקית כתוצאה מההפגזות. השלטונות אשר דיכאו כל פעולה שנעשתה לשיקום חיי התרבות והדת היהודית בוילנה, סרבו לאפשר את השיפוץ, אדרבא, הם פוצצו בחומר נפץ את הבניין האדיר שעמד בחלקו, בטענה שיש חשש להתמוטטות.<br /> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; כיום יש בוילנה כ-4000 יהודים, חלקם לומדים בשני בתי ספר יהודיים. בית הכנסת "טהרת הקודש" פעיל ומתקיימות בו תפילות פעמיים ביום. הקהילה היהודית יוזמת פעולות שונות, במיוחד בקרב הצעירים. בית חב"ד מפעיל גם כן פעילות דתית,חינוכית וקהילתית ומתקיימות בו תפילות בשבתות וחגים. <br /> <br /> <a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Article/56/ספרים_שיצאו_לאור_על_קהילת_וילנה" target="_blank">ספרים שיצאו לאור על קהילת וילנה</a><br /> </span> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif; text-decoration: underline; "><span style="color: rgb(148, 0, 211);">הרחבה על קהילת וילנה </span> <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">אטקס,&nbsp; עמנואל: יחיד בדורו – הגאון מוילנה, ירושלים תשנ"ח. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">אטקס , עמנואל: ליטא בירושלים, ירושלים תשנ"ב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">ארד, יצחק: וילנה היהודית במאבק ובכליון, יד ושם ואונברסיטת תל אביב 1976. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">ברוידס, יצחק: אגדות ירושלים דליטא, תל אביב תש"ו. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">ברוידס, יצחק: וילנה הציונית ועסקניה, תל אביב ת"ש. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">דבורז'צקי, מאיר: ירושלים דליטא במרי ובשואה, ירושלים תשי"א. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">דבורז'צקי, מאיר: החיים הדתיים בגטו וילנה, "סיני" כרך מ"ז תש"ך. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">השל, אברהם יהושע: ירושלים דליטא מאויר ומתועד בידי לייזער ראן: &nbsp;, ניו יורק תשל"ד. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">זלקין, מ זלקין, מרדכי: היכל ההשכלה, תל אביב 2008. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify;line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">זלקין, מרדכי: מגנזי וילנה, ירושלים תשס"א. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">לוין, דב: לוחמים ועומדים על נפשם, יד ושם והאונברסיטה העברית תשל"ב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">לונסקי, חייקל: מהגיטו הוילנאי – טיפוסים וצללים, וילנה 1921. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">לנדוי, בצלאל:הגאון החסיד מוילנא, ירושלים תשל"ח. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">סובול, יהושע: גטו, תל אביב תשנ"ג. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">סוצקובר, אברהם: גטו וילנה, תל אביב&nbsp; תש"ז. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span style="color: rgb(148, 0, 211);"><span lang="HE" david","sans-serif""="">סוצקובר, אברהם:</span><span dir="LTR"></span><span class="apple-converted-space"><span dir="LTR" arial","sans-serif";mso-bidi-font-family:david;="" background:white"=""><span dir="LTR"></span>&nbsp;</span></span><span lang="HE" david","sans-serif";mso-ascii-font-family:arial;mso-hansi-font-family:="" arial;background:white"="">הלילה הראשון בגטו</span><span dir="LTR"></span><span class="apple-converted-space"><span dir="LTR" arial","sans-serif";="" mso-bidi-font-family:david;background:white"=""><span dir="LTR"></span>&nbsp;</span></span><span dir="LTR" arial","sans-serif";mso-bidi-font-family:david;="" background:white"="">, </span><span lang="HE" david","sans-serif";="" mso-ascii-font-family:arial;mso-hansi-font-family:arial;background:white"="">הוצאת</span><span dir="LTR"></span><span class="apple-converted-space"><span dir="LTR" arial","sans-serif";mso-bidi-font-family:david;background:="" white"=""><span dir="LTR"></span>&nbsp;</span></span><span dir="LTR"><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%9D_%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93" title="עם עובד"><span lang="HE" dir="RTL" david","sans-serif";="" mso-ascii-font-family:arial;mso-hansi-font-family:arial;color:windowtext;="" background:white;text-decoration:none;text-underline:none"="">עם עובד</span></a></span><span lang="HE" david","sans-serif""=""> <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">עינת, אהרן: החיים הפנימיים בגטו וילנה , חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, ירושלים 2006. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">קלויזנר, ישראל: בית העלמין הישן, וילנה תרצ"ה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">קלויזנר, ישראל: וילנה ירושלים דליטא, דורות ראשונים 1881-1495, תשמ"ט. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">קלויזנר, ישראל: וילנה ירושלים דליטא, דורות אחרונים 1939-1881, תשמ"ג. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">קלויזנר, ישראל: וילנה בתקופת הגאון, ירושלים תש"ב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">קלמנוביץ, זליק: יומן בגטו וילנה, תל אביב 1977. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">קרקמן, יחזקאל: מוילנה "ירושלים דליטא" עד חיפה, תל אביב תשס"ב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">קרפינוביץ, אברהם: סיפורי וילנה, תל אביב 1955. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:1.3pt;text-align:justify; line-height:150%"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(148, 0, 211);">ראן, לייזער: ירושלים דליטא – מאוייר ומתועד, ניו יורק תשל"ד. <o:p></o:p></span></p> <span style="color: rgb(148, 0, 211);"><a href="http://www.daat.ac.il/daat/history/kehilot/vilna.htm" target="_blank">ד"ר ישראל קלויזנר, ‏קהילת וילנא, באתר דעת</a>&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> </span> <br /> על פרטיזנים בוילנה:<br /> <a href="http://fcit.coedu.usf.edu/holocaust/gallery/p517.htm" style="color: rgb(0, 0, 0); ">http://fcit.coedu.usf.edu/holocaust/gallery/p517.htm</a>&nbsp;<br /> <br /> <a href="http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/Holocaust/Vilna3.html" style="color: rgb(0, 0, 0); ">http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/Holocaust/Vilna3.html</a>&nbsp;<br /> <br /> <a href="http://www.paperclipdesign.com/docs/cd/cd_parts.htm" style="color: rgb(0, 0, 0); ">http://www.paperclipdesign.com/docs/cd/cd_parts.htm</a>&nbsp;<br /> <br /> <a href="http://www.eilatgordinlevitan.com/vilna/vilna_pages/vilna_partisans.html" style="color: rgb(0, 0, 0); ">http://www.eilatgordinlevitan.com/vilna/vilna_pages/vilna_partisans.html</a>&nbsp;</div> <div align="right"><br /> </div> <div align="right">רשימותי לגיורא - חסיה טאובס - ורשבצ'יק - ילידת וילנה ' פעלה במחתרת:&nbsp;http://gioralist.blogspot.co.il/</div> <div align="right"><br /> </div> <div align="right"><br /> </div> <div align="right"><span style="text-decoration: underline; font-weight: bold; color: rgb(128, 0, 128);">על הבורות בפונאר</span></div> <div align="right">הבריחה מפונאר 1</div> <div align="right"><a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Article/109/%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%97%D7%94_%D7%9E%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%A8_1">http://www.jerusalem<span style="color: rgb(0, 0, 0);">-lita.co.il/Article/109/%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%97%D7%94_%D7%9E%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%A8_1</span></a>&nbsp;</div> <div align="right"><br /> </div> <div align="right">בפונאר היו גם ניצולים</div> <div align="right"><span style="color: rgb(0, 0, 0);"><a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Article/110/%D7%91%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%95_%D7%92%D7%9D_%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D">http://www.jerusalem-lita.co.il/Article/110/%D7%91%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%95_%D7%92%D7%9D_%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D</a> </span></div> <div align="right"><br /> </div> <div align="right">מחזה של חיי היהודים בגטו וילנה</div> <div align="right"><a href="http://itu.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=98975556-ade4-4e21-9fa2-be02f0c6d47f&amp;lang=HEB">http://itu.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=98975556-ade4-4e21-9fa2-be02f0c6d47f&amp;lang=HEB</a><br /> <a href="http://www1.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/vilna/index.asp" target="_blank" style="color: rgb(0, 0, 0); ">התערוכה "מירושלים לליטא" באתר יד ושם:</a></div> <div align="right"><br /> </div> <div align="right"><span style="text-decoration: underline; color: rgb(128, 0, 128); ">אתר על וילנה של radzima.org10 : ראה:&nbsp;</span><a href="http://radzima.org/eng/city/vilnius.html">http://radzima.org/eng/city/vilnius.html</a><span style="text-decoration: underline; color: rgb(128, 0, 128); "><br /> </span> <br /> <a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Article/57/סרטים_על_קהילת_יהודי_וילנה" target="_blank" style="color: rgb(0, 0, 0); ">סרטים על וילנה </a></div> <div align="right">תמונות מוילנה העתיקה -ראה מדור סרטים</div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/54/קהילת_וילנה 07/02/2012 19:23:52 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>קהילת יורבורג<br /> </strong>&nbsp;&nbsp; <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/יורבורג_200.jpg" /><br /> שוכנת במערב ליטא, על הגדה הימנית של הנהר הגדול בליטא ניימן, במפגש עם שני יובלים הנשפכים אליו: מיטובה (Mituva ) ואימסטרה (Imsră) . העיר נמצאת 12 ק"מ מהגבול שבין ליטא לקלינגרד, השייכת לרוסיה. קרבתה לנהר ולגבול השפיעו מאוד על מצבה הכלכלי והתרבותי, שהפך אותה למרכז תקשורתי בין מזרח למערב. מכיוון שלא רחוק ממנה הייתה בעבר מדינת פרוסיה, מורגשת בעיר השפעת התרבות הגרמנית על חיי החברה ועל אורח החיים.<br /> מיקומה גרם כנראה גם לכך שיורבורג היא אחת ממקומות היישוב היהודיים הקדומים בליטא. ידוע על יישוב יהודי במקום כבר בסוף המאה ה-16.<br /> תחילתה של העיר היה במבצר שנבנה במאה ה-13 על ידי מסדר אבירי הצלב ונקרא בשם יורגנבורג או גאורגנבורג. <br /> יורבורג נהפכה להיות עיר גבול ותחנת מכס, בשנת 1422 לאחר שחלה התייצבות בגבול שבין ליטא לגרמניה, החלו לכרות עצים באזור למטרות מסחריות, והשתמשו בנתיב הניימן לצורך השטת העצים לכוון גרמניה.<br /> הפסקת השימוש בהעברת מטענים דרך נהרות, בניית מערכת כבישים טובה ומסילת ברזל מקלינגרד לקובנה ולרוסיה, הפכה את יורבורג לעיירה שגרתית, שתושביה מנסים להחיותה במשך השנה בעזרת פסטיבלים. הפסטיבל הידוע ביותר הוא הפסטיבל הבינלאומי של פולקלור המים שנערך בדרך כלל בחודש יולי.<br /> יורבורג היא אחת מהעיירות העתיקות שיהודים חיו בה בליטא. האיזכור הראשון על יהודים בעיר הוא משנת 1593. אם כי ידיעות יותר מדויקות יש לנו רק מתחילת המאה ה-17. מתוך מסמכי "ועד מדינת ליטא" ניתן ללמוד שבשנת 1650 היו בעיירה בין 8 ל-10 משפחות שהתגוררו ב-7 בתים. היהודים באותה תקופה השתכרו מגביית מיסים באזור יורבורג. לקראת סוף המאה הגיעו מספר משפחות יהודיות מקובנה ועסקו במסחר ועסקים קטנים.<br /> מספר היהודים גדל בעיר לקראת המאה ה-18. בשנת 1766 הגיע מספרם ל-2333. ועד הקהילה דאג ליהודים למוסדות חינוך, בתי כנסת ומקוואות, בית קברות יהודי ומוסדות צדקה וסעד. בית כנסת מפואר מעץ נבנה ביורבורג בשנת 1790. היה זה אחד מבתי הכנסת המפוארים והעתיקים שבליטא. הוא היה פעיל עד לכניסת הנאצים לעיר ב-1941.<br /> במאה ה-19 התפרנסו היהודים בעיר ממלאכות רבות, בעיקר מסחר בעצים, עמילות מכס, תחבורה וחנוונות. בגלל מיקומה של העיר, קרוב לגבול, ישב בעיר ובסמוך לה חיל מצב שסיפק גם כן פרנסה למשפחות יהודיות.<br /> הגרמנים, מעבר לגבול, השפיעו על יהודי יורבורג בהחדרת תנועת ההשכלה לעיר. השפעת המשכילים ביורבורג הייתה בהיקף הרבה יותר גדול מערים אחרות בליטא. ברוב בתי הספר בעיר למדו לימודים כלליים. בתלמוד תורה ביורבורג שנפתח לילדי העניים ומומן על ידי הקהילה, היה אחד מהמורים הסופר אברהם מאפו מקובנה.<br /> יהודי יורבורג פעלו רבות גם בתחום הציוני, ברשימת התורמים למען יישוב ארץ ישראל שהתפרסמה בשנת 1890, הופיעו שמותיהם של עשרים מיהודי העיר.<br /> בין שתי המלחמות, עם הקמתה של מדינת ליטא העצמאית, התבססו היהודים ביורבורג. מספרם של היהודים עלה לקראת מלחמת העולם השניים והגיע ל-2350 בשנת 1941.<br /> בין שתי המלחמות התפרסמה יורבורג בנטייתם הלאומית של יהודי העיר ובתרבות העברית שהתבלטה ביניהם. הגמנסיה העברית שנשאה את שמו של הרצל, שכנה בתוך גן ציבורי שנקרא בשם "תל אביב". בית ספר חדש מרשת "תרבות" הוקם, בנוסף לתלמוד תורה שפעל בעיר. <br /> ב-22 ביוני 1941 פרצה המלחמה בין גרמניה לברית המועצות, יורבורג נכבשה כבר ביום הראשון. חלק קטן מהיהודים הצליחו לברוח מזרחה, חלק הצליחו לעלות על ספינה שהפליגה לקובנה.<br /> בתקופה הראשונה לאחר הכיבוש, שלטו הליטאים ביורבורג. המשטרה הליטאית היא זו שפגעה ביהודים, חייבה אותם לעבוד עבודות בזויות, חייבו את היהודים להרוס את בית הכנסת המפואר מעץ שעמד בעיר מאות שנים. הם הכריחו את היהודים לרקוד ולהתבזות בחצר בית הכנסת, לשרוף את ספרי התורה, כאשר ההמון עומד מסביב , חוגג ושמח. אנשי אינטליגנציה ורופאים יהודים הוצאו להורג, לאחר שהושפלו ועונו בידי ליטאים מקומיים.<br /> ב-3 ביולי 1941 עצרו אנשי משטרה גרמניים בעזרת הליטאים, 322 יהודים, הובילו אותם לבית העלמין היהודי ושם ירו בהם לתוך בורות שנחפרו מראש.&nbsp; <br /> בחודשים יולי – אוגוסט נמשכו האקציות במיוחד נגד קשישים וחולים.<br /> ב- 4 בספטמבר 1941 נעצרו 520 נשים וילדים. הם נאסרו בבניין בית הספר היהודי במשך 3 ימים ואח"כ הועברו לחורשת סמלינינק הסמוכה לעיר, שם נורו למוות באש מקלעים ורובים. כמה צעירות הצליחו לברוח משם. כעבור שבוע הוצאו להורג כל היהודים שנותרו בעיר.<br /> ביערות סביב יורבורג התקיימה פעילות של פרטיזנים ויהודים שהצליחו לברוח מהעיר. הגרמנים ניסו במשך 3 שנים לחסל אותם, אך הצלחתם הייתה מועטה.<br /> לאחר המלחמה הגיעו ליורבורג כמה עשרות יהודים, חלקם מברית המועצות,לאחר שהצליחו לברוח לפני המלחמה, חלקם שירתו בצבא הרוסי.<br /> מספר היהודים בעיר הלך והצטמצם במשך השנים. כיום לא ידוע על יהודים שנשארו במקום.</span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> <strong>חומרים נוספים:<br /> </strong><a href="http://kehilalinks.jewishgen.org/yurburg/Dartmouth.html" target="_blank">שיקום בית העלמין היהודי</a>&nbsp;<br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><a href="http://kehilalinks.jewishgen.org/yurburg/yurburg.html " target="_blank">חומרים נוספים על העיירה, בית הכנסת מעץ, שמות הנרצחים בשואה,מסע שורשים של ניצולי יורבורג,</a><br /> &nbsp;</span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/55/קהילת_יורבורג 07/02/2012 19:34:32 <p align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000">אטקס,&nbsp; עמנואל: יחיד בדורו – הגאון מוילנה, ירושלים תשנ"ח.<br /> אטקס , עמנואל: ליטא בירושלים, ירושלים תשנ"ב.<br /> ארד, יצחק: וילנה היהודית במאבק ובכליון, יד ושם ואונברסיטת תל אביב 1976.<br /> ברוידס, יצחק: אגדות ירושלים דליטא, תל אביב תש"ו.<br /> ברוידס, יצחק: וילנה הציונית ועסקניה, תל אביב ת"ש.<br /> דבורז'צקי, מאיר: ירושלים דליטא במרי ובשואה, ירושלים תשי"א.<br /> דבורז'צקי, מאיר: החיים הדתיים בגטו וילנה, "סיני" כרך מ"ז תש"ך.<br /> השל, אברהם יהושע: ירושלים דליטא מאויר ומתועד בידי לייזער ראן:&nbsp; , ניו יורק תשל"ד.<br /> זלקין, מ זלקין, מרדכי: היכל ההשכלה, תל אביב 2008.<br /> זלקין, מרדכי: מגנזי וילנה, ירושלים תשס"א.<br /> לוין, דב: לוחמים ועומדים על נפשם, יד ושם והאונברסיטה העברית תשל"ב.<br /> לונסקי, חייקל: מהגיטו הוילנאי – טיפוסים וצללים, וילנה 1921.<br /> לנדוי, בצלאל:הגאון החסיד מוילנא, ירושלים תשל"ח.<br /> סובול, יהושע: גטו, תל אביב תשנ"ג.<br /> סוצקובר, אברהם: גטו וילנה, תל אביב&nbsp; תש"ז.<br /> סוצקובר, אברהם: הלילה הראשון בגטו , הוצאת עם עובד<br /> עינת, אהרן: החיים הפנימיים בגטו וילנה , חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, ירושלים 2006.<br /> קלויזנר, ישראל: בית העלמין הישן, וילנה תרצ"ה.<br /> קלויזנר, ישראל: וילנה ירושלים דליטא, דורות ראשונים 1881-1495, תשמ"ט.<br /> קלויזנר, ישראל: וילנה ירושלים דליטא, דורות אחרונים 1939-1881, תשמ"ג.<br /> קלויזנר, ישראל: וילנה בתקופת הגאון, ירושלים תש"ב.<br /> קלמנוביץ, זליק: יומן בגטו וילנה, תל אביב 1977.<br /> קרקמן, יחזקאל: מוילנה "ירושלים דליטא" עד חיפה, תל אביב תשס"ב.<br /> קרפינוביץ, אברהם: סיפורי וילנה, תל אביב 1955.<br /> ראן, לייזער: ירושלים דליטא – מאוייר ומתועד, ניו יורק תשל"ד.</span></p> <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000">רודאשבסקי, יצחק: יומנו של נער מוילנה, תשכ"ט.<br /> Biber, J. &amp; Kostanian, R.: Vilna Ghetto Posters, Jewish State Museum, 1999.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> Kruk, Herman: The last Days of the Jerusalem of Lithuania, Ed. Benjamin Harshav. <br /> <br /> <a href="http://web.nli.org.il/sites/nli/Hebrew/infochannels/Catalogs/library%20catalogs/Pages/libcatalogue.aspx" target="_blank">פרטים על הספרים ניתן למצוא באתר הספריה הלאומית בירושלים</a><br /> </span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/56/ספרים_שיצאו_לאור_על_קהילת_וילנה 08/02/2012 16:45:56 <div align="center"><span style="COLOR: #000000">וילנה בתקופת השואה – פרשת ויטנברג בגטו<br /> <br /> </span></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/V_Xl9u3VlO4" frameborder="0" width="420" allowfullscreen=""></iframe><br /> <br /> <span style="COLOR: #000000">וילנה בשנת 1857 <br /> <br /> </span></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/ll3GFnE9aoc" frameborder="0" width="420" allowfullscreen=""></iframe><br /> <br /> וילנה בתקופת הפולנים – 1936 <br /> <br /> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/WVuz45ylIks" frameborder="0" width="420" allowfullscreen=""></iframe><br /> <br /> <span style="COLOR: #000000">כבוש וילנה ע"י הגרמנים 1941 <br /> <br /> </span></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/RBhMUm-lxmo" frameborder="0" width="420" allowfullscreen=""></iframe><br /> <br /> <span style="COLOR: #000000">שחרור וילנה מידי הגרמנים ע"י הרוסים – 1944/12/22 </span><br /> <br /> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/oqCByR5vss0" frameborder="0" width="420" allowfullscreen=""></iframe><br /> <br /> <span style="COLOR: #000000">סוצקבר בוילנה<br /> </span></div> <div align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/kjudpccUXak" frameborder="0" width="420" allowfullscreen=""></iframe><br /> <br /> <span style="COLOR: #000000">תערוכת תמונות מוילנה<br /> <br /> </span></div> <p align="center"> <iframe height="315" src="http://www.youtube.com/embed/CXXc93Lq1Js" frameborder="0" width="420" allowfullscreen=""></iframe></p> <div style="text-align: center;"><br /> </div> <div style="text-align: center;">עיר הולדתי</div> <div style="text-align: center;"><br /> </div> <div style="text-align: center;"> <iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/p5qkq82ScAY" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe></div> <div style="text-align: center;"><br /> </div> <div style="text-align: center;">רחוב הקצבים - היום ואז</div> <div style="text-align: center;"><br /> </div> <div style="text-align: center;"> <iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/Uye4FspXTH4" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/57/סרטים_על_קהילת_יהודי_וילנה 12/02/2012 08:33:10 <strong><span style="COLOR: #000000"> <div align="right">&nbsp;&nbsp;&nbsp; תמונות מסיור משפחות של צאצאי ר' אריה לוין זצ"ל - רבם של האסירים.<br /> <br /> <br /> <img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/מבנה בית המדרש_250.jpg" /><img title="מודעת האבל על מותו של הרב שפירא " border="0" alt="מודעת האבל על מותו של הרב שפירא " align="right" src="../../../UserFiles/מודעת האבל על מותו של הרב שפירא_250.jpg" width="270" height="207" /><br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <img title="נכדתו של ר' אריה לוין בסיור שורשים בבית המדרש של הסבא רבא שלה הרב דוד שפירא בקובנה" border="0" alt="נכדתו של ר' אריה לוין בסיור שורשים בבית המדרש של הסבא רבא שלה הרב דוד שפירא בקובנה" align="right" src="../../../UserFiles/משפחת נחשון_250.jpg" /><br /> <br /> <br /> <br /> <br /> </div> <div align="center">&nbsp;</div> <div align="right">&nbsp;</div></span></strong> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/58/סיור_משפחות_צאצאי_משפחת_ר_אריה_לוין 12/02/2012 15:55:31 http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/59/מסע_משפחתי_של_משפחת_סלע_-_ינובסקי 12/02/2012 16:08:28 <div align="right"><strong><span style="COLOR: #000000">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/ארונו הגרא_250.jpg" /><br /> את ארונו של </span></strong><a title="'" href="http://www.ranaz.co.il/categories/cat_4_2_33.asp" הגר?א="" הגאון="" מוילנה="" (1720-1797)="" מגדולי="" הרבנים="" הליטאים.="" בנוסף="" לגדולתו="" בתורה,="" עסק="" גם="" בתורת="" הקבלה.="" -="" לחצו="" לכל="" המאמרים="" בנושא?=""><strong><span style="COLOR: #000000">הגר"א</span></strong></a><span style="COLOR: #000000"><strong>(הגאון מוילנא) עומדים להעלות ארצה. הוא יובא למנוחת עולמים בקרית פוניבז' שבבני-ברק - על כך נוסע לסופרנו. <br /> <br /> </strong>ניני הגר"א וקרובי המשפחה הנמצאים בישראל, מטפלים בהשגת הרשיון להבאת עצמותיו של הגר"א, הטמונות בוילנא. כידוע הועבר כבר פעם הגר"א ממקום קבורתו ע"י הרוסים. כמו כן יש בדעתו של הרב י. כהנמאן, ראש </span><a title=" לחצו לכל המאמרים בנושא " href="http://www.ranaz.co.il/categories/cat_10_2_5.asp"><span style="COLOR: #000000">ישיבת פוניבז'</span></a><span style="COLOR: #000000">, להביא את עצמותיו של רבו, בעל "</span><a title=" לחצו לכל המאמרים בנושא " href="http://www.ranaz.co.il/categories/cat_4_2_23.asp"><span style="COLOR: #000000">החפץ חיים</span></a><span style="COLOR: #000000">" מראדין, המפורסמת בישיבתה הגדולה שנחרבה כליל, ולטומנם בבית הקברות שיוקם במיוחד </span><a title=" עיר בגוש דן, בעלת צביון דתי-חרדי. בני ברק נוסדה בשנת 1924. - לחצו לכל המאמרים בנושא " href="http://www.ranaz.co.il/categories/cat_40_9.asp"><span style="COLOR: #000000">בבני ברק</span></a><span style="COLOR: #000000">, מסביב לבית המדרש ע"ש קהילות </span><a title=" רפובליקה במזרח אירופה. עד שנת 1990-1991 עת זכתה בעצמאות הייתה שייכת לברית המועצות. - לחצו לכל המאמרים בנושא" href="http://www.ranaz.co.il/categories/cat_2_3_5.asp"><span style="COLOR: #000000" class="searchHlt"><span style="COLOR: #000000" class="searchHlt"><span style="COLOR: #000000" class="searchHlt">ליטא</span></span></span></a><span style="COLOR: #000000">&nbsp;והמיועד עבור גדולי ורבני <span style="COLOR: #000000" class="searchHlt"><span style="COLOR: #000000" class="searchHlt"><span style="COLOR: #000000" class="searchHlt">ליטא</span></span></span> שיובאו לישראל. <br /> כפי שנודע לנו התנגד בשעתו הגאון ר' חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל, להעלאת עצמותיו של הגר"א להר-הזיתים, בעת שדנו על כך, אך כפי שנמסר הייתה אז העיר וילנא במלוא זהרה והדרה, עם רבניה ישיבותיה ויהודיה, וכעת אחרי שהכל נחרב אין טעם להשאיר את הגר"א בבדידותו. <br /> <br /> </span></div> <div class="eliz" align="right"><span style="COLOR: #000000"><span style="font-weight: bold; ">הערות: </span>נכון להיום (2010) לא הועלו עצמותיהם של הגאון מוילנה או של החפץ החיים לישראל. <span style="COLOR: #000000" class="elizName">- אלי זבולוני </span></span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">צולם בספריית שער-ציון, בית אריאלה - מדור העיתונות <br /> <br /> <span style="COLOR: #000000">מאת: נח זבולוני סופר העיתון "חרות" פורסם בעיתון חרות&nbsp; עמוד אחורי - 24/05/1960 <br /> <br /> <a href="http://www.ranaz.co.il" target="_blank">מתוך אתר נח זבולוני - חצי מאה של עיתונות ירושלמית</a><br /> <br /> אנו מודים למשפחת זבולוני על הרשות לפרסם קטעי עיתונות של אבי המשפחה העיתונאי נח זבולוני ז"ל </span></span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/60/ארון_הגאון_מוילנה_יובא_לארץ 12/02/2012 17:42:29 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong><span style="FONT-SIZE: 12pt">תערוכה על השואה במינסק - בלארוס&nbsp;</span></strong>&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/תערוכה על השואה_200.jpg" /><br /> תערוכת הצייר והגרפיקאי היהודי מרק זיטניצקי שהייתה פתוחה יותר מחודש ימים ב "בית </span><a title=" בלארוס (רוסיה הלבנה) - מדינה במזרח אירופה, עד שנת 1991 עת זכתה בעצמאות הייתה שייכת לברית המועצות. בבלארוס הייתה קהילה יהודית גדולה ובפרט במינסק ובפינסק. - לחצו לכל המאמרים בנושא " href="http://www.ranaz.co.il/categories/cat_2_3_7.asp"><span style="COLOR: #000000">רוסיה הלבנה</span></a><span style="COLOR: #000000">", מינסק. זכתה לביקורת חיובית בעיתונות הבילורוסית. הצייר מרק זיטניצקי - שיותר ממאה תמונות שלו מילאו את קירותיו של אחד האולמות הגדולים במינסק, הציג בעיקר יצירותיו מהווי היהודי וגילם בתוכן את הטרגדיה של העם היהודי בימי </span><a title=" לחצו לכל המאמרים בנושא" href="http://www.ranaz.co.il/categories/cat_12.asp"><span style="COLOR: #000000">השואה</span></a><span style="COLOR: #000000">. <br /> <br /> התערוכה נערכה ע"י אגודת האמנים הבילורוסית במינסק, והיא הקיפה את יצירותיו של האמן היהודי, שמכחולו מצטיין גם בחוש סטירי ובחוש פוליטי, <span style="COLOR: #000000" class="inLineComments">[ב-]</span>תקופה של שלושים שנות חייו האמנותיים. האמן החוגג עתה את יובלו ה-60 וכן יובלו ה-30 של עבודתו האמנותית, מוקיע במכחולו את הכובש הגרמני בימי </span><a title=" מלחמה שפרצה בין השנים 1914-1918 בין שני גושים: מדינות ההסכמה - אנגליה, רוסיה, צרפת, איטליה וארצות הברית ובין מדינות המרכז - גרמניה, טורקיה, בולגריה, ואוסטרו-הונגריה. העילה למלחמה הייתה רצח הארכידוכס האוסטרי פרדיננד. - לחצו לכל המאמרים בנושא " href="http://www.ranaz.co.il/categories/cat_16_14.asp"><span style="COLOR: #000000">מלחמת העולם הראשונה</span></a><span style="COLOR: #000000">, דהיינו בשנת 1918, שבאותם הימים רבים ראו בו, בגרמני לא כובש כי אם גואל ... <br /> <br /> מקום מאוד מכובד הקצה הצייר ליצירותיו על שנות השואה, תמונות שהשאירו רושם עז וכביר על המבקרים הרבים שנהרו במשך חודש לתערוכה. בין התמונות שזכו לביקורת חיובית מאוד נמנות "מנהל-חשבון המוות - אייכמן", "יהודי הגטו" "הנידונים למוות" ... תמונה אחת בשם "החיים מוכרחים להימשך" המראה ילד בן שנתיים המשחק בתרמילים של הכדורים שרצחו את הוריו. <br /> <br /> לנעילה החגיגית של התערוכה באו ראשי המפלגה, ראש העיר וחברי המועצה של מינסק שקידמו בברכה את הצייר על שאינו נותן לשכוח ולהשכיח את מה שעוללו הגרמנים לעם היהודי ולאנושות כולה וכן ברכו את האמן ליובלו ה-30 של עבודתו הפוריה. <br /> <br /> </span></div> <div class="sourceCredit" align="right"><span style="COLOR: #000000">צולם בספריית שער-ציון, בית אריאלה - מדור העיתונות <br /> <br /> <a href="http://www.ranaz.co.il/" target="_blank">מתוך אתר נח זבולוני - חצי מאה של עיתונות ירושלמית</a><br /> <br /> <span style="COLOR: #000000">אנו מודים למשפחת זבולוני על הרשות לפרסם קטעי עיתונות של אבי המשפחה העיתונאי נח זבולוני ז"ל </span></span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/61/תערוכה_על_השואה_במינסק 12/02/2012 21:14:17 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong><span style="FONT-SIZE: 12pt">יוצאי ווילנא דורשים העברת ספריית שטראשון לירושלים<br /> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/שטארשון_200.jpg" /><br /> </span></strong>יוצאי וילנה המונים כשתי רבבות בישראל, והמאורגנים בסניפים בשלוש הערים הגדולות, פנו לקונגרס הציוני, דרך צירים מכל המפלגות, לקבל פעם נוספת החלטה נמרצת להעביר מיד שארית שרידי </span><a title=" לחצו לכל המאמרים בנושא " href="http://www.ranaz.co.il/categories/cat_11_2_2_2.asp"><span style="COLOR: #000000">ספריית שטראשון</span></a><span style="COLOR: #000000">, שנתגלגלו לייוו"א (מכון מדעי <span style="COLOR: #000000" class="searchHltgray">יהודי</span> אידישיסטי) בניו-יורק </span><a title=" בירת ישראל. ירושלים קדושה לשלוש הדתות: יהודית, נוצרית מוסלמית. - לחצו לכל המאמרים בנושא" href="http://www.ranaz.co.il/categories/cat_34.asp"><span style="COLOR: #000000">לירושלים</span></a><span style="COLOR: #000000">, </span><a title=" לחצו לכל המאמרים בנושא " href="http://www.ranaz.co.il/categories/cat_11_2_2_1.asp"><span style="COLOR: #000000">לספריית היכל שלמה</span></a><span style="COLOR: #000000">- הספריה התורנית המרכזית לישראל. <br /> <br /> </span></div> <div class="sourceCredit" align="right"><span style="COLOR: #000000">צולם בספריית שער-ציון, בית אריאלה - מדור העיתונות <br /> <br /> <a href="http://www.ranaz.co.il/" target="_blank">מתוך אתר נח זבולוני - חצי מאה של עיתונות ירושלמית</a><br /> <br /> <span style="COLOR: #000000">אנו מודים למשפחת זבולוני על הרשות לפרסם קטעי עיתונות של אבי המשפחה העיתונאי נח זבולוני ז"ל <br /> <br /> <br /> <br /> <h1><span style="FONT-SIZE: 12pt">בענין שרידי ספריית שטראשון<br /> </span><span style="FONT-SIZE: 12pt">בעקבות הידיעה בעתונכם איסרו חג, יו"כ תשכ"א<img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/שטארשון2_200.jpg" /><br /> <span style="FONT-SIZE: 10pt">מאת: נ. ז. <br /> <br /> </span> <div class="publishedAt"><span style="FONT-SIZE: 10pt">פורסם: בעיתון חרות, הקוראים אל העורך.<br /> <br /> <span style="FONT-SIZE: 10pt">1. לנמל חיפה הגיעו כעת 1140 ספרים. וזהו המשלוח הראשון מן הכפולים שבספרים התורניים מווילנא שיוו"א בניו-יורק הצליחה להצילם, ובתוכם שרידי ספריית "שטראשון". </span></span></div> <div class="publishedAt"><span style="FONT-SIZE: 10pt"><span style="FONT-SIZE: 10pt">2. בין הספרים שהגיעו לישראל כעת גם מן המאה ה-17, ספורים נדירים וכו' </span></span></div> <div class="publishedAt"><span style="FONT-SIZE: 10pt"><span style="FONT-SIZE: 10pt">3. יוו"א מוסרת אותם במתנה לספריה התורנית המרכזית לישראל בהיכל שלמה, על יסוד ההסכם שנחתם לפני שנתיים בניו-יורק בין מזכירה הראשי מר פינחס שווארץ ובין מנהל הספריה התורנית בהיכל שלמהד"ר צבי הרכבי. </span></span></div> <div class="publishedAt"><span style="FONT-SIZE: 10pt"><span style="FONT-SIZE: 10pt"><br /> צולם בספריית שער-ציון, בית אריאלה - מדור העיתונות <br /> <br /> <a href="http://www.ranaz.co.il/" target="_blank">מתוך אתר נח זבולוני - חצי מאה של עיתונות ירושלמית</a><br /> <br /> </span></span></div></span></h1></span></span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/62/יוצאי_ווילנא_דורשים_העברת_ספריית_שטראשון_לירושלים 12/02/2012 21:31:53 <p align="center"><img title="" border="0" alt="" align="middle" src="../../../UserFiles/לדחות-את-המסע_5002.jpg" /></p> <div>&nbsp;</div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/63/לדחות_את_המסע_ 12/02/2012 22:25:56 <div align="center"><span style="COLOR: #000000">כדי לצפות בנתוני מזג האויר יש להקליק על </span><span style="COLOR: #000000"><strong>הצג מפה גדולה יותר<br /> </strong><br /> </span><br /> </div> <div align="center"> <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps?f=q&amp;source=s_q&amp;hl=iw&amp;geocode=&amp;q=%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%90&amp;aq=0&amp;oq=%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%90&amp;sll=37.0625,-95.677068&amp;sspn=33.489543,78.662109&amp;ie=UTF8&amp;hq=&amp;hnear=%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%90&amp;t=m&amp;z=6&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small><br /> <a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps?f=q&amp;source=embed&amp;hl=iw&amp;geocode=&amp;q=%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%90&amp;aq=0&amp;oq=%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%90&amp;sll=37.0625,-95.677068&amp;sspn=33.489543,78.662109&amp;ie=UTF8&amp;hq=&amp;hnear=%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%90&amp;t=m&amp;z=6"><span style="FONT-SIZE: 12pt">הצג מפה גדולה יותר</span></a></small></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/64/מפת_נתונים_בליטא 15/02/2012 13:00:26 <div align="center"><span style="COLOR: #000000">כדי לצפות בנתוני מזג האויר יש להקליק על </span><span style="COLOR: #000000"><strong>הצג מפה גדולה יותר<br /> </strong></span><br /> </div> <div align="center"> <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps?f=q&amp;source=s_q&amp;hl=iw&amp;geocode=&amp;q=%D7%91%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%A1&amp;aq=&amp;sll=55.169438,23.881275&amp;sspn=6.0389,19.665527&amp;ie=UTF8&amp;hq=&amp;hnear=%D7%91%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%A1&amp;ll=55.166319,23.884277&amp;spn=6.257131,19.665527&amp;t=m&amp;z=6&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small><br /> <a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps?f=q&amp;source=embed&amp;hl=iw&amp;geocode=&amp;q=%D7%91%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%A1&amp;aq=&amp;sll=55.169438,23.881275&amp;sspn=6.0389,19.665527&amp;ie=UTF8&amp;hq=&amp;hnear=%D7%91%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%A1&amp;ll=55.166319,23.884277&amp;spn=6.257131,19.665527&amp;t=m&amp;z=6"><span style="FONT-SIZE: 12pt">הצג מפה גדולה יותר</span></a></small></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/65/מפת_נתונים_בבלארוס 15/02/2012 13:11:57 <div align="right"><br /> <span style="COLOR: #000000"><strong>סיור&nbsp;בעיירה קלייפדה <br /> <br /> </strong><span style="COLOR: #800000">לפניך מפת סיור דינמית של גוגל. <br /> באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה. <br /> להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.<br /> לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.<br /> לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה</span></span><br /> <br /> <br /> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b9134cb5b5fa3c4a8&amp;ie=UTF8&amp;ll=55.70918,21.129434&amp;spn=0.003476,0.009645&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small>&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;<span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">הצג את </span><a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b9134cb5b5fa3c4a8&amp;ie=UTF8&amp;ll=55.70918,21.129434&amp;spn=0.003476,0.009645&amp;source=embed"><span style="FONT-SIZE: 10pt">קלייפדה</span></a>&nbsp;<span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">במפה גדולה יותר</span></small> <br /> <br /> <br /> <span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>(1) בית הקברות היהודי העתיק – בסוף רחוב Sinagogq <br /> </strong>מקום בית הקברות העתיק של קליפדה נמצא כיום סמוך למרכז העיר. המקום נהרס על ידי <br /> הגרמנים, בתקופת השלטון הרוסי הרסו את בית הקברות לגמרי לצורך בניית תחנת שידור במקום שתשבש את השידורים של המדינות השכנות מכיוון מערב (בצד הים הבלטי).<br /> שברי המצבות ועצמות התגוללו על פני כל השטח.<br /> בסוף שנת 1989, עם הקמתה של ליטא העצמאית, החלו לארגן בעיר את הקהילה היהודית, בעזרת "האגודה לתרבות יהודית" שמרכזה בוילנה. ביוזמתם נאספו העצמות ונערכה להם לוויה ב-10 במאי 1991, ליד שער הכניסה לבית העלמין הוקם קיר זיכרון בתוכו שובצו שברי המצבות שנמצאו בשטח. במרכז הקיר הוצב שלט זיכרון לקהילה היהודית של קליפדה שהושמדה. ליד הקיר אבן גדולה ששימשה כבסיס לאנטנה מורכבת מבטון ושברי מצבות.<br /> ניתן להבחין בתוך שטח בית הקברות במצבות בודדות. כל שטח בית הקברות גודר מחדש.<br /> <br /> </span></div><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"> <div align="right"><img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/קלייפדה שדרות חסידי אומות העולם.jpg" /><br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> שדרת חסידי אומות העולם</div></span> <p align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">בשטח בית הקברות ניטעה שדרה קטנה לזכרם של חסידי אומות עולם מקומיים. לכל אחד ניטע עץ ושמו נכתב על אבן בצד העץ. </span></p> <p align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>(2) המרכז היהודי בקליפדה Žiedq 3 <br /> </strong>במרכז היהודי בקליפדה יש בית כנסת, מקווה, ספריה ובית ספר בעברית של יום ראשון. במקום פועל גם בית מדרש (כולל) בו יושבים ולומדים מספר בחורים. בימי השבוע פועל ליד המרכז מועדון לקשישים המועסקים במקום ובאים להיפגש ולאכול ארוחת צהרים. המרכז פתוח בדרך כלל בין השעות 10.00- 15.00 . טלפון 493758 6 370+.</span></p> <p align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>(3) בית תנועות הנוער – החלוץ Tomo g. 8-8a<br /> </strong>הבית בו התכנסו תנועות הנוער ותנועת החלוץ בין שתי המלחמות.</span></p> <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>(4) ככר התיאטרון Teatro a. <br /> </strong>לב העיר העתיקה הוא ככר התיאטרון על שם התיאטרון שבמרכזו. מול התיאטרון המזרקה של אנה, אחת מגבורות הספרות של הסופר סימון דאק מקלייפדה . ככר זו היא אחת מהמקומות בעלי המשמעות ההיסטורית הקשורה לתולדות העיר. על מרפסת התיאטרון נאם היטלר בפני תושבי העיר, ערב מלחמת העולם השנייה. בצד הככר, סמוך לבתי העיר העתיקה, על הרצפה עגול ברזל עם סמל העיר. בדרך כלל תמצאו צעירים רבים בככר הרומנטית הזו.<br /> כדאי לשים לב לסגנון הבתים בעיר העתיקה. חלקם שימשו בעבר מחסנים לסחורות שהגיעו מהנמל.<br /> <br /> <img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/קלייפדה ככר התיאטרון.jpg" /></span></div> <p align="right"><br /> <span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"></span></p> <div align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> ככר התיאטרון</span></div> <p align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>(5) השוק העירוני Šaltkalviq g. <br /> </strong>השוק העירוני המרכזי נמצא ליד אחד הכיכרות המרכזיים של העיר, לא רחוק מהמרכז היהודי.<br /> השוק נמצא במבנה ענק ויש בו שלל צבעים וסחורות מכל הסוגים. בשעות לפני הצהרים הוא שוקק חיים ומגיעם אליו מכל קצוות העיר.</span></p> <p align="right"><br /> <span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt"><strong>(6) מרכז העיר וגדות הנהר - אזור Senamiestis <br /> </strong>האזור שבין הרחובות Tiltq g. ו- Pilies g. הוא המרכז התוסס של העיר. יש בו הרבה בתי קפה, מסעדות , תיאטראות ומקומות בידור. כדאי לטייל גם על גדות הנהר, לאורך הגנים עם הפריחה המיוחדת. בדרך יש אנדרטאות מעניינות, ספינות מסעדה ועוד'.</span></p> <p align="right"><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">&nbsp;</span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/66/קלייפדה 15/02/2012 13:34:35 <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>אתרים יהודיים וכלליים בוילקומיר<br /> <br /> </strong><span style="COLOR: #800000">לפניך מפת סיור דינמית של גוגל. <br /> באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה. <br /> להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.<br /> לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.<br /> לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה<br /> <br /> <br /> </span></span></div> <div align="center"> <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b723dda27277047cb&amp;hl=iw&amp;ie=UTF8&amp;t=m&amp;ll=55.240324,24.772818&amp;spn=0.025673,0.022916&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small><br /> <span style="FONT-SIZE: 10pt">הצג את </span><a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps/ms?msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b723dda27277047cb&amp;hl=iw&amp;ie=UTF8&amp;t=m&amp;ll=55.240324,24.772818&amp;spn=0.025673,0.022916&amp;source=embed"><span style="FONT-SIZE: 10pt">מפת סיורים בוילקומיר</span></a>&nbsp;<span style="FONT-SIZE: 10pt">במפה גדולה יותר</span></small> </div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>1. בית הכנסת הגדול<br /> </strong>Vienuolyno g. פנת Vasario 16-osios <br /> מהרחוב הראשי (Kauno ), פונים לרחוב מול האנדרטה, בסוף הרחוב מצד ימין עומד בניין בית הכנסת, המשמש כיום כמרכז ספורט.</span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/בית הכנסת הגדול בוילקומיר.jpg" /><br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <strong>בית הכנסת הגדול<br /> </strong>בית הכנסת נבנה בשנת 1851. בנוי בצורת מבצר, קירותיו עבים מאוד ויש לו חלונות בחלקו העליון קרוב לגג (עזרת נשים).<br /> בית הכנסת שימש בעבר מקום מקלט ליהודי העיר בשעת פורענות. בבניין בית הכנסת היה צינוק שבו היו נוהגים לכלוא עבריינים שנשפטו ע"י בית הדין של הקהילה, כל הקהל שהיה בא לבית הכנסת, היה עובר ויורק בפניהם. בבניין בית הכנסת היה גם חדרון שבו היו מחזיקים את ה"חטופים", עד למסירתם לשירות בצבא הצאר.<br /> כיום הציבו על בניין בית הכנסת לוח עליו כתוב בליטאית ובאנגלית: כאן היה בית הכנסת הגדול של הקהילה היהודית מ- 1851 ועד 1941. </span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>2. בית הספר "תלמוד תורה"</strong></span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">11 Vasrio-16-osios g. <br /> בית הספר נבנה בראשית שנות העשרים (של המאה ה-20), בתרומתו של הנדבן חיים פרנקל, בעל בית החרושת לעורות בשאוולי.בית הספר פעל עד לכניסת בסובייטים לוילקומיר ב-1940. אחרי המלחמה שימש המבנה לבית ספר לאומנויות עד לשנת 2009.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>3. בית הקברות היהודי העתיק</strong></span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">Vilniaus g. פנת Trabu g. <br /> כדי להגיע לבית הקברות יש צורך לחצות את נהר Sventoji , לנסוע לכוון יער פיבוניה Pivonija)), כק"מ לאחר הגשר מצד ימין, מול מרכז קניות, בית הקברות היהודי. בית העלמין התחיל לפעול, לפי רישומי החברה קדישא, בסוף המאה ה-17. <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/מצבה בוילקומיר.jpg" width="150" height="200" /><br /> <br /> <br /> <br /> <br /> בבית הקברות נשארה מצבה אחת בלבד, <br /> לידה הוצב לוח זיכרון עליו נכתב באידיש <br /> ובליטאית: בית העלמין היהודי הישן, <br /> לזיכרון קודש לנפטרים. (ראה תמונה)<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> </span><span style="COLOR: #000000"><strong>4. אנדרטת זיכרון לנרצחי השואה – יער פיבוניה (Pivonija)<br /> </strong>להגיע ליער יש לחצות את הנהר, להמשיך ברחוב וילנוס מרחק של כ-4 ק"מ. על הכביש יש שלט המפנה למקום בורות הרצח.<br /> בכניסה לגיא ההריגה שער שעליו כתוב בליטאית: נזכור אתכם לנצח.<br /> על האנדרטה שעומדת ליד הבורות כתוב באידיש, בעברית ובליטאית: במקום הזה הרוצחים ההיטלריסטים ועוזריהם המקומיים בשנת 1941 השמידו 10239 יהודים, גברים נשים וילדים.<br /> (הנוסח תוקן לאחר קבלת העצמאות של ליטא בשנת 1991).</span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>5. הככר המרכזית Kestucio Square <br /> </strong>סביב הככר המרכזית מספר אתרים כלליים של העיר, ליד בית מס' 1 האנדרטה לזיכרון עצמאות ליטא (בין שתי המלחמות). עם חזרתם של הרוסים לוילקומיר נהרסה האנדרטה בשנת 1950. הוא שוחזרה על ידי הליטאים בשנת 1990, עם קבלת העצמאות של ליטא.<br /> בבית מס' 3 נמצאת העיריה ולאחריה, בבית מס' 5 נמצא המוזיאון ההיסטורי של וילקומיר. המוזיאון מכיל ממצאים ארכיאולוגים, אתנוגרפים, פולקלוריסטים ומוצגים שנאספו באיזור. באגף ההיסטורי ממצאים מהמאה ה-5 ועד למאה ה-21.<br /> בצד הככר מגדל העיר ששימש בעבר לשמירה על העיר. <br /> בצדו השני של הככר, מספר בתים ישנים שתאריך בנייתם נכתב עליהם. בית מס' 8 משנת 1904, בית מס' 6 משנת 1910. העיר העתיקה השתרעה מאחורי הבתים. כדאי להסתובב בסמטאות הצרות ולהתרשם מהקשתות שבין הבתים הישנים. </span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>6.תל יוקמג' (וילקומיר)<br /> </strong>נצא מהככר המרכזית לכוון דרום לרח' וילנוס, בצד המזרחי של הרחוב, במקביל לרחוב את נהר יוקמז' Ukmerge)), מעברו השני של הנהר נבחין בתל. בראשו היה מבצר ששלט על שפך הנהרות, הוא נשרף ונבנה מספר פעמים. כיום נשארו רק שרידים מהמבצר. המקום משמש לבילויים בחיק הטבע.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>7. כנסיית סנט פיטר וסנט פול<br /> </strong>Baznyclos g. פנת Maironio g. <br /> הכנסייה נבנתה בשנת 1387. היא הייתה אחת מתוך שבע הכנסיות הראשונות בליטא. בתחילה נבנתה הכנסייה מעץ, לאחר שנשרפה בשריפה הגדולה שהייתה בעיר, נבנתה שוב מאבן.<br /> כיום הכנסייה משופצת ונראית כמעט מכל העיר.<br /> </span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/67/וילקומיר 15/02/2012 13:57:05 <div align="right"><strong>אתרים יהודיים וכללים בינובה <br /> <br /> </strong><span style="COLOR: #800000">לפניך מפת סיור דינמית של גוגל. <br /> באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה. <br /> להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.<br /> לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.<br /> לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה<br /> <br /> <br /> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b7242810c5246a9d0&amp;ie=UTF8&amp;ll=55.07381,24.275901&amp;spn=0.007457,0.022724&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small>&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; &nbsp; <span style="COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">הצג את </span><a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b7242810c5246a9d0&amp;ie=UTF8&amp;ll=55.07381,24.275901&amp;spn=0.007457,0.022724&amp;source=embed"><span style="FONT-SIZE: 10pt">מפת ינובה</span></a><span style="FONT-SIZE: 10pt">&nbsp;<span style="COLOR: #000000">במפה גדולה יותר</span></span></small><span style="COLOR: #000000"><br /> </span><br /> <span style="COLOR: #000000">(האתרים מסומנים במפה)</span></span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>1. בית הכנסת Vilniaus פנת Sodų </strong></span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">שבעה בתי כנסת היו בינובה, למרות שיהודי ינובה לא היו חרדים במיוחד. בתי הכנסת הרבים מעידים על התפלגות הציבור היהודי מבחינת מעמדותיו ותפיסת עולמו.<br /> בית הכנסת היחיד שנשאר סגור ומסוגר וגם מגודר.<br /> בצד הדלת שלט בליטאית המציין שבבית הזה היה בעבר<br /> &nbsp;<br /> <img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/בית כנסת בינובה.jpg" width="102" height="63" /><br /> <br /> <br /> <br /> <br /> בית הכנסת הגדול עמד במרחק של כמה מאות מטרים מבית הכנסת שנשאר, ברחוב קובנה ליד מכבי האש, ליד מכבי האש מגדל תצפית גבוה. מול בית הכנסת עמד בית המדרש הגדול. שני הבתים היו גבוהים ונראו כמעט מכל העיירה.<br /> <br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>2. בית העלמין היהודי סוף רחוב Sodų </strong></span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">בית העלמין היהודי נמצא בצידו השני של הרחוב, מעבר לרחוב Kauno , ממשיכים במעלה הרחוב ומגיעים לכניסה לבית הקברות הנמצא במעלה ההר. מול המדרגות המובילות לבית העלמין הייתה בעבר טחנת המים של ינובה. בכניסה לבית העלמין שלט עליו כתוב בעברית, אידיש וליטאית: "בית העלמין הישן, יהי זיכרון הקדושים לעולם". מבית העלמין נשאר רק החלק הקרוב לכביש ולמדרגות. בית העלמין שופץ בשנת 2001, נעשה מיפוי של כל המצבות שניתן לקרוא, הכתב על המצבות פוענח. אין כל בטחון שהמקומות בהן הונחו המצבות, הן מקומות הקבורה המקוריים.&nbsp;</span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>3. העיר העתיקה</strong></span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">העיר העתיקה בה התגוררו בעיקר יהודי ינובה מתוחמת ברחובות הבאים: במזרח רח' J.Ralio , בצפון רח' Vasario 16-osios , בדרום נהר הויליה (Neris) ובמערב השטחים שאחרי מכבי אש. <br /> ברחוב קובנה (Kauno) וברחוב קלייפדה (Klaipedos),<br /> ניתן להבחין בבתים שנשארו מלפני המלחמה. למשל, ברח' קלייפדה מס' 12 היה בעבר בית ספר יהודי. </span></div><span style="COLOR: #000000"> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> <img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/בתים בינובה_200.jpg" /></span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;</span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> בתים ברחוב קובנה<br /> <br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>4. האנדרטה לזכר נרצחי ינובה – יער גארלקה g. Ukmergės <br /> </strong>על מנת להגיע לבורות הרצח, יש להמשיך ברחוב המרכזי של ינובה J.Basanaviciaus g. לחצות את פסי הרכבת ולהמשיך ברחוב Ukmergės המוביל לוילקומיר, בערך לאחר 1500 מטר מצד שמאל שלט עליו כתוב Jonyosklio , <br /> כשפונים מבחינים באבן שחורה משולשת (עם מגן דוד) <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/אנדרטה בינובה.jpg" /><br /> מצד שמאל, עליה כתוב באנגלית ובליטאית: <br /> "קברי המונים מהשואה", <br /> האבן מסמנת כי במרחק כ-100 מטר בתוך היער, בורות הרצח.<br /> ליד הבורות העמידו אנדרטה. במקום זה התגלו 7 בורות, 3 מהם באורך 50 מטר, 4 באורך של כ-25 מטר כל אחד. אבן סימון האנדרטה<br /> על האנדרטה כתוב בשלוש שפות, עברית, אידיש וליטאית: "במקום הזה הרוצחים הנאצים ושותפיהם המקומיים מליטא? (מלה מחוקה) השמידו 2100 יהודים: ילדים, נשים וגברים"<br /> <br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>5. בית הקברות האזרחי של ינובה Skarulių g. <br /> </strong>בבית הקברות של אזרחי ינובה נקברו מייסדי ינובה, משפחת קוסקאויסקי Kosakovskis )) ופרנסי העיר. יש בו גם קבר לחייל האלמוני, לחיילים המתנדבים שלחמו לעצמאות ליטא וחיילים גרמנים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה. ליד בית הקברות חלקה נוצרית אורתודוקסית. <br /> בסמוך לבית הקברות כנסיית פעמונים בסגנון גותי מתקופת הרנסנס (1622).<br /> <br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>6. הבניינים המרכזיים של העיר Zeimių</strong></span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">מרכז התרבות של ינובה, הספריה העירונית, אולם הקונצרטים ובניין העיריה, מול הבתים גינה ובה אנדרטאות לגיבורי ומייסדי העיר.<br /> <br /> <img title="" border="0" alt="" src="../../../UserFiles/מוזיאון בינובה_200.jpg" /><br /> <br /> </span></div> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>7. מוזיאון העיר ולשכת המידע J.Basanavičiaus g. 3<br /> </strong>מוזיאון העיר והמחוז, כולל תצוגות המתארות את ההיסטוריה של האזור, הגיאוגרפיה המקומית ותערוכות אומנותיות משתנות. בכניסה לבניין לשכת האינפורמציה העירונית. הבית שימש בעבר כסניף הדואר של ינובה.<br /> </span></div></span> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/68/ינובה 15/02/2012 14:53:20 <div align="right"><strong>אתרים יהודיים וכלליים באוטין<br /> </strong><span style="COLOR: #800000"><br /> לפניך מפת סיור דינמית של גוגל. <br /> באפשרותך להגדיל את המפה ולהקטינה. <br /> להזיז \ לגרור את המפה ע"י הקלקה אחת ממושכת על העכבר.<br /> לתאור מפורט של הנקודות המסומנות באתר (A, B,C וכו') גלול את הדף למטה.<br /> לצפיה במפה מוגדלת הקלק על הקישור מתחת למפה<br /> <br /> </span><br /> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <iframe height="350" marginheight="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b738a34de9488b70f&amp;ie=UTF8&amp;ll=55.494027,25.604668&amp;spn=0.027958,0.077162&amp;output=embed" frameborder="0" width="425" marginwidth="0" scrolling="no"></iframe><br /> <small>&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <span style="FONT-SIZE: 10pt">הצג את </span><a style="TEXT-ALIGN: left; COLOR: #0000ff" href="http://maps.google.com/maps/ms?t=m&amp;msa=0&amp;msid=213904210526563660626.0004b738a34de9488b70f&amp;ie=UTF8&amp;ll=55.494027,25.604668&amp;spn=0.027958,0.077162&amp;source=embed"><span style="FONT-SIZE: 10pt">סיור באוטין</span></a>&nbsp;<span style="FONT-SIZE: 10pt">במפה גדולה יותר</span></small> <br /> <br /> <span style="COLOR: #000000">למרות היותה של אוטין עיר עם עבר יהודי עשיר, לא נותרו כמעט אתרים בעלי אופי יהודי. גם יהודים לא נשארו במקום. למרות זאת, נותרו מספר אתרים המחזקים את הזיכרון היהודי למקום.</span></div> <p align="right"><strong><span style="COLOR: #000000">(1) בית הכנסת ובית המדרש Zydy g. </span></strong></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">רחוב היהודים, האזור בו היה המרכז היהודי בעבר, בסמוך לו היה חצר בתי הכנסת (השולהויף). כיום בנין בית הכנסת משמש כחנות והבית הסמוך אליו היה בעבר בית המדרש.<br /> כדאי להתבונן בבתים מסביב, חלקם נשארו מלפני המלחמה.</span></p> <p align="right"><strong><span style="COLOR: #000000">(2) בית הקברות היהודי הישן בסוף הרחוב Stotes g. </span></strong></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">בית קברות יהודי זה הוא מן העתיקים שבליטא, בעבר נמצאו בו מצבות מהמאה ה-16. כיום שטח בית הקברות נמצא בתוך חצר של מפעל. במרכז החצר כמה עצים וביניהם שלט ברזל שעליו כתוב באידיש: 'במקום זה היה עד שנת 1961 בית הקברות הישן'. מצבות בית הקברות נשדדו וחלקן משמשות כאבנים בבתים או בגדרות הבתים.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/בית הקברות באוטין_200.jpg" /><br /> </span></p> <div align="right"><br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <span style="COLOR: #000000">בית הקברות היהודי הישן באוטין</span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><strong>(3) בית הקברות היהודי </strong>בהמשך הדרך של Molêty g. לאחר שחוצים את הכביש המוליך לוילנה, מצד ימין בתחילת היער.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">לאחר שלא היה מקום לקבור בבית הקברות הישן, אותר שטח מחוץ לעיר ונפתח בית קברות נוסף ליהודי אוטין. במקום לוח זכרון. יש עדויות שבמקום זה נרצחו יהודים ע"י הגרמנים ונתמנו בבורות. </span></p> <p align="right"><strong><span style="COLOR: #000000">(4) בורות הרצח ביער רַשֶה Raše </span></strong></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">יוצאים מן העיר צפונה דרך Užpalių g. ופונים שמאלה לדרך המובילה ל- Užpalius לאחר בערך 2 ק"מ מצד ימין,בכוון היער, כניסה לאתר הרצח (מסומן בכניסה ליד הכביש).<br /> ליער זה הובלו יהודי אוטין ויהודי הסביבה, נרצחו ונקברו בבורות הרצח שהוכנו מראש. הסובייטים מצאו 8 בורות וסימנו אותם. הגדול שבהם אורכו 100 מ' ברוחב 4 מ' ובעומק 3 מ'. במקביל לבור הגדול היו שני בורות קטנים יותר באורך 30 מ' ו- 20 מ'.<br /> בכניסה לאתר הוצב פסל עץ המבטא כאבשעוצב על ידי וו. שימונליס.<br /> בתוך היער, ליד הבורות הוקמה אנדרטה המורכבת משלושה חלקים, אחד על השני. על האנדרטה לוחות עליהם כתוב באידיש, ליטאית ורוסית. הכתובת באידיש האחרונה נקבעה לאחר 1990, עליה נכתב: 'כאן נרצחו ע"י הרוצחים ההיטלרסטים ועוזריהם המקומיים בערך 8000 <br /> יהודים, גברים, נשים וילדים'.</span></p> <p align="right"><strong><span style="COLOR: #000000">(5) אבן מתקופת יסודה של אוטין – 1261 Aušros g. </span></strong></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000">אבן שהוצבה כציון ליסודה של אוטין. על האבן (טוענים שהיא מהמאה ה-13) חקוק שם העיר Utena והשנה בה הוזכרה לראשונה בספרי ההיסטוריה – 1261.<br /> <img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/אבן יסוד אוטין.jpg" /><br /> <br /> <br /> <br /> <strong><br /> <br /> <br /> <br /> <br /> (6) אנדרטה על שם ג'ון באסנוביץ' g. . Basanavičiaus </strong></span></div> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">ד"ר ג'ון באסאנוביץ', מדען פיזיקאי מצליח ליטאי, ביקר באוטין בתחילת המאה ה-20 <br /> וצעד ברחוב הארוך ביותר שהיה בעיר, זה היה הכביש שחצה את העיר והיה חלק מהדרך <br /> המובילה בין וורשה לסנט פטרבורג, לימים כאות הוקרה לתרומתו של ג'ון באסאנוביץ' <br /> נקרא שם הרחוב על שמו וברחוב הקימו אנדרטה לזכרו.</span></p> <p align="right"><strong><span style="COLOR: #000000">(7) הכנסייה בה המשיח עולה לשמים Vytauto g. 4 </span></strong></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">נבנתה בשנים 1884-1882 במקום כנסיית עץ שהייתה שם משנת 1802 , כנסיית העץ נשרפה <br /> בשנת 1879, יחד עם הרבה מבתי העיר.<br /> ליד הכנסייה נבנה גשר ומאחורי הכנסייה בית קברות עתיק, המצבה העתיקה ביותר <br /> שנמצאה שם היא משנת 1854.</span></p> <p align="right"><strong><span style="COLOR: #000000">(8) בית הדואר הישן של אוטין J.Basanavičiaus g. 36 </span></strong></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">הבית העתיק ביותר שנשאר באוטין. נבנה בשנים 1833-1835 כבית דואר (הדואר באותה <br /> תקופה נעזר בסוסים). בבית היו גם חדרי מנוחה לעוברי הדרכים וחדרי המתנה לנוסעים<br /> שחיכו לכרכרות שיסיעום לעיירות הסמוכות.<br /> בבית הדואר הזה ביקרו בעבר שליטי רוסיה סופרים ואנשי רוח ידועים.<br /> אולם הכניסה של בית הדואר הפך כיום לגלריה לאומנות והבית כולו הוסב לבית ספר<br /> לאומנות.</span></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000"><img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/בית הדואר הישן באוטין.jpg" /></span></p> <div align="right"><span style="COLOR: #000000"><br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> בית הדואר הישן באוטין</span></div> <p align="right"><strong><span style="COLOR: #000000">(9) המוזיאון המחוזי האטנוגרפי Utenio sq. 3 </span></strong></p> <p align="right"><span style="COLOR: #000000">בשנת 2001 הוקם בה מוזיאון המציג תצוגות היסטוריות מקומיות וכאלה השייכות <br /> להיסטוריה של ליטא. במוזיאון תצוגה של ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו בטוטין ובליטא,<br /> תמונות אתנוגרפיות. אומנות וספרות קלאסית.<br /> יש במוזיאון מדור שבו מוצגות תערוכות מתחלפות של פולקלור מקומי, ציורים, תמונות <br /> וציורי ילדים. במוזיאון זה קיימת אפשרות לשמור אוספים פרטיים של מוצגים היסטוריים <br /> ואתנוגרפים.<br /> למוזיאון יש סניפים בשלושה ערים במחוז.<br /> הבית בו שוכן המוזיאון הוא בית עתיק מאוד (השני אחרי בית הדואר). <br /> </span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/69/אוטין 15/02/2012 15:51:21 <div><span style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR: #000000; FONT-SIZE: 10pt">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <img title="" border="0" alt="" align="left" src="../../../UserFiles/היכון לקראת חירות.jpg" /><br /> <br /> <br /> <br /> <br /> שני מסמכים נדירים שנכתבו בעצם ימי השואה בעברית בידי חברי ארגון ברית ציון שרדו את תלאות המלחמה והשחרור והופקדו למשמרת עולם בארכיון יד ושם. האחד הוא אלמנך שכתבו בגטו קובנה חברי גדוד "מעפילים", נערים ונערות כבני חמש-עשרה, והאחר ביטאון שכתבו חברי הארגון שנכלאו במחנה קאופרינג. בספר הזה מוגשים לקורא שני המסמכים במלואם.</span></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/70/היכון_לקראת_חרות!_ 21/02/2012 11:28:21 <div align="left"><span style="COLOR: #000000">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;<img title="" border="0" alt="" align="right" src="../../../UserFiles/ספר באנגלית.jpg" />&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> Lithuania ranks among the countries with the largest percentage of Jewish Holocaust victims. Of the approximately quarter of a million Jews who lived within its borders at the beginning of Operation Barbarossa in June 1941, only some eight thousand were fortunate enough to see the end of the Nazi occupation.</span></div> <p align="left"><span style="COLOR: #000000">The Jews who lived in the Lithuanian provinces were totally annihilated during the first few months of the war. The intensity of these massacres was unprecedented – the obliteration of entire communities in the inhuman, unimaginable, face-to-face murder of utterly helpless people, including the old, women, children and infants.</span></p> <p align="left"><span style="COLOR: #000000">This book gives an account of the annihilation of these communities, relying on rich documentary evidence of the survivors, selected from Leyb Koniuchovsky’s collection at Yad Vashem. It provides a complete picture of the humiliation, stigmatization, isolation, slave labor and suffering in the ghettos before the Jews were put to death. It describes the massive participation of the Lithuanians in the persecution and murder, and reveals the extent to which conditions&nbsp; in the Lithuanian provinces affected the dynamics of the Final Solution</span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/71/Holocaust_Testimonials_from_Provincial_Lithuania 21/02/2012 15:15:13 http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/72/קהילת_קובנה 08/03/2012 12:03:49 <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-size:12.0pt;line-height: 115%;font-family:" david","sans-serif""="">לונה ממוקמת בצפון מערב בלארוס, כ(40 ק"מ דרומית מזרחית לגרודנה, וקילומטרים ספורים מדרום נהר הניימן. כיום יש בה כ-3000 תושבים, אף לא יהודי אחד. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-size:12.0pt;line-height: 115%;font-family:" david","sans-serif""="">ההתיישבות היהודית בלונה החלה, ככל הנראה, בשנת 1569, היהודים התיישבו באזור ועסקו בתחילה בעיקר בחקלאות. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-size:12.0pt;line-height: 115%;font-family:" david","sans-serif""="">במפקד שנערך בשנת 1851 נספרו 595 יהודים בלונה, בסוף המאה ה-19 היו 1364 יהודים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-size:12.0pt;line-height: 115%;font-family:" david","sans-serif""="">רוב ילדי יהודי לונה למדו ב"חדרים", בתחילה למדו רק הבנים ובמרוצת השנים נפתחו מוסדות חינוך גם לבנות. בתחילת המאה ה-20 נפתח בלונה גם "חדר מודרני. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-size:12.0pt;line-height: 115%;font-family:" david","sans-serif""="">בלונה היו למעלה מעשרה בתי כנסת, שני הגדולים שביניהם היו במרכז העיר (ככר השוק). <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-size:12.0pt;line-height: 115%;font-family:" david","sans-serif""="">במפה עתיקה שנמצאה סומנו שלשה בתי עלמין יהודיים בלונה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-size:12.0pt;line-height: 115%;font-family:" david","sans-serif""="">הרב אונתרמן (הרב הראשי בישראל) כיהן כרבה של לונה בשנים 1916-1921. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-size:12.0pt;line-height: 115%;font-family:" david","sans-serif""="">עם כניסת הגרמנים ביוני 1941, רוכזו כל יהודי לונה בגטו ומשם הוסעו למחנות השמדה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-size:12.0pt;line-height: 115%;font-family:" david","sans-serif""="">1549 יהודים נרצחו במרוצת מלחמת העולם השנייה. <o:p></o:p></span></p> <span lang="HE" dir="RTL" style="font-size:12.0pt;line-height:115%;font-family: " david","sans-serif";mso-ascii-font-family:calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin;="" mso-fareast-font-family:calibri;mso-fareast-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:="" calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-ansi-language:en-us;mso-fareast-language:="" en-us;mso-bidi-language:he"="">הרחבה על לונה, בתי עלמין, תמונות ,משפחות ואנדרטאות ניתן למצוא באתר שנכתב ע"י ד"ר &nbsp;רות מרכוס ב- </span><span style="font-size: 12.0pt;line-height:115%;font-family:" calibri","sans-serif";mso-ascii-theme-font:="" minor-latin;mso-fareast-font-family:calibri;mso-fareast-theme-font:minor-latin;="" mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:david;mso-ansi-language:="" en-us;mso-fareast-language:en-us;mso-bidi-language:he"="">JewishGen ShtetLinks</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" dir="RTL" style="font-size:12.0pt;line-height:115%; font-family:" david","sans-serif";mso-ascii-font-family:calibri;mso-ascii-theme-font:="" minor-latin;mso-fareast-font-family:calibri;mso-fareast-theme-font:minor-latin;="" mso-hansi-font-family:calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-ansi-language:="" en-us;mso-fareast-language:en-us;mso-bidi-language:he"=""><span dir="RTL"></span>&nbsp; -&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span><span dir="RTL" style="font-size:11.0pt;line-height:115%;font-family:" calibri","sans-serif";="" mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-fareast-font-family:calibri;mso-fareast-theme-font:="" minor-latin;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:arial;="" mso-bidi-theme-font:minor-bidi;mso-ansi-language:en-us;mso-fareast-language:="" en-us;mso-bidi-language:he"=""><a href="http://kehilalinks.jewishgen.org/Lunna/index.html"><span dir="LTR">http://kehilalinks.jewishgen.org/Lunna/index.html</span></a></span> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/73/קהילת_לונה 21/03/2012 16:59:57 <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-2.9pt;text-align:justify; line-height:115%"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">קליפדה בעבר נקראה מֶמֶל&nbsp; (</span><span dir="LTR" style="font-size: 11pt; line-height: 115%; ">Memel</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; "><span dir="RTL"></span>) ביידיש מעמל ובגרמנית ממלבורג,&nbsp; היא עיר ייחודית בליטא. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-2.9pt;text-align:justify; line-height:115%"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">מושפעת בעיקר מגרמניה שכנתה הקרובה. היא משמשת&nbsp; כשער של ליטא לים.&nbsp; מיקומה ליד הים מאפשר לה להיות עיר נופש&nbsp; קיט ושעשועים, לתושבי ליטא ולתיירים ממדינות אחרות, כדוגמת ערי חוף אחרים באירופה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-2.9pt;line-height:115%"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">&nbsp;מה המיוחד בעיר? בארכיטקטורה שלה היא קרובה יותר לארצות הצפון ולמרכז אירופה. עיר שתושביה גאים בה ואינם מוכנים לעוזבה, מכיון שקליפדה היא עיר מקסימה ומיוחדת, צעירה ברוחה ובסגנונה, יפה ודינאמית. העיר משמשת כחממה לסופרים, אומנים, שחקנים וכוכבים צעירים.</span><span lang="HE"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-2.9pt;text-align:justify; line-height:115%;tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">סביבת העיר היתה מיושבת במאה ה-12 בשבטים בלטיים. קלייפדה נוסדה על ידי אבירים טבטונים בשנת 1252 ונקראה בשם "קסטרום ממלה", בגרמנית ממלבורג או מימלבורג. ב-1254 הוקם בממל על ידי המסדר הליבוני מבצר שתפקידו היה לשמור על הציר ריגה – ממל – קאלינגרד ( קניגסבורג).&nbsp; ידוע כי האבירים הטבטוניים דחפו את תושבי האזור להתנצר. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-top:0cm;margin-right:-3.9pt; margin-bottom:0cm;margin-left:9.0pt;margin-bottom:.0001pt;text-align:justify; line-height:115%;tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">כל האזור נשלט ברוב הזמן על ידי הפרוסים. בשנת 1525 עברה ממל ללותרניזם, תחת שלטונו של הדוכס אלברט פון ברנדנבורג-אנסבך מפרוסיה. בזמנו התחילה בעיר תקופה ארוכה של שגשוג כלכלי, הוא דאג לפתח את הנמל, ששימש גם את ליטא השכנה. ממל זכתה אפילו לשמש כעיר בירתה של פרוסיה לתקופה קצרה.</span><span lang="HE" style="font-size: 11pt; line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; "> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-3.9pt;text-align:justify; line-height:115%;tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">עם הקמת מדינת גרמניה המאוחדת, לאחר האיחוד עם פרוסיה (1871), הפכה ממל לעיר הנמל הצפונית ביותר של המדינה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-3.9pt;text-align:justify; line-height:115%;tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">בהסכם רובנטרופ-מולוטוב שבין גרמניה לרוסיה, נקבע שממל תינתן לגרמנים, היא סופחה לגרמניה במרץ 1939. עוד לפני כן קיבלו הגרמנים שגרו בממל רוב בבית הנבחרים והיא הפכה לכאורה לעיר גרמנית. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-2.9pt;line-height:115%"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">במשך מלחמת העולם השנייה, שימשה ממל כעיר נמל וכבסיס ימי לצי הגרמני. בשל הקרבות שניטשו בעיר, ברחו התושבים לכוון ליטא.</span><span lang="HE"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-2.9pt;line-height:115%"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">שמה של קליפדה יצא לאחר המלחמה במיוחד בכל הקשור למערכת החינוך והתרבות שבה.</span><span lang="HE"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-3.9pt;text-align:justify; line-height:115%;tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">הידיעה הראשונה על נוכחות יהודים בממל היא משנת 1567. בשנה זו פורסמה הודעה, על ידי הרוזן אלברכט, בהשפעת הכמרים, שעל כל היהודים לעזוב את ממל תוך 21 ימים (יש גרסה – 21 שבועות). במשך 75 השנים הבאות, אסור היה ליהודים לגור בממל. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-3.9pt;text-align:justify; line-height:115%;tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">למרות שליהודים באופן רשמי אסור היה לגור בממל, הם השתתפו בירידים שהתקיימו בעיר בחודשי הקיץ. ביריד נמכרו בעיקר מוצרים חקלאיים ובדים. ברישום שנעשה בפנקסי הקהילות בליטא, נכתב שביריד שהתקיים בשנת 1854 השתתפו למעלה מ-14,000 יהודים. ידוע על סחורות "מיוחדות" שנסחרו ביריד: ספרים בעברית, שסי"ם וספרות רבנית אחרת. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-3.9pt;text-align:justify; line-height:115%;tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">בתחילת המאה ה-19 הביאה התחיקה הליברלית לביטול ההגבלות על היהודים. לאחר מספר שנים החלו להתיישב יהודים בממל. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-3.9pt;text-align:justify; line-height:115%;tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">המשפחה היהודית הראשונה בעיר שקיבלה אזרחות הייתה משפחת בר-כהן, שהביאה איתה את השוחט יוסל ואלד. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-2.9pt;line-height:115%"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">באמצע המאה ה-19 היו בעיר כ- 400 יהודים, הם התחלקו לשתי קהילות נפרדות: יהודים שבאו מגרמניה ויהודים שבאו מפולין וליטא.</span><span lang="HE"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify;line-height:115%; tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">המוסד הדתי הראשון של יהודי ממל היה בית הקברות היהודי. בשנת 1823 נטמן בו היהודי הראשון.</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-2.9pt"><span lang="HE"> <o:p style="position: absolute; ">&nbsp;</o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-3.9pt;text-align:justify; line-height:115%;tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">בין&nbsp; השנים 1865–1898 כיהן בממל&nbsp; הרב ד"ר יצחק רילף &nbsp;כרבה של עדת יהודי גרמניה, הוא היה היוזם של פיתוח פעולות חינוך, תרבות וסעד בעיר. בשנת 1879 יסד הרב רילף בית ספר לילדי עניים, שקיבל הכרת השלטונות. בשנת 1898 עזב הרב רילף את ממל ובמקומו הגיע הרב ד"ר עמנואל קרליבך. באותה שנה הוקם בית הספר ללימודי דת לילדים היהודיים. בשנת 1896 נוסדה "חברת קרית ספר" שמטרתה הייתה להקנות ליהודי ממל יוצאי גרמניה שהתרחקו מן היהדות, ידיעות בספרות ובהיסטוריה של עם ישראל. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-3.9pt;text-align:justify; line-height:115%;tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">בשנת 1875, לאחר שהגיעה קבוצת יהודים מקובנה, הוקם בממל בית מדרש. ב-1886 נבנה בית כנסת נוסף "הסינגורה" עבור יהודי גרמניה. בשנת 1861 ישב בממל ר' ישראל סלנטר (אבי תורת המוסר), הוא&nbsp; פתח בעיר את "חברת לומדי גמרא" והוציא לאור שבועון בשם "התבונה" בו פורסמו חידושי תורה על ידי גדולי הדור. בשנת 1886 חגגו 25 שנים לפעולותיה של "חברת לומדי גמרא" יחד עם נציגי "אגודת חובבי ציון" בממל. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-2.9pt;line-height:115%"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">התרבות הגרמנית השפיעה על יהדות ממל&nbsp; וגרמה להתבוללות גדולה. התהליך נמשך גם כאשר גברה בעיר השפעת הנאציזם. יהודי ממל דיברו גרמנית והתייחסו בבוז ליהודי ליטא ("האוסט יודן").</span><span lang="HE"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-3.9pt;text-align:justify; line-height:115%;tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">בשנת 1938 עם גבור השפעת הנאצים באזור, הונהגו בעיר "חוקי נירנברג". הלחץ על היהודים גרם לעזיבתם של למעלה מארבעת אלפים יהודים, מחצית מיהודי ממל, לקובנה ולמקומות אחרים. חלק גדול מרכושם נשאר בממל. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:-3.9pt;text-align:justify; line-height:115%;tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">ב-22 למרץ 1939, עם כיבוש ממל ע"י הוורמאכט הגרמני, עזבו את העיר למעלה מ-20,000 תושבים, רובם ליטאים וכמעט כל&nbsp; היהודים שנשארו בעיר. הנאצים השתלטו על הרכוש היהודי הפרטי והציבורי ששוויו היה רב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify;line-height:115%; tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">לאחר המלחמה, בשנת 1945, עברה ממל לשליטתה של ליטא הסובייטית, ויהודים החלו להתיישב בה מחדש. בשנת 1967 היו בה כ-1000 יהודים.&nbsp; <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify;line-height:115%; tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">בסוף 1989, כאשר החלה להתבסס מחדש ליטא העצמאית, היה אירוע אנטישמי בממל, המון ליטאי תקף פקיד יהודי בשם ליכטנשטיין. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify;line-height:115%; tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">ב-1 בינואר 1990 היו בקליפדה 681 יהודים. באותה שנה הוקם בעיר סניף של "האגודה לתרבות יהודית" שמרכזה בוילנה,&nbsp; והוקם בעיר ובית ספר של יום ראשון בעברית. לאחר שניתנה האפשרות לעלות לישראל, עלו רוב היהודים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify;line-height:115%; tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">את בית הקברות היהודי הישן הרס השלטון הסובייטי לצורך הקמת תחנת רדיו אזורית. ב-10 במאי 1991 נערכה ביוזמת ה"אגודה לתרבות יהודית" לוויה לעצמות שהתגוללו בשטח בית הקברות. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify;line-height:115%; tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">&nbsp;ליד שער בית העלמין הוקם קיר זיכרון עליו רוכזו מספר מצבות ושברי מצבות שהיו זרוקות, במרכזו נקבע לוח זיכרון עליו נכתב בעברית, יידיש וליטאית: "לזכר הקהילה היהודית של קליפדה, שהושמדה באכזריות בידי הנאצים". <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify;line-height:115%; tab-stops:59.1pt"><span lang="HE" style="line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; ">ליד לוח הזיכרון נמצא המרכז היהודי של קליפדה בו נערכות פעילויות חברתיות ותפילות בחגים. לאחרונה החל לפעול במקום בית מדרש (כולל) לבחורים. מקוה טהרה נבנה בצמוד לבניין. <o:p></o:p></span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/74/קהילת_קלייפדה 21/03/2012 22:11:26 <div id="ps-content" class="bucket" style="padding-top: 5px; padding-right: 0em; padding-bottom: 5px; padding-left: 0em; font-family: verdana, arial, helvetica, sans-serif; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); font-size: small; "> <div class="buying" style="padding-top: 0.25em; padding-right: 0em; padding-bottom: 0.25em; padding-left: 0em; font-size: 0.86em; "><span class="byLinePipe" style="color: rgb(102, 102, 102); "><br class="Apple-interchange-newline" style="" /> Publication Date:&nbsp;</span><span style="font-weight: bold; ">December 31, 2011</span>&nbsp;<span class="byLinePipe" style="color: rgb(102, 102, 102); ">| ISBN-10:</span><span style="font-weight: bold; ">&nbsp;1602801983&nbsp;</span><span class="byLinePipe" style="color: rgb(102, 102, 102); ">| ISBN-13:</span><span style="font-weight: bold; ">&nbsp;978-1602801981</span></div> <div class="content" style="margin-top: 0.5em; margin-right: 0px; margin-bottom: 0em; margin-left: 25px; "> <div id="outer_postBodyPS" style="overflow-x: hidden; overflow-y: hidden; z-index: 1; height: auto; "> <div id="postBodyPS" style="overflow-x: hidden; overflow-y: hidden; "> <div>Dovid Katz has written dozens of short stories that depict the life and Dovid Katz explores the culture of the old-time Lithuanian Jews (Litvaks), especially their misnagdic religious tradition and psyche, which differed greatly from that of the khasidim, whose culture is far more familiar to most American Jews. He set himself the task of redressing the balance by masterfully and immersing himself in the long-lost milieu that he brings to life on these pages. The present volume comprises 13 of his most compelling and accessible stories, translated into English by Barnett Zumoff, America s leading translator of Yiddish literature.<br /> <br /> DOVID KATZ, born and educated in New York City, has become one of the world s leading authorities on the origins, history, and dialects of the Yiddish language and on the culture of the northeastern European (Lithuanian or Litvak) Jewish civilization. He has written and edited many scholarly books in these fields, among them Origins of the Yiddish Language (1987); Dialects of the Yiddish Language(1988); Oxford Yiddish IIII (1990-1995); Words on Fire--The Unfinished Story of Yiddish (revised edition, 2007); Windows to a Lost Jewish Past (2008); Seven Kingdoms of the Litvaks (2008); and Lithuanian Jewish Culture (revised edition, 2010). He was also the founder of the Yiddish Studies programs at Oxford University and at Vilnius University in Lithuania. His book of charming and brilliantly written short stories about the old-time Lithuanian Jews, Misnagdishe Mayses fun Vilner Gubernye (Tales of the Misnagdim from Vilna Province) (1996) is the basis of the current volume, which presents translations of 13 of the stories from that book.</div></div></div></div></div> <div><br /> </div> <div>ספרים נוספים של דוד כץ באתר: http://www.dovidkatz.net/</div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/75/___Dovid_Katz_____The_city_in_the_MOONLIGHT_ 29/03/2012 10:41:03 <img src="../../../UserFiles/סמינר אביב.jpg" title="" alt="" border="0px" /><br /> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/76/סמינר_בעקבות_יהדות_מזרח_אירופה 03/04/2012 21:58:49 <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">הרבנות הראשית קבעה בי"ב כסלו תש"ט (1948) את י' בטבת כ'יום הזיכרון לחללי &nbsp;השואה' (השם 'יום הקדיש הכללי' ניתן מאוחר יותר ולא על ידה!), ללא הבחנה כיצד הם מתו - כולם קדושים. בין שרידי הפרטיזנים ומורדי הגטאות, היו שהסתייגו מהאופי הדתי של היום, לכן הם דרשו לקבוע יום זיכרון אחר בו תובלט הגבורה הפיזית, כמו המרד בגטאות, עליו יש לחנך את הדור הצעיר. בויכוח שפרץ באותה העת, סבר הציבור הדתי, שהגבורה הרוחנית אינה נופלת מזו הפיזית, לכן יש להמשיך לציין את י' בטבת באופי הדתי, כפי שהיה מקובל בקהילות ישראל מדורי דורות. רק בשנת תשי"א (1951), לאחר ויכוחים רבים, קבעה הכנסת את יום הזיכרון הלאומי לשואה. נסקור בקצרה את יחסה של הרבנות הראשית ליום זה, ואת יחסי הגומלין בינה לבין מוסד 'יד ושם' שקם כדי לשמר את זיכרון השואה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">'יום השואה ומרד הגטאות' <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">ח"כ מהמזרחי, הרב מרדכי נורוק, בנאומו בכנסת בט"ז בשבט תשי"א (1951), הביא הצעת חוק - לקבוע לדורות את יום י' בטבת כיום הזיכרון לשואה והתייחדות עם הנרצחים, כפי שקבעה הרבנות הראשית, ולהטיל על הממשלה לדאוג שהדבר יבוצע בהתאם לאופי היום. נציגי מפ"ם דרשו כל העת שבמרכזו של יום הזיכרון יעמוד מרד הגטאות, לכן הציעו לקבוע אותו ביום פרוץ מרד גיטו ורשה, 19 באפריל, אותו ציין השמאל הציוני בארץ באותם שנים, וזאת גם מהחשש שי' בטבת יתקבל כיום הזיכרון הממלכתי. בז' באדר א' החליטה ועדת הכנסת למנות ועדת משנה, כדי שזו תכין, תוך שבועיים, הצעה לתאריך המתאים ל'יום מרד הגטאות', כיום זיכרון אחיד לחללי השואה ולמורדי הגטאות, בראשה עמד ח"כ הרב מרדכי נורוק בעצמו ניצול שואה. בישיבה הראשונה, שהתקיימה בט"ו באדר א', הביא אהרון ציזלינג ממפ"ם את ההצעה לקבוע יום זה בי"ד בניסן, היום בו פרץ מרד גיטו ורשה (19.4.1943) על פי התאריך העברי. הוא הסביר, שבי' בטבת אין כל ביטוי למרד הגטאות, לעומת זאת י"ד בניסן מסמל את החינוך הציוני שהיה בגיטו. הוא הסכים לקבוע תאריך אחר, בראשית חודש ניסן או בשבוע הראשון שלו. <span style="color:blue">[</span>הרב נורוק העיר לו: "אסור לקבוע בחודש ניסן יום אבל, אפשר לקבוע זאת רק בראש חודש ניסן". &nbsp;ציזליג השיב לו: איני קושר יום זה דווקא בצום. זה לא יהיה בניגוד לרוח היהדות, אם יום זיכרון זה יפרוץ את המנהג המקודש האוסר לקבוע יום צום בחודש ניסן. אסתר רזיאל-נאור מחרות הציעה את התאריך העברי של היום בו נפתחה מלחמת העולם השנייה (1.9.39), או את ערב יום העצמאות, יום הזיכרון לחללי צה"ל, אך לא את ערב פסח כי לא ניתן להסדיר את הפסקת העבודה הנפסקת בערב החג מוקדם יותר, והתחבורה עמוסה ביום זה. הרצל ברגר ממפא"י, הסכים להצעתה. הרב נורוק הציע, תוך הדגשה שזו הצעתו הפרטית ולא של סיעתו, את י' בטבת (כפי שקבעה הרבנות הראשית בשנת תש"ט, ש.כ.) כי רוב השחיטות בשואה היו בחודשי כסלו-טבת. כבר בשנת ת"ש (1940) נחשב יום י' בטבת כיום שבו החלו הצרות של עם ישראל, מה עוד שהוא יום זיכרון הקיים לדורות (מכאן, שטעו החוקרים שקבעו שהרב נורוק הוא זה שהציע את יום כ"ז בניסן!). הוא סיכם: כולנו מסכימים שיש לקבוע יום קבוע אחד בלבד לזיכרון יום השואה, נביא החלטה זו בפני ועדת הכנסת והיא תקבע את היום המתאים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בישיבה השנייה של הועדה, שהתקיימה בי"ח באדר ב', הוזכרו הצעות נוספות. ציזלינג הציע את י"ב בניסן, כי הוא לא סמוך מדי לחג הפסח. הרב נורוק השיב לו: אי אפשר לקבוע יום זה בחודש ניסן, על כל פנים לא לפני חג הפסח, כי יש להתחשב גם בגולה בקביעת התאריך. רזיאל-נאור הציעה את ל' בניסן או ערב ראש חודש ניסן. סיום הדיון מפתיע למדי. ברגר: "שמעתי שישנה הצעה לקבוע יום זה בכ"ז בניסן, זה יוצא ביום ה', שלישי למאי, 1951, רק השנה זה יוצא בחודש מאי". ציזלינג הוסיף: "אני מבין שעלי לקבל את דעתכם." וללא כל תוספת של מילת הסבר: "מחליטים: לקבוע את יום מרד הגטאות לכ"ז בניסן, כיום קבוע!" <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">ב-ו' בניסן הציג הרב נורוק בפני הכנסת בנאום נרגש את הצעת הועדה, ונימק את בחירתה בכ"ז בניסן: "אנו צריכים לבחור בתאריך מובהק המתאים גם לזמן רוב השחיטות של יהדות אירופה ולמרד הגטאות שהתקיים בחודש ניסן. ומשום כך בחרה ועדת הכנסת בסוף חודש ניסן, בימי הספירה, שבהם הושמדו על ידי אבות אבותיהם של הנאצים, אנשי מסעי הצלב, קהילות קדושות רבות!" הכנסת קיבלה פה אחד ובעמידת דום את הצעת הועדה, וקבעה את יום כ"ז בניסן כ'יום השואה ומרד הגטאות' (גם על שם היום רבו הויכוחים). גם בישיבת ועדת המשנה וגם בכנסת לא ניתן כל נימוק מדוע נקבע יום הזכרון דווקא בכ"ז בניסן. היתה זו פשרה, לה הסכים גם הרב נורוק, וזאת מתוך רצון להביא תאריך שעליו הסכימו כל חברי הועדה, והבנה שי' טבת יוכל להמשיך להיות יום ההנצחה על פי המסורת היהודית. &nbsp;הרב נורוק נסוג מדבריו בישיבת הועדה, שאסור לקבוע יום אבל בחודש ניסן, כנראה שהוא סבר, שלקראת סוף החודש ניתן להקל בהספדים האסורים בחודש ניסן^.. (מעניין, שיום זה חל בדיוק באותו יום בשבוע וכשבוע לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל, ויש בכך ביטוי של משואה לתקומה). לימים יגלה הרב נורוק, שהוא התייעץ בדבר קביעת התאריך עם שר הדתות חבר סיעתו, הרב י"ל מימון, שהסכים לכך. מתברר שהוא לא התייעץ בדבר עם הרבנים הראשיים, יום זה פשוט נכפה על הרבנות הראשית שהעדיפה לא להביע התנגדות בפרהסיה. חברי הכנסת הדתיים, גם חבריו של הרב נורוק לסיעת המזרחי, והציבור הדתי הביעו תרעומת על קביעת יום זה בחודש שאסור בהספד. היו שתמהו, למה היום לא נקבע בחודש אייר החל גם כן בימי ספירת העומר, ובו דוכא מרד גיטו ורשה. </span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif"">כעבור 15 שנה, כאשר נשאל מנכ"ל משרד הדתות, ד"ר ש"ז כהנא – מדוע הכנסת לא פעלה בנושא זה בתיאום עם הרבנות הראשית, וכיצד יתכן ששני גופים ממלכתיים החליטו החלטות שונות באותו עניין? הוא השיב: משהתברר לאחר מספר שנים, שיום י' בטבת לא חדר לתודעת הציבור הישראלי, היה צורך לקבוע יום נוסף על ידי הרשות המחוקקת. היו שתי דעות ביחס לזיכרון השואה. אחת, שיש לרכז את כל האבל והצער על השואה ליום אחד, והשנייה, שיש להרבות בימי אבל כדי שתשתרש תודעת האבל בקרב הנוער שלא חי בעת השואה. הכנסת דגלה בדעה השנייה.</span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif"; mso-fareast-language:HE"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">האם יש לבטל את 'יום הזיכרון לחללי השואה' בי' בטבת? <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">החלטת הכנסת עוררה שתי בעיות: א. האם מותר להשתתף בעצרות הציבוריות ביום זה, החל בחודש ניסן האסור בהספדים? ב. האם על הרבנות הראשית לבטל את יום הזיכרון שקבעה לי' בטבת, או שמא יש מקום לשני ימי זיכרון לשואה, דבר העלול להביא למחלוקת בנושא האמור לאחד את העם? לגבי השנה הראשונה מצאתי רק טיוטה של מברק, מיום כ"ו בניסן תשי"א (1951), כלומר: יום אחד לפני 'יום השואה' הראשון, שנשלח ל'אגודת הרבנים' בארה"ב, הוא נכתב על ידי מזכיר הרבנות הראשית, הרב ש"א וובר, וחתומים עליו שני הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל. כך נכתב בו: "השואה הנוראה ללא תקדים ודוגמא בדברי ימי עמנו והאנושות כולה עד שאין מקום לדחות קיום זכרה באיזה זמן שהוא, נקודה. בשים לב לחגיגיות החודש שינינו בכ"ז לנוסחת האזכרה (של 'אל מלא רחמים', ש.כ.) לצורה של תפלה המתחילה במלים 'אבינו מלכנו'. נקודה. למען זכר הקדושים וכבוד התורה להצטרף ולהשתתף בטכס מחר של הקהק"ל."&nbsp;&nbsp; <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">כבר בתחילת שנת תשי"ב (1951), החלו להגיע פניות אל הרבנות הראשית, שתודיע ברבים - האם יום הזיכרון לשואה בי' בטבת ימשיך במתכונתו הנוכחית, או יתבטל בשל קביעת הכנסת. נציג משרד הדתות פנה, בב' בחשון, אל הרבנות הראשית וביקש: "להודיע לנו את חוות דעתכם בנוגע לעשרה בטבת שנקבע על ידי הרבנות הראשית לפני ארבע שנים כיום השואה והקדיש הכללי [לראשונה מצאתי ביטוי זה במסמך רשמי!], יתכן שאין הדברים עומדים בסתירה אחד לשני, בפרט שקשה לקבוע אבלות ציבורית בחודש ניסן". גם יו"ר 'חבר הרבנים של הפועל המזרחי', הרב כ"פ טכורש, פנה בכ"א בחשון, בעניין זה. הוא הסביר, שבהתאם להחלטת הרבנות הראשית לגבי י' בטבת, קבעו ביישובים הדתיים ובסניפי הפועל המזרחי את היום הזה ליום היארצייט של קרוביהם, וכך נהגו כבר שנתיים, ועכשיו אין הם רואים כל סיבה לבטלו. לכן הוא הציע, שהרבנות הראשית תפרסם את דעתה ברבים - שכל מי שנהג בעבר ביום זה כביום יארצייט, ימשיך בכך. הרבנים הראשיים דנו ביניהם בסוגיה זו באותו היום, והחליטו – "יום י' בטבת, שהוכרז על ידינו ליום זיכרון השואה, עומד בתוקפו בתור יום הזיכרון לכל ישראל בכלל ולכל יחיד בפרט, לקרובים שלא נודע יום מותם". <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">עניין עקרוני זה, שהעסיק רבים בציבור הדתי, והיווה אבן בוחן למעמדה של הרבנות הראשית בציבור הרחב, נדון בישיבת המועצה המורחבת שלה בי"א בכסלו. בפרוטקול נכתב: "... הרבנים הראשיים אמרו אז, שיש מקום לשני ימים. משרד הדתות מבקש לקבוע שיום הזיכרון הוא כפי שנקבע, י' טבת, ונקרא לזה 'יום זיכרון לחללי הגולה'. הרבנים הראשיים יקבעו אולי איזה קינה. מחליטים – שי' בטבת נשאר כפי ההחלטה הנ"ל". בירחון 'ההד' (שבט תשי"ב) יש הרחבה לנכתב בפרוטוקול: " הרבנות הראשית לישראל מצאה, בשים לב לזה שלפי הדין אין קובעים אבל ומספד בחודש ניסן, לעמוד גם השנה על החלטתה משנת תש"ט, שלפיה&nbsp; קבעה לשעה ולדורות את צום העשירי בטבת ליום הזיכרון לחללי השואה. ומתוך הנחה, כהגדרתו של כ"ג ראש הרבנים לישראל מרן הגראי"ה הרצוג, שכדאי החורבן הנורא של מרכזי היהדות בגולה ליותר מיום זיכרון אחד בשנה – צוין יום העשירי בטבת ביחוד ליום השנה, ליום הפקודה הדתי." כדי למנוע אי-הבנות בציבור, פנתה הרבנות הראשית במברק, בג' בטבת, לרבני הערים הגדולות: "לערוך את יום הזיכרון והקדיש בערב וביום עשרי בטבת, בהתאם למודעות [ש]ישלחו לכם לפרסום במקומכם ובסביבה". <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";background:yellow; mso-highlight:yellow;mso-fareast-language:HE">גם בשנה זו, למרות החלטת הכנסת שנה קודם, התקיים הטקס הרשמי של משרד הדתות בי' בטבת במרתף השואה שבהר ציון (טקס זה יהווה מקור לויכוח נוקב עם מוסד 'יד ושם' כאשר זה יקום). למחרת, פנה ח"כ אהרן ציזליג ממפ"ם בשאלה אל שר הפנים והדתות, מ' שפירא, מדוע הכפילות בין הימים המשמשים לכאורה לאותה מטרה – הנצחת השואה? הוא ביקש שהרבנות הראשית תבטל את היום שקבעה, אך היא כמובן לא נענתה לבקשתו.</span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt; font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language:HE"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">יחס הרבנות הראשית ל'יום השואה והגבורה' ו'ליד ושם' <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בח' באלול תשי"ג (1953) התקבל בכנסת 'חוק זכרון השואה והגבורה -יד ושם', על פיו קמה רשות ממלכתית, 'יד ושם', להנצחת זכרם של ששת מליון חללי השואה. להלן נבחן את הקשר ויחסי הגומלין בין הרבנות הראשית לבין 'יד ושם' ואת יחסה לכ"ז בניסן. אחד האתגרים שעמד בפני הנהלה 'יד ושם' היה, לקבל גושפנקא דתית ליום זה מהמוסד הדתי העליון של המדינה, ובכך לקרב את הציבור הדתי-לאומי הציוני, שהסתייג מ'יום השואה והגבורה' הממלכתי שחל בניסן ונשא אופי לא דתי. היא חיפשה דרכים כיצד לתת צביון דתי כלשהו ליום זה, היא הבינה שרק הרבנות הראשית יכולה לסייע לה בכך. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בכ"ה באדר תשט"ז (1956), שלח מ"מ מנהל 'יד ושם', ד"ר א' באומינגר, מכתב אל הרבנות הראשית, הוא ביקש ממנה לקבוע תפילת אזכרה שתאמר בבתי הכנסת בשבת שלפני כ"ז בניסן, ושתבקש מהרבנים לדבר בדרשתם על חשיבות היום. הבקשה לא מולאה. נושא זה נדון בפגישה חשובה, שהתקיימה בכ"ג באדר ב' תשי"ז (1957), בין יו"ר 'יד ושם', פרופ' ב"צ דינור, לבין הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב נסים. הוא ביקש מהם מספר בקשות: א. שאחד הרבנים הראשיים ישתתף באזכרה הממלכתית בכ"ז בניסן (הטקס הראשון התקיים שנה קודם). ב. לקיים אזכרות בבתי הכנסת בשבת האחרונה של חודש ניסן. ג. לאפשר לקבור את אפר הקדושים שהובא מפולין ב'הר הזיכרון', ולא בהר ציון כפי שהיה נהוג עד אותה העת. לא ניתנה לו כל תשובה בישיבה זו. בב' בניסן שלח פרופ' דינור מכתב לרבנים הראשיים, בו הוא הזמינם להשתתף ולנאום בעצרת 'יום הזיכרון' המרכזית שתתקיים ב'הר הזיכרון' בירושלים. בישיבתם המשותפת, ב-ו' בניסן, החליטו הרבנים הראשיים: "לשמור על החלטתם הקודמת, שלפיה עשרה בטבת הוא יום הזיכרון הכללי. הרוצים בכך, מותר להם לומר 'אב הרחמים' גם בשבת מברכים אייר". בישיבתם המשותפת, בכ"ד בניסן, הם החליטו להיענות להזמנת יו"ר 'יד ושם' ולהשתתף בעצרת הממלכתית, אך זאת בתנאי שיובטח האופי הדתי שלה. &nbsp; <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בכ"א באדר תשי"ח (1958) פנה יו"ר 'יד ושם' פעם נוספת אל הרב הרצוג בבקשה – כדי שיום קדוש זה (כ"ז בניסן), יקבל את הצביון הראוי גם מהבחינה המסורתית, שיורה לקיים דרשות ואזכרות בבתי הכנסת בשבת שלפני יום זה. בשנה זו התקבלה תשובה עקרונית וחשובה שביטאה את יחסם של הרבנים הראשיים ליום שקבעה הכנסת. בכ"ח באדר פנה רבה של פרדס-חנה, הרב י"ז דיסקין, לרבנות הראשית וביקש לקבל בדחיפות תשובה לשאלתו– האם מותר לקיים ערב אזכרה, ללא תפילת האזכרה, בחודש ניסן, כי המועצה המקומית רוצה לדעת מראש אם הוא ישתתף בטקס הרשמי, והדבר תלוי בתשובתה? מזכיר הרבנות הראשית, הרב י"א וולגלרנטר, שלח לו את התשובה במברק: <span style="font-weight: bold; ">"הרבנים הראשיים לישראל החליטו בחיוב על השתתפות באזכרות 'יד ושם' בניסן". <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בכ"ב באדר תש"ך (1960) פנה יו"ר 'יד ושם' &nbsp;החדש, ד"ר א"ל קובובי, אל הרבנות הראשית, ובפעם הראשונה ביקש ממנה לקבוע סדר תפילות ל'יום הזיכרון לשואה ולגבורה' עצמו. הוא הוסיף, שלשם מתן צביון דתי ליום זה יתקיים כינוס של נציגי המועצות הדתיות. כעבור יומיים הוא שלח הזמנה רשמית למזכיר הרבנות הראשית, הרב י"א וולגלרנטר, להשתתף בכינוס חשוב זה. בהודעה לעיתונות מטעם הנהלת 'יד-ושם' נמסר, שלקראת כ"ז בניסן היא עומדת לקיים את הכינוס הנ"ל, בו ישתתפו גם הרב הראשי הרב נסים ושר הדתות, הרב י"מ טולדנו, דבר זה מלמד על החשיבות ששני הצדדים ייחסו לעניין זה. על טופס ההזמנה שהגיעה גם לרבנות הראשית, כתב הרב שאול ישראלי, חבר מועצת הרבנות הראשית המורחבת, תשובה חשובה: "לצערי לא הגיעה פניית 'יד ושם' לרבנות הראשית – כתוצאה מן ההתיעצות המוקדמת – אלא אחרי ישיבתה האחרונה של רבה"ר לישראל, שהעתקה הועבר אחר כך לחברי המועצה. מכיון שימי הפסח עומדים מאחרי כותלנו, כמעט שאין אפשרות להוציא החלטה רשמית אלא מפי הרב הראשי והראשון לציון הגרי"נ שליט"א, בהתייחס להודעות בשנים הקודמות על אזכרה לחללי השואה בשבת שלפני כ"ז בניסן, שגם הגיא"ה הרצוג זצוק"ל הי' שותף להן. ומכיון שכן, אינני יכול לחוות כאן דעה מטעם המוסד. בכ"ז יש מקום לנציגי הקהילות, המועצות הדתיות, להתחיל היום בהצעת סדרי תפילה ולימוד לכ"ז בניסן שהוא קבוע ועומד בחוק. (וכפי שכבר נאמר, לא בשנה אחת תיעשה המלאכה, ועוד חזון למועד הגושפנקא הרשמית)". <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בכנס חשוב זה, שהתקיים בב' ניסן ב'הר הזיכרון', השתתפו שר הדתות והרב וולגלרנטר. פתח אותו יו"ר 'יד-ושם', ד"ר קובובי, שהסביר מה חסר בכ"ז בניסן, ומהן ציפיותיו מכינוס זה ומהרבנות הראשית: א. להציע בפני הרבנות הראשית דפוסים דתיים ליום זה, כי: "הכרתנו העמוקה היא, שכל עוד לא ימצאו דפוסים דתיים מתאימים, שיתנו לכ"ז בניסן את מקומו המיוחד בין ימי האבל של עמנו, יהיה יום הזיכרון לקוי, ונהיה עדים מדי שנה בשנה&nbsp; להרגשת אי-שלימות, מפני שלא מצאנו את הדרך לתת ביטוי נוקב לכאב הגדול של כולנו על חורבן יהדות אירופה." ב. לשים סוף לדעה המוטעית, כאילו קיימת סתירה בין י' בטבת לבין כ"ז בניסן, אין לבטל יום אחד בפני השני, קיום שניהם מוצדק כי הם שונים ביסודם. י' בטבת – הוא יום הקדיש של היחיד המתייחד עם שאר בשרו שאבד לו, והוא מתאבל עליו כי כך הוא מצווה על פי הדין, וכ"ז בניסן – הוא יום הקדיש של הציבור המתייחד עם זכר העם היהודי בכללותו והקהילות שהושמדו. ג. לכתוב את מגילת איכה החדשה שתיקרא בבתי התפילה. עינינו נשואות לסמכות ההלכתית, שתעורר את היהודים החרדים להתקהל באור לכ"ז בניסן בבתי הכנסת, שתקבע את התפילות, פרקי התנ"ך והמשניות ההולמים את היום, שתמליץ על הדלקת נרות נשמה בכל בתי ישראל, ויצא דברה גם לקהילות ישראל שבתפוצות. בכינוס התעוררה מחלוקת האם יש לרכז את כל ימי האבל על השואה ליום אחד, או שכל קהילה צריכה לקיים יום אבל משלה. משתתפי הכנס הסכימו, שמספר ימי אבל על השואה אינו גורע מזיכרון השואה. סוכם שוועדה מיוחדת תביא בפני הרבנות הראשית את ההצעות הבאות ותבקש את אישורה: א. בכל עצרת זיכרון שתיערך בכ"ז בניסן, יילמדו משניות שראשי התיבות שלהן הן אותיות נ.ש.מ.ה. ב. יש להדפיס חוברת מיוחדת שתכלול פרקי משנה אלו, סליחות וקינות ללימוד ולאמירה ביום זה. ג. בכל בית כנסת יודלק נר-זיכרון במנורה מיוחדת ואחידה שתעוצב על ידי 'יד-ושם' לאחר שתבחר בתחרות. היה זה הניסיון הראשון של 'יד-ושם' לזמן גוף דתי רשמי לדיון משותף. לא מצאתי הוכחה שהרבנות הראשית דנה בהצעות אלו, או שהיא קבעה סדר תפילה מיוחד ליום זה. בראיון &nbsp;שהתפרסם ב'הצפה' יומיים לפני 'יום השואה' באותה השנה, גילה ח"כ הרב נורוק פרט חשוב, במשך השנים נעשו ניסיונות לאחד את שני הימים אך ללא הצלחה. במועצת 'יד ושם' האחרונה הוא הציע לפנות לרבנות הראשית למצוא פשרה בנדון, ואולי למצוא תאריך שלישי מוסכם. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";background: yellow;mso-highlight:yellow;mso-fareast-language:HE">לעומת הרבנות הראשית, מצאתי שהרבנות הראשית של תל-אביב-יפו קבעה בשנת תשכ"ב (1962),סדר תפילות מיוחד ליום זה, אותו היא הדפיסה ברבבות עותקים, דבר זה אפשר קיום תפילה אחידה ומותאמת במאות בתי הכנסת בעיר. אני משער שאת הנוסח קבע רבה הראשי, הרב איסר יהודה אונטרמן, חבר מועצת הרבנות הראשית.</span><span lang="HE" style="font-size: 14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language:HE"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בשנת תשכ"ג (1963) חל 'יום השואה' ביום ראשון, הוא עמד בסימן 20 שנה לפרוץ מרד גיטו ורשה. בז' באדר, פנה מזכיר 'יד ושם', ש' ספקטור, אל מזכיר הרבנות הראשית בבקשה, שהרבנות הראשית תצא בקריאה לרבני ישראל ולגבאי בתי הכנסת בארץ ובחוץ לארץ, לקיים דרשות בענייני היום בשבת שלפני כ"ז בניסן ותפילות אזכרה במוצאי שבת. המטרה היתה: "שהרבנות הראשית תסייע להחדיר את זיכרון השואה והגבורה בבית ישראל בארץ ובתפוצות". הוא האמין שבכוחה לעשות זאת. כעבור שנתיים, בי"ט באדר ב' תשכ"ה (1965), פנה מזכיר הנהלת 'יד ושם' אל מזכיר הרבנות הראשית בבקשה, שהיא תפנה בחוזר אל רבני ישראל לעוררם לקיים תפילות אזכרה בכ"ז בניסן ולהקדיש לכך את דרשותיהם. א' איזמן, ממזכירות הרבנות הראשית, השיב לו בכ"ו בניסן, שלפי בקשתו כרוז לרבני ישראל יפורסם מעל דפי העיתונות ביום הזיכרון עצמו, וסיים: "הננו מחזקים ידכם בפעלכם החשוב בנדון." בכרוז שהתפרסם נכתב: "הרבנות הראשית לישראל מבקשת מאת כב' הרבנים שליט"א בכל אתר ואתר, לסדר תפילות אזכרה בכל מקום לחללי השואה הי"ד, ולהתייחד עם זכרם של הקדושים ביום כ"ז בניסן שנקבע ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. יש לדרוש בהזדמנות זו דברי התעוררות, ולהזכיר דבר חז"ל, כי כמו בעצי הגפן כן בעם ישראל 'החיים נשענים על המתים'. וזכות הקדושים תעמוד לנו לזכות לגאולתנו השלמה בימינו בקרוב." לא נזכר כאן נוסח תפילה מיוחד ליום זה, אך בעיתונות צוין, שבתפילת שחרית בו ביום על פי הוראות הרבנות הראשית נאמר בתפילה: 'אבינו מלכנו', 'יזכור', 'אב הרחמים', תהלים פ"ג וקדיש. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בחשון תש"ל (1969) דנה מועצת 'יד ושם' פעם נוספת באופיו של 'יום השואה והגבורה'. יו"ר המועצה, ח"כ גדעון האוזנר, הודה שאין תחליף לחוויה הנגרמת במפגש בין הורים לבין ילדיהם כאשר הם מתייחדים בצוותא עם איזה אירוע לאומי, דתי או משפחתי, כגון: חווית ליל הסדר או השבר של תשעה באב. משהו מעין זה יש להחדיר למשפחה ביום זה, על ידי ניסיון מחודש להנהיג הדלקת נר וקריאת מסכת על השואה. החוויה החינוכית האמיתית נוצרת דווקא בבית. רבה הראשי של תל-אביב, הרב י"י פרנקל, הציע - כשם שהקינה על הרס קהילות שפיירא, ורמיזה ומגנצא בזמן מסעי הצלב נכנסה לספר הקינות של תשעה באב, כך יש להדפיס מקינות תשעה באב בתוספת פרקים שיתייחסו לשואה, ולהפיץ אותן בעולם היהודי. נציג משרד הדתות, י"ל ביאלר, טען, שרק צביון מסורתי-דתי ייתן יציבות לצביון היום, יש צורך להוסיף פרקי קריאה חדשים כי על כמה הקראות אבד הכלח. הוא הוסיף, פעם התחלנו להפיץ נר מיוחד, אך מנהג זה לא התפשט בישראל, יש לדאוג שהילדים יראו בבית ביום זה שהאם הדליקה נר. לפני שנים הוצע (ע"י הרב הרצוג, ש.כ.) לכתוב את 'מגילת השואה', קריאת מגילה מיוחדת עשויה להתקבל בבתי הכנסת.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בכ"ו באדר תשל"א (1971) כתב יו"ר מועצת 'יד ושם' למזכיר הרבנות הראשית, הרב ע"מ גוטליב: "ביום הזיכרון לשואה ולגבורה יתכנס העם בישראל ובתפוצות, כדי להתייחד עם זכר הקדושים שנפלו מיד הצוררים הגרמנים הנאצים ועוזריהם. 'יד ושם' עושה זאת כדי להחדיר ולהרחיב תחושתו של יום זה בכל אתר ואתר, ומבקש להסתייע בעזרתם של מוסדות נכבדים." בקשתו, שהרבנות הראשית תפנה בקול קורא לרבני הערים והשכונות ולגבאי בתי הכנסת, שאור ליום הזיכרון יקיימו תפילות אזכרה מיוחדות, ושיישאו דרשות בנושאים אלו. את מכתבו סיים בנימה צורמת משהו: "אנו מקוים שאכן השנה תצטרף הרבנות הראשית אל התורמים הנכבדים ליחודו של יום זה." כנראה, שלטעמם הרבנות הראשית לא עשתה די בנושא זה. הרב גוטליב השיב לו, בי"ב בניסן, את אשר הורה לו הרב הראשי, הרב א"י אונטרמן: "יש לכתוב מכתב לדבר על השואה, אבל לא בצורה של הספד (שלא נהוג כלל בח' [חודש] ניסן), אלא לעורר את העם לתשובה, לאחדות ולמעש"ט". אין הצעה לנוסח תפילה מיוחד אלא רק דרשה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif"">כעבור שנתיים, בט' באדר ב' תשל"ג (1973), במלאת 30 שנה למרד גיטו ורשה, הגיעה אותה בקשה ובאותו נוסח. </span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif"; mso-fareast-language:HE">גם הרבנים הראשיים החדשים שנבחרו בראשית אותה שנה, הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף, הבינו שעליהם להתייחס לבקשה זו. כקודמיהם גם הם שלחו מכתב, בב' בניסן, לרבנים בו הם הבהירו, שבתפילה ובאמירת 'יזכור' בכ"ז בניסן, יום השואה והגבורה, אין משום נשיאת הספדים, דבר האסור בחודש ניסן. ואכן, צוין בעיתונות שבבתי הכנסת נאמרו תפילות מיוחדות שנקבעו ע"י הרבנות הראשית. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";background:yellow; mso-highlight:yellow;mso-fareast-language:HE">על יחסו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו ליום זה, ניתן ללמד ממכתב ששלח בח' בחשון תש"ן (1989) כמענה לשאלות שנשאל: א. אין כל היתר לומר 'תחנון' בכ"ז בניסן (כדי לציין את יחודו של היום), כי בכל חודש ניסן אין לומר 'תחנון'. ב. הרבנות הראשית קבעה את יום השואה לי' בטבת, אולם מכיוון שנהגו כבר רוב הציבור לעשות את 'יום השואה' בכ"ז בניסן כי תקופת המרד התחילה בחודש זה, ודבר זה השתרש בצבור, לפיכך הנח להם לישראל שינהגו בעצרות ואזכרות גם ביום זה, אולם 'יום הקדיש הכללי' ויום השואה אשר נקבע ליום י' טבת מעלתו חשובה". </span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family: "David","sans-serif";background:yellow;mso-highlight:yellow">בכ"ז בניסן תשנ"א (1991), בראיון ברדיו הסביר הרב אליהו, שהרבנות הראשית קבעה את י' בטבת כיום לאמירת קדיש, יום זה בא למלא חלל ריק - עם היודע ממדי השואה רבים לא ידעו את יום פטירת בני משפחותיהם, כך שאין סתירה בין שני ימי הזיכרון, י' בטבת נועד ליחיד לאמירת קדיש, וכ"ז בניסן – לכלל האומה.</span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">פעם אחת בלבד, בי' בטבת תשט"ז (1955), 'יד ושם' פרסם מודעה בעיתונות על קיום עצרת מטעמה בי' בטבת בבית הכנסת הגדול בתל-אביב, בה ינאמו רבה הראשי הרב אונטרמן ונציגה הרב נורוק. למרות המתח ששרר בין שני ימים אלו בעבר, כיום יש ב'יד ושם' פעילות ענפה, בעיקר לבני נוער, לקראת י' בטבת, ובו ביום המוזיאון פתוח עד שעה מאוחרת בערב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";background: yellow;mso-highlight:yellow">ולשיתוף פעולה נוסף. בט"ו באלול תשט"ו (1956) פנו הרב הרצוג והרב נסים לציבור&nbsp; הרחב, על פי בקשת 'יד ושם', להשתתף במבצע החשוב שקיימה 'יד ושם' - רישום השמות של חללי השואה, ומרבני ישראל הם ביקשו להסביר את ערכו בדרשותיהם בימי הרחמים והסליחות. בי"ג בטבת תשמ"ו (1986) חזרו הרב שפירא והרב אליהו על בקשה זו. במסגרת מפעל הנצחת הנספים בשואה, החל 'יד ושם' בשנת תשמ"ט (1989), להנהיג את המפעל 'לכל איש יש שם' - קריאת שמות קורבנות השואה בכ"ז בניסן. הטקס התקיים מדי שנה גם בבנין הכנסת, גם הרבנים הראשיים השתתפו בו.<span style="font-style: italic; "></span>יו"ר הכנסת, דב שילנסקי, שלח מכתב לרב אברהם שפירא בג' באייר תשנ"ב (1992), בו הוא הודה לו על השתתפותו מידי שנה בטקס זה, והוסיף: "נוכחותך מוסיפה כבוד רב למעמד ומדגישה את חשיבותו."</span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt; font-family:"David","sans-serif""> </span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt; font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language:HE"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-top:0cm;margin-right:-.05pt; margin-bottom:6.0pt;margin-left:0cm;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">השתתפות הרבנים הראשיים בעצרת הממלכתית ב'יד ושם' <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-top:0cm;margin-right:-.05pt; margin-bottom:6.0pt;margin-left:0cm;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">הטקס הממלכתי הראשון נערך ב'הר הזיכרון' רק בכ"ז בניסן תשט"ז (1956) אחר הצהרים. במודעה הרשמית מטעם 'יד ושם' לא נזכרו הרבנים הראשיים, לעומת זאת צוין במודעה נוספת שעצרות יתקיימו גם בבתי הכנסת ברחבי המדינה. ח"כ א"מ גניחובסקי מהפועל המזרחי, שלח מברק לרבנות הראשית בו שאל: "מדוע לא הוזמנו הרבנים הראשיים לעצרת?", והוסיף: ענוותנותם של הרבנים הראשיים ושתיקת הציבור הדתי גרמו לכך. הוא תבע בתוקף להזמינם. בעצרת עצמה נשמעה קריאה מהקהל: היכן הרבנים הראשיים? יו"ר 'יד ושם', פרופ' ב"צ דינור, השיב: "הם הוזמנו"! בשנת תשי"ז (1957) תוקן הדבר אך לא לגמרי, הוא הזמין את הרבנים הראשיים להשתתף ולנאום בעצרת, הם הסכימו לכך בתנאי שיובטח האופי הדתי שלה. במודעה הרשמית על קיום העצרת הם לא נזכרו, בפועל הם השתתפו בה, רק הרב הרצוג נאם. גם בשנת תשי"ח (1958), הם לא נזכרו במודעה הרשמית, אך השתתפו בעצרת מבלי לנאום בה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">'יום השואה' לא השתרש בציבור הרחב, היה צורך לקבוע את החובה לציין אותו בחוק מיוחד. בדיונים עליו התעורר שוב ויכוח על תאריך היום ושמו. 'חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה' (מבלי להזכיר את מרד גיטו ורשה), התקבל בכנסת רק בכ"ט באדר ב' תשי"ט (1959). על פי חוק זה, לראשונה נפתח יום הזיכרון בשתי דקות דומייה, בשעה 8.00 בבוקר. בעצרת הממלכתית השתתף הרב נסים, אך הוא לא נאם, נציג הרבנות הראשית, הרב י"ש זוין, עורך האנציקלופדיה התלמודית, הוא זה שנאם. אמירת קדיש המונית, שזעזעה את הקהל, סיימה את העצרת. הודגש הפעם, שבניגוד לשנים עברו, העצרת נערכה תוך הבנה והתייעצות עם הרבנות הראשית. בשנת תש"ך (1960) במודעה הרשמית של 'יד ושם' על קיום העצרת ב'הר הזיכרון', נכתב לראשונה במפורש שהראשון לציון, הרב נסים, ישתתף בה. ואכן כך היה, אך הוא לא נאם בה ולא נשא כל תפילה. ח"כ הרב מרדכי נורוק ניצח על אמירת הקדיש בציבור בסיומה. בשנת תשכ"א (1961), לכבוד השנה ה-18 למרד גיטו ורשה, הונהגה מסורת חדשה – קיום ליל שבתון בערב כ"ז בניסן. למחרת נחנך 'אוהל יזכור', לאחר הלוויה מיוחדת נטמן בו 'אפר הקדושים', וזאת לאחר הסכם מוקדם בין הרבנות הראשית ומשרד הדתות לבין הנהלת 'יד ושם'. הרב נסים לא השתתף בטקסים אלו. בשנת תשכ"ב (1962), יש הודעה בעיתונות על קיום תפילות אזכרה בבתי הכנסת בליל כ"ז בניסן, מבלי לפרט את הנוסח התפילה. בעצרת הממלכתית שהתקיימה ביום זה השתתף הרב נסים. בשנת תשכ"ה (1965) נחנך בית הכנסת בהר הזיכרון. ב'יום השואה' בערב הגיעו למקום תלמידי ישיבת בנ"ע 'נתיב מאיר' עם ראש הישיבה, הרב א' בינה, למשמרות לימוד שהתקיימו עד לסיום היום למחרת, הרבנים הראשיים השתתפו בעצרת הממלכתית. בשנת תשכ"ח (1968), בשל הגשם נערכה העצרת הממלכתית ב'בנייני האומה', הרבנים הראשיים לא השתתפו בה. לעומת זאת, הרב הראשי, הרב אונטרמן, השתתף בעצרת ב'היכל שלמה', בה הוא דיבר על הקשר בין 'יום השואה והגבורה' ליום העצמאות. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-top:0cm;margin-right:-.05pt; margin-bottom:6.0pt;margin-left:0cm;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בשנת תשל"ד (1974), על פי החלטת יו"ר 'יד ושם', י' ארד, התקיימה העצרת הממלכתית לראשונה בליל כ"ז בניסן. הרב הראשי, הרב שלמה גורן, נאם ונשא תפילה מיוחדת אותה חיבר לזכר הקורבנות, אלפים אמרו קדיש. בשנת תשל"ה (1975), בטקס הממלכתי השתתף הרב עובדיה יוסף, הוא קרא פרק תהילים. בשנת תשל"ח (1978), עמד הטקס הממלכתי בסימן 35 שנה למרד גיטו ורשה, הרב גורן נשא בו תפילה מיוחדת אותה חיבר. בדבריו הוא העלה על נס את מאבקם של: "לוחמי הגטאות שרידי החרב, גיבורי הרוח והמעש אשר הערו נפשם למות על קדושת ה' ותקומת העם במלחמתם הנואשת להצלת האודים המוצלים מאש חיות הטרף הנאצית". בשנת תשמ"ג (1983), נאם הראשון לציון שנבחר זה עתה, הרב מרדכי אליהו, הוא הדגיש את החובה לזכור כל השנה, ובמיוחד ביום זה, את תקופת השואה בה דימו הגרמנים לכלותנו מעל פני האדמה. יש לזכור את אדירי התורה ואת גדולי המעשים שמסרו נפשם על קידוש השם, וכן את גיבורי העם שנספו בגטאות. בעצרת בשנת תשמ"ו (1986) הדגיש הרב שפירא בנאומו: "זכותם וקרבנם של אחינו שם היא שעמדה לנו שקמנו לתחיה. שמן השמים פסקו שהגיע זמנו של שחרור עם ישראל מגלות בין הגויים, לעצמאות ודרור בארץ אבותינו, כפי שהובטח לנו.". בשנים הבאות חל חידוש, שני הרבנים הראשיים השתתפו בעצרת, אחד קרא פרק תהילים והשני אמר קדיש, כך ינהגו גם הרבנים הראשיים שבאו אחריהם.. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-top:12.0pt;margin-right:0cm; margin-bottom:3.0pt;margin-left:0cm;text-align:justify;page-break-after:avoid; mso-outline-level:2"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">עמידה בצפירה<span style="font-style: italic; "> <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-top:0cm;margin-right:-.05pt; margin-bottom:6.0pt;margin-left:0cm;text-align:justify;text-indent:.05pt"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">העמידה בצפירה האמורה לאחד את האומה כולה ביגונה, עוררה ויכוחים רבים. הרב עובדיה יוסף, עוד בהיותו רבה הראשי של תל-אביב, השיב לשאלת תלמיד 'ישיבת הנגב' בנתיבות: "מותר לעמוד דום ואין בזה שום חשש איסור של 'ובחוקותיהם לא תלכו'." לשאלת מנהל אגף החינוך הדתי, א' רון, השיב המזכיר הכללי של הרבנות הראשית: "הטוב ביותר לעמוד ולקרוא פרק בתהילים באותה שעה." גם הרב אברהם שפירא התייחס לכך, וכתב: "מה שנהג הציבור לתת כבוד לנפטרים הוא מנהג מחייב את כל הציבור, ואין לפרוש מן הציבור ובכך לעורר ח"ו ריב אחים. כל מי שלא עומד בזמן הצפירות הללו מגלה חוסר רגישות למכאובו של הזולת ופוגע באחדותו של העם ובזכר קורבנותיו". ובמכתב אחר הוסיף: "עמידת דום לזכר הנופלים במערכות ישראל ולזכר קדושי השואה, היא משום מתן כבוד והתייחדות עם זכר הקורבנות. כך נהגה הרבנות הראשית לישראל בדור האחרון וכך נוהגת היא כיום. לצערנו בתקופה האחרונה יש אנשים שאינם נוהגים כך, מטעמים שונים, וגורמים למתחים מיותרים בין קבוצות אזרחים במדינה. פסיקת הלכה במקרה זה לא תועיל, כי אותם שאינם מכבדים זכר הקורבנות גם לא נשמעים לפסיקת הרבנים. גם לבנו דואב על כך." גם הרב מרדכי אליהו סבר, שאדם דתי שלא עומד בצפירה גורם בכך לחילול השם, ואין בזה איסור של "ובחוקותיהם לא תלכו". ובאחת התשובות כתב: "אין לפרוש מן הציבור בעת הצפירה ולעורר בכך ריב אחים". <o:p></o:p></span></p> <span lang="HE" dir="RTL" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif"; mso-ascii-font-family:"Times New Roman";mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-hansi-font-family:"Times New Roman";mso-ansi-language:EN-US;mso-fareast-language: HE;mso-bidi-language:HE">הרבנות הראשית לא הביעה התנגדות ל'יום השואה והגבורה', אך היא גם לא נתנה לו גושפנקא דתית. היא לא קבעה לו נוסח תפילה, כפי שביקשה הנהלת 'יד ושם', לכן אין לו כמעט זכר בבתי הכנסת ובסידורי התפילה. הרבנים הראשיים השתתפו בעצרת הממלכתית ביום זה, למרות שהוא חל בחודש ניסן, וקראו לרבנים לקיים בו תפילות ודרשות. במשך השנים הלך 'יום השואה' והשתרש בציבור ובתקשורת, עד כדי כך שהוא האפיל על י' בטבת שכמעט נשכח, גם בציבור הדתי, ואכן היו שדרשו לבטלו. דור ניצולי השואה הולך ונעלם, כך שזיכרון השואה הולך ומתעמעם, לכן ראוי לפחות ביומיים בשנה להתייחד, לזכור ולספר, בעיקר לבני הנוער, כל יום באופי שלו, על גבורתם הרוחנית והפיזית של קדושי השואה.</span> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/77/יחסה_של_הרבנות_הראשית_ל_יום_השואה_והגבורה__ול-_יד_ושם_ 08/04/2012 09:09:28 <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">העיר מינסק, בירתה של בלארוס, נוסדה במאה ה-11 ובמשך שנות קיומה התחלפו בה שלטונות רבים וקראו בה מאורעות רבים. שימשה גם בעבר כעיר האזורית הראשית. שוכנת על אם הדרך שבין הדרכים ממזרח למערב (מוסקבה-וורשה), מהצפון לדרום (וילנה-גומל). חיבורים אלו יצרו גשר וחיבור של עסקים וקשרי תרבות.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;מינסק יושבת בעמקים על שתי גדות הסוויסלוץ (</span><span dir="LTR">Svisloch</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; "><span dir="RTL"></span>), יובלו של הדנייפר הזורם במרכז הרפובליקה. היא שוכנת בצומת תחבורה חשוב. על קו פרשת המים, כאשר מצד אחד (צפון מערב) – הים הבלטי ומדרום – הים השחור.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; אגדות רבות לגבי יסודה של מינסק ומקור שמה. אחד ההסברים משייך את השם לנהרות שמינסק הוקמה לידן. בעבר קראו לנהר החוצה את העיר מינקה (</span><span dir="LTR">Menka</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; "><span dir="RTL"></span>) שזרם לנהר פטיץ' (</span><span dir="LTR">Pticz</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; "><span dir="RTL"></span>). לכן ההסבר הוא שהשם הוא חיבור של שמות הנהרות. יש אגדה שקושרת את השם לענק בשם </span><span dir="LTR">Mincz </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; "><span dir="RTL"></span>&nbsp;או </span><span dir="LTR">Menesk</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; "><span dir="RTL"></span> שישב על גדות הנהר ושמח על טחנת קמח שהייתה בסמוך.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; האזכור הקדום ביותר שמזכיר את האזור הוא משנת 862, אח"כ במאה ה-9 וה-10 ידוע על נסיכים ששלטו באזור והיו שורשי האצולה הבלארוסית.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;בהתאם למחקרי האקדמיה המדעית של בלארוס, מינסק נוסדה בשנת 1067 בשני צדי הנהר, מתוך מחשבה שלמקום יש פוטנציאל כלכלי רב. גם בגלל האפשרות להסיע סחורות דרך הנהר וגם מהסיבה שבאזור הזה עברו הדרכים המרכזיות ממערב למזרח ומהצפון לדרום. המקום התפתח במיוחד החל משנת 1871 כאשר נחנכה מסילת הברזל ממוסקבה לבריסק.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; &nbsp;&nbsp;&nbsp;קהילת היהודים במינסק הייתה בין החשובות במזרח אירופה. היהודים התחילו להתיישב במינסק במאה ה-16, אם כי כבר במאה ה-15 ידוע על מינוי יהודי ע"י השלטון הליטאי כאחראי על גביית המיסים. בשנת 1579 הוציא המלך סטפן בתורי אישור ליהודים לסחור בעיר. אמנם בשנת 1606 בוטל האישור ע"י המלך זיגמונט, בגלל לחץ הנוצרים, אך כפי שקרה במקומות רבים, היהודים חזרו למינסק, פתחו חנויות והחלו לעסוק במסחר.(היתר רשמי ניתן ב-1629). הקהילה היהודית במינסק הייתה אחת מהקהילות היהודיות החזקות והיא הייתה מהמייסדות של הוועד היהודי הליטאי.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; קהילת מינסק השפיעה על היהדות בבלארוס ומספר רבנים ידועי שם כיהנו בעיר במאה ה-18. במאה ה-19 מונה כרבה של מינסק רבי ישראל מירקיש, חברו של ר' חיים מוולוז'ין. קהילת מינסק בתקופתו נחשבה כאחת מהקהילות החשובות במזרח אירופה, ר' ישראל מירקיש תיקן תקנות רבות לחיזוק הדת בעיר ובסביבה, הוא היה אהוב על כל יהודי מינסק ולאחר פטירתו הוחלט שהוא יהיה האחרון שיקרא בתואר אב"ד מינסק, אחריו כינו את הרבנים בכינוי "מרה דאתרא". <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נרשמו כשנות פריחה לעולם התורה שבמינסק, אך במקביל החלו לנשב רוחות חדשות בעיר. תנועת ההשכלה החלה להשפיע על היהודים, מינסק שימשה גם כמרכז לתנועת הפועלים היהודית וכתוצאה מכך הקהילה היהודית התפלגה. על מנת להתמודד עם ההשפעות החדשות, התכנסו בעיר רבנים ומורי הוראה חשובים, גם ישיבה נוספת נפתחה. בין הרבנים שהשפיעו במינסק באותה תקופה ניתן למנות את רבי ישראל מיכל ישורון, רבי אברהם מחבר "המשכיל לאיתן", רבי דוד טאביל בעל ה"נחלת דוד", רבי יהודה ליב שקוביצקי שכונה "המגיד ממינסק" והרב גרשון תנחום.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">&nbsp;עד למלחמת העולם הראשונה הייתה מינסק אחד המרכזים הגדולים של הציונות על כל זרמיה. מפועלי ציון והשומר הצעיר ועד למזרחי. אלפי תומכים בתנועות אלו היו בעיר. פעילותם נגדעה מיד עם עלייתם של הקומוניסטים לשלטון. מיעוט מהם המשיך את הפעילות במחתרת. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">למרות הפעלת הדיכוי הקומוניסטי, מינסק שימשה כמרכז יהודי פעיל בתחומים יהודיים שונים כגון בתחום התורני, התרבותי והספרותי. במפקד שנערך בעיר בשנת 1926 הגיע מספר היהודים ל-53686. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, גדלה הקהילה היהודית בעיר במהירות. פליטים רבים שנסו מזרחה משטחי פולין שנכבשו ע"י הגרמנים, התיישבו במינסק. באותה תקופה הקהילה היהודית כמעט הכפילה את עצמה. בשנת 1941 היו במינסק כ-80.000 יהודים שהוו כשליש מתושבי העיר. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">ב-28 ביוני 1941 (א' בתמוז תש"א) נכבשה מינסק ע"י הגרמנים, כבר באותו יום החלו הנאצים לערוך אקציות ברחובות העיר, דבר שהפך לשגרה יומית. ב-8 ביולי הוציאו הגרמנים 100 יהודים להורג. היהודים נסו בכל דרך לברוח מזרחה אבל רק קומץ קטן של יהודים הצליח לברוח, צנחנים גרמנים עצרו אותם בדרך ואילצום לחזור. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">ב-20 ביולי 1941 פורסם צו הקורא להקמת הגטו במינסק. הגטו כלל 34 רחובות וסמטאות, כולל בית העלמין היהודי. לגטו הוכנסו כ-100.000 יהודים שהובאו ממינסק ומעיירות הסביבה. (סלוצק, דרז'ינסק, צ'רוויין, מאוזדה ועוד'). המשטר בגטו היה קשה. כל היהודים חויבו להשתתף בכל יום ראשון במסדר, לשאת טלאי צהוב על החזה והגב ומשולש לבן על החזה עליו מצוין מספר בית המגורים. בסוף חודש יולי 1941 הוקם היודנראט כשבראשו עומד אליהו מושקין. לאחר שהגרמנים גילו שהוא משתף פעולה עם המחתרת, תלו אותו. (פברואר 1942). במקומו נבחר ליודנראט משה יפה שגם כן שיתף פעולה עם המחתרת. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">באוגוסט 1941 נחטפו כ-5000 יהודים בגטו והובלו לבורות הרצח. בסוף 1941 (7-20 בנובמבר) ערכו הגרמנים אקציות ורצחו כ-20.000 יהודים בבורות באצ'ינקה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">לחלק מהבתים בגטו הובאו יהודים מגרמניה ("יהודי המבורג"), מספרם הגיע ללמעלה מ-30.000, הם רוכזו בגטו בשטח שנקרא "הרייך". <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">החל מחודש אוגוסט 1942 הפך הגטו למחנה עבודה. מעט היהודים שנשארו בגטו הועבר כעבור שנה, (אוגוסט-ספטמבר 1943) למחנות בסוביבור, בודז'ין ומלי טרוסטיניץ ונרצחו שם. רק 13 יהודים שרדו את הגטו. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">במינסק פעלה מחתרת יהודית שבין מייסדיה היה הרש סמולאר. היה להם קשר עם הפרטיזנים ביערות, הם הבריחו יהודים רבים ממינסק ליערות. יהודי מינסק הקימו שבע יחידות פרטיזנים באזורים סביב מינסק. לפי הערכה ברחו כ-10.000 יהודים ליערות, חלקם נתפסו ונרצחו בדרך, או שמתו ממחלות או מרעב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">עם סיום המלחמה שבו הרוסים לשלוט במינסק והנהיגו מחדש את המשטר הקומוניסטי. היהודים הרבים שניצלו מהגרמנים והגיעו למינסק, נרדפו על ידי הרוסים.הם עקרו כל סימן יהודי בעיר, בתי כנסת, בתי מדרש ובתי עלמין. בשנת 1947 הוקמה אנדרטה ברחוב זסלבסקיה, הראשונה מסוגה בברית המועצות. על האנדרטה נכתב: "ליהודים – קורבנות הפשיזם". ההתנכלויות ליהודים ע"י המשטר הקומוניסטי המשיכו במשך כל שנות שלטונם. ב-1948 נרצח ראש התיאטרון היהודי שלמה מיכאלס ע"י סוכני הק.ג.ב.. ב-1949 נסגר התיאטרון. ב-1959 הוחרם בית הכנסת הגדול והפך לתיאטרון. בשנות ה-60 נאסרה קבורה בבית הקברות היהודי. לאחר מכן נהרס בית העלמין ונבנה עליו אצטדיון דינמו. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">בשנת 1959 מנתה האוכלוסייה היהודית במינסק 39.000 נפשות. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">אחרי קבלת העצמאות של בלארוס, החלה הקהילה היהודית להתפתח מחדש. ב-1988 הוקמה "אגודת חובבי התרבות היהודית", ב-1989 נפתח בית הספר היהודי. כיום (2010) פועלים במינסק שני בתי כנסת: של הקהילה ושל חב"ד. הקהילה היהודית מונה למעלה מעשרת אלפים נפשות. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">הרחבה על מינסק היהודית</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">: <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">שלמה אבן שושן (עורך), מינסק עיר ואם, קורות , מעשים, אישים, הווי. 2 כרכים ירושלים, תשמ"ה <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">שלמה חולבסקי, מינסק במאבקה ובכליונה – כפתח להבנת מצבם של יהודי ברה"מ בשואה ואחריה, ילקוט מורשת י"ח (כסלו תשל"ה) 101 – 111. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">שלום חולבסקי, היודנראט במינסק, הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השלישי של חוקרי השואה, ישראל גוטמן ורחל מנבר (עורכים) ירושלים תש"מ, 97 – 111. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span dir="LTR">Hersh Smoliar</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; "><span dir="RTL"></span> , </span><span dir="LTR">Resistance in Minsk</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; "><span dir="RTL"></span> , </span><span dir="LTR">Oakland,California 1966</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; "><span dir="RTL"></span> . <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; ">סרטים על מינסק היהודית:</span><span lang="HE" style="font-size: 28pt; line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; font-weight: bold; "> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><a href="http://www.youtube.com/v/drCPLiR8MhY&amp;fs=1&amp;source=uds&amp;autoplay=1"><span dir="LTR">http://www.youtube.com/v/drCPLiR8MhY&amp;fs=1&amp;source=uds&amp;autoplay=1</span></a><span lang="HE" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:calibri;="" mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:calibri;mso-hansi-theme-font:="" minor-latin;mso-bidi-font-family:arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi"=""> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family:calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:="" calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:arial;mso-bidi-theme-font:="" minor-bidi"="">פרטיזן ממינסק: </span><a href="http://www.youtube.com/watch?v=Ln38UoG-9FI"><span dir="LTR">http://www.youtube.com/watch?v=Ln38UoG-9FI</span></a><span lang="HE" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:calibri;="" mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:calibri;mso-hansi-theme-font:="" minor-latin;mso-bidi-font-family:arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi"=""> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family:calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:="" calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:arial;mso-bidi-theme-font:="" minor-bidi"="">סיור בעיירה </span><span dir="LTR" style="font-size:10.0pt; line-height:115%;font-family:" arial","sans-serif";color:#333333;background:="" #ebebeb"="">Dokshitzy</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:calibri;="" mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:calibri;mso-hansi-theme-font:="" minor-latin;mso-bidi-font-family:arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi"=""><span dir="RTL"></span> במערב בלארוס:&nbsp; </span><a href="http://www.youtube.com/watch?v=lSMhAnnxFG0"><span dir="LTR">http://www.youtube.com/watch?v=lSMhAnnxFG0</span></a><span lang="HE" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:calibri;="" mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:calibri;mso-hansi-theme-font:="" minor-latin;mso-bidi-font-family:arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi"=""> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family:calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:="" calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:arial;mso-bidi-theme-font:="" minor-bidi"="">אתרים על מינסק: <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family:calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:="" calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:arial;mso-bidi-theme-font:="" minor-bidi"="">גטו מינסק:&nbsp; </span><span arial","sans-serif";color:#009933;background:white"=""><span dir="LTR"><a href="http://www.deathcamps.org/occupation/minsk%20ghetto.htm">www.deathcamps.org/occupation/<span style="font-weight: bold; ">minsk</span>%20ghetto.htm</a></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family:calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:="" calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:arial;mso-bidi-theme-font:="" minor-bidi"="">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span><a href="http://www.engdes.com/minsk_ghetto/book/book.html"><span dir="LTR">http://www.engdes.com/minsk_ghetto/book/book.html</span></a><span lang="HE" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:calibri;="" mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:calibri;mso-hansi-theme-font:="" minor-latin;mso-bidi-font-family:arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi"=""> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family:calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:="" calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:arial;mso-bidi-theme-font:="" minor-bidi"="">מינסק בשנים 1825- 1917 :&nbsp; </span><a href="http://findingaids.cjh.org/?pID=131238"><span dir="LTR">http://findingaids.cjh.org/?pID=131238</span></a><span lang="HE" arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:calibri;="" mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:calibri;mso-hansi-theme-font:="" minor-latin;mso-bidi-font-family:arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi"=""> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" arial","sans-serif";="" mso-ascii-font-family:calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:="" calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:arial;mso-bidi-theme-font:="" minor-bidi"="">מדריך סיור באתרים יהודיים במינסק:&nbsp; </span><span dir="LTR"><a href="http://www.inyourpocket.com/belarus/minsk/sightseeing/jewishminsk">http://www.inyourpocket.com/belarus/minsk/sightseeing/jewishminsk</a></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">אתר radzima.org10 על מינסק:&nbsp;<a href="http://radzima.org/eng/city/minsk.html">http://radzima.org/eng/city/minsk.html</a></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/78/קהילת_מינסק 10/04/2012 11:47:51 <a href="http://http://www.youtube.com/v/drCPLiR8MhY&amp;fs=1&amp;source=uds&amp;autoplay=1">http://http://www.youtube.com/v/drCPLiR8MhY&amp;fs=1&amp;source=uds&amp;autoplay=1</a> <div><br /> </div> <div>פרטיזן ממינסק:</div> <div><br /> </div> <div><a href="http://http://www.youtube.com/watch?v=Ln38UoG-9FI">http://http://www.youtube.com/watch?v=Ln38UoG-9FI</a><br /> </div> <div><br /> </div> <div><br /> </div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/79/סרטים_על_קהילת_מינסק_ 10/04/2012 11:51:20 <object selthis="selThis" width="320" height="290" classid="CLSID:6BF52A52-394A-11D3-B153-00C04F79FAA6" codebase="http://www.microsoft.com/Windows/Downloads/Contents/MediaPlayer/"> <param name="URL" value="http://www.jerusalem-lita.co.il/admin/&amp;lt;iframe%20width=&amp;quot;420&amp;quot;%20height=&amp;quot;315&amp;quot;%20src=&amp;quot;http://www.youtube.com/embed/drCPLiR8MhY&amp;quot;%20frameborder=&amp;quot;0&amp;quot;%20allowfullscreen&amp;gt;&amp;lt;/iframe&amp;gt;" /> <param name="autoStart" value="true" /> <param name="uiMode" value="full" /> <param name="playCount" value="32767" /> <embed type="application/x-mplayer2" pluginspage="http://www.microsoft.com/Windows/Downloads/Contents/MediaPlayer/" width="320" height="290" src="http://www.jerusalem-lita.co.il/admin/&amp;lt;iframe%20width=&amp;quot;420&amp;quot;%20height=&amp;quot;315&amp;quot;%20src=&amp;quot;http://www.youtube.com/embed/drCPLiR8MhY&amp;quot;%20frameborder=&amp;quot;0&amp;quot;%20allowfullscreen&amp;gt;&amp;lt;/iframe&amp;gt;" filename="&amp;lt;iframe width=&amp;quot;420&amp;quot; height=&amp;quot;315&amp;quot; src=&amp;quot;http://www.youtube.com/embed/drCPLiR8MhY&amp;quot; frameborder=&amp;quot;0&amp;quot; allowfullscreen&amp;gt;&amp;lt;/iframe&amp;gt;" autostart="1" showcontrols="1" showstatusbar="0" showdisplay="0" autorewind="1"> </object><br /> <div> <object selthis="selThis" width="320" height="290" classid="CLSID:6BF52A52-394A-11D3-B153-00C04F79FAA6" codebase="http://www.microsoft.com/Windows/Downloads/Contents/MediaPlayer/"><br></object></div> <div> <object selthis="selThis" width="320" height="290" classid="CLSID:6BF52A52-394A-11D3-B153-00C04F79FAA6" codebase="http://www.microsoft.com/Windows/Downloads/Contents/MediaPlayer/">פרטיזן ממינסק:</object></div> <div> <object selthis="selThis" width="320" height="290" classid="CLSID:6BF52A52-394A-11D3-B153-00C04F79FAA6" codebase="http://www.microsoft.com/Windows/Downloads/Contents/MediaPlayer/"><br></object></div> <div> <object selthis="selThis" width="320" height="290" classid="CLSID:6BF52A52-394A-11D3-B153-00C04F79FAA6" codebase="http://www.microsoft.com/Windows/Downloads/Contents/MediaPlayer/"><object selthis="selThis" width="320" height="290" classid="CLSID:6BF52A52-394A-11D3-B153-00C04F79FAA6" codebase="http://www.microsoft.com/Windows/Downloads/Contents/MediaPlayer/"> <param name="URL" value="&amp;lt;iframe width=&amp;quot;420&amp;quot; height=&amp;quot;315&amp;quot; src=&amp;quot;http://www.youtube.com/embed/Ln38UoG-9FI&amp;quot; frameborder=&amp;quot;0&amp;quot; allowfullscreen&amp;gt;&amp;lt;/iframe&amp;gt;" /> <param name="autoStart" value="true" /> <param name="uiMode" value="full" /> <param name="playCount" value="32767" /> <embed type="application/x-mplayer2" pluginspage="http://www.microsoft.com/Windows/Downloads/Contents/MediaPlayer/" width="320" height="290" src="&amp;lt;iframe width=&amp;quot;420&amp;quot; height=&amp;quot;315&amp;quot; src=&amp;quot;http://www.youtube.com/embed/Ln38UoG-9FI&amp;quot; frameborder=&amp;quot;0&amp;quot; allowfullscreen&amp;gt;&amp;lt;/iframe&amp;gt;" filename="&amp;lt;iframe width=&amp;quot;420&amp;quot; height=&amp;quot;315&amp;quot; src=&amp;quot;http://www.youtube.com/embed/Ln38UoG-9FI&amp;quot; frameborder=&amp;quot;0&amp;quot; allowfullscreen&amp;gt;&amp;lt;/iframe&amp;gt;" autostart="1" showcontrols="1" showstatusbar="0" showdisplay="0" autorewind="1"> </object><br></object></div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/80/סרטים_על_קהילת_מינסק 10/04/2012 11:55:32 <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">מיר היא עיירה &nbsp;בנפת קארליצ'י במחוז הורדנה. אחת הערים העתיקות בליטא, בה התקיימו קרבות קשים בין הנסיך וויטלד נגד הצלבנים. בשנת 1395 פלשו הצלבנים לעיר הציתוה והחריבוה כליל.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">משנת 1568 הייתה מיר לנחלה למשפחת ראדזיביל. בשנת 1579 העניק מיקולאי ראדזיביל&nbsp; "כתב קיום" כיסוד לשלטון העירוני, עם סמכויות מצומצמות. באותה תקופה פרנסי העיר דאגו לשיפור מראה העיר והקמת בתים ציבוריים.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br /> <br /> </span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">לעיר אופי חקלאי. במאה ה-17 וה-18 נתפרסמה מיר כעיר מסחר , בעיקר בפרוות ובסוסים. מיר ידועה כעיר שהיו בה הרבה ירידים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">בשנת 1885 היו במיר כ-4000 תושבים ו-700&nbsp; בתי עץ, בשנת 1921 היו בעיר3741 תושבים מ תוכם 2074 יהודים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">היהודים הראשונים התיישבו במיר במאה ה-17. בספר "מסע השליחות ממוסקבה לפולין" של הדיפלומט הפולני ברנרד טאנר &nbsp;הוא מספר כי בשנת 1678, בתקופת הנסיך ראדיזיביל, מיר הייתה מאוכלסת בהמון יהודים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">קשרי המסחר של היהודים עשו את מיר למרכז מסחרי, שהלך וגדל בהשפעת הירידים הגדולים שהתקיימו בה, ומשכו סוחרים רבים יהודים ושאינם יהודים.&nbsp; ברבע האחרון של המאה התרכזות במיר סוחרי הפרוות והטבק הגדולים. מלבד המסחר שהתקיים במיר, המקום שימש כתחנה להחלפת עגלות. ניתן לומר כי במאות ה-17 וה-18 היה המסחר כמעט כולו בידי היהודים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">קהילת מיר הייתה במאה ה-17 וה-18 מן החשובות שבבלארוס. על כסא הרבנות ישבו רבנים ידועי שם, גדולים בתורה ובהלכה . (בשנת 1712 נפטר במיר, בדרכו לא"י, ר' חיים ב"ר יוסף חזן בעל "עין יוסף"). מבחינה אירגונית השתייכה מיר לקבוצת הקהילות האוטונומיות ולא הייתה קשורה לארבעת המחוזות שפעלו בבלארוס: נוברדוק, סלונים, משצ'יסלב, ומינסק. </span><span dir="LTR"></span><span lang="HE" dir="LTR"><span dir="LTR"></span>&nbsp;</span><span lang="HE" david","sans-serif""="">במיר התכנס ועד המדינה בשנים תנ"ז (1697), תס"ב (1702) ובתקי"ב (1751).&nbsp; במחצית השנייה של המאה ה-18 סבלו יהודי מיר רבות מתעלוליו של המושל הנסיך ראדיזיביל. הוא הרס בתי כנסת, חילל ספרי תורה וניפץ מצבות. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">אחרי חלוקת פולין וסיפוחה של בלארוס לרוסיה, השתייכה מיר למחוז נובוגרודק שבמחוז (גוברניה) מינסק. באותה תקופה, המחצית הראשונה של המאה ה-19, הייתה הצלחה כלכלית רבה ליהודי מיר, ידועה התעסקותם במיוחד במלאכת האריגה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">ישיבת מיר שנוסדה בשנת 1815 נתפרסמה בקהילות היהודיות והייתה לאחת הישיבות החשובות בליטא. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">מסוף המאה ה-19 ועד 1921 פחת מספר היהודים במיר ביותר משליש, וחלקם באוכלוסיה ירד ביותר מששה אחוזים. גם מצבם הכלכלי הורע. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">כשהוקמה פולין העצמאית חזרו היהודים ושיקמו עצמם, למרות שמצבם הכלכלי היה עדיין גרוע יותר מהתקופה שלפני המלחמה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">בית הספר היהודי שנוסד ב-1917 המשיך להתקיים וצורף לרשת החינוך האידשאית "שולקולט" ואחר כך לרשת ציש"א. גם הישיבה חזרה לימי זהרה ולמדו בה כ-500 בחורים שהגיעו מכל תפוצות ישראל במיר פעלו ששה בתי כנסת ובתי מדרש, ביניהם בית המדרש של חברת "פועלי צדק" ושטיבל של חסידי סלונים. מוסדות צדקה וחסד הופעלו על ידי הקהילה. הייתה פעילות של המפלגות הציוניות והלא ציוניות (אגו"י והבונד). המפלגה השלטת בקהילה הייתה אגודת ישראל. גם תנועות הנוער השונות פעלו במיר בין שתי המלחמות. ב-22 ביוני 1941 נכנסו הגרמנים לבלארוס ותוך 5 ימים הגיעו למיר. לאחר קרב שבמהלכו עלו באש כשלשה רבעים מבתי העיירה, כבשו הגרמנים את מיר, הקימו בה משטרת עזר ששוטריה היו בעיקר משתפי פעולה. שבועיים אחרי הכיבוש רוכזו כל היהודים בככר המרכזית, לקחו מהם את דברי הערך ועצרו 25 מנכבדי העיר בטענה שהם פעילים קומוניסטים. הוציאו אותם מחוץ לעיר ולאחר שחפרו בור, רצחו אותם לתוכו.תוך פרק זמן קצר מינו יודנרט ליהודים , חייבו אותם לשאת טלאי צהוב והוציאו אותם לעבודות כפייה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">באוקטובר 1941 רוכזו היהודים בגטו בצפיפות גדולה, ב-9 בנובמבר 1941, לאחר שהטילו על היהודים כופר, שלא שולם, נערכה אקציה ראשונה בה נרצחו 1300 יהודים, כשני שליש מכל יהודי מיר. הם נטמנו בשני קברי אחים שנחפרו מחוץ לעיר ובבית הקברות היהודי. באקציה זו נרצחו רוב חברי היודנראט והרב של מיר ר' אברהם צבי קאמיי. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">היהודים שנשארו, כ-850 במספר, שנקראו "חיוניים", רוכזו בגטו קטן סביב ה"שולהויף" (חצר בתי הכנסת),&nbsp; להם מונה יודנראט חדש שבראשו עמד אליהו ברוך שולמן. בסוף חודש דצמבר 1941 הועבר היהודים לארמון ההרוס של הנסיך מירסקי. (המבצר) <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">לאחר האקציה הראשונה התארגנה במיר מחתרת של חברי תנועות הנוער הציוניות בראשות אליעזר ברלסון ושני חברים נוספים, שלמה חרחס וברל רזניק שהגיעו מוילנה, המחתרת פעלה בניגוד לעמדתם של חברי היודנראט, תוך פרק זמן קצר הם הבריחו לגטו נשק, בעזרתו של&nbsp; שמואל רופאייזן, שהיה חבר תנועת "עקיבא" והחזיק בתעודות מזויפות על שם יוזף אוסוולד, הגיע לעבוד במשטרה במיר ומשם סייע להבריח נשק ולגלות למחתרת את יום חיסול הגטו. כתוצאה מכך ניצלו 300 יהודים שהצליחו לברוח ליערות ולהצטרף לפרטיזנים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">למחרת הבריחה מן הגטו הלשינו על יוזף אוסוולד לגרמנים וגילו להם את זהותו האמיתית. הוא נעצר אבל הצליח לברוח ולהסתתר במנזר במיר, שם קיבל עליו את הדת הנוצרית, החליף את שמו לדניאל ועלה לישראל בשנות ה-50, הוא התגורר במנזר על הר הכרמל. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">לאחר המלחמה חזרו מספר יהודים למיר, אבל במרוצת השנים עלו לישראל או שעזבו את העיירה.&nbsp; <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">כיום יש במיר מעט תעשייה והיא איננה עוד מרכז של לימוד תורה. גרים בה קצת למעלה מ-2500 איש, שאין להם קשר לקהילה היהודית שהייתה בה פעם. אין בה גם יהודים שהזדהו כיהודים.בעיר נמצאות רק אנדרטאות שהוקמו &nbsp;על ידי שלטונות ברית-המועצות וארגונים יהודיים לזכר נרצחי המלחמה </span><span lang="HE" david","sans-serif";mso-ascii-font-family:arial;mso-hansi-font-family:="" arial"="">ו</span><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94" title="השואה"><span lang="HE" david","sans-serif";mso-ascii-font-family:arial;="" mso-hansi-font-family:arial;color:windowtext;text-decoration:none;text-underline:="" none"="">השואה</span></a><span class="apple-converted-space"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; ">.</span></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-converted-space"><span dir="LTR" style="font-family: Arial, sans-serif; "><span dir="LTR"></span>&nbsp;</span></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; "> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-size: 10pt; line-height: 115%; font-family: Arial, sans-serif; ">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-size: 12pt; line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline; ">הרחבה <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">ספר מיר, נחמן בלומנטל (עורך), ירושלים 1962 <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif";="" mso-ascii-font-family:arial;mso-hansi-font-family:arial;background:white"="">הרב יוסף ד. עפשטיין,&nbsp;‏</span><a href="http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/mosdot/mir-2.htm"><span lang="HE" david","sans-serif";mso-ascii-font-family:arial;mso-hansi-font-family:="" arial;color:windowtext;background:white;text-decoration:none;text-underline:="" none"="">ישיבת מיר</span></a><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" arial","sans-serif";mso-bidi-font-family:david;background:white"=""><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" david","sans-serif";="" mso-ascii-font-family:arial;mso-hansi-font-family:arial;background:white"="">באתר</span><span dir="LTR"></span><span class="apple-converted-space"><span dir="LTR" arial","sans-serif";mso-bidi-font-family:david;background:="" white"=""><span dir="LTR"></span>&nbsp;</span></span><span dir="LTR"><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A2%D7%AA_(%D7%90%D7%AA%D7%A8_%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A0%D7%98)" title="דעת (אתר אינטרנט)"><span lang="HE" dir="RTL" david","sans-serif";="" mso-ascii-font-family:arial;mso-hansi-font-family:arial;color:windowtext;="" background:white;text-decoration:none;text-underline:none"="">דעת</span></a></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" arial","sans-serif";="" mso-bidi-font-family:david;background:white"=""><span dir="LTR"></span>; </span><span lang="HE" david","sans-serif";mso-ascii-font-family:arial;="" mso-hansi-font-family:arial;background:white"="">מתוך</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" arial","sans-serif";mso-bidi-font-family:david;="" background:white"=""><span dir="LTR"></span>:<span class="apple-converted-space">&nbsp;</span></span><span lang="HE" david","sans-serif";mso-ascii-font-family:arial;="" mso-hansi-font-family:arial;background:white"="">מוסדות תורה באירופה בבניינה ובחורבנה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" arial","sans-serif";="" mso-bidi-font-family:david;background:white"=""><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" david","sans-serif";mso-ascii-font-family:arial;="" mso-hansi-font-family:arial;background:white"="">פרופסור שמואל קלמן מירסקי (עורך</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" arial","sans-serif";="" mso-bidi-font-family:david;background:white"=""><span dir="LTR"></span>(</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" david","sans-serif""=""><span dir="RTL"></span> :</span><span dir="LTR"></span><span lang="HE" dir="LTR"><span dir="LTR"></span> </span><span dir="LTR"><a href="http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/mosdot/mir-2.htm">http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/mosdot/mir-2.htm</a>&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span><span dir="RTL"></span><span style="font-size:10.0pt;line-height:115%;font-family:" arial","sans-serif";="" background:white"=""><span dir="RTL"></span>&nbsp;</span><span lang="HE" david","sans-serif""=""> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">הצלת ישיבת מיר (באתר יד ושם):&nbsp; </span><a href="http://www1.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/communities/mir/rescue_yeshiva.asp"><span dir="LTR">http://www1.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/communities/mir/rescue_yeshiva.asp</span></a><span lang="HE" david","sans-serif""=""> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">אתר קהילת מיר באתר יד ושם: </span><a href="http://www1.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/communities/mir/before_holocaust.asp"><span dir="LTR">http://www1.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/communities/mir/before_holocaust.asp</span></a><span lang="HE" david","sans-serif""=""> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">אתר הארכיון של העיירה&nbsp; מיר :&nbsp; </span><a href="http://pages.uoregon.edu/rkimble/index.html"><span dir="LTR">http://pages.uoregon.edu/rkimble/index.html</span></a><span lang="HE" david","sans-serif""=""> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span lang="HE" david","sans-serif""="">מידע על&nbsp; הטירה במיר :&nbsp; </span><a href="http://www.data.minsk.by/history/mir/"><span dir="LTR">http://www.data.minsk.by/history/mir/</span></a><span lang="HE" david","sans-serif""=""> <o:p></o:p></span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/81/קהילת_מיר 16/04/2012 18:33:46 <p style="background-color: rgb(255, 255, 255); "> </p> <div style="text-align: right;color: rgb(66, 79, 88); font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; line-height: 14px; "><img src="http://www.kibutz-poalim.co.il/Media/Uploads/31-5454_a2.jpg" alt="טן-דו | תמר שלמון-מאק" /></div> <div style="text-align: right;color: rgb(66, 79, 88); font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; line-height: 14px; "><span style="font-size: 10pt; line-height: 15px; "><br /> </span></div> <div style="text-align: right;color: rgb(66, 79, 88); font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; line-height: 14px; "><span style="font-size: 10pt; line-height: 15px; ">במרכזו של ספר זה עומדת החברה היהודית בממלכה רחבת הידיים של פולין-ליטא, מאז אירועי ת"ח-ת"ט ועד אבדן עצמאותה של פולין בעשורים האחרונים של המאה ה-18. הדיון בספר עוסק בהיבטים המרכזיים של חיי הנישואין&nbsp; היהודים, ומגוון מצבי משבר שפקדו אנשים נשואים, בתוך מסגרת הנישואין או מחוץ לה. החברה היהודית המזרח-אירופית, כנראה יותר מהחברה האשכנזית הישנה, אחותה הבכירה, כיוונה את אנשיה אל תוך המערכת הזוגית. מנהגים שהתפתחו בימי הביניים עד כדי גיבושם במאה ה-17 לכלל הסכמי ממון קבועים, נועדו לפתור מראש מצבי משבר עתידיים. דילמות שהתעוררו כאשר ניצבו אינטרסים שונים אל מול הנישואין, נפתרו בדרך כלל תוך העדפת הנישואין. אפילו משברי אמון אישיים בין בני זוג נותבו, תוך מאמץ ניכר, אל השארת הנישואין על כנם. כל אלה יוצרים תמונה מצטברת של חברה הרואה בנישואין מצב ראוי ואף הכרחי.</span></div><span class="normal"> <div style="text-align: right;"><span style="color: rgb(66, 79, 88); font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; line-height: 15px;"><br /> </span></div><span style="color: rgb(66, 79, 88); font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 10pt; line-height: 15px;"> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: 10pt; ">&nbsp;</span><span style="font-size: 10pt; ">תרבותם ואורחותיהם של יהודי פולין-ליטא היו תרכובת של גורמים משפיעים שונים. הפריסה הגיאוגרפית והדמוגרפית והשיוך המעמדי והכלכלי יצרו מגוון דרכי התנהלות בחיי הנישואין, בעיקר בנוגע לאתגרים כלכליים. הדבר ניכר בעיקר בקשר ההדוק בין דרכי ניהולן&nbsp; של חברות בעלי המלאכה לבין מצבן ומעמדן של המשפחות החברות בהן. גם המקורות התחיקתיים והמנהגים שהשפיעו על יהודי פולין-ליטא היו מגוונים: המסורת האשכנזית מימי הביניים, השפעות של החוק והמנהג הפולני, מסורות יהודיות מקומיות, תחיקה שהושתתה עליהם מצד אצילים ששלטו בחלק ניכר מן הארץ, תקנות קהילתיות ותקנות של ועדים על-קהילתיים. על כל אלה נוספו גורמים דינמיים שנבעו משינויים כלכליים ומרוחות הזמן. גם במהלך חיי הנישואין ובהתמודדות מול מצבי משבר בהם, ניכרים כל צדדיה של המערכת הזו.</span></div></span></span> <p>&nbsp;</p> <p dir="RTL" style="text-align: right;color: rgb(66, 79, 88); font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; background-color: rgb(255, 255, 255); margin-top: 0in; margin-right: 0in; margin-bottom: 10pt; margin-left: 0in; line-height: 24px; unicode-bidi: embed; direction: rtl; "><span class="normal" style="font-size: 10pt; line-height: 15px; "><strong>ד"ר תמר שלמון-מאק</strong>&nbsp;מלמדת במרכז האוניברסיטאי אריאל, במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין ובמכון שכטר למדעי היהדות.&nbsp;<br /> </span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/82/טן-דו,_נישואין_ומשברים_ביהדות_פולין-ליטא_1650-1800 16/04/2012 18:39:34 <img src="../../../UserFiles/מחקר.jpg" title="" alt="" border="0px" /> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/83/המשלחות_לפולין_גורמות_נזק_נפשי_לנוער 19/04/2012 18:00:29 <object selthis="selThis" width="320" height="290" classid="CLSID:6BF52A52-394A-11D3-B153-00C04F79FAA6" codebase="http://www.microsoft.com/Windows/Downloads/Contents/MediaPlayer/"> <param name="URL" value="http://www.youtube.com/watch?v=hTZ9bnf_3fM" /> <param name="autoStart" value="true" /> <param name="uiMode" value="full" /> <param name="playCount" value="32767" /> <embed type="application/x-mplayer2" pluginspage="http://www.microsoft.com/Windows/Downloads/Contents/MediaPlayer/" width="320" height="290" src="http://www.youtube.com/watch?v=hTZ9bnf_3fM" filename="http://www.youtube.com/watch?v=hTZ9bnf_3fM" autostart="1" showcontrols="1" showstatusbar="0" showdisplay="0" autorewind="1"> </object><br /> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/84/ארכיון_הנאצי__נפתח_לקהל_הרחב_ 27/04/2012 14:19:36 סיור שורשים משפחות ינובסקי-סלע <div><br /> </div> <div><a href="http://www.jerusalem-lita.co.il/Article/113/%D7%9E%D7%A1%D7%A2_%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99-%D7%A1%D7%9C%D7%A2,_%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%A6%D7%91%D7%99_%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93_%D7%9E%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%A0%D7%94">http://www.jerusalem-lita.co.il/Article/113/%D7%9E%D7%A1%D7%A2_%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99-%D7%A1%D7%9C%D7%A2,_%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%A6%D7%91%D7%99_%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93_%D7%9E%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%A0%D7%94</a>&nbsp;<br /> &nbsp; <div><img src="../../../UserFiles/שורשים 2.jpg" title="" alt="" border="0px" /><br /> </div> <div><img src="../../../UserFiles/שורשים וילנה.jpg" title="" alt="" border="0px" /><br /> </div> <div><img src="../../../UserFiles/שורשים פונאר.jpg" title="" alt="" border="0px" /><br /> </div> <div><img src="../../../UserFiles/שורשים ראדין.jpg" title="" alt="" border="0px" /><br /> </div> <div><img src="../../../UserFiles/שורשים ראדין1.jpg" title="" alt="" border="0px" /><br /> </div> <div><br /> </div> <div><img src="../../../UserFiles/שורשים גרודנה.jpg" title="" alt="" border="0px" /><br /> </div> <div><img src="../../../UserFiles/שורשים גרודנה 2.jpg" title="" alt="" border="0px" /><br /> </div> <div><img src="../../../UserFiles/שורשים גרודנה 1.jpg" title="" alt="" border="0px" /><br /> </div> <div><img src="../../../UserFiles/שורשים מיידניק.jpg" title="" alt="" border="0px" /><br /> </div> <div><img src="../../../UserFiles/שורשים ליזאנסק.jpg" title="" alt="" border="0px" /><br /> </div> <div><br /> </div> <div><img src="../../../UserFiles/שורשים אושוויץ.jpg" title="" alt="" border="0px" /><br /> </div> </div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/104/סיור_שורשים_משפחות_ינובסקי-סלע 13/09/2012 20:09:18 <iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/XUyppdPYdoU" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/105/אזכרה_על_קברי_האדמורים_בסלונים 18/09/2012 21:28:25 <iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/XUyppdPYdoU" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/106/אזכרה_על_קברי_האדמורים_בסלונים 18/09/2012 21:29:14 <iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/XUyppdPYdoU" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/107/אזכרה_על_קברי_האדמורים_בסלונים 18/09/2012 21:29:18 <iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/XUyppdPYdoU" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/108/אזכרה_על_קברי_האדמורים_בסלונים 18/09/2012 21:29:30 <iframe width="560" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/B4vH2PQ4-mU" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/109/הבריחה_מפונאר_1 19/09/2012 17:55:41 <iframe width="560" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/qpVVPdGqeEg" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/110/בפונאר_היו_גם_ניצולים 19/09/2012 19:51:26 <iframe width="560" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/mvBwuSY7n54" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/111/סיום_הש_ס_בישיבת_ר_אלחנן_וסרמן_בברנוביץ 19/09/2012 21:42:19 <iframe width="560" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/IL5tQsaJVmE" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/112/הבריחה_מפונאר_2 19/09/2012 21:46:22 <iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/SjefcuyzTAQ" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/113/מסע_שורשים_של_משפחות_ינובסקי-סלע,_סיפורו_של_צבי_חסיד_מגרודנה 19/09/2012 21:52:23 באתר הקהילה היהודית בליטא ניתן להתעדכן בחדשות הקהילה. כתובת האתר הוא: &nbsp;<a href="http://www.lzb.lt/" class="spip_out" rel="nofollow" style="font-family: Geneva, Arial, Helvetica, sans-serif; color: rgb(255, 0, 0); text-decoration: none; font-weight: bold; font-size: 12px; text-align: justify; "><span style="background-color: rgb(201, 215, 241); " class="goog-text-highlight">www.lzb.lt</span></a> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/114/הקהילה_היהודית_בליטא 16/10/2012 18:48:34 http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/115/אתר_הקהילה_היהודית_בליטא 16/10/2012 18:50:27 http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/116/הקהילה_היהודית_בבלארוס 16/10/2012 19:17:02 <iframe width="560" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/MuC7QWyJAS8" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/117/סרט_על_אתרים_יהודים_בבלארוס 16/10/2012 19:35:28 הסמינר כולל 6 פגישות בימי ראשון בין השעות 10.45-11.45 בנושאים שונים: <div>יהדות ליטא, הישיבות הליטאיות, הקראים, המשכילים, תנועת המוסר מתנגדים-חסידים</div> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/118/יהדות_מזרח_אירופה_-_ליטא_כמשל 16/10/2012 21:36:41 <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-size: 18pt; text-decoration: underline; ">הקדמה <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">סבתא שולמית (שפרינצה) צימרמן (שטרמן) עלתה לארץ ישראל מליטא בשנת 1935. היא לא סיפרה הרבה על חייה לפני העליה ארצה. לא על אחיה ואחותה ובני משפחותיהם, לא על אביה שמת שם בסוף שנות ה-30, לא על אימה החורגת. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">אמה רחל נפטרה כשהיא היתה צעירה מאד, בערך בת 5, בשנת 1917. היא גודלה על ידי אחיותיה יהודית וחסיה, הגדולות ממנה. ככל הנראה התחתן אביה שלמה בשנית. על אימה החורגת אנחנו לא יודעים דבר חוץ מזה שהיא היתה דתיה אדוקה וכנראה הגיעה מהעיירה דאבייק. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">אביה, שלמה צימרמן, היה השוחט והמוהל באושפול. לעתים הוא היה היחיד בכפר, לפעמים היה עוד מישהו, ובכל מקרה היה דמות מרכזית בכפר. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">אולי בגלל שלא הסתדרה עם אימה, אולי בגלל סיבות אחרות, שולמית ביקרה וחיה גם בפלונגיאן, אצל אחיה משה. היא למדה צילום, ונדמה שגם עזבה את הדת. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בשנת 1935 היא עלתה לארץ. כאן כבר היו יהודית וחסיה ואחיהן אברהם, שסייעו בידה לעלות. שלמה צימרמן מת בסוף שנות השלושים, מקום קבורתו לא ידוע. שאר בני המשפחה נהרגו בידי הליטאים והנאצים בשנת 1941. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">סבתא שולה לא סיפרה כמעט כלום על חייה בליטא. היא סלדה סלידה עמוקה מן הליטאים, שכחה את הליטאית וגם את הרוסית שידעה. היא סיפקה פרטי מידע מועטים: שלאביה היתה פרה ושהיא היתה יוצאת לחלוב אותה, שהנהר בחורף היה קופא. פעם היא החליקה על הקרח ואז נפלה ושברה יד. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">את המועט שאנחנו יודעים על חייה בליטא אנחנו מסיקים מסיפורים של בני משפחה אחרים וגם ממידע שכתוב על חלק מהתמונות שהיו ברשותה: יואב כתב דברים מפיה על חלק מהן. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">אפשר להניח שהיא לא היתה יוצאת בחיים לבקר שוב בליטא גם אם הדבר היה מתאפשר בחייה. קבוצה של בני דודים וחברים יצאו לשם בקיץ 2007, והנה סיכום של חלק מהדברים שנראו שם. נדמה שהמציאות בליטא, 72 שנה אחרי ששולמית הצעירה עזבה אותה, שפכה קצת אור על היחס שלה לארץ זו. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="text-align:center"><span dir="LTR" style="font-size:14.0pt"> <!-- [if gte vml 1]><v:shapetype id="_x0000_t75" coordsize="21600,21600" o:spt="75" o:preferrelative="t" path="m@4@5l@4@11@9@11@9@5xe" filled="f" stroked="f"> <v:stroke joinstyle="miter"/> <v:formulas> <v:f eqn="if lineDrawn pixelLineWidth 0"/> <v:f eqn="sum @0 1 0"/> <v:f eqn="sum 0 0 @1"/> <v:f eqn="prod @2 1 2"/> <v:f eqn="prod @3 21600 pixelWidth"/> <v:f eqn="prod @3 21600 pixelHeight"/> <v:f eqn="sum @0 0 1"/> <v:f eqn="prod @6 1 2"/> <v:f eqn="prod @7 21600 pixelWidth"/> <v:f eqn="sum @8 21600 0"/> <v:f eqn="prod @7 21600 pixelHeight"/> <v:f eqn="sum @10 21600 0"/> </v:formulas> <v:path o:extrusionok="f" gradientshapeok="t" o:connecttype="rect"/> <o:lock v:ext="edit" aspectratio="t"/> </v:shapetype><v:shape id="_x0000_i1025" type="#_x0000_t75" style='width:82.5pt; height:115.5pt'> <v:imagedata src="file:///C:\Users\5D61~1\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\01\clip_image001.jpg" o:title="shulamit"/> </v:shape><![endif] --> <!-- [if !vml] --> <img width="110" height="154" src="file:///C:/Users/5D61~1/AppData/Local/Temp/msohtmlclip1/01/clip_image002.jpg" v:shapes="_x0000_i1025" /> <!-- [endif] --> </span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold; "><span lang="HE" style="font-size: 16pt; text-decoration: underline; ">מסע שורשים לליטא <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:16.0pt">29/8/2007-5/9/2007 <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; text-decoration: underline; ">29.8.07 יום רביעי <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">לאחר טיסת בוקר הגענו לוילנה, בירת ליטא. שדה התעופה קטן וישן, תחושה של חזרה בזמן. אולי לא 60 שנה אחורה, אבל גם 30 זה מספיק. מטוס אחד יצר תורי ענק בכניסה וכל רגע תא של פיקוח דרכונים נסגר ואחר נפתח. אין הגיון. מישהו אומר: "ברוכים הבאים לליטא". <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">וילנה נבחרה להיות הבירה התרבותית של אירופה בשנת 2009 ולכן נעשים בעיר וסביבותיה שיפוצים רבים. ליטא קיבלה עצמאות ב-11 למרץ 1990. כל התעשייה &nbsp;שהתקיימה בליטא היתה עבור ברה"מ ומאז העצמאות נפגעו מאד הקשרים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">נוסעים מייד לכיוון העיירה אוטיאן. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">כמעט לכל מקום שאליו מרימים את העיניים רואים ירוק או מים. גשם ושמש מתחלפים תוך דקות. אנו רואים מסביב סוסים ופרות, איכרה חולבת פרה, בתי עץ ישנים, חלקם עם גגות מכוסי קש. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">במטוס פגשנו את אהרון, קרוב של המדריכה שרה וייס. מדבר יידיש.&nbsp; עלה ארצה בשנת 93 ומאז גר בערד עם הוריו. הוא נוסע מדי שנה לליטא כדי לפגוש חברים. "כל הליטאים בנדיטים" הוא הסביר. הליטאים לא אוהבים יהודים אבל הם לא אומרים זאת בגלוי. הוא חבר עם ליטאים עוד מגיל 5 ולכן הוא נוסע לליטא, אבל הוא מעדיף את ישראל. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בשדה התעופה, שתי בחורות מזהות את יואב, "איך למדת&nbsp; את הערבית?" שואלת אחת מהן. סטודנטיות לרפואה בוילנה, מסלול בינלאומי באנגלית. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">המדריכה רגינה מספרת על תולדות ליטא. הנסיכויות פה אוחדו ב-1253. 100 שנה מאוחר יותר יש עדויות ליהודים בבריסק (ברסט, כיום בבלארוס). מאיזור זה בא סבא אברהם שטרמן. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">במאה ה-18 היו יהודים בכל שטעטל בליטא. לא תמיד היו היהודים הרוב, אבל לפעמים כן. יש עדויות של תשלומי מסים של יהודים. בשנים 1860-70 התחילה הגירה, במיוחד לדרא"פ. היהודים היגרו כי חששו שיצטרכו להתגייס ל-25 שנה לצבא הרוסי. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">במלחמת העולם השנייה התחילו הליטאים להרוג ביהודים לפני שהכוחות הגרמנים נכנסו בפועל לשטח ליטא. אוטיאן היתה העיר הראשונה שהיתה "יודנרייט", ריקה מיהודים. זוהי עיר המחוז של אושפול. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">האכזבה הגדולה של יום הטיול הראשון הוא בני העם הליטאי, פרצופים שלא כדאי להיתקל בהם בלילה... באחד הבתים באוטיאן הסתובבה בעלת הבית בפנים זעופות וטרקה את הדלת בפני מי שאמרו לה </span><span dir="LTR" style="font-size: 14.0pt">very nice garden</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt"><span dir="RTL"></span>. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">ביער רעשע, ליד אוטיאן, יש קברי אחים ענקיים, ריבועים ארוכים העשויים ממסגרות בטון שטוחות שתחתיהם קבורים כ-8000 יהודים מאוטיאן ומכפרי הסביבה. המקום נמצא בקצה היער, על שפת אגם – ביצה ענקית שבה שטים ברווזים. אחד הניצולים מן המקום, חיים קוריצקי , אמר שהאגם היה אדום מדם היהודים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">היום הוא יום השנה של אחת האקציות במקום – 29.8.41. למקום זה הובאו גם היהודים מאושפול. נחפרו להם בורות והם נורו ונפלו לתוכם. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">לאחר הביקור בקבר האחים עברנו לבית הקברות היהודי העתיק באוטיאן. הוא משתרע על פני גבעות רבות. לפעמים הקבורה צפופה מאד, לפעמים לא. המצבות העתיקות ביותר שיואב מצא הן משנת 1820. המצבות עשויות אבנים קטנות שנחקקו בהן אותיות. פתאום אנו מבינים איך נראו קברים פה באירופה, בדיוק כמו בתמונה של הקבר של סבתא רייכה (רחל). <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בית הקברות באוטיאן מדהים ביופיו. דני טוקר שמלווה אותנו בטיול אמר שככה נראה "שדה קברות". הדבר מעיד על קהילה תוססת וחיה. כולם הושמדו במרחק כמה קילומטרים, באתר</span><span lang="ES" dir="LTR" style="font-size: 16pt; color: fuchsia; font-weight: bold; ">Deguciai </span><span dir="RTL"></span><span lang="ES" style="font-size: 16pt; color: fuchsia; font-weight: bold; "><span dir="RTL"></span>&nbsp;</span><span lang="HE" style="font-size: 14.0pt">במקום שבו ביקרנו (בלי יואב, שישן קצת באוטובוס במקום לישון בלילה). שני קברי אחים גדולים לשם הובאו כל היהודים, הועמדו על שפת הבור ונורו. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">משם נסענו דרך דוסיאט לראקישוק (רקישקי). <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בערב הקבוצה מתחלקת לשתי קבוצות, בשני מלונות. הקבוצה הקטנה כללה את משה ואבירם, רותי ודב והנהג. היה ערב מצחיק במיוחד. הנה כמה מהמילים והסיפורים: <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">הלכנו לסופרמרקטאס וקנינו ביראס, נקניקאס בלי חזיראס, לחמאס, טונאס. לא היו עוגיות או דברים אחרים בלי צוכראס. בסופר מצאנו גבינה לבנה שמזכירה מאוד את הגבינה הכחושה שסבתא שולה אהבה לאכול. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">המקומיים לא מדברים מילה באנגלית, מסתכלים על הזרים בעין עקומה, " לא נחמדים" – כמו שגולדה מאיר היתה אומרת. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">הנהג לא הסכים להסיע אותנו עם המזוודות למרחק של <st1:metricconverter productid="500 מטר" w:st="on">500 מטר</st1:metricconverter>, כי לטענתו הוא עלול היה לקבל קנס. שלוש שעות חריגה – אין בעיה, אבל דקה נוספת – כבר לא. בקבלה לא היו טלפונים, לא היתה מעלית ונאלצנו לסחוב את המזוודות לקומה השלישית. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">יואב, יחד עם משפחת יונתן מנדל פגש במלון בחור ליטאי דובר אנגלית רצוצה. הוא&nbsp; רוצה לצאת ללמוד בלונדון ולכן הוא משתמש באנגלית. חבריו לא יודעים מילה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">ל <st1:personname productid="שמשון לרמן" w:st="on">שמשון לרמן</st1:personname> יש הערות על אופן הבניה של הבתים, לרובם יש גגות אסבסט המסוכנים מאוד לבריאות כאשר מנסים לגעת בהם. מלבד זאת יש לפעמים פחים שונים ולפעמים גגות נחושת. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; text-decoration: underline; ">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; text-decoration: underline; ">30.8.07 יום חמישי <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">במידע שקיבלנו מהארכיב בוילנה ישנם שמות ותאריכי לידה של הילדים של בת שבע צימרמן (אחות של סבתא שולה) ובעלה, יהודה (יודל) ריבק. בת שבע היתה תקופה מסויימת באמריקה, חזרה לליטא, שם נישאה ליהודה, נולדו להם שלושה בנים, ושם גם מצאו את מותם. הילדים שלה נולדו בשנים 1932(יצחק זאב), 1934 (בצלאל), 1936 (יוסף ג'ו). סבתא הצטלמה עם שני הבנים הגדולים לפני שנסעה ארצה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">באוגוסט 1941 הובאו כל יהודי ראקישוק לאתר סמוך לעיר (שבו ביקרנו) ושם הוצאו להורג מעל בורות. כמנהג הליטאים כיסו את הבורות. אנחנו הגענו למקום באוטובוס. רטוב וקר. גדר הברזל הירוקה נמצאת רק בחלקה, מישהו ירה באבן השחורה , עליה כתוב מהו המקום. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">סגן ראש העיר ראקישוק </span><span dir="LTR" style="font-size:14.0pt">Algis Kazulenas </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt"><span dir="RTL"></span>&nbsp;אומר שהעיריה והמשטרה יודעות על זה, ואלה הם חוליגאנים. הוא אמר את הדברים בפגישה בלשכתו בעיריה שאורגנה תוך דקות על ידי המדריכה רגינה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בעיריה הסבירו לנו איך מגיעים לרחוב </span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size:14.0pt"><span dir="LTR"></span>&nbsp;Upas Takos</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt"><span dir="RTL"></span>. בבית מס' 1 ברחוב זה גרו בת שבע ויודל. מכיוון שלא היו מספרים על הבתים והיו שתי אפשרויות לבית מס' 1,&nbsp; בחרנו את הבית שנראה לנו יותר וכל בני המשפחה שהשתתפו במסע הצטלמו ליד הבית: רותי, ראובן,שמשון, גדעון ולאומה, יואב, משה ואבירם. בחצר גדלים גזרים ותפוחים. בקרבת מקום באר מים עתיקה ויש גם ירידה לנהר. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">ליד הארמון של האצולה המקומית בראקישוק יש שני אגמים קטנים משני צידי הדרך. בבית אדום ליד הגדול בהם רוכזו היהודים לפני שנשלחו להריגה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-left:9.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">נסענו ליוזנט. בעיירה זו יש אגם, נוף כפרי, פרות רועות באחו. משפחת מנדל הצטלמה יחד עם ראש העיר המקומי. שרה מנדל, אמא של יונתן, באה מכאן. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-left:9.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-left:9.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">המשכנו בדרכנו לדוסאט. זה הכפר שממנו בא שרגא (פייביש) מילון וכאן גם גרה איתו חסיה תקופה מסויימת. היתה לה כאן חנות שלא עלתה יפה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-left:9.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-left:9.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">דוסאט שוכנת לצד אגם גדול. בחורף, כשהוא קפוא, נערכים כאן מירוצי סוסים. למעשה, בשולי האגם הוקמו יציעים מברזל ועץ שמהווים היפודרום. אפשר לדמיין רק כמה קור נחוץ כדי להקפיא את האגם היפה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-left:9.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-left:9.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בדוסיאט פגשנו מקומי ששרה תחקרה אותו על כל מיני אנשים שחיו פה. ראינו את הבית של פייביש מילון. זהו בית עץ צהוב עם באר בגינה, מחסן ואסם שלידו מאחסנים בולי עץ לחימום. בדיוק מול הבית נמצא בית הכנסת המשמש היום לבית קולנוע. ילדה אחת עם עיניים יפות לוותה אותנו בסיור לאגם. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">הגענו לבית הקברות. הגדר נבנתה בתרומה של דוסיאטי שעבר לארה"ב בשנות ה-30 של המאה העשרים. מצאנו את הקבר של סבא של <st1:personname w:st="on"> <st1:personname productid="ראובן מילון" w:st="on">ראובן מילון</st1:personname> </st1:personname>– חנוך בן פייביש שרגא מילון. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">חזרנו לדוסאט. יואב, אבירם, משה, ראובן ורמי שתו ביראס ששמה אוטיאן </span><span dir="LTR" style="font-size:14.0pt">UTENOS </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt"><span dir="RTL"></span>, קצת חלשה, דלה, אבל בהחלט מקומית. היה מי שקנה לחבר'ה בארץ. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בדרך לכנסיה המקומית נחטפנו ע"י רגינה המדריכה להגיד תודה לראש העיר בשם האנושות, או לצרכים פוליטיים של רגינה. הצטלמנו איתו ולסיום החלפנו קונטקס. מאותו רגע התפתחו שתי גירסאות: האחת היא שראש העיר גנב את העט של יואב, והשניה היא שהעט (שאגב, משמש לכתיבת מילים אלו) הועבר לראש העיר ע"י רגינה כי לא מצאו את בעליה </span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size:14.0pt"><span dir="LTR"></span>)</span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">יואב מצא דרך להתחמק מן המעמד המיותר ואז לא דרש את העט. מוסר השכל: אסור להתחמק לפני הזמן ממעמדים מיותרים). <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">כמה מילים על אוכל: רגינה סוחבת אותנו למקומות מפוקפקים וקוראת להם אָתֶנטים</span><span lang="HE" style="font-size:20.0pt">. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">באוטיאן הגענו למזנון מוזר – מזמינים אוכל ומקבלים אותו אחרי שעות. היה בלגן שלם עם ההזמנה ואנשים היו רעבים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">מסקנות: <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:36.0pt;text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1;tab-stops:list 36.0pt"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-size:14.0pt">1.<span style="font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman'; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">לא להתעסק עם גברים רעבים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:36.0pt;text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1;tab-stops:list 36.0pt"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-size:14.0pt">2.<span style="font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman'; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">לא להתחיל לסבך אנשים עם אוכל שלא רוצים.</span><span dir="LTR" style="font-size:14.0pt"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:36.0pt;text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1;tab-stops:list 36.0pt"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-size:14.0pt">3.<span style="font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman'; ">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">האוכל של היהודים והגויים בליטא דומה – מרק ירקות, בורשט: חמיצת סלק ועוד. מרגישים בבית מבחינה זו. </span><span dir="LTR" style="font-size:14.0pt"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">היום, בדוסיאט, כולם קיבלו לאכול מרק וסלט, עם לחם שחור, וזה עלה כ-10 ₪. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">מסקנות: רגינה לוקחת אותנו לאכול במקום שבו היא מרוויחה ארוחה חינם או אחוזים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">אחר כך נסענו לאנטילפט, ומשם סוף סוף אחרי מאבקים לאושפול. הדרך לא סלולה וכל האוטובוס רועד. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; text-decoration: underline; ">ביקור באושפול <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">כשבאים מכיוון אוטיאן הדרך לאושפול מאוד יפה. העמק באזור נקרא "עמק אושפול" ע"ש הכפר. הדרך עוברת בין גבעות ירוקות ונכנסת לככר המרכזית של הכפר. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">ניגשנו מיד לבית הקברות. המצבה של רייכה, אמא של סבתא שולה ואחיותיה קרובה לשער הכניסה. האבן גדולה ומעוצבת ובאה להחליף אבן קטנה שציינה את הקבר קודם לכן. שתי האבנים ניצבות על הקבר, הקטנה מאחורי הגדולה. כנראה שהמשפחה שמה אבן מעוטרת מאוחר יותר והשאירה את הקטנה לידה. באותה שורה יש מצבה נוספת באותו עיצוב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">משה הביא אבנים מבית הקברות בירושלים – שם קבורה סבתא, והניח אותן על הקבר. סבא דב&nbsp; ניקה את הקבר עם ציוד שהביא מהבית, וקרא פרקים. משה לא רצה להגיד קדיש, אז דב קרא. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בית הקברות הזה מסודר יחסית למקומות אחרים. ישנן שורות של מצבות והפרדה מסויימת בין גברים לנשים. הקבר העתיק ביותר שמצאנו&nbsp; הוא משנת 1830. באיזורים פחות מסודרים חיפשנו את הקבר של שלמה צימרמן ולא מצאנו. יש איזורים מכוסים עשב שגם בהם כנראה יש קברים. הקבר החדש ביותר שראינו הוא משנת 1937. לא ברור איפה נקברו המתים עד 1941. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">יעקב קופלנסקי, ניצול מהכפר טוען שהיה בית קברות נוסף שעליו נבנו בנינים ושצימרמן היה קבור שם. תושבת הכפר שאמה יהודיה והיא התחתנה עם גוי מקומי, וגם זקן שפגשנו במקום לא ידעו על מה מדובר. גם לא ידעו כלום על המשפחה למרות שהזקן יליד 1920. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">ביקרנו בטחנת הקמח שנמצאת על הנהר, בחלק הגבוה יחסית של הכפר. יש כאן תמונות ישנות של בנות המשפחה. המקום הזה היה לא רחוק מבית הספר היהודי, והאגמון במקום מאד ציורי בקיץ. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">שמשון רצה לשחזר צילום שבו רואים את יהודית על גשר ליד הטחנה. הגשר כבר לא קיים. בזבזנו הרבה שעות בניסיון להתאים בין התמונות שבידינו לבין המציאות, בלי הרבה הצלחה. כמובן שכיום טחנת הקמח עומדת ולא זזה, למעשה נטושה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בדרך החוצה מן הכפר הצטלמנו על גשר הבטון שהחליף את גשר העץ העתיק על נהר השוונצה, הנהר המקומי. יש לנו כאן תמונות ישנות גם כן. בשולי הנהר היו עושים שיעורי חקלאות, וגם זה היה מקום בילוי בקיץ. ברחוב הראשי שנכנס מכיוון הגשר עד לכיכר המרכזית היו עושים פעם מצעדים, ויש לנו תמונה כזו. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">לא היינו מספיק זמן באושפול. הנהג ממהר, קר יותר ונוסעים לפוניבז' , כאן נישן הלילה. משמעות השם: על נהר ניבז'יס. התאכסנו במלון </span><span dir="LTR" style="font-size:14.0pt">Romantic</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt"><span dir="RTL"></span> , מלון מצוין. יצאנו לארוחת ערב במסעדה טובה. ישבנו יחד עם מוישה ואבירם, ראובן ורמי. חיכינו המון זמן למנות אבל היה ערב מהנה ונחמד. </span><span dir="LTR" style="font-size:14.0pt"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span dir="LTR" style="font-size:14.0pt"> <o:p>&nbsp;</o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size: 14pt; text-decoration: underline; "><span dir="RTL"></span>31.8.07&nbsp; יום שישי <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">רותה: יצאנו לסיור בוקר רגלי בפוניבז'. עברנו לאורך הנהר והפארק, ראינו את האתרים היהודיים החשובים, בתי ספר, ישיבת פוניבז', בתי כנסת. מהמצבות שפורקו בבית הקברות המקומי בנו גדר סביב בנין התיאטרון. כיום המצבות האלו אינן קיימות בגדר. ביציאה מהעיר ראינו מצבה יחידה שנותרה מבית הקברות וסביבה יש פארק. ראינו את האנדרטה במקום שבו היה הגטו. נסענו לקמאי בדרכנו חזרה לאושפול. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">רותה טוענת שלא דייקתי בקטעים הקודמים אבל למעשה היא לא דייקה בקטע הקודם. מבית הקברות היהודי שהפך לפארק, במרכז פוניבז', לא נותרה אף מצבה. הוקמה שם מצבה חדשה עליה כתוב שפה היה בית קברות. מהגדר שנמצאת בקרבת מקום פורקו כל האבנים שהיו מצבות ושניתן היה לראות עליהן שהיה כתוב משהו. כיום יש חורים בגדר ובטח על חלק מהאבנים, בצידן השני ישנן עוד כתובות, אבל למדריכה רגינה יש צילומים מפעם שבהם רואים כתובות על אבני הגדר. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">מפוניבז' נסענו לקמאי. בכפר הזה חיה משפחת צימרמן עד שעברה לאושפול בערך ב-1915. זה תאריך משוער. אנחנו רק יודעים שאם המשפחה רייכה נקברה באושפול בשנת&nbsp; 1917 . יכול להיות שסבתא שולה, שנולדה ב-1912 בעצם נולדה בקמאי. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">ב-1915 אחזה בכפר שריפה גדולה והיה גל עזיבה גדול שהשאיר מאחור רק כ-10 משפחות. בית הקברות פה נמצא מאחורי בתים. כשהגענו, קבוצה של 4 ליטאים עבדו עם מגלים לקצור את העשב. לאחד מהם היה מנוע חשמלי. הם התפלאו לראות אותנו "פושטים" על המצבות. הביטו בנו בהשתאות. לא מצאנו פה כלום, כי היה מאוד קשה לקרוא את הכתוב על המצבות. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בקמאי פגשנו זוג אמריקאים שבאו לכאן ולאושפול, גם הם במסע שורשים. בברלי ואד לפלר. אמא של הגברת נולדה כאן, בקמאי, משפחתה עברה לאושפול, ולאחר מכן עזבה לאמריקה. הגברת ראתה באינטרנט תמונה של אושפול, שרותה מחזיקה בה והחליטה שהיא מזהה את אמא שלה בתמונה. נאלצנו לאכזב אותה כי התאריכים לא התאימו. בכל זאת היא התרגשה להיות שם. (היא נשארה בקשר עם רותה וקוראת לה </span><span dir="LTR" style="font-size:14.0pt">cousin</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt"><span dir="RTL"></span>). <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">נסענו שוב לאושפול. לבקשת הקהל שהרגיש שביום הראשון הביקור לא הספיק, ירדנו לפני הגשר והתחלנו לעלות ברגל לכיוון הכנסיה. כאן כנראה היה הרחוב הראשי המסחרי. ניסינו לזהות את הבתים המצולמים בתמונות שסבתא שולה הביאה איתה ארצה. קנינו אוכל במכולת המקומית ועשינו פיקניק. אח"כ עשינו סיור בכפר לפי מפה שקיבלנו מקופלנסקי. צילמנו כנסיה קתולית, את גניה (בת להורים יהודים שנישאה לגוי ונשארה לגור במקום) ליד ביתה המטופח, בתים ישנים, בית הספר המקומי. בקרנו שוב בטחנת הקמח ובכיכר המרכזית. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">אנשים צעירים שראו אותנו התלחששו ביניהם, הביטו בנו וצחקו. גם זקנים לא מסתכלים במבטים "טובים". רגינה אומרת שפעם היא באה עם יהודים חרדים והתושבים המקומיים מאוד צחקו עליהם. היא לא חושבת שיש להם כוונות רעות. שרה אומרת שיש לליטאים "עיניים זאביות" ושהם לא רוצים שהיהודים יחזרו. כאלה עיניים היו גם לראש העיר באושפול. הוא עובר בתורנות, יום בשבוע, בכל מיני יישובים באיזור, בין השאר בדוסיאט. הוא הגיע לאושפול רק לפני 35 שנה , לא יודע כלום על היהודים. חיפשנו את המקום שבו היה בית הכנסת, לא מצאנו כלום, כמו כן לא מצאנו את בית המרחץ. הכל נעלם. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בבית הקברות באנו לבדוק שוב מה המצב. מסביב לכל המקום גדר ענקית שמקיפה כמעט מכל הכיוונים. לא ברור איפה נקברו אנשים משנת 1937 והלאה. בשטח הענק הזה יש מצבות שקבורות תחת האדמה, גם הרבה מצבות שמונחות אלה על אלה. יש במקום סילו, שאולי הוקם על מצבות. לא מצאנו את המצבה של שלמה צימרמן. בחורשה קרובה זרוקות אבני מצבות, אבל לא כתוב עליהן שום דבר. בקצה אחר של בית הקברות יש מבנה נטוש של אורווה. לא הצלחנו לפתור את השאלה איפה האיזור החדש של בית הקברות. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">חוץ מזה, שחזרנו תמונה של בית הקברות שהיתה אצל סבתא. צילמנו, יואב ורמי, את המצבות מאותו כיוון. חלק מן המצבות קיים, חלק נוסף מאוחר יותר. פעם בית הקברות היה תחת כיפת השמיים, היום הקברים נמצאים בין עצים ענקיים, חלק מהם יוצאים ממש מתוך הקברים ומכסים מצבות. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">משה ניקה את הצמחיה מעל הקבר אבל אי אפשר ממש לנקות, כי למעשה כל המשטח הוא אדמה ורק אבן עומדת כמצבה מעל תלולית אדמה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">לאחר ביקור זה באושפול הרגשנו ש"מיצינו" את המקום. הצטלמנו עם ראש העיר, לאחר שהוא רץ לקומה השניה ופתח לרותה ולשרה את השירותים בבניין. לאומה הגישה לו שי מהארץ. יואב לא רצה להצטלם איתו. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">יצאנו מאושפול לכיוון וילנה. בדרך עברנו באניקשט. רותה הצטלמה ליד השלט של העיירה כדי לשלוח לקרובים בארה"ב. בקרנו בפונטוקס, שם יש סלע ענק המשמש אנדרטה לשני טייסים שניספו, &nbsp;עצרנו ליד בית כנסת עתיק בנוי עץ במקום אחר, ואח"כ המשכנו לוילנה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; text-decoration: underline; ">1.9.2007 – שבת <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;יצאנו לסיור באוטובוס. ביקרנו באתר&nbsp; הרצח בפונאר, תחת גשם שוטף קיימנו טקס קצר לזכר ההרוגים. בקרנו ברודניקי – ביער הפרטיזנים, שם ראינו שחזור של הבונקרים ושוב קיימנו טקס זיכרון בין מיליוני היתושים במקום. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">נסענו לטרוקי- טרקאי (משם בא טרוצקי). אכלנו מרק</span><span lang="HE" style="font-size:20.0pt"> </span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">קָרָאִים</span><span dir="LTR"></span><span lang="HE" dir="LTR" style="font-size:14.0pt"><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt"><span dir="RTL"></span>&nbsp;שהיה ממש מעולה ולאחר סקנדל גדול בקבוצה בקשר ללוח הזמנים&nbsp; של הטיול והארוחות הוחלט לצאת לסיור רגלי בגטו וילנה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">לפני הסיור הזה הספקנו – מוישה, אבירם ורותי לנסוע עם רגינה ולצלם את הבית שבו היה בזמנו בית ספר אפשטיין ובו למד סבא אברהם שטרמן, בעת לימודיו בבית ספר תיכון. יצאנו לסיור רגלי בגטו, הסיור היה מאוד מעניין. צעדנו במשך כשעתיים. רוב הבתים במקום היו מאוכלסים על ידי יהודים. היום רואים שלטים רבים, בעיקר ביידיש, המציינים נקודות מסויימות. במקום שבו היה ביתו של הגאון מוילנה ניצב פסל שלו, בלי כיפה. ליד המקום שבו עמד בית הכנסת שלו. הסובייטים הרסו אותו בתחילת שנות ה-50. אומרים שהגאון מוילנה לא אהב את הציבור והיה מעדיף להתפלל בחדר קטן בבית הכנסת קטן, לא רחוק מהמקום הזה. לפי האגדה, הוא היה לומד כשרגליו במי קרח כדי לא להירדם. פעם אחת היתה תאונה בין עגלונים ברחוב הקטן שלו , הוא הרים את ראשו והציץ מהחלון כדי לראות מה קרה, ואז מת. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">הגטו היה סגור מכל קצותיו בחומות ושערים. חלק מהאנשים נמלטו דרך מערכת הביוב, כנראה ברחוב רודננקו. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בערב היה קשה למצוא מסעדה, כולן היו תפוסות וכמו כן לא מכרו אלכוהול באותו ערב לכבוד פתיחת שנת הלימודים. לבסוף אכלנו במסעדה בשם זואי, שאפילו היה בה תפריט באנגלית, אבל לקח המון זמן עד שקבלנו את האוכל וזה היה מאוד מעצבן. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; text-decoration: underline; ">2.9.2007 יום ראשון <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; text-decoration: underline; ">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בבוקר נסענו לבית הקברות החדש בוילנה ולמוזיאון היהודי. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בבית הקברות החדש קבורים גם קרבנות של השואה, הקברים שלהם הועברו לשם כשפינו בית קברות ישן בתוך וילנה, לצרכי פיתוח. למקום גם הועבר קברו של הגאון מוילנה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">במוזיאון היהודי היו תמונות מימי השואה, אבא עיוור מחזיק ילד וחייל עומד לירות בהם מעל הבור. תמונות של שורת נשים וילדים יושבות בשדה בגבן למצלמה, מעליהן חייל, אולי ליטאי. זוהי תמונה מראקישוק, שם היתה בת שבע שנספתה עם בעלה ושלושת ילדיה ביער הסמוך לעיר. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">אח"כ ביקרנו במוזיאון אמנות, בבניין משופץ. חזרנו ללב העיר שם התקיים יריד כפרי. יואב קנה מתנות לילדים. משם המשכנו בנסיעה לכיוון קובנה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">קובנה נראית פחות סוערת ופעילה מוילנה. במסעדה ידעו אנגלית פיקס וגם היה נחמד וטעים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; text-decoration: underline; ">3.9.2007&nbsp; יום שני <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בבוקר יצאנו לסיבוב רגלי בעיר העתיקה. המקום מוזנח יחסית. לאחר מכן נסענו באוטובוס לתצפית ומשם לפלנגה דרך פלונגיאן. בדרך מצאנו איפה זהבה אודס הצטלמה, על נהר הניימן הקפוא. זה היה על גשר ליד העיר העתיקה של קובנה. ברקע רואים שני צריחים של כנסיה שקיימים עד היום. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; text-decoration: underline; ">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">תוספות של אבירם: <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">שרה באה בערב למרכז ביזנס במלון. ראתה שכולם באינטרנטאס, אז אמרה: אה, אז עכשיו אני יכולה להכנס..." ראובן קטע אותה ואמר: " שרה, המקום היחיד שאת יכולה להכנס אליו עכשיו זו המיטה". <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">דב רצה לקום משולחן במסעדה בוילנה כי האוכל לא הגיע במשך שעה וחצי. "לא נעים לי מכם, אחרת הייתי הולך לאכול לחם וגבינה בחדר", הוא הסביר. יואב כעס כי מדברים בגסות למלצרית. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בביקור בפורט התשיעי צוינו שמות ניצולים יהודיים ביניהם </span><span dir="LTR" style="font-size:14.0pt">Aharnas Barakas</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt"><span dir="RTL"></span>. רואים גם את הקונסול היפני סיגוהארה מקבל אותות ומתארח אצל ראש הממשלה יצחק שמיר. הוא נתן רשיונות מעבר ליהודים רבים עד הרגע שגורש על ידי הסובייטים שכבשו את קובנה. הוא המשיך לחתום גם בתחנת הרכבת של קובנה לפני שנסע. חתימתו גם זוייפה על ידי יהודים שרצו לצאת מקובנה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">הפורט התשיעי הוא מבצר בשרשרת המבצרים שסביב קובנה, מעולם לא הצליחו בעצם באמת להגן עליה. לכאן הביאו טרנספורטים של יהודים ואחרים והוציאו אותם להורג. 64 האנשים שעבדו כאן הצליחו לברוח באחד הערבים. במקום שלטים לציון ההרוגים הצרפתים וגם הרוגים ממינכן. עירית מינכן הקימה שלט שמוחה על זה שהעולם לא התערב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">לאחר סיום הסיור בקובנה וצילומי הקבוצה על רקע נוף העיר יצאנו לכיוון פלונגיאן. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">נסענו כשעתיים וחצי ישירות לביתו של הפסל יעקב בונקה. הוא היהודי היחיד בעיר. הוא היה צעיר מאד בזמן המלחמה, הצליח לברוח לרוסיה, וחזר לפלונגיאן אחרי המלחמה. כאן הוא התחתן עם תושבת מקומית, ונולדו להם ילדים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בונקה פעל להנצחת הזיכרון לקהילה היהודית. הוא נסע אתנו לאתר קבר האחים, שם הוא הציב פסלי עץ ענקיים שלו להנצחת הנרצחים. בגשם שוטף טפסנו לאתר. בונקה הסביר לנו מהי משמעות פסליו וקיימנו טקס זיכרון קצר לנרצחים. ביניהם נמצאים מרים ומשה צימרמן וילדיהם זאב ורחל. שאלנו את בונקה על משפחת צימרמן והוא טוען שאינו זוכר אותם. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">הוא זוכר את הצלם ברקוביץ', אצלו עבדה סבתא שולמית בעת מגוריה בפלונגיאן בסוף שנות העשרים של המאה העשרים.&nbsp; נסענו איתו למוזיאון וראינו שם תמונות של אנשי הקהילה היהודית בפלונגיאן. בונקה התרגש מאוד לראות את התמונות שבידינו ובקש שנשלח לו העתקים עבור המוזיאון. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">לפי כתבה של בונקה שפורסמה ב-</span><span dir="LTR" style="font-size:14.0pt">JP</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt"><span dir="RTL"></span> , כשכל היהודים רוכזו בבית הכנסת, הביאו את ספרי הקודש לשריפה בתוך חור. ברקוביץ' אולץ&nbsp; לערבב את הרמץ כדי שהכל יישרף היטב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">רגינה קנתה ליואב כרטיס לרכבת ולקחנו אותו לבית של בונקה, שם הוא אמור לעבור על רשימת האנשים שהיו בפלונגיאן. אשתו של בונקה לא מוציאה חיוך. בבית הוא מראה לי רשימה של אנשים שהוא זכר. יואב מצא ברשימות את משה צימרמן ורעייתו ואת הבן וולוולה (זאב). <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">יואב לוקח מונית ועולה לרכבת לוילנה. הרציף צמוד לפסים, לא מוגבה. צריך לטפס על מדרגות אל הרכבת. הרכבת די ישנה, למרות שיש ישנות ממנה. בחדר בקרון יש שישה אנשים. מדברים רוסית, כך שאין לי עם מי לדבר. לא קם 4 שעות. אחר כך בוילנה לוקח אוטובוס למלון קטן, ולמחרת פגישות עם יועץ ראש הממשלה שעושה סיור באתרים יהודים וגם במשרדי הקהילה היהודית. היועץ מנסה לחפות על האנטישמיות של המדינה הזו, בקהילה היהודית יש תחושת סיאוב כמו בכל הקהילות היהודיות ברחבי העולם. חבר הפרלמנט היהודי דווקא די ערני ומדבר לעניין. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">הקבוצה ממשיכה לפלגנה, שם אכלנו ארוחת ערב והמשכנו לקלייפדה (ממל). <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; text-decoration: underline; ">יום שלישי 4/9/2007 <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">יצאנו בבוקר לעיר העתיקה ברגל. הגענו לבית הקהילה היהודית ונפגשנו עם הרב שהגיע ממוסקבה. זו השנה הראשונה שלו כאן והוא לא מכיר את ההיסטוריה. שרה הרביצה בו תורה, עד שרגינה הוציאה אותה משם בכוח. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">יצאנו באוטובוס למעבורת לכיוון האי נרינגה. הנסיעה במעבורת נמשכה כ-5 דקות. נסענו באי, דרומה, עצרנו בדרך וטיילנו ביער הפסלים. לאחר מכן אכלנו במסעדת דגים. ירדנו לכיוון נידא, שם ירדנו לחוף הים הבלטי ואורי מנדל קפץ למים. הקבוצה טיילה בדיונות החול (אנחנו שתינו קפה). <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">בנסיעה חזרה היו כמה ברכות במיקרופון וגם קצת צחוקים. הגענו למלון לאחר חצות. יואב חיכה לנו בחוץ. המלון היה דפוק למדי אבל מעבר לכביש חיכה לנו שדה התעופה אליו הגענו השכם בבוקר בדרכנו חזרה ארצה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt">&nbsp;</span><a href="http://www.milons.co.il/lithuania/">http://www.milons.co.il/lithuania/</a></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; font-weight: bold; text-decoration: underline; ">&nbsp;הועתק מאתר המשפחה</span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/119/סיור_שורשים_בליטא_של_משפחת_צימרמן_שטרמן_בשנת_2007 17/10/2012 09:22:10 http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/120/מסע_שורשים_בוילקומיר 17/10/2012 09:55:13 <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt"><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Narkisim, sans-serif; font-style: italic;"><span dir="RTL"></span>&nbsp; &nbsp;&nbsp;</span><span dir="LTR" style="font-style: italic;"> &nbsp; <!-- [endif] --> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Narkisim, sans-serif; font-style: italic;"><span dir="RTL"></span>&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;</span><a href="http://www.facebook.com/album.php?profile=1&amp;id=174383682987"><span dir="LTR" style="line-height: 115%; color: windowtext; text-decoration: initial; font-style: italic;"> &nbsp; <!-- [endif] --> </span></a><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Narkisim, sans-serif; font-style: italic;"><span dir="RTL"></span>&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;</span><span dir="LTR" style="font-style: italic;"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-left:-18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: Narkisim, sans-serif; font-style: italic;">בס"ד <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align: center"><span lang="HE" style="font-size: 20pt; line-height: 115%; font-family: Arial, sans-serif; font-weight: bold;">בעקבות יהודי ליטא ובלארוס <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align: center"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 115%; font-family: Arial, sans-serif; font-weight: bold;">ביקור בערים המרכזיות ובישיבות הליטאיות <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align: center"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: 'Guttman Drogolin'; font-style: italic;">בהדרכת: עקיבא סלע מנהל המרכז "מירושלים לליטא"</span></span><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif; font-style: italic;"> </span></span><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: 'BN Cloud'; font-style: italic;"> <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align: center"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif; font-style: italic;">בהשתתפות הרב דוד לאו שליט"א, רבה של מודיעין <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: center;"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;">תאריכים:י"ט' – כ"ח באייר תשע"ג, 29 באפריל – 8 במאי 2013&nbsp; <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: center;"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: center;"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;">יום ירושלים בירושלים דליטא <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: center;"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: center;"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt;"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; &nbsp;<span style="text-decoration: underline;">יום שני, י"ט באייר (29/4): ת"א – ריגה (לינה) <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt;"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt;"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt;"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif; font-style: italic;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span><span style="font-weight: bold; font-style: italic;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">יום שלישי, כ' באייר (30/4)</span></span><span style="font-weight: bold; font-style: italic;"><span lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif; text-decoration: underline;"> </span></span><span style="font-weight: bold; font-style: italic;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">:&nbsp;&nbsp;&nbsp; ריגה – יאנישאק - &nbsp;שאוולי – פוניב'ז – קובנה – (לינה)</span></span><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif; font-style: italic;"> <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">לאחר תפילה וארוחת בוקר בריגה נצא לדרך דרומה לכוון ליטא, מיד לאחר מעבר הגבול נערוך היכרות עם עיירה ליטאית טיפוסית בשם יאנישאק, נבקר בככר העיר ובשני בתי כנסת במקום. משם נסע ל"גבעת הצלבים", מקום מרשים&nbsp; הכולל אלפי צלבים, המשמש כזיכרון לנופלים במלחמת העולם השנייה וכסמל ההתנגדות הליטאית לכיבוש. נראה מי מאיתנו יבחין בתוך יער הצלבים הגדול במגן דוד ! ונדון במשמעותו. נמשיך לשאוולי,נצא לסיור </span><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;">לאזור הגטו היהודי, נשקיף על בית החרושת לעורות של פרנקל, נבקר בשרידי בית הקברות היהודי.</span></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;"> ונחצה את מרכז העיר. נמשיך דרומה לפוניבז' </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">, </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">נספר על פעילותיו של הרב כהנמן מייסד ישיבת פונביז‘ בליטא ובישראל. נצפה על בנין הישיבה ובתי קהילה נוספים ביניהם בתי כנסת, בית הספר ומקום בית הקברות היהודי, המשמש כיום גינה ציבורית, לאחרונה נבנתה אנדרטה יפה פרט ללוח זכרון שניצב בצד הגן.</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;"> </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">כשנסיים ניסע &nbsp;לקובנה לארוחת ערב ולינה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold; font-style: italic;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">יום רביעי, כ"א &nbsp;באייר (1/5): - </span></span><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">קובנה -&nbsp; קיידן– קובנה<span style="font-style: italic;"> <o:p></o:p></span></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">לאחר תפילה וארוחת הבוקר נסייר בקובנה. נתחיל בגבעה הנקראת על שמו של הסופר אברהם מאפו, כאן ישב וכתב את ספרו "אהבת ציון". נמשיך לבית הקברות היהודי החדש,נסייר בעיר העתיקה,בככר העיר, ספריית מאפו, בתי כנסת שנשארו ובית הגמנסיון העברי הראשון,בו למדה לאה גולדברג.משם ניסע לעיירה קיידן. עיירה עתיקה שבה נשארו שלשה בתי כנסת, אחד מהם משמש כמוזיאון קטן להנצחת הקהילה במקום. בעיירה זו הכיר הגאון מוילנה את אשתו. נתרשם מהכיכר המרכזית, ומבית הקברות היהודי שנשמר על ידי העיריה. נחזור לקובנה וניסע לגטו בשכונת סלבודקה המפורסמת. נעקוב אחר גבולות הגטו והתנהלות החיים בתוכו, נצפה על בנין ישיבת סלבודקה ובית החולים היהודי. נמשיך לבית הכנסת המפואר בקובנה, ונחזור למלון לארוחת ערב, אם ישאר לנו כוח נלך רגלי לביתה של לאה גולדברג ולאנדרטת הזיכרון שנבנתה ליד מוסך לוטאקיס להנצחת היהודים שנרצחו במקום עם כניסת הגרמנים לקובנה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold; font-style: italic;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">יום חמישי, כ"ב באייר (2/5): - </span></span><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">קובנה -&nbsp; ז'ז'מר – וילנה<span style="font-style: italic;"> <o:p></o:p></span></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">לאחר תפילה בבית הכנסת , נשלים עוד כמה אתרים בקובנה ונערוך סיור ב"פורט התשיעי", המצודה ששימשה מחנה מעצר ומקום הירצחם של יהודי קובנה בשואה. במצודה נבקר במוזיאון ונתרשם מגודל המבצר ומבואותיו. לסיום נערוך טכס התייחדות קצר ליד האנדרטה הגדולה והמרשימה.</span><span lang="HE" style="font-size: 8pt; line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;"> </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">בדרך לוילנה נסטה קמעה לעיירה&nbsp; זאזמארי, ונבקר בבית הכנסת מעץ שנותר שם.</span><span lang="HE" style="font-size: 5pt; line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;"> </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">נמשיך לעיר הבירה וילנה וטנעשה בה הכרות ראשונית בסיור רגלי ליד הקתדרלה והמבצר, סימלה של העיר.נסע למלון להתמקם ונצא לרוחת ערב בבית חב"ד. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">יום ששי, כ"ג באייר ( 3/5): - &nbsp;וילנה – פונאר – טראקיי -וילנה <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">נצא&nbsp; לגיא ההריגה פונאר, במרחק של כ – 12 ק"מ מהעיר. נצפה על בורות ההריגה שביער, בהם נטבחו רוב יהודי וילנה והאזור, נבקר במוזיאון הקטן שנמצא שם ונערוך טכס התייחדות לזכרם של הנרצחים. </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">מכאן נמשיך ונגיע לעיר העתיקה טראקאי, השוכנת בלב אגמים. טראקאי משמשת כמרכז הקראי הגדול במזרח אירופה, נבקר בבית הכנסת ובמוזיאון הקראי. נתרשם מהטירה המרשימה על אי בתוך האגם ומיופייה של העיר, ונסיים בביקור בבית הקברות העתיק של הקראים. נחזור לעיר הבירה וילנה</span><span lang="HE" style="font-size: 12pt; line-height: 115%; font-family: 'Times New Roman', serif;">,</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">נחזור<span style="font-style: italic;"> לוילנה, נפקוד את בית הקברות היהודי אליו הועברו עצמותיו של הגאון וגר הצדק (הגרף פוטוצקי). </span>במקום נטמנו רבני העיר לצד סופרים, משוררים ופרטיזנים יהודים. והרבה הרבה יהודים וילנאיים. .<span style="font-style: italic;"> ומשם נמשיך למקום בו היה בית הקברות הישן בוילנה, המשמש היום כמרכז ספורט שלידו לוח זיכרון לגאון ולגר צדק (הגרף פוטוצקי) שהיו קבורים שם. </span>&nbsp;נחזור להתמקם במלון לקראת שבת. את תפילת השבת וסעודת השבת נעשה בבית חב"ד. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">שבת, כ"ד באייר (4/5) : - וילנה</span></span><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif; text-decoration: underline;"> </span></span><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;"> <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;">לאחר התפילה וסעודת שבת נערוך סיור רגלי מקיף בגטו היהודי בוילנה, נבקר ליד ביתו של הגאון, בחצר ה"שולהויף,&nbsp; נבקר ליד הספריה, כאן בעלית הגג קרא אבא קובנר את הכרוז "פונאר היא מוות.&nbsp; נחזור למלון למנוחה, לפני הסעודה&nbsp; השלישית נצא לסיור נוסף לראות את דפוס ראם , בית הקהילה, ביתו של ר' חיים עוזר גרוז'ינסקי , ונצביע על מקום ישיבת רמייליס. מוצאי שבת יוקדש לסיפור יהדות וילנה – "ירושלים דליטא".</span></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">יום ראשון, כ"ה באייר (5/5) : - וילנה – (מעבר הגבול) – ראדין – גרודנה</span></span><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;"> <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:11.3pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">לאחר ארוחת בוקר נצא דרומה למעבר הגבול של בלארוס. </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">נמשיך לראדין, עיירה קטנה בה ישב ה"חפץ חיים" בביקור בראדין נראה עיירה אוטנטית על בארות המים והבתים כפי שהיו לפני למעלה מ-100 שנים. נבקר בראדין באולם הישיבה- בית מדרשו של החפץ חיים, נצפה על מקום ביתו של ה"חפץ חיים" ונפקוד את קברו ששופץ לאחרונה. בבית הקברות היהודי שנשמר במקום</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">. מראדין נמשיך מערבה לגרודנה, נחל את סיורנו בעיר, נסעד ארוחת ערב ונבקר במרכז העיר. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:9.25pt;text-align:justify; text-indent:-11.3pt"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:9.25pt;text-align:justify; text-indent:-11.3pt"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <span style="text-decoration: underline;">יום שני, כ"ו באייר (6/5): - גרודנה – סלונים – נובורדוק – מיר – מינסק (לינה) <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 6.8pt 0cm 0.0001pt;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; את הבוקר נקדיש לביקור בגרודנה. אחת מהערים היהודיות החשובות שבמזרח אירופה. מכאן יצא ר‘ חיים עוזר מגרוז‘ינסקי וגאונים נוספים. נפתח בביקור בבית הכנסת הגדול שנשאר במקום ומשופץ כיום ע"י הקהילה. בסמוך לו נבחין בבנין הישיבה שהוקמה בגרודנה, נבקר בגיטו היהודי, נעצור ליד שער הגטו ונספר את סיפורו, לידו ביה"ס העברי "יבנה", ביה"ס "תרבות" וביכנ"ס נוסף שמשמש כיום כמרכז ספורט. בגרודנה היו 2 בתי קברות- הישן והחדש, על בית הקברות הישן נבנה אצטדיון גדול ולידו הוקמה אנדרטה לזכר יהודי גרודנה. בית הקברות החדש נשמר היטב (ע"י גויה שגרה בסמוך). שם נפקוד את קברם של ר‘ שמעון שקופ והרב זיסקינד. כשנצא מגרונדה נחלוף ברחובות המרכזיים שם נותרו מספר מבנים יפים עוד מתקופת ימי הביניים. בדרכנו מזרחה נעבור דרך סלונים,</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;&nbsp; </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">עיר ואם בה נוסדה חסידות סלונים הידועה, נגיע לככר המרכזית שמסביבה עמדו מבני הציבור של הקהילה, נמשיך לבית הכנסת המפואר שעומד עזוב ומוזנח, לכאן רוכזו כל יהודי סלונים לפני הוצאתם להורג. נמשיך לבית הכנסת של ה"מזרחי" ובדרכנו נעבור בתחנת מכבי האש שנוהלה ע"י יהודי המקום, ליד בית הכנסת, ביה"ס היהודי ובית החולים היהודי, המשמש גם כיום בית חולים מקומי. נערוך תצפית על הגטו היהודי מעבר לנהר ונסיים</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;"> בבית הקברות בו נטמן האדמור מסלונים. מסלונים לכוון נוברדוק. זו </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">העיר שנתפרסמה בישיבתה בה הרב יוסף יוזל הורביץ- ה"סבא מנובהרדוק", פיתח את שיטתו בתוך תנועת המוסר, שיטת "שפלות האדם", מעיר זו יצאה גם דרך מנהרת הבריחה, קבוצת הפרטיזנים היהודים בראשותו של בילסקי, נבקר במוזיאון שהוקם בתוך הגטו היהודי המספר את ספור הבריחה. בככר העיר, נבחין בבנין בית הכנסת והישיבה ולפני שנצא נעבור ליד מוזיאון המנציח את דמותו של הסופר הידוע אדם מיצקביץ, תושב המקום, משם ניסע למיר שנודעה בעולם היהודי בזכות הישיבה שהיתה בה, בסמוך לבנין הישיבה נבחין בבתי הקהילה היהודית, בית ספר, בית כנסת ועוד. מיר זו הישיבה הליטאית היחידה שתלמידיה הצליחו לברוח לפני המלחמה דרך יפן והגיעו ארצה. נעבור בבורות הרצח ונצפה על המבצר והמנזר שהיו קשורים למאבק היהודים בגרמנים.לפני שנצא ממיר נפקוד את בית הקברות בו טמון ר' ירוחם משגיח הישיבה. משם ניסע למלון במינסק. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 6.8pt 0cm 0.0001pt;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 6.8pt 0cm 0.0001pt;"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">יום שלישי, כ"ז באייר (7/5) : מינסק – חאטין – וולוז'ין – (מעבר הגבול) - וילנה <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;בבוקר נצא לסיור במינסק העתיקה. נערוך סיור בעיר העתיקה המשוחזרת- זו של המאה ה-15, יש בה מבנים שהיו שייכים לקהילה היהודית שחיה במקום וביניהם גם בית כנסת. נבקר בגטו היהודי, באנדרטה שנבנתה לזכרם של יושבי הגטו ולבסוף נסיים באנדרטה המרשימה ב"ימה" שהוקמה בפארק של חסידי אומות העולם, לזכרם של יהודי מינסק והסביבה.</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;"> </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">בדרך לוולוז'ין נעבור בחאטין, כפר מצפון למינסק שנשרף ע"י הגרמנים, היום המקום נבנה כ"בית קברות לכפרים" המנציח באנדרטאות מרשימות (שעוצבו ע"י יהודי) את הכפר חאטין ועוד 185 כפרים נוספים שנשרפו ע"י הגרמנים. במקום זה נרחיב את הסיפור על הפרטיזנים הרוסים והיהודים, לא נעזוב את חאטין מבלי שנבחין בסימנים היהודיים שבה</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">. </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">נשלים את סיורנו בבלארוס בעיירה וולוזי‘ן שם הוקמה הישיבה הליטאית הראשונה -&nbsp; אם הישיבות הליטאיות. הישיבה נוסדה ב-1803 ע"י ר‘ חיים, זו היתה הישיבה המודרנית הראשונה בליטא, בה נוצרו רבים מן הדפוסים של הישיבות הליטאיות. באולם הישיבה נרחיב במקצת ממשנתו של ר‘ חיים מוולוז‘ין ונפקוד את קברו בבית הקברות היהודי הסמוך</span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">.</span><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;"> </span></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">מכאן ניסע למעבר הגבול ונגיע לוילנה<span style="text-decoration: underline;">. <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">בוילנה ניפגש עם חברי הקהילה ונחגוג יחדיו את יום ירושלים ב"ירושלים דליטא". <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">יום רביעי, כ"ח באייר (8/5): - וילנה – ת"א <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">ייתכנו שינויים במסלול, טל"ח <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin: 6.8pt 0cm 0.0001pt;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:11.3pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpFirst" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">המחיר כולל : <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">-&nbsp; טיסה מתל אביב לריגה ומוילנה לתל אביב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">-&nbsp; מיסי נמל בטחון ודלק <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">-&nbsp; סיורים מודרכים בלוויית מדריך מקומי דובר עברית. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">-&nbsp; ביקורים וכניסות לאתרים המפורטים במסלול. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">-&nbsp; 9 לילות אירוח בבתי מלון בדרגת תיירות טובה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">-&nbsp; לינה בוילנה בסמוך לבית הכנסת. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">-&nbsp; כלכלה: כל ימי הטיול מבוססים על חצי פנסיון (ארוחת ערב על בסיס דגים, ירקות ופירות, <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;ארוחות שבת בשריות). מים מינראליים בדרך.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">-&nbsp; אוטובוס תיירים ממוזג וצמוד. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">-&nbsp; מדריכים ישראליים מומחים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;-&nbsp; דמי רישום ובטוח ביטול. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">- ויזה לבלארוס <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">המחיר אינו כולל: <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">הוצאת דרכון&nbsp; (יש להצטייד בדרכון בר תוקף לחצי שנה לפחות מיום היציאה לטיול) <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;בטוח רפואי ובטוח מטען <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;טיפים <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">הוצאות אישיות וארוחות שאינן מפורטות בתוכנית. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify; text-indent:-18.0pt;mso-list:l0 level1 lfo1"> <!-- [if !supportLists] --> <span style="font-family: Symbol; font-weight: bold;">·<span style="font-weight: normal; font-size: 7pt; font-family: 'Times New Roman';">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span></span> <!-- [endif] --> <span dir="RTL"></span><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">דמי ביטול: <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpLast" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">עד 30 יום לפני היציאה יוחזר כל הסכום ששולם למעט דמי טיפול (75 $ לאדם). <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:11.3pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/151/בעקבות_יהודי_ליטא_ובלארוס 12/01/2013 21:11:02 <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt"><span lang="HE" style="font-size:20.0pt;line-height:115%;font-family:"David","sans-serif"">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align: center"><span lang="HE" style="font-size: 20pt; line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">מסע בדרכיה של ליטא <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align: center"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align: center"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">בהדרכת&nbsp; עקיבא סלע&nbsp; מנהל המרכז "מירושלים לליטא" <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align: center"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">תאריכים ל' באב – ז' באלול תשע"ג (6-13/8/2013) <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">יום שלישי ל' באב 6/8 :&nbsp;&nbsp;&nbsp; ת"א - וילנה <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;">נחיתה בוילנה, נסיעה למלון ולינה <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-style: italic;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-size: 12pt; line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">יום רביעי א' באלול (7/8) -&nbsp; </span></span><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(34, 34, 34); text-decoration: underline;">וילנה - רומשישוק (מוזיאון אטנוגרפי) - קלייפדה</span></span><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-size: 12pt; line-height: 115%; font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;"> <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">לאחר תפילת ראש חודש וארוחת בוקר נצא בדרכנו מערבה ל</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; color: rgb(34, 34, 34); font-weight: bold;">רומשישוק (מוזיאון אטנוגרפי)</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">, כאן&nbsp; </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">נערוך היכרות עם עיירה ליטאית טיפוסית , במוזיאון שוחזרו דרכי החיים של האוכלוסייה בליטא כפי שחיו לפני מאות שנים. לאחר ביקור מקיף במוזיאון </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">, נמשיך לכוון הים הבלטי ונגיע לעיר המערבית, עיר החוף והנמל של ליטיא, קלייפדה, הידועה בשם ממל בעבר.לאחר שנתארגן במלון נצא למסעדה לארוחת ערב. בסיום הארוחה נסע למרכז היהודי, נראה את קיר המצבות שנאספו לאחר השואה ובית הכנסת המקומי. נחזור בטיול רגלי למלון דרך מרכז העיר. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-style: italic;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">יום חמישי ב' באלול (8/8)&nbsp; קלייפדה –נרינגה – פלונגיאן – טלז - שאוולי <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">לאחר ארוחת בוקר,&nbsp; נעלה על מעבורת שתוביל אותנו לחצי האי נרינגה, אתר נופש מהידועים ביותר בצפון אירופה. לאחר שנתרשם מנופיו הייחודיים של המקום, וב"יער המכשפות" בכפר ג'ודגנט, נשוב במעבורת לקלייפדה. נצא מזרחה בכביש הצפוני של ליטא ונעבור תחילה בעיירה פלונגיאן, בה הנציח חרש יהודי את הקהילה שנכחדה בשואה, אם יהיה לנו מזל נפגוש את החרש שיוביל אותנו לסיור מודרך בעיירה. מכאן נמשיך מזרחה לכוון העיר טלז, כאן נבקר בשרידי הקהילה היהודית ובמיוחד בישיבה הגדולה שעדיין עומדת. בהזדמנות זו נתוודע לעולם הישיבות הליטאי. בסיום הביקור בטלז נמשיך מזרחה </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">ונסע ל"גבעת הצלבים", מקום מרשים&nbsp; הכולל אלפי צלבים, המשמש כזיכרון לנופלים במלחמת העולם השנייה וכסמל ההתנגדות הליטאית לכיבוש. נראה מי מאיתנו יבחין בתוך יער הצלבים הגדול במגן דוד ! ונדון במשמעותו. </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">ומשם נמשיך ליער קוז'י, מקום הירצחם של יהודי שאוולי.</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;"> נמשיך לשאוולי נתארגן במלון ונצא לסיור </span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">לאזור הגטו היהודי, נשקיף על בית החרושת לעורות של פרנקל, נבקר בשרידי בית הקברות היהודי.</span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;"> נחזור למלון לארוחת ערב. אחר כך נצא לסיור קצר במרכז העיר ובמדרחוב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">יום ששי ג' באלול (9/8) – שאוולי – פוניבז' – וילנה <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">לאחר ארוחת בוקר במלון, נשלים את ביקורנו בשאוולי ונצא דרומה לעיר פוניבז'. זו העיר החמישית בגודלה בליטא, כאן&nbsp; נבקר בבנין הישיבה, נסייר במתחם הגטו היהודי שם הוקמה אנדרטה להנצחת היהודים שגרו במקום. נחלוף על בתי כנסת ובתי ספר עבריים שנותרו מהתקופה בה יהודים הוו כמחצית האוכלוסייה של העיר. נהלך במדרחוב ונצפה על האגם היפה שבמרכז העיר. נסיים בביקור במקום בית העלמין היהודי הישן, שם הוקמה לאחרונה אנדרטה מרשימה משובצת במצבות שנאספו מכל העיר. מכאן נמשיך בדרכנו דרומה לעיר הבירה וילנה, בדרך נעצור בוילקומיר, עיירה יהודית טיפוסית, בה נשמר בית הכנסת הגדול, המשמש כיום כאולם ספורט. נמשיך דרומה ונגיע לוילנה נתמקם במלון ונכין עצמנו לשבת. את תפילת השבת נערוך בבית הכנסת הגדול, או במרכז חב"ד הסמוך לו. לאחר מכן נסעד ארוחת שבת&nbsp; בצוותא עם חלק מיהודי הקהילה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">&nbsp;שבת ד' באלול (10/8) :&nbsp; וילנה <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">לאחר התפילה וסעודת שבת נערוך סיור רגלי מקיף בגטו היהודי בוילנה, נבקר ליד הספריה, כאן בעלית הגג קרא אבא קובנר את הכרוז:&nbsp; "פונאר היא מוות", נעבור ליד בית היודנראט ונספר את סיפור הגטו וגנז, שעמד בראשו. נעבור לגטו הקטן ונבקר ליד ביתו של הגאון וחצר השולהויף, כאן נספר על חיי היהודים בוילנה בזמן הפריחה.נחזור למלון למנוחה, לפני הסעודה&nbsp; השלישית נצא לסיור נוסף לראות את דפוס ראם ומחנה הא.ק.פ שם נרצחו אחרוני יהודי וילנה. מוצאי שבת יוקדש לסיפור לשיחה עם החברים, העלאת זיכרונות וסיפורים מחיי &nbsp;יהדות וילנה – "ירושלים דליטא". <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:11.3pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">&nbsp; יום ראשון ה'באלול ( 11/8) – וילנה – ז'ז'מר – קובנה <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">לאחר תפילה וארוחת בוקר נצא לבית הקברות היהודי אליו הועברו עצמותיו של הגאון וגר הצדק (הגרף פוטוצקי). במקום נטמנו רבני העיר לצד סופרים, משוררים ופרטיזנים יהודים. והרבה הרבה יהודים וילנאיים<span style="font-style: italic;">.</span> מכאן נמשיך לכוון העיר קובנה, ששימשה כבירת ליטא בין שתי המלחמות, בדרך נסטה כמעה לעיירה ז'ז'מר ונבקר בבית הכנסת מעץ ששרד במשך למעלה ממאתיים שנים. נמשיך לקובנה, כאן נתחיל בגבעה הנקראת על שמו של הסופר אברהם מאפו, עליה ישב וכתב את ספרו "אהבת ציון". נמשיך לבית הקברות היהודי החדש,נסייר בעיר העתיקה, משם ניסע לגטו בשכונת סלבודקה המפורסמת. נעקוב אחר גבולות הגטו והתנהלות החיים בתוכו, נצפה על בנין ישיבת סלבודקה ובית החולים היהודי. נמשיך לבית הכנסת המפואר בקובנה, ומשם ניסע למלון לארוחת ערב וללינה. לאחר ארוחת הערב נטייל להנאתנו ב- </span><span dir="LTR" style="font-family: 'Agency FB', sans-serif; font-weight: bold;">Laisves aleja</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;"><span dir="RTL"></span>&nbsp; המדרחוב המפורסם בו נהגו להיפגש עשירי יהדות קובנה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:11.3pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">&nbsp; יום שני ו' באלול (12/8) – קובנה – קיידן – קובנה <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:11.3pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">&nbsp;</span></span><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">בבוקר נצא לבקר באנדרטה שהוצבה לזכרם של היהודים שנרצחו ליד מוסך לוטאקיס, עם כניסתם של הגרמנים לקובנה. משם ניסע לבניין הגימנסיון העברי הראשון, בו למדה גם לאה גולדברג, נספר את סיפורה שהתחיל בעיר קובנה. לאחר מכן נצא מהעיר לכוון העיירה קיידן, עיירה עתיקה שבה נשארו שלשה בתי כנסת, אחד מהם משמש כמוזיאון קטן להנצחת הקהילה במקום. בעיירה זו הכיר הגאון מוילנה את אשתו. נתרשם מכנסיית העץ שבמקום ומהכיכר המרכזית, ומבית הקברות היהודי שנשמר על ידי העיריה. מקיידן נמשיך בדרכנו דרום מזרחה לקובנה. לפני שניכנס לעיר&nbsp; נערוך סיור ב"פורט התשיעי", המצודה ששימשה מחנה מעצר ומקום הירצחם של יהודי קובנה בשואה. במצודה נבקר במוזיאון ונתרשם מגודל המבצר ומבואותיו. לסיום נערוך טכס התייחדות קצר ליד האנדרטה הגדולה והמרשימה. נחזור למלון בקובנה ובערב נצא לסיור נוסף. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:11.3pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:11.3pt;text-align:justify"><span style="font-weight: bold;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; text-decoration: underline;">יום שלישי ח' באלול (13/8) – קובנה טראקיי – פונאר – וילנה <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:11.3pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">לאחר ארוחת בוקר נתארגן ונצא מקובנה לכוון העיירה טראקיי השוכנת בלב אגמים. טראקאי משמשת כמרכז הקראי הגדול&nbsp; במזרח אירופה, נבקר בבית הכנסת ובמוזיאון הקראי. נתרשם מהטירה המרשימה על אי בתוך האגם ומיופייה של העיר, ונסיים בביקור בבית הקברות העתיק של הקראים. נחזור לעיר הבירה וילנה דרך גיא ההריגה פונאר, במרחק של כ – 12 ק"מ מהעיר. נצפה על בורות ההריגה שביער, בהם נטבחו רוב יהודי וילנה והאזור, נבקר במוזיאון הקטן שנמצא שם ונערוך טכס התייחדות לזכרם של הנרצחים. נחזור לוילנה ונתארגן לקראת טיסה חזרה לת"א. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:11.3pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: Narkisim, sans-serif; font-style: italic;">* ייתכנו שינויים במסלול, טל"ח <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: Narkisim, sans-serif; font-style: italic;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right:18.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-family: Narkisim, sans-serif; font-style: italic;">&nbsp;</span></p> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/152/מסע_בדרכיה_של_ליטא_היהודית 12/01/2013 21:15:34 סיפורה של הספרייה הוא סיפור חייה של קהילת וילנה המפוארת, על חכמיה, משכיליה ופשוטיה אוהבי הספר, עד הכחדתם בשואה. וגם ביוגרפיה לחייקל הספרן האהוב. http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/153/מ_ליקוטי_שושנים__ועד__בריגדת_הנייר_ 14/01/2013 09:46:16 <iframe width="560" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/0F6LHebqEGw" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe> http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/154/היהודים_בוילנה 08/04/2013 15:48:01 <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-top:12.0pt;margin-right: 0cm;margin-bottom:3.0pt;margin-left:0cm;text-align:center;text-indent:-.05pt; page-break-after:avoid;mso-outline-level:2"><span lang="HE" style="font-size: 16pt; font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">יחסה של הרבנות הראשית ל'יום השואה והגבורה' ול'יד ושם' <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-top:12.0pt;margin-right: 0cm;margin-bottom:3.0pt;margin-left:0cm;text-align:center;text-indent:-.05pt; page-break-after:avoid;mso-outline-level:2"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">מאת שמואל כ"ץ חוקר תולדות הרבות הראשית <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="margin-top:12.0pt;margin-right: 0cm;margin-bottom:3.0pt;margin-left:0cm;text-align:center;text-indent:-.05pt; page-break-after:avoid;mso-outline-level:2"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">הרבנות הראשית קבעה בי"ב כסלו תש"ט (1948) את י' בטבת כ'יום הזיכרון לחללי&nbsp; השואה' ללא הבחנה כיצד הם מתו - כולם קדושים. בין שרידי הפרטיזנים ומורדי הגטאות, היו שהסתייגו מהאופי הדתי של היום, לכן הם דרשו לקבוע יום זיכרון בתאריך אחר בו תובלט הגבורה הפיזית, כמו המרד בגטאות, עליו יש לחנך את הדור הצעיר. בויכוח שפרץ באותה העת, סבר הציבור הדתי, שהגבורה הרוחנית אינה נופלת מזו הפיזית, לכן יש להמשיך לציין את י' בטבת באופי הדתי, כפי שהיה מקובל בקהילות ישראל מדורי דורות. רק בשנת תשי"א (1951), לאחר ויכוחים רבים, קבעה הכנסת את יום הזיכרון הלאומי לשואה. נסקור בקצרה את יחסה של הרבנות הראשית ליום זה, ואת יחסי הגומלין בינה לבין מוסד 'יד ושם' שקם כדי לשמר את זיכרון השואה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">'יום השואה ומרד הגטאות' <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">ח"כ מהמזרחי, הרב מרדכי נורוק, בנאומו בכנסת בט"ז בשבט תשי"א (1951), הביא הצעת חוק - לקבוע לדורות את יום י' בטבת כיום הזיכרון לשואה והתייחדות עם הנרצחים, כפי שקבעה הרבנות הראשית, ולהטיל על הממשלה לדאוג שהדבר יבוצע בהתאם לאופי היום. נציגי מפ"ם דרשו כל העת שבמרכזו של יום הזיכרון יעמוד מרד הגטאות, לכן הציעו לקבוע אותו ביום פרוץ מרד גיטו ורשה, 19 באפריל, אותו ציין השמאל הציוני בארץ באותם שנים, וזאת גם מהחשש שי' בטבת יתקבל כיום הזיכרון הממלכתי. בז' באדר א' החליטה ועדת הכנסת למנות ועדת משנה, כדי שזו תכין, תוך שבועיים, הצעה לתאריך המתאים ל'יום מרד הגטאות', כיום זיכרון אחיד לחללי השואה ולמורדי הגטאות, בראשה עמד ח"כ הרב מרדכי נורוק בעצמו ניצול שואה. בישיבה הראשונה, שהתקיימה בט"ו באדר א', הביא אהרון ציזלינג ממפ"ם את ההצעה לקבוע יום זה בי"ד בניסן, היום בו פרץ מרד גיטו ורשה (19.4.1943) על פי התאריך העברי. הוא הסביר, שבי' בטבת אין כל ביטוי למרד הגטאות, לעומת זאת י"ד בניסן מסמל את החינוך הציוני שהיה בגיטו. הוא הסכים לקבוע תאריך אחר, בראשית חודש ניסן או בשבוע הראשון שלו. <span style="color:blue">[</span>הרב נורוק העיר לו: "אסור לקבוע בחודש ניסן יום אבל, אפשר לקבוע זאת רק בראש חודש ניסן". &nbsp;ציזליג השיב לו: איני קושר יום זה דווקא בצום. זה לא יהיה בניגוד לרוח היהדות, אם יום זיכרון זה יפרוץ את המנהג המקודש האוסר לקבוע יום צום בחודש ניסן. אסתר רזיאל-נאור מחרות הציעה את התאריך העברי של היום בו נפתחה מלחמת העולם השנייה (1.9.39), או את ערב יום העצמאות, יום הזיכרון לחללי צה"ל, אך לא את ערב פסח כי לא ניתן להסדיר את הפסקת העבודה הנפסקת בערב החג מוקדם יותר, והתחבורה עמוסה ביום זה. הרצל ברגר ממפא"י, הסכים להצעתה. הרב נורוק הציע, תוך הדגשה שזו הצעתו הפרטית ולא של סיעתו, את י' בטבת (כפי שקבעה הרבנות הראשית בשנת תש"ט, ש.כ.) כי רוב השחיטות בשואה היו בחודשי כסלו-טבת. כבר בשנת ת"ש (1940) נחשב יום י' בטבת כיום שבו החלו הצרות של עם ישראל, מה עוד שהוא יום זיכרון הקיים לדורות (מכאן, שטעו החוקרים שקבעו שהרב נורוק הוא זה שהציע את יום כ"ז בניסן!). הוא סיכם: כולנו מסכימים שיש לקבוע יום קבוע אחד בלבד לזיכרון יום השואה, נביא החלטה זו בפני ועדת הכנסת והיא תקבע את היום המתאים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בישיבה השנייה של הועדה, שהתקיימה בי"ח באדר ב', הוזכרו הצעות נוספות. ציזלינג הציע את י"ב בניסן, כי הוא לא סמוך מדי לחג הפסח. הרב נורוק השיב לו: אי אפשר לקבוע יום זה בחודש ניסן, על כל פנים לא לפני חג הפסח, כי יש להתחשב גם בגולה בקביעת התאריך. רזיאל-נאור הציעה את ל' בניסן או ערב ראש חודש ניסן. סיום הדיון מפתיע למדי. ברגר: "שמעתי שישנה הצעה לקבוע יום זה בכ"ז בניסן, זה יוצא ביום ה', שלישי למאי, 1951, רק השנה זה יוצא בחודש מאי". ציזלינג הוסיף: "אני מבין שעלי לקבל את דעתכם." וללא כל תוספת של מילת הסבר: "מחליטים: לקבוע את יום מרד הגטאות לכ"ז בניסן, כיום קבוע!" <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">ב-ו' בניסן הציג הרב נורוק בפני הכנסת בנאום נרגש את הצעת הועדה, ונימק את בחירתה בכ"ז בניסן: "אנו צריכים לבחור בתאריך מובהק המתאים גם לזמן רוב השחיטות של יהדות אירופה ולמרד הגטאות שהתקיים בחודש ניסן. ומשום כך בחרה ועדת הכנסת בסוף חודש ניסן, בימי הספירה, שבהם הושמדו על ידי אבות אבותיהם של הנאצים, אנשי מסעי הצלב, קהילות קדושות רבות!" הכנסת קיבלה פה אחד ובעמידת דום את הצעת הועדה, וקבעה את יום כ"ז בניסן כ'יום השואה ומרד הגטאות' (גם על שם היום רבו הויכוחים). גם בישיבת ועדת המשנה וגם בכנסת לא ניתן כל נימוק מדוע נקבע יום הזכרון דווקא בכ"ז בניסן. היתה זו פשרה, לה הסכים גם הרב נורוק, וזאת מתוך רצון להביא תאריך שעליו הסכימו כל חברי הועדה, והבנה שי' טבת יוכל להמשיך להיות יום ההנצחה על פי המסורת היהודית.&nbsp; הרב נורוק נסוג מדבריו בישיבת הועדה, שאסור לקבוע יום אבל בחודש ניסן, כנראה שהוא סבר, שלקראת סוף החודש ניתן להקל בהספדים האסורים בחודש ניסן^.. (מעניין, שיום זה חל בדיוק באותו יום בשבוע וכשבוע לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל, ויש בכך ביטוי של משואה לתקומה). לימים יגלה הרב נורוק, שהוא התייעץ בדבר קביעת התאריך עם שר הדתות חבר סיעתו, הרב י"ל מימון, שהסכים לכך. מתברר שהוא לא התייעץ בדבר עם הרבנים הראשיים, יום זה פשוט נכפה על הרבנות הראשית שהעדיפה לא להביע התנגדות בפרהסיה. חברי הכנסת הדתיים, גם חבריו של הרב נורוק לסיעת המזרחי, והציבור הדתי הביעו תרעומת על קביעת יום זה בחודש שאסור בהספד. היו שתמהו, למה היום לא נקבע בחודש אייר החל גם כן בימי ספירת העומר, ובו דוכא מרד גיטו ורשה. </span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif"">כעבור 15 שנה, כאשר נשאל מנכ"ל משרד הדתות, ד"ר ש"ז כהנא – מדוע הכנסת לא פעלה בנושא זה בתיאום עם הרבנות הראשית, וכיצד יתכן ששני גופים ממלכתיים החליטו החלטות שונות באותו עניין? הוא השיב: משהתברר לאחר מספר שנים, שיום י' בטבת לא חדר לתודעת הציבור הישראלי, היה צורך לקבוע יום נוסף על ידי הרשות המחוקקת. היו שתי דעות ביחס לזיכרון השואה. אחת, שיש לרכז את כל האבל והצער על השואה ליום אחד, והשנייה, שיש להרבות בימי אבל כדי שתשתרש תודעת האבל בקרב הנוער שלא חי בעת השואה. הכנסת דגלה בדעה השנייה.</span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif"; mso-fareast-language:HE"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">האם יש לבטל את 'יום הזיכרון לחללי השואה' בי' בטבת? <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">החלטת הכנסת עוררה שתי בעיות: א. האם מותר להשתתף בעצרות הציבוריות ביום זה, החל בחודש ניסן האסור בהספדים? ב. האם על הרבנות הראשית לבטל את יום הזיכרון שקבעה לי' בטבת, או שמא יש מקום לשני ימי זיכרון לשואה, דבר העלול להביא למחלוקת בנושא האמור לאחד את העם? לגבי השנה הראשונה מצאתי רק טיוטה של מברק, מיום כ"ו בניסן תשי"א (1951), כלומר: יום אחד לפני 'יום השואה' הראשון, שנשלח ל'אגודת הרבנים' בארה"ב, הוא נכתב על ידי מזכיר הרבנות הראשית, הרב ש"א וובר, וחתומים עליו שני הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל. כך נכתב בו: "השואה הנוראה ללא תקדים ודוגמא בדברי ימי עמנו והאנושות כולה עד שאין מקום לדחות קיום זכרה באיזה זמן שהוא, נקודה. בשים לב לחגיגיות החודש שינינו בכ"ז לנוסחת האזכרה (של 'אל מלא רחמים', ש.כ.) לצורה של תפלה המתחילה במלים 'אבינו מלכנו'. נקודה. למען זכר הקדושים וכבוד התורה להצטרף ולהשתתף בטכס מחר של הקהק"ל."&nbsp;&nbsp; <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">כבר בתחילת שנת תשי"ב (1951), החלו להגיע פניות אל הרבנות הראשית, שתודיע ברבים - האם יום הזיכרון לשואה בי' בטבת ימשיך במתכונתו הנוכחית, או יתבטל בשל קביעת הכנסת. נציג משרד הדתות פנה, בב' בחשון, אל הרבנות הראשית וביקש: "להודיע לנו את חוות דעתכם בנוגע לעשרה בטבת שנקבע על ידי הרבנות הראשית לפני ארבע שנים כיום השואה והקדיש הכללי [לראשונה מצאתי ביטוי זה במסמך רשמי!], יתכן שאין הדברים עומדים בסתירה אחד לשני, בפרט שקשה לקבוע אבלות ציבורית בחודש ניסן". גם יו"ר 'חבר הרבנים של הפועל המזרחי', הרב כ"פ טכורש, פנה בכ"א בחשון, בעניין זה. הוא הסביר, שבהתאם להחלטת הרבנות הראשית לגבי י' בטבת, קבעו ביישובים הדתיים ובסניפי הפועל המזרחי את היום הזה ליום היארצייט של קרוביהם, וכך נהגו כבר שנתיים, ועכשיו אין הם רואים כל סיבה לבטלו. לכן הוא הציע, שהרבנות הראשית תפרסם את דעתה ברבים - שכל מי שנהג בעבר ביום זה כביום יארצייט, ימשיך בכך. הרבנים הראשיים דנו ביניהם בסוגיה זו באותו היום, והחליטו – "יום י' בטבת, שהוכרז על ידינו ליום זיכרון השואה, עומד בתוקפו בתור יום הזיכרון לכל ישראל בכלל ולכל יחיד בפרט, לקרובים שלא נודע יום מותם". <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">עניין עקרוני זה, שהעסיק רבים בציבור הדתי, והיווה אבן בוחן למעמדה של הרבנות הראשית בציבור הרחב, נדון בישיבת המועצה המורחבת שלה בי"א בכסלו. בפרוטקול נכתב: "... הרבנים הראשיים אמרו אז, שיש מקום לשני ימים. משרד הדתות מבקש לקבוע שיום הזיכרון הוא כפי שנקבע, י' טבת, ונקרא לזה 'יום זיכרון לחללי הגולה'. הרבנים הראשיים יקבעו אולי איזה קינה. מחליטים – שי' בטבת נשאר כפי ההחלטה הנ"ל". בירחון 'ההד' (שבט תשי"ב) יש הרחבה לנכתב בפרוטוקול: " הרבנות הראשית לישראל מצאה, בשים לב לזה שלפי הדין אין קובעים אבל ומספד בחודש ניסן, לעמוד גם השנה על החלטתה משנת תש"ט, שלפיה&nbsp; קבעה לשעה ולדורות את צום העשירי בטבת ליום הזיכרון לחללי השואה. ומתוך הנחה, כהגדרתו של כ"ג ראש הרבנים לישראל מרן הגראי"ה הרצוג, שכדאי החורבן הנורא של מרכזי היהדות בגולה ליותר מיום זיכרון אחד בשנה – צוין יום העשירי בטבת ביחוד ליום השנה, ליום הפקודה הדתי." כדי למנוע אי-הבנות בציבור, פנתה הרבנות הראשית במברק, בג' בטבת, לרבני הערים הגדולות: "לערוך את יום הזיכרון והקדיש בערב וביום עשרי בטבת, בהתאם למודעות [ש]ישלחו לכם לפרסום במקומכם ובסביבה". <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">גם בשנה זו, למרות החלטת הכנסת שנה קודם, התקיים הטקס הרשמי של משרד הדתות בי' בטבת במרתף השואה שבהר ציון (טקס זה יהווה מקור לויכוח נוקב עם מוסד 'יד ושם' כאשר זה יקום). למחרת, פנה ח"כ אהרן ציזליג ממפ"ם בשאלה אל שר הפנים והדתות, מ' שפירא, מדוע הכפילות בין הימים המשמשים לכאורה לאותה מטרה – הנצחת השואה? הוא ביקש שהרבנות הראשית תבטל את היום שקבעה, אך היא כמובן לא נענתה לבקשתו. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">&nbsp;</span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size: 14pt; font-family: David, sans-serif; font-weight: bold;">יחס הרבנות הראשית ל'יום השואה והגבורה' ו'ליד ושם' <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בח' באלול תשי"ג (1953) התקבל בכנסת 'חוק זכרון השואה והגבורה -יד ושם', על פיו קמה רשות ממלכתית, 'יד ושם', להנצחת זכרם של ששת מליון חללי השואה. להלן נבחן את הקשר ויחסי הגומלין בין הרבנות הראשית לבין 'יד ושם' ואת יחסה לכ"ז בניסן. אחד האתגרים שעמד בפני הנהלה 'יד ושם' היה, לקבל גושפנקא דתית ליום זה מהמוסד הדתי העליון של המדינה, ובכך לקרב את הציבור הדתי-לאומי הציוני, שהסתייג מ'יום השואה והגבורה' הממלכתי שחל בניסן ונשא אופי לא דתי. היא חיפשה דרכים כיצד לתת צביון דתי כלשהו ליום זה, היא הבינה שרק הרבנות הראשית יכולה לסייע לה בכך. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בכ"ה באדר תשט"ז (1956), שלח מ"מ מנהל 'יד ושם', ד"ר א' באומינגר, מכתב אל הרבנות הראשית, הוא ביקש ממנה לקבוע תפילת אזכרה שתאמר בבתי הכנסת בשבת שלפני כ"ז בניסן, ושתבקש מהרבנים לדבר בדרשתם על חשיבות היום. הבקשה לא מולאה. נושא זה נדון בפגישה חשובה, שהתקיימה בכ"ג באדר ב' תשי"ז (1957), בין יו"ר 'יד ושם', פרופ' ב"צ דינור, לבין הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב נסים. הוא ביקש מהם מספר בקשות: א. שאחד הרבנים הראשיים ישתתף באזכרה הממלכתית בכ"ז בניסן (הטקס הראשון התקיים שנה קודם). ב. לקיים אזכרות בבתי הכנסת בשבת האחרונה של חודש ניסן. ג. לאפשר לקבור את אפר הקדושים שהובא מפולין ב'הר הזיכרון', ולא בהר ציון כפי שהיה נהוג עד אותה העת. לא ניתנה לו כל תשובה בישיבה זו. בב' בניסן שלח פרופ' דינור מכתב לרבנים הראשיים, בו הוא הזמינם להשתתף ולנאום בעצרת 'יום הזיכרון' המרכזית שתתקיים ב'הר הזיכרון' בירושלים. בישיבתם המשותפת, ב-ו' בניסן, החליטו הרבנים הראשיים: "לשמור על החלטתם הקודמת, שלפיה עשרה בטבת הוא יום הזיכרון הכללי. הרוצים בכך, מותר להם לומר 'אב הרחמים' גם בשבת מברכים אייר". בישיבתם המשותפת, בכ"ד בניסן, הם החליטו להיענות להזמנת יו"ר 'יד ושם' ולהשתתף בעצרת הממלכתית, אך זאת בתנאי שיובטח האופי הדתי שלה. &nbsp; <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בכ"א באדר תשי"ח (1958) פנה יו"ר 'יד ושם' פעם נוספת אל הרב הרצוג בבקשה – כדי שיום קדוש זה (כ"ז בניסן), יקבל את הצביון הראוי גם מהבחינה המסורתית, שיורה לקיים דרשות ואזכרות בבתי הכנסת בשבת שלפני יום זה. בשנה זו התקבלה תשובה עקרונית וחשובה שביטאה את יחסם של הרבנים הראשיים ליום שקבעה הכנסת. בכ"ח באדר פנה רבה של פרדס-חנה, הרב י"ז דיסקין, לרבנות הראשית וביקש לקבל בדחיפות תשובה לשאלתו– האם מותר לקיים ערב אזכרה, ללא תפילת האזכרה, בחודש ניסן, כי המועצה המקומית רוצה לדעת מראש אם הוא ישתתף בטקס הרשמי, והדבר תלוי בתשובתה? מזכיר הרבנות הראשית, הרב י"א וולגלרנטר, שלח לו את התשובה במברק: <span style="font-weight: bold;">"הרבנים הראשיים לישראל החליטו בחיוב על השתתפות באזכרות 'יד ושם' בניסן". <o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בכ"ב באדר תש"ך (1960) פנה יו"ר 'יד ושם'&nbsp; החדש, ד"ר א"ל קובובי, אל הרבנות הראשית, ובפעם הראשונה ביקש ממנה לקבוע סדר תפילות ל'יום הזיכרון לשואה ולגבורה' עצמו. הוא הוסיף, שלשם מתן צביון דתי ליום זה יתקיים כינוס של נציגי המועצות הדתיות. כעבור יומיים הוא שלח הזמנה רשמית למזכיר הרבנות הראשית, הרב י"א וולגלרנטר, להשתתף בכינוס חשוב זה. בהודעה לעיתונות מטעם הנהלת 'יד-ושם' נמסר, שלקראת כ"ז בניסן היא עומדת לקיים את הכינוס הנ"ל, בו ישתתפו גם הרב הראשי הרב נסים ושר הדתות, הרב י"מ טולדנו, דבר זה מלמד על החשיבות ששני הצדדים ייחסו לעניין זה. על טופס ההזמנה שהגיעה גם לרבנות הראשית, כתב הרב שאול ישראלי, חבר מועצת הרבנות הראשית המורחבת, תשובה חשובה: "לצערי לא הגיעה פניית 'יד ושם' לרבנות הראשית – כתוצאה מן ההתיעצות המוקדמת – אלא אחרי ישיבתה האחרונה של רבה"ר לישראל, שהעתקה הועבר אחר כך לחברי המועצה. מכיון שימי הפסח עומדים מאחרי כותלנו, כמעט שאין אפשרות להוציא החלטה רשמית אלא מפי הרב הראשי והראשון לציון הגרי"נ שליט"א, בהתייחס להודעות בשנים הקודמות על אזכרה לחללי השואה בשבת שלפני כ"ז בניסן, שגם הגיא"ה הרצוג זצוק"ל הי' שותף להן. ומכיון שכן, אינני יכול לחוות כאן דעה מטעם המוסד. בכ"ז יש מקום לנציגי הקהילות, המועצות הדתיות, להתחיל היום בהצעת סדרי תפילה ולימוד לכ"ז בניסן שהוא קבוע ועומד בחוק. (וכפי שכבר נאמר, לא בשנה אחת תיעשה המלאכה, ועוד חזון למועד הגושפנקא הרשמית)". <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בכנס חשוב זה, שהתקיים בב' ניסן ב'הר הזיכרון', השתתפו שר הדתות והרב וולגלרנטר. פתח אותו יו"ר 'יד-ושם', ד"ר קובובי, שהסביר מה חסר בכ"ז בניסן, ומהן ציפיותיו מכינוס זה ומהרבנות הראשית: א. להציע בפני הרבנות הראשית דפוסים דתיים ליום זה, כי: "הכרתנו העמוקה היא, שכל עוד לא ימצאו דפוסים דתיים מתאימים, שיתנו לכ"ז בניסן את מקומו המיוחד בין ימי האבל של עמנו, יהיה יום הזיכרון לקוי, ונהיה עדים מדי שנה בשנה&nbsp; להרגשת אי-שלימות, מפני שלא מצאנו את הדרך לתת ביטוי נוקב לכאב הגדול של כולנו על חורבן יהדות אירופה." ב. לשים סוף לדעה המוטעית, כאילו קיימת סתירה בין י' בטבת לבין כ"ז בניסן, אין לבטל יום אחד בפני השני, קיום שניהם מוצדק כי הם שונים ביסודם. י' בטבת – הוא יום הקדיש של היחיד המתייחד עם שאר בשרו שאבד לו, והוא מתאבל עליו כי כך הוא מצווה על פי הדין, וכ"ז בניסן – הוא יום הקדיש של הציבור המתייחד עם זכר העם היהודי בכללותו והקהילות שהושמדו. ג. לכתוב את מגילת איכה החדשה שתיקרא בבתי התפילה. עינינו נשואות לסמכות ההלכתית, שתעורר את היהודים החרדים להתקהל באור לכ"ז בניסן בבתי הכנסת, שתקבע את התפילות, פרקי התנ"ך והמשניות ההולמים את היום, שתמליץ על הדלקת נרות נשמה בכל בתי ישראל, ויצא דברה גם לקהילות ישראל שבתפוצות. בכינוס התעוררה מחלוקת האם יש לרכז את כל ימי האבל על השואה ליום אחד, או שכל קהילה צריכה לקיים יום אבל משלה. משתתפי הכנס הסכימו, שמספר ימי אבל על השואה אינו גורע מזיכרון השואה. סוכם שוועדה מיוחדת תביא בפני הרבנות הראשית את ההצעות הבאות ותבקש את אישורה: א. בכל עצרת זיכרון שתיערך בכ"ז בניסן, יילמדו משניות שראשי התיבות שלהן הן אותיות נ.ש.מ.ה. ב. יש להדפיס חוברת מיוחדת שתכלול פרקי משנה אלו, סליחות וקינות ללימוד ולאמירה ביום זה. ג. בכל בית כנסת יודלק נר-זיכרון במנורה מיוחדת ואחידה שתעוצב על ידי 'יד-ושם' לאחר שתבחר בתחרות. היה זה הניסיון הראשון של 'יד-ושם' לזמן גוף דתי רשמי לדיון משותף. לא מצאתי הוכחה שהרבנות הראשית דנה בהצעות אלו, או שהיא קבעה סדר תפילה מיוחד ליום זה. בראיון&nbsp; שהתפרסם ב'הצפה' יומיים לפני 'יום השואה' באותה השנה, גילה ח"כ הרב נורוק פרט חשוב, במשך השנים נעשו ניסיונות לאחד את שני הימים אך ללא הצלחה. במועצת 'יד ושם' האחרונה הוא הציע לפנות לרבנות הראשית למצוא פשרה בנדון, ואולי למצוא תאריך שלישי מוסכם. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">לעומת הרבנות הראשית, מצאתי שהרבנות הראשית של תל-אביב-יפו קבעה בשנת תשכ"ב (1962),סדר תפילות מיוחד ליום זה, אותו היא הדפיסה ברבבות עותקים, דבר זה אפשר קיום תפילה אחידה ומותאמת במאות בתי הכנסת בעיר. אני משער שאת הנוסח קבע רבה הראשי, הרב איסר יהודה אונטרמן, חבר מועצת הרבנות הראשית. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בשנת תשכ"ג (1963) חל 'יום השואה' ביום ראשון, הוא עמד בסימן 20 שנה לפרוץ מרד גיטו ורשה. בז' באדר, פנה מזכיר 'יד ושם', ש' ספקטור, אל מזכיר הרבנות הראשית בבקשה, שהרבנות הראשית תצא בקריאה לרבני ישראל ולגבאי בתי הכנסת בארץ ובחוץ לארץ, לקיים דרשות בענייני היום בשבת שלפני כ"ז בניסן ותפילות אזכרה במוצאי שבת. המטרה היתה: "שהרבנות הראשית תסייע להחדיר את זיכרון השואה והגבורה בבית ישראל בארץ ובתפוצות". הוא האמין שבכוחה לעשות זאת. כעבור שנתיים, בי"ט באדר ב' תשכ"ה (1965), פנה מזכיר הנהלת 'יד ושם' אל מזכיר הרבנות הראשית בבקשה, שהיא תפנה בחוזר אל רבני ישראל לעוררם לקיים תפילות אזכרה בכ"ז בניסן ולהקדיש לכך את דרשותיהם. א' איזמן, ממזכירות הרבנות הראשית, השיב לו בכ"ו בניסן, שלפי בקשתו כרוז לרבני ישראל יפורסם מעל דפי העיתונות ביום הזיכרון עצמו, וסיים: "הננו מחזקים ידכם בפעלכם החשוב בנדון." בכרוז שהתפרסם נכתב: "הרבנות הראשית לישראל מבקשת מאת כב' הרבנים שליט"א בכל אתר ואתר, לסדר תפילות אזכרה בכל מקום לחללי השואה הי"ד, ולהתייחד עם זכרם של הקדושים ביום כ"ז בניסן שנקבע ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. יש לדרוש בהזדמנות זו דברי התעוררות, ולהזכיר דבר חז"ל, כי כמו בעצי הגפן כן בעם ישראל 'החיים נשענים על המתים'. וזכות הקדושים תעמוד לנו לזכות לגאולתנו השלמה בימינו בקרוב." לא נזכר כאן נוסח תפילה מיוחד ליום זה, אך בעיתונות צוין, שבתפילת שחרית בו ביום על פי הוראות הרבנות הראשית נאמר בתפילה: 'אבינו מלכנו', 'יזכור', 'אב הרחמים', תהלים פ"ג וקדיש. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בחשון תש"ל (1969) דנה מועצת 'יד ושם' פעם נוספת באופיו של 'יום השואה והגבורה'. יו"ר המועצה, ח"כ גדעון האוזנר, הודה שאין תחליף לחוויה הנגרמת במפגש בין הורים לבין ילדיהם כאשר הם מתייחדים בצוותא עם איזה אירוע לאומי, דתי או משפחתי, כגון: חווית ליל הסדר או השבר של תשעה באב. משהו מעין זה יש להחדיר למשפחה ביום זה, על ידי ניסיון מחודש להנהיג הדלקת נר וקריאת מסכת על השואה. החוויה החינוכית האמיתית נוצרת דווקא בבית. רבה הראשי של תל-אביב, הרב י"י פרנקל, הציע - כשם שהקינה על הרס קהילות שפיירא, ורמיזה ומגנצא בזמן מסעי הצלב נכנסה לספר הקינות של תשעה באב, כך יש להדפיס מקינות תשעה באב בתוספת פרקים שיתייחסו לשואה, ולהפיץ אותן בעולם היהודי. נציג משרד הדתות, י"ל ביאלר, טען, שרק צביון מסורתי-דתי ייתן יציבות לצביון היום, יש צורך להוסיף פרקי קריאה חדשים כי על כמה הקראות אבד הכלח. הוא הוסיף, פעם התחלנו להפיץ נר מיוחד, אך מנהג זה לא התפשט בישראל, יש לדאוג שהילדים יראו בבית ביום זה שהאם הדליקה נר. לפני שנים הוצע (ע"י הרב הרצוג, ש.כ.) לכתוב את 'מגילת השואה', קריאת מגילה מיוחדת עשויה להתקבל בבתי הכנסת.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">בכ"ו באדר תשל"א (1971) כתב יו"ר מועצת 'יד ושם' למזכיר הרבנות הראשית, הרב ע"מ גוטליב: "ביום הזיכרון לשואה ולגבורה יתכנס העם בישראל ובתפוצות, כדי להתייחד עם זכר הקדושים שנפלו מיד הצוררים הגרמנים הנאצים ועוזריהם. 'יד ושם' עושה זאת כדי להחדיר ולהרחיב תחושתו של יום זה בכל אתר ואתר, ומבקש להסתייע בעזרתם של מוסדות נכבדים." בקשתו, שהרבנות הראשית תפנה בקול קורא לרבני הערים והשכונות ולגבאי בתי הכנסת, שאור ליום הזיכרון יקיימו תפילות אזכרה מיוחדות, ושיישאו דרשות בנושאים אלו. את מכתבו סיים בנימה צורמת משהו: "אנו מקוים שאכן השנה תצטרף הרבנות הראשית אל התורמים הנכבדים ליחודו של יום זה." כנראה, שלטעמם הרבנות הראשית לא עשתה די בנושא זה. הרב גוטליב השיב לו, בי"ב בניסן, את אשר הורה לו הרב הראשי, הרב א"י אונטרמן: "יש לכתוב מכתב לדבר על השואה, אבל לא בצורה של הספד (שלא נהוג כלל בח' [חודש] ניסן), אלא לעורר את העם לתשובה, לאחדות ולמעש"ט". אין הצעה לנוסח תפילה מיוחד אלא רק דרשה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif"">כעבור שנתיים, בט' באדר ב' תשל"ג (1973), במלאת 30 שנה למרד גיטו ורשה, הגיעה אותה בקשה ובאותו נוסח. </span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif"; mso-fareast-language:HE">גם הרבנים הראשיים החדשים שנבחרו בראשית אותה שנה, הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף, הבינו שעליהם להתייחס לבקשה זו. כקודמיהם גם הם שלחו מכתב, בב' בניסן, לרבנים בו הם הבהירו, שבתפילה ובאמירת 'יזכור' בכ"ז בניסן, יום השואה והגבורה, אין משום נשיאת הספדים, דבר האסור בחודש ניסן. ואכן, צוין בעיתונות שבבתי הכנסת נאמרו תפילות מיוחדות שנקבעו ע"י הרבנות הראשית. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">על יחסו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו ליום זה, ניתן ללמד ממכתב ששלח בח' בחשון תש"ן (1989) כמענה לשאלות שנשאל: א. אין כל היתר לומר 'תחנון' בכ"ז בניסן (כדי לציין את יחודו של היום), כי בכל חודש ניסן אין לומר 'תחנון'. ב. הרבנות הראשית קבעה את יום השואה לי' בטבת, אולם מכיוון שנהגו כבר רוב הציבור לעשות את 'יום השואה' בכ"ז בניסן כי תקופת המרד התחילה בחודש זה, ודבר זה השתרש בצבור, לפיכך הנח להם לישראל שינהגו בעצרות ואזכרות גם ביום זה, אולם 'יום הקדיש הכללי' ויום השואה אשר נקבע ליום י' טבת מעלתו חשובה". </span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif"">בכ"ז בניסן תשנ"א (1991), בראיון ברדיו הסביר הרב אליהו, שהרבנות הראשית קבעה את י' בטבת כיום לאמירת קדיש, יום זה בא למלא חלל ריק - עם היודע ממדי השואה רבים לא ידעו את יום פטירת בני משפחותיהם, כך שאין סתירה בין שני ימי הזיכרון, י' בטבת נועד ליחיד לאמירת קדיש, וכ"ז בניסן – לכלל האומה.</span><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif";mso-fareast-language: HE">פעם אחת בלבד, בי' בטבת תשט"ז (1955), 'יד ושם' פרסם מודעה בעיתונות על קיום עצרת מטעמה בי' בטבת בבית הכנסת הגדול בתל-אביב, בה ינאמו רבה הראשי הרב אונטרמן ונציגה הרב נורוק. למרות המתח ששרר בין שני ימים אלו בעבר, כיום יש ב'יד ושם' פעילות ענפה, בעיקר לבני נוער, לקראת י' בטבת, ובו ביום המוזיאון פתוח עד שעה מאוחרת בערב. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom:6.0pt;text-align:justify"><span lang="HE" style="font-size:14.0pt;font-family:"David","sans-serif"">ולשיתוף פעולה נוסף. בט"ו באלול תשט"ו