ראדין Rudun Radun
בשנות ה-80 של המאה ה-19 הצטרפו בני ראדין לתנועת "חובבי ציון", ה"חפץ חיים" ראה בהתעוררות זו התחלתה דגאולה ופרסם אז את ספרו "ליקוטי הלכות" – 4 כרכים של דיני קרבנות.
אחרי מלחמת העולם הראשונה מצבה הכלכלי של ראדין היה בנסיגה, היהודים שבה (670) התקשו להביא פרנסה ( הם עסקו ברוכלות, חנונים , סוחרים). ה"חפץ חיים" החזיר את הישיבה מרוסיה ב-1921, בשנות ה-20 היו בישיבה כ-300 בחורים, רובם לא מקומיים.באותם שנים היה ה"חפץ חיים" פעיל בנושאים ציבוריים, הוא פתח את ה"כנסיה הגדולה " של אגודת ישראל (1923), יזם הקמת "וועד הישיבות" בוילנה. בנו של ה"חפץ חיים" היה רב קהילה בראדין בשנים 1934-1939. עם הכיבוש הרוסי, בשנת 1939-40, הם העלימו את כל הרכוש, בתי המלאכה ומפעלים, סגרו את מוסדות החינוך, המצב הכלכלי הורע, למרות זאת יהודי ראדין עזרו לכל הפליטים שהבריחו את הגבול (10 ק"מ מגבול ליטא). ב-1940 עברו רוב תלמידי הישיבה ומוריה לוילנה, משם הצליחו להגר לארה"ב דרך יפן.
ראדין נכבשה ע"י הגרמנים ב-30 ביוני 1941, מיד החלו רדיפות היהודים וחטיפות לעבודות כפיה. נגזרו גזרות על היהודים ורכושם הוחרם. הוקם יודנרט בו 6 חברים , בראשם עמד נח דולינסקי.
באוקטובר 1941 הוקם גטו ליהודי ראדין והסביבה בקצה הצפוני של ראדין. בגטו התגוררו 1700 יהודים. ב-8 במאי 1942 כיתרו את הגטו, לקחו 100 יהודים לחפור בורות מחוץ לראדין. היהודים בדרך הסתערו על הגרמנים ו-17 יהודים הצליחו לברוח. אחרי שהבורות הושלמו נרצחו בהם כ-1000 יהודים. בגטו נשארו 300 יהודים שהועברו ב-7 ביוני 1942 לגטו שצ'וצ'ין (50 ק"מ דרומית ללידה, במחוז נוברדוק).
כ-600 יהודים מראדין והסביבה ברחו ליערות והצטרפו לפרטיזנים הרוסים והפולנים (ארמייה קריבה), שלא תמיד קיבלו אותם לשורותיהם, רובם נרצחו או נהרגו. עד סוף המלחמה שרדו 32 יהודים מראדין. אחרי המלחמה חזרו יהודי ראדין לעיירה, כעבור זמן קצר עברו למערב פולין וחלקם עלה לישראל.
