"כף אחת מכסף" - הנצחת המשפחה באמצעות חפצים סיפורה של משפחת מר העיירה קלם בליטא חנה כוכבי

בכנס הגנאולוגיה הבינלאומי בירושלים 2004, שמעתי הרצאתה של הגב' שרה שור מ"יד ושם", "שימור זיכרון המשפחה ומחקר גנאולוגי באמצעות מחקר חפצים מהשואה". החפצים וסיפוריה המלווים של גב' שור, מוצגים במוזיאון החדש.
הרעיון הרשים אותי עד מאד והחלטתי על דרך זו להנצחת משפחת אימי, באמצעות חפץ משפחתי אחד שנותר.
סיפרתי את הסיפור למען הדורות הבאים של בני המשפחה. בחרתי לעשות זאת באמצעות מצגת PowerPoint והשתדלתי שהעלילה תובא בצורה מעניינת, תכלול פרטים חשובים ורבים ותלווה בתמונות ובמוסיקה מתאימה.
בהתייעצות עם אמא ז"ל לפני מותה, מסרתי את החפץ (כף כסף) והמצגת לבית לוחמי הגטאות, על מנת שיציגו את הכף וישתמשו במצגת בסדנאות של בני נוער, כדי להראות להם דרך ולעודד אותם להנציח את משפחתם.

הסיפור מתחיל בעיירה קלם בליטא, מקום הולדתו של הסבא-רבא שלי באמצע המאה ה- 19, מתמקד בכפות כסף שהוענקו לסבתי לנישואיה, ע"י חמותה בשלהי המאה ה 19, ומסתיים באיחוד הניצולים בארץ בשנות ה- 60 והקורות אותם עד פטירתם.
העלילה מתפרשת על פני עיירות וערים בליטא: קלם, טבריג, קרוז', שאבלי, ציטוביאן, ובארץ: פתח תקווה, ירושלים, תל אביב וקיבוץ יגור, אליהם התגלגלו בני המשפחה.
משפחת סבי – מֶר היא לב הסיפור, כשנזכרים בו אבות סבתי: משפחת גורדון ששמות בניה שונים בשל בעיית הקנטוניסטים באותה התקופה.
השואה הייתה כמובן נקודת מפנה בתולדות המשפחה, כשכל אחד מבניה מצא עצמו במקום אחר ובסיטואציה אחרת. ההורים נרצחו עם כניסת הגרמנים לליטא ביער סמוך לעיירה ציטוביאן בה התגוררו בין שתי מלחמות עולם. הבת הצעירה ברחה מהטבח ולא נמצאה, בן אחד נרצח בפוניבז', האחר נפל כקצין בשורות הצבא האדום ברוסיה, בת אחת עברה את תלאות גטו שאבלי, והמחנות: שטוטהוף ואושוויץ. כפות הכסף נמסרו למשמרת והבת שניצלה קיבלה אותן לכששבה לעיירה לחפש זיכרונות.
כפות עתיקות ועקומות אלו, הן המזכרת היחידה שנותרה מהמשפחה, הן חולקו בארץ לאחים שנותרו ומהוות את החוט המקשר של הסיפור. כף אחת שנשמרה אצל אימי, נמסרה עם המצגת לבית לוחמי-הגיטאות, כדי להמשיך ולנצור את זכר המשפחה באמצעותה.

מאמרים