הנצחת זיכרון השואה באמצעות אנדרטאות בליטא

הנצחת זיכרון השואה באמצעות אנדרטאות בליטא ובישראל

מאת: עקיבא סלע

לזיכרון לנספים ולנופלים יש חשיבות רבה בעיני היהודים. בדרך כלל נושא הזיכרון גם משמעות דתית. יהודי מקפיד על שמירת ימי הזיכרון ועל אמירת ׳יזכור׳ בימים המיועדים לכך. ידועה האמירה המיוחסת לבעש״ט כי ״בזכירה - סוד הגאולה״, אמירה המקשרת עבר לעתיד הלאומי והאישי. חשיבות רבה נודעת לגיבוש הזיכרון של קהילות ישראל באירופה ובמיוחד של אלו שקידשו שם שמים בשואה. , קיימות גישות שונות באשר לדרכי גיבוש הזיכרון הלאומי והזיכרון האישי. שאלה מרכזית שעמדה לעתים בפני ניצולי השואה היא היכן לעשות זאת? האם בארץ ישראל או במקום שחיה בו הקהילה; האם ״להעביר את הזיכרון״ לארץ ישראל - מדינת היהודים, מקום שבו העם היהודי וניצולי השואה בונים את חייהם ומשקמים אותם? בארץ אפשר היה לעשות זאת באמצעות מפעל דוגמת ׳יד ושם׳, אתר הזיכרון וההנצחה הממלכתי לשואה, או באמצעות הקמת בתי כנסת, מכוני מחקר, בתי ציבור, יישובים ואתרים שינציחו בשמם או בדרך אחרת את זכרם של קורבנות השואה בכלל ושל קורבנות קהילות מסוימות בפרט. יש כמובן גם דרכים נוספות: אפשר לשמור את הזיכרון כמוצג - תמונה או מסמך במוזיאון, שם הוא נשמר מכל מגע, אפילו קל שבקלים, משובץ בתוך תערוכת תמונות או בתוך מוצגים מחיי הקהילה. אפשר גם להנציח באמצעות ספר לזכרה של הקהילה או אלבום תמונות משפחתיות כדרך של שמירת זיכרון אישי.
כל זה נוח הוא להיעשות בארץ ישראל. לעומת זאת טובן גם הרצון לשמור על הזיכרון במקומו, במקום הספציפי שהתרחש בו מה שהביא לצורך לזכור. שם זה יכול להתבצע על ידי לוח זיכרון בבית כנסת, בבית ספר או בבית מגורים ששרדו מאותם ימים, או על ידי טיפוח בית הקברות היהודי העתיק במקום.